יחסי ישראל–קנדה
| יחסי ישראל–קנדה | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ישראל | קנדה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 9,984,670 |
| אוכלוסייה | |
| 10,019,883 | 39,903,067 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 2,140,086 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,889 | 53,632 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | מונרכיה חוקתית פדרלית |
בין מדינת ישראל והמונרכיה החוקתית והדמוקרטיה הפרלמנטרית של קנדה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, אשר החלו עם הכרתה דה פקטו של קנדה במדינת ישראל, בחודש דצמבר 1948. לאורך השנים, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחומי מדיניות חוץ, פוליטיקה, כלכלה, מסחר, צבא ותרבות.
שגרירת קנדה בישראל (מ-2021) היא ליסה אן סטדלבאוור.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנדה הייתה אחת מ-33 המדינות אשר הצביעו בעד קבלתה של תוכנית החלוקה, וזאת במסגרת הצבעת האו"ם שהתקיימה ב-29 בנובמבר 1947, וחרף לחץ כבד שהופעל מצידן של בריטניה ומדינות חבר העמים הבריטי להימנע מתמיכה בתוכנית. בחודש דצמבר 1948, כחצי שנה לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הכירה קנדה במדינת ישראל דה פקטו, ובהמשך, ב-11 במאי 1949, בעקבות קבלתה של מדינת ישראל כמדינה חברה באו"ם, הכירה בה דה-יורה, ובעקבות זאת כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים רשמיים ביניהן. באותה השנה פתחה ישראל קונסוליה כללית במונטריאול.[1]
במהלך חודש ספטמבר 1953, מונה הדיפלומט הישראלי מיכאל קומיי כשגריר ישראל הראשון בקנדה. כמו כן, באותו הזמן נוסדה בתל אביב שגרירותה הרשמית של קנדה במדינת ישראל. עם זאת, השגריר הקנדי הרשמי בישראל מונה רק בשנת 1958.
בספטמבר 1956 החליטה ממשלת קנדה על מכירת 24 מטוסי "סייבר" לישראל. בן-גוריון ברך על ההחלטה שהתקבלה ביום הולדתו, ואמר כי זה "השי הנאה ביותר" שקיבל.[2]
משנות ה-60 ועד לשנת 2006
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חודש מאי 1961, ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון, קיים ביקור רשמי בקנדה, שהיה הביקור הרשמי הראשון של ראש ממשלה ישראלי בקנדה מאז תחילתם של היחסים הדיפלומטיים. ביקור זה היה אך הראשון בשרשרת ארוכה של ביקורים הדדיים מטעם פקידים בכירים בממשלות שתי המדינות, לרבות חברי פרלמנט ושרי ממשלה, אשר התקיימו לאורך השנים, והמחישו את היחסים הידידותיים המתקיימים בין שתי המדינות, המחויבות לערכי תרבות המערב ולאידיאל הליברליזם.[3] כמו כן, במהלך השנים הגיעו משלחות מסחריות ותרבותיות רבות לביקורים בישראל, במטרה להמשיך ולפתח את שיתוף הפעולה ההדדי בנושאים שונים.
בשנת 1957, זמן קצר לאחר סופו של מבצע סיני, לסטר פירסון, שר החוץ הקנדי, יצא למסע דילוגים בין מצרים לבין בריטניה וצרפת, על מנת לאפשר מעבר חופשי בתעלת סואץ ולהרגיע את המתיחות בין ישראל ומצרים בסיני. לשם כך, פירסון יזם את הקמתו של כוח החירום של האומות המאוחדות, אשר נוסד ב-7 בנובמבר 1956, במסגרת החלטה 1001 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, כדי לפקח על נסיגת צה"ל מסיני ומעזה. בזכות פועלו זה, הוענק לפירסון פרס נובל לשלום לשנת 1957.[4] בין השנים 1983–1987 שימש אלישיב בן חורין כשגריר ישראל במדינה.
