Non ho l'età
 | ||||||
| שיר אירוויזיון בביצוע ג'יליולה צ'ינקווטי | ||||||
| מדינה | איטליה | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| יצא לאור |
1964  | |||||
| סוגה |
בלדה | |||||
| שפה | איטלקית | |||||
| כתיבה |
Gene Colonnello, מריו פנצרי | |||||
| לחן |
Gene Colonnello, מריו פנצרי, ניקולה סלרנו | |||||
| ||||||
| שיר באירוויזיון | ||||||
| מקום בגמר | 1 | |||||
| ניקוד בגמר | 49 | |||||
  | ||||||
"Non ho l'età (per amarti)" (בעברית: "צעירה מדי לאהבה") היה השיר הזוכה בתחרות האירוויזיון של שנת 1964, שנערכה בקופנהגן. את השיר ביצעה הזמרת ג'יליולה צ'ינקווטי, שייצגה את איטליה. כמו בכל השנים הקודמות, השיר שייצג את איטליה באירוויזיון היה השיר שזכה בפסטיבל סן רמו באותה שנה. צ'ינקווטי הייתה בת 16, והייתה אז הזוכה הצעירה ביותר בתולדות האירוויזיון עד לאירוויזיון 1986, שבה זכתה הזמרת הבלגית סנדרה קים עם השיר "J'aime la vie". קים הצהירה אז שהיא בת 15, אבל לבסוף התברר שהייתה רק בת 13.[1]
בערב התחרות שובץ השיר במקום ה-12 אחרי השיר "Oração" של אנטוניו קלוואריו מפורטוגל, ולפני השיר "Život je sklopio krug" של סאבהודין קורט מיוגוסלביה. לשיר הוענקו 49 נקודות, שזיכו אותו במקום הראשון מתוך 16.
השיר "Non ho l'età" של צ'ינקווטי זכה להצלחה רבה באיטליה ובשאר מדינות אירופה, וכן במדינות נוספות ברחבי העולם. היא הקליטה גרסאות של השיר באנגלית ("This is My Prayer"), ספרדית ("No Tengo Edad"), צרפתית ("Je suis à toi"), גרמנית ("Luna nel blu") ויפנית ("Yumemiru Omoi"). מאז בוצע השיר על ידי אמנים רבים, בהם, הזמרת האיסלנדית אלי וילהלמס בשם "Heyr mína bæn".[2][3] הזמרת הבולגרייה לילי איוואנובה, והזמרת רבקה פאן מהונג קונג, שהקליטה גרסת כיסוי של השיר ב-1964. עוד הקליטו גרסאות כיסוי וייסלבה דרויצקה (Wiesława Drojecka) מבלארוס בשפה הפולנית ("Nie wolno mi"), אנלי סארי בפינית ("Liian nuori rakkauteen"), וסנדרה רימר בהולנדית ("Als jij maar wacht").
בשנה שלאחר מכן, באירוויזיון 1965, זכתה הזמרת פראנס גל, שייצגה את לוקסמבורג עם השיר "Poupée de cire, poupée de son", והנציג של איטליה באירוויזיון היה הזמר בובי סולו ששר את "Se piangi, se ridi".
צ'ינקווטי חזרה להופיע באירוויזיון 1974 עם השיר "Sì", אז סיימה במקום השני אחרי "Waterloo" של להקת אבבא. היא הנחתה את אירוויזיון 1991, שנערך ברומא, לצדו של טוטו קוטוניו.
מיקומי שיא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |||
|---|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא | |
 איטליה
|
מצעד הסינגלים האיטלקי | 1 | |
 ארגנטינה
|
ארגנטינה הוט 100 | 5 | |
 גרמניה
|
GfK – טופ 100 | 3 | |
 הולנד
|
מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים | - | |
| מצעד 100 הסינגלים ההולנדיים | 2 | ||
 הונג קונג
|
IFPI Hong Kong Group | 2 | |
 הממלכה המאוחדת
|
מצעד הסינגלים הבריטי | 17 | |
 ולוניה
|
אולטראטופ 40 | 1 | |
 נורווגיה
|
VG-lista | 3 | |
 פינלנד
|
המצעדים הפיניים הרשמיים | 5 | |
 פלנדריה
|
אולטראטופ 50 | 1 | |
 צרפת
|
SNEP | 1 | |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "Non ho l'età" באתר מיוזיק בריינז- מידע על הסינגל "Non ho l'età" באתר מיוזיק בריינז
- גרסאות נוספות ל"Non ho l'età" באתר SecondHandSongs
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ O'Connor, John Kennedy. The Eurovision Song Contest - The Official History. Carlton Books, UK. 2007
- ^ Thorsson, Leif. Melodifestivalen Genom Tiderna. Premium Publishing, Sweden. 1999 ISBN 91-89136-00-4
- ^ Rateyourmusic.com, Gigliola Cinquetti, discography entry