התמיכה הממשלתית והציבורית הקנדית במדינת ישראל התערערה בעקבות פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987, והסיקור התקשורתי אשר הציג את מדינת ישראל כצד התוקפני במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כמו כן, הקהילה היהודית בקנדה אף היא התחלקה לעמדות שונות באשר למידת התמיכה בצעדיה של ישראל כנגד המתקוממים ביהודה ושומרון ורצועת עזה, מה שהקשה על ארגונים יהודים בקנדה להציג חזית מאוחדת בדיונים עם ממשלת קנדה, ולהפעיל עליה לחץ להפגין את תמיכתה במדינת ישראל.
השינוי לרעה בדעת הקהל הקנדית כלפי ישראל התמתן במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1991, בשעה שטילים עיראקיים נפלו בשטחה של ישראל, וזאת חרף הימנעותה מנקיטת פעולה צבאית כנגד עיראק. הדבר הוביל לשינוי ניכר בדעת הקהל לטובת ישראל. עם זאת, תדמיתה של ישראל בקנדה כמדינה רודפת שלום, נפגעה במידה ניכרת בשל סירובה להשתתף בשיחות שלום עם גורמי הרשות הפלסטינית, אשר התקיימו באוטווה בשנת 1992, וזאת בשל אי נכונותה להכיר באש"ף כגוף המייצג את בני העם הפלסטיני.
במהלך חודש ספטמבר 1997, סוכנים מטעם המוסד נתפסו על ידי שלטונות ירדן לאחר שניסו להתנקש בחייו של חאלד משעל, מבכירי ארגון החמא"ס. השלטונות הירדנים מצאו כי הסוכנים השתמשו בדרכונים קנדיים, על מנת להקל על כניסתם למדינה לצורך ההתנקשות. בתגובה, קנדה החזירה באופן זמני את שגרירה מישראל, והביעה את מחאתה על השימוש לרעה שנעשה בדרכונים קנדיים.[5]
בין השנים 2015-2006
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחירתו של סטיבן הרפר כראש ממשלת קנדה, במהלך שנת 2006, הובילה לתחילתו של מה שניתן לתאר כ"ירח הדבש של יחסי ישראל-קנדה". עוד מתחילת כהונתו כראש ממשלה, גילה הרפר אהדה כלפי ישראל במאבקה נגד האסלאם הרדיקלי, אותו ראה כגורם המסכן את השלום ואת היציבות בעולם. כמו כן, הרפר הבהיר כי הוא רואה חשיבות רבה בהידוק יחסי הידידות בין ישראל לקנדה.
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, הרפר גיבה את תגובתה של ישראל לחטיפת החיילים בשטחה על ידי חזבאללה וכינה את תגובתה "שקולה". הגיבוי למדיניות הישראלית נמשך גם לאחר הריגתם של שבעה אזרחים קנדים-לבנונים ששהו בלבנון בעת הפצצות צה"ל. הרפר קבע כי "לישראל הזכות להגן על עצמה" וכי "החרפת הלחימה תהיה בלתי נמנעת אם החיילים החטופים לא ישוחררו במהרה." צעד זה סימל את שינוי הרוחות בממשל הקנדי עם בחירתה של המפלגה השמרנית למפלגת השלטון במדינה. תגובתו של הרפר עוררה זעם בעיקר בקרב האוכלוסייה המוסלמית בקנדה וגררה הפגנות נגדו. כחודש לאחר מכן, עם התמשכות הלחימה קרא הרפר לפעול למען הפסקת אש.
על פי סקר שנערך במהלך המלחמה, רוב הקנדים דגלו בעמדה לפיה לישראל יש זכות להגנה עצמית, וכי איראן וסוריה לא אמורות להעניק מקלט לארגון החזבאללה, אשר מוגדר כארגון טרור בקנדה. עם זאת, הסקר מצא כי 45% מהקנדים התנגדו לעמדה הפרו-הישראלית של הרפר. כמו כן, 38% מהמשתתפים בסקר טענו כי ארגון החזבאללה הוא זה שפתח במלחמה, בעוד 35% טענו כי ישראל הייתה זו שפתחה במלחמה.[6]
בינואר 2008 הודיעה ממשלת הרפר כי לא תשתתף בועידת האו"ם נגד הגזענות בשנת 2009, זאת בשל החשש שהוועידה תנוצל לקיום השתלחות חד-צדדית נגד ישראל כפי שנעשה בוועידה הקודמת שהתקיימה בשנת 2001. קנדה הייתה המדינה הראשונה בעולם שהודיעה על החרמת הוועידה.
במהלך חודש מאי באותה שנה, שגריר ישראל בקנדה, אלן בייקר, טען כי אזרחים קנדים מוסלמים עשויים להשפיע על מדיניות החוץ של קנדה, ולפגוע בתמיכתה המתמשכת בישראל. הוא גם מתח ביקורת על חבר פרלמנט מוסלמי קנדי והצהיר כי "פעילים מוסלמים" מנעו ממנו לשאת דברים בפני הפרלמנט. בתגובה, חברי פרלמנט קנדיים, יחד עם אנשי תקשורת קנדיים תיארו את הדברים כ"בלתי הולמים ולא מדויקים", ואף הבהירו כי "דיפלומטים ישראליים אינם צריכים להתערב בעניינים קנדיים פנימיים".[7][8]
ב-29 באפריל 2009, לרגל ציון יום השנה ה-61 לעצמאותה של מדינת ישראל, ראש הממשלה הרפר אמר כי "אנו כוללים את עצמנו בקרב שותפיה הקרובים ביותר של ישראל. מאז הקמתה בשנת 1948, קנדה תמכה בישראל ובזכותה לחיות בשלום ובביטחון עם שכנותיה. אנו מעריכים את הקשר הזה, ומצפים לידידות ולשיתוף פעולה מתמשך".
במסגרת ראיון במגזין קנדי אשר פורסם ב-12 בפברואר 2010, השר לאיכות הסביבה הקנדי, פיטר קנט, אמר כי "ראש הממשלה הרפר הבהיר בצורה ברורה מזה זמן, והצהיר באופן קבוע, כי התקפה על ישראל תיחשב להתקפה על קנדה".[9][10]
במהלך חודש אוקטובר 2010, הפסידה קנדה לפורטוגל בהתמודדות על מושב במועצת הביטחון של האו"ם. מספר משקיפים ייחסו את ההפסד למדיניותה הפרו-ישראלית העקבית של קנדה באו"ם, לרבות זו של הרפר עצמו.[11][12] במסגרת כנס נגד אנטישמיות שנערך באוטווה חודש לאחר מכן, הרפר הבהיר כי ”אני יודע, דרך אגב, ויש לי חבורות שמוכיחות את זה, כי בין אם זה באו"ם, או בכל פורום בינלאומי אחר, הדבר הקל ביותר לעשות הוא פשוט להסתדר וללכת יחד עם הרטוריקה האנטי ישראלית הזאת... אחרי הכל, יש הרבה יותר קולות - הרבה יותר - בלהיות אנטי ישראלי מאשר בלקיחת עמדה. אבל, כל עוד אני ראש הממשלה, ובין אם זה באו"ם או בלה פרנקופוני, או בכל מקום אחר, קנדה תיקח עמדה, ללא קשר למחיר.”
במהלך חודש נובמבר 2013, ועל רקע החתימה על ההסכם עם איראן, במסגרתו נאסר עליה להעשיר אורניום מעל רמה של 5%,[13] הבהירה קנדה כי אין בכוונתה להצטרף להסרה של חלק מהסנקציות על איראן. בעקבות הכרזה זו נותרה קנדה אחת מהמדינות היחידות בעולם אשר תומכות בעמדתה של ישראל, המתנגדת לכל פשרה באשר לעתידה של תוכנית הגרעין האיראנית.[14][15]
על פי סקר שנערך בשנת 2013 על ידי ה-BBC, נמצא כי 25% מאזרחי קנדה הגדירו את מדינת ישראל כ"בעלת השפעה חיובית", בעוד 57% הגדירו את ישראל כ"בעלת השפעה שלילית".[16]
במהלך חודש ינואר 2014 הגיע סטיבן הרפר לביקור רשמי במדינת ישראל, כאשר מדובר בביקור הרשמי הראשון של ראש ממשלה קנדי בישראל מאז שנת 2000.[17] במהלך הביקור נשא הרפר נאום במליאת הכנסת שבו אמר "שלטעון שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד זה הזוי ומעוות", ועל כך אפילו נזרקה לכיוונו הערת ביניים מחבר הכנסת אחמד טיבי, בנאום הוסיף באופן מובהק "באש ובמים, קנדה תעמוד לצד ישראל" .
במאי 2015 סייעה קנדה לארצות הברית, יחד עם הממלכה המאוחדת, למנוע דיון במועצת הביטחון של האו"ם על תוכנית הגרעין הישראלית.[18]
בין השנים 2023-2015
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2015 הובס הרפר בבחירות, ובמקומו נבחר ג'סטין טרודו מהמפלגה הליברלית.
בנובמבר 2015 הודיע שר החוץ הקנדי סטפן דיון על צינון היחסים עם ישראל. כמו כן הודיע על חידוש היחסים עם איראן ולבנון.[19] באותו חודש נפגש טרודו עם ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו.[20] בהמשך הודיע שר החוץ הקנדי דיון כי מדינתו מודאגת מהבנייה בהתנחלויות.[21]
בפברואר 2018 הודיע ראש האופוזיציה מהמפלגה השמרנית בקנדה שאם יזכה בבחירות בשנת 2019 הוא יכיר בירושלים כבירת ישראל ויעביר אליה את השגרירות הקנדית, אך השמרנים הפסידו בבחירות אלו. בספטמבר 2021 חזרו השמרנים על הבטחה זו.
ב-16 במאי 2021, במהלך העימות בין ישראל לבין החמאס (מבצע שומר החומות), התקיים מפגן תמיכה בישראל, אשר כלל עשרות משתתפים בכיכר דורצ'סטר (אנ') שבעיר מונטריאול. לצד מפגן תמיכה זה, התקיים מפגן נוסף לתמיכה בפלסטינים, כאשר אחד המשתתפים במפגן הנוסף ניסה לקרוע את דגל ישראל של אחת המשתתפות, ועקב כך נאזק.[22]
מלחמת חרבות ברזל (2024-2023)
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
במהלך מלחמת חרבות ברזל ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו הביע תמיכה בישראל.[23]
ב-19 במרץ 2024 הודיעה שרת החוץ של קנדה כי קנדה תפסיק לייצא נשק לישראל. שר החוץ ישראל כ"ץ הגיב בחריפות להחלטת ממשלת קנדה על ההחלטה, ואמר כי "מצער שממשלת קנדה נוקטת צעד שמערער על זכותה של ישראל להגנה עצמית מול מרצחי החמאס שביצעו פשעים נוראיים נגד האנושות ונגד אזרחים ישראלים חפים מפשע ובהם זקנים, נשים וילדים". עוד ציין כ"ץ כי "ההיסטוריה תשפוט לחומרה את צעדה הנוכחי של ממשלת קנדה. מדינת ישראל תמשיך להילחם עד להשמדת החמאס והשבת כל החטופות והחטופים הביתה".[24]
יחסי מסחר ותיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי המדינות מקיימות ביניהן זה שנים ארוכות סחר בהיקף נרחב ומגוון. הייצוא הקנדי לישראל מתמקד בעיקר במוצרים חקלאיים ובחומרי גלם שונים, בשעה שהייצוא הישראלי לקנדה מתמקד בעיקר בתחומי היהלומים, טקסטיל, בגדים, ומוצרי מזון.
בתאריך 31 ביולי 1996, קנדה וישראל חתמו על הסכם סחר חופשי בין שתי המדינות, אשר נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1997. הסכם זה הביא לעליית מדרגה ניכרת בהיקף הסחר בין המדינות, אשר בשנת 2011 הגיע להיקף שנתי של כ-1.25 מיליארד דולר. באותה השנה, היצוא מישראל לקנדה עמד על סך של כ-803 מיליון דולר והיווה 65% מהיקף הסחר, בעוד שהיבוא מקנדה עמד על כ-437 מיליון דולר והיווה 35% מהיקף הסחר.[25]
קנדה הייתה אחת מן הדוחפות העיקריות, לצידה של ארצות הברית, לקבלתה של ישראל כחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), אשר התרחשה בשנת 2010.[26]
במהלך שנת 2012, חתמו שתי המדינות על הסכם הכרה הדדית בתחום מוצרי תקשורת. בהתאם להסכם החדש, מוצר ישראלי אשר ייבדק בארץ בהתאם לדרישות הרגולציה הקנדית, לא יידרש לעבור בדיקה מחודשת בקנדה. הדבר נועד להוסיף ולקדם את קשרי הייצוא והייבוא בין שתי המדינות.[27] בהמשך אותה השנה, שתי המדינות חתמו על הסכם לשיתוף פעולה בנושאי מכס, אשר נועד להדק את קשרי העבודה בין רשויות המכס, להגביר את יעילות הסחר של חברות ישראליות עם חברות קנדיות, ולהסיר חסמי סחר שונים.[28] ההסכם עצמו נכנס לתוקף החל מיום 10 ביולי 2013.[29]
בחודש אוקטובר 2013, חתמו שתי המדינות על הסכם תעופה, המאפשר גם לחברות תעופה נוספות, נוסף לאייר קנדה ולאל-על, לקיים טיסות סדירות בין שתי המדינות. בנוסף לכך, נמל התעופה בן-גוריון היה היעד הראשון של חברת אייר קנדה שמתבצע עם מטוסי בואינג 787 החדישים. יחסי התעופה בין ישראל לקנדה התנהלו עד אז ללא הסכם תעופה, באמצעות פרוטוקול שהסדיר באופן פרטני את הפעלת הטיסות הסדירות בין ישראל לקנדה ואפשר לחברת אל-על ואייר קנדה בלבד להפעיל טיסות סדירות בין המדינות.[30][31][32]
שיתוף פעולה ביטחוני
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ישראל וקנדה מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחום הביטחוני והצבאי, לרבות שיתוף פעולה בתחומי המאבק בטרור, אימונים, חיפוש והצלה, מודיעין, שליטה ובקרה ושיתוף בטכנולוגיות חדשות.
במהלך חודש נובמבר 2011 קיים שר הביטחון הישראלי, אהוד ברק, ביקור רשמי בקנדה, במהלכו נפגש עם עמיתו, שר ההגנה הקנדי פיטר מק’קיי. במהלך הפגישה הצהיר מק’קיי כי ”ישראל זקוקה לשותף חזק ואמין, וקנדה היא בהחלט שותף שכזה. אני טוען שהם לא יכולים למצוא מדינה יותר תומכת מקנדה”. כמו כן, במסגרת הביקור הוסכם על חתימתו של מזכר ביטחוני, אשר כפי שנמסר, כולל שורה של נושאים, בהם שיתוף פעולה בתחום שיתוף מידע מודיעיני, מחקר ופיתוח משותף וחילופי משלחות צבאיות.[33]
במהלך חודש נובמבר 2013, ובמסגרת ביקורו של שר הביטחון, משה יעלון בקנדה, סוכם על המשך הידוק שיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי בין שתי המדינות. במהלך פגישתו של יעלון עם שר ההגנה הקנדי, רוב ניקולסון, מסר ניקולסון כי "אני גאה לומר, שקנדה וישראל מקיימות שיתוף פעולה בתחום הצבאי בכל הרמות. הקשרים החזקים בין קנדה וישראל מבוססים על ערכים משותפים, ובכללם דמוקרטיה ושלטון החוק... אני בטוח שנמצא דרכים להרחיב עוד יותר את קשרי הביטחון בעתיד הקרוב".[34]
יחסי תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות קנדה
יהדות קנדה הייתה מבין הקהילות היהודיות הראשונות בהן קיבלו היהודים שוויון זכויות. הקהילה היהודית בקנדה מונה קרוב כ-375 אלף איש (נכון ל-2010).[35] הקהילה היהודית בקנדה מגוונת מבחינת אופייה. יש בה אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים וחילונים. היא מקיימת מגוון של מוסדות קהילתיים ביניהם בתי-ספר יומיים, בתי ספר של יום ראשון, ספריות ומוסדות תרבות ואמנות. בין השנים 1990 ל-2000 גדלה יהדות קנדה ב-15%, ברובה מהגירה מחבר המדינות ומישראל. הקהילה היהודית בטורונטו היא הגדולה בקנדה וכוללת כ-200,000 יהודים לעומת מונטריאול שבה כ-100,000 יהודים. רוב היהודים בטורונטו מתגוררים בחלקה הצפוני של העיר. הארגון המייצג של בני הקהילה היהודית בטורונטו הוא "פדרציית הקהילות היהודיות בטורונטו", אשר בין היתר, מארגן מדי שנה מצעד תמיכה במדינת ישראל, אשר בו משתתפים תדיר בכירים בממשלה הקנדית.[36]
כמו כן, בקנדה חיים קרוב למאה אלף ישראלים, מרביתם בעיר טורונטו וסביבותיה. ההגירה לקנדה של ישראלים התגברה החל משנות ה-70, בעקבות שינוי חוקי ההגירה הקנדים, שאפשר למשפחות צעירות ומשכילות לקבל ויזת הגירה למדינה בקלות יחסית. נכון לשנת 2013 מוערך, כי בכל שנה מהגרים לקנדה כ-2,500 ישראלים.[37] לאור הנסיבות ב-2024, ההערכה היא שמספר המהגרים הישראלים גדל דרסטית והוא עומד על מעל עשרת אלפים.[38]
נציגויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של שגרירות קנדה בישראל
- האתר הרשמי של שגרירות ישראל בקנדה
- אתר הקונסוליה הישראלית בטורונטו
- אתר הקונסוליה הישראלית במונטריאול
- האתר הרשמי של לשכת המסחר ישראל - קנדה (אורכב 14.12.2013 בארכיון Wayback Machine)
- יחסי סחר ישראל – קנדה, באתר מכון היצוא
אפרת נוימן, ההצעה של קנדה לישראלים: "אתם תביאו ידע - אנחנו נתרגם אותו לכסף", באתר TheMarker, 16 במאי 2016- לירון מוסרי, איפה כדאי לחיות בקנדה או ישראל?, באתר ynet, 22 בינואר 2013
- ח"כ וילף בטורונטו: "הישראלים לא מודעים לעומק התמיכה של קנדה במדינת ישראל", באתר הרשמי של ח"כ עינת וילף, 15 בספטמבר 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 113.
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1956
- ^ אתר "שלום טורונטו", "קנדה הידידה הטובה ביותר של ישראל", באתר ערוץ 7, 1 בפברואר 2012
- ^ הנימוק להענקה, באתר פרס נובל
- ^ 'Mossad spies' jailed over New Zealand passport fraud, באתר הגרדיאן
- ^ ממצאי הסקר
- ^ Israel ambassador's comments 'unjustified': critics
- ^ Harper's extreme posture no way to support Israel
- ^ Kent: An Attack on Israel is an Attack on Canada
- ^ Attack on Israel is an attack on Canada, Kent says
- ^ PM ignores Ignatieff, defends Canadian principles in wake of UN defeat
- ^ Snubbed: Better at doughnuts than diplomacy
- ^ ערד ניר, נחתם הסכם בין אירן למעצמות, באתר מאקו, 24 בנובמבר 2013
- ^ בעולם, קנדה לא תסיר את הסנקציות נגד איראן: "מודאגים מההסכם שנחתם", באתר nana10, 25 בנובמבר 2013
- ^ עמית ולדמן, קנדה: "סקפטיים כלפי ההסכם עם אירן", באתר מאקו, 25 בנובמבר 2013
- ^ ממצאי הסקר
- ^ אמיר תיבון, מערכת וואלה! חדשות, חי: נתניהו מקבל את פניו של ראש ממשלת קנדה, באתר וואלה, 19 בינואר 2014
- ^ סוכנויות הידיעות, ארה"ב דחתה מסמך הקורא לפירוז נשק גרעיני במזה"ת, באתר מאקו, 23 במאי 2015
- ^ איתמר אייכנר, שר החוץ החדש של קנדה: נחזק את הקשרים עם לבנון, זה יעזור לישראל, באתר ynet, 8 בנובמבר 2015
- ^ עדי בן פורת, נתניהו לרה"מ הקנדי: בוא לבקר בישראל, באתר ערוץ 7, 30 בנובמבר 2015
- ^ קנדה נגד ישראל: "מודאגים מהאלימות של שני הצדדים ומבניית ההתנחלויות", בעיתון מעריב
- ^ Francis Pilon, Manifestation pro-Israël à Montréal, Le Journal de Montréal, 16 mai 2021, (בצרפתית)
- ^ טרודו: "תומך בזכותה של ישראל להגן על עצמה", באתר מעריב אונליין, 5 בנובמבר 2023
- ^ אנה ברסקי, שר החוץ כ"ץ משיב להחלטת ממשלת קנדה: "ההיסטוריה תשפוט לחומרה", באתר מעריב אונליין, 19 במרץ 2024
- ^ קנדה וישראל חתמו על הסכם הכרה הדדית בתחום מוצרי תקשורת, באתר משרד הכלכלה, 24 ביוני 2012
- ^ יחסי סחר ישראל – קנדה, באתר מכון היצוא
- ^ קנדה וישראל חתמו על הסכם הכרה הדדית בתחום מוצרי תקשורת, באתר משרד הכלכלה, 24 ביוני 2012
- ^ מוטי בסוק, קנדה וישראל חתמו על הסכם לשיתוף פעולה בנושאי מכס, באתר TheMarker, 12 בדצמבר 2012
- ^ הסכם לשיתוף פעולה בענייני מכס בין ישראל לקנדה אושרר בהחלטת ממשלה ונכנס לתוקף מתאריך 10 ביולי 2013, באתר רשות המיסים, 16 ביולי 2013
- ^ תהליך הליברליזציה בענף התעופה נמשך: ישראל וקנדה חתמו על הסכם ראשון המאפשר לחברות תעופה נוספות לטוס בין שתי המדינות, באתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
- ^ מיכל רז-חיימוביץ', השמיים נפתחים: טיסות נוספות בקו קנדה-ישראל, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2013
- ^ זוהר בלומנקרנץ, ישראל וקנדה חתמו הסכם המאפשר לעוד חברות תעופה לטוס ביניהן, באתר TheMarker, 8 באוקטובר 2013
- ^ מתגבש הסכם ביטחוני בין ישראל לקנדה
- ^ שלום טורונטו, קנדה וישראל מחזקות את שיתוף הפעולה הצבאי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 בנובמבר 2013
- ^ World Jewish Population 2010
- ^ אוהד פס, אלפים צעדו למען ישראל בטורונטו ותרמו לבת-ים, באתר ynet, 31 במאי 2010
- ^ רותי שילוני, כל שנה: 2,500 מהגרים לקנדה, באתר מאקו, 1 בספטמבר 2012
- ^ לימור שמואל פרידמן, "אני מרגיש כמו פליט, לא מהגר": מספר הישראלים שעברו לקנדה זינק בחדות מפרוץ המלחמה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2024
