‏AIM-9 סיידוויינדר

AIM-9L סיידוויינדר
AIM-9 Sidewinder

מידע בסיסי
ייעוד	טיל אוויר-אוויר
ארץ ייצור
יצרן	ריית'יאון, פורד אירוספייס, לוראל
עלות יחידה	381,000 דולר אמריקני
פעילות מבצעית	1958, דגמים נוספים נכנסו במהלך מלחמות שונות במאה ה-20
תקופת השירות	1956–הווה (כ־68 שנים)
פלטפורמת שיגור	מטוסי קרב, מערכי נ"מ קרקעיים
מאפיינים כלליים
הנעה	מנוע האצה רקטי
משקל	91 ק"ג
ממדים
אורך	2.85 מטר
קוטר	12.7 ס"מ
מוטת כנפיים	63 ס"מ
ביצועים
מהירות	2.5 מאך (850 מטר לשנייה)
טווח	1-18 ק"מ
גובה טיסה	בתלות בגובה השיגור
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	9.4 ק"ג של חומר נפץ מרסק
מרעום	קרבה
הנחיה	ביות שואף חום תת אדום

AIM-9 סיידוויינדר (באנגלית: AIM-9 Sidewinder) הוא טיל אוויר-אוויר מונחה תת-אדום לטווח קצר הנישא על ידי מטוסי קרב ונחשב לטיל היעיל הראשון מסוג זה. הטיל הוא מתוצרת ארצות הברית ופותח ברובו על ידי ויליאם ב. מקלין.

הסיידוויינדר נמצא בשימוש עד היום, בגרסאות שונות, בחילות אוויר רבים – כולל חיל האוויר הישראלי, שבו הוא כונה בגרסאות שונות "דקר", "לולב" ו"מחט" והשיג הפלות רבות, ושימש גם כבסיס למערכת טילי קרקע-אוויר MIM-72 צ'פרל.

מבנה והנדסה

הטיל עשוי גוף גלילי, בעל ראש הנחיה, ראש קרב, מקטע בקרה, ורקטת הנעה.

ההנחיה מבוצעת בעזרת שני זוגות כנפוני ניהוג קדמיים, וארבעה משטחי זנב המיועדים לייצוב, שבקצותיהם מורכבים גלגלי שיניים בעלי תנועה חופשית סביב ציר, שעוזרים בייצוב הטיל על פי עקרון אינרציית הגירוסקופ (סיבוב סביב ציר אחד יתנגד לתנועה סיבובית על ציר מנוגד; או – מה שזז קדימה או אחורה לא יזוז לצדדים). גלגלי השיניים (Rollerons) האלה היו מונעים למהירות סיבוב גבוהה מאוד על ידי זרימת האוויר ובכך מנעו מהטיל להסתובב סביב צירו. גלגלי השיניים הוכנסו בגרסה B (ראה להלן).

ראש ההנחיה הוא שואף חום תת-אדום, ומיועד להתביית באמצעות חיישנים מיוחדים על צינורות הפליטה החמים של המטרה (מטוס אויב) ולהתפוצץ בקרבתם או בתוכם.

דגמים

דגמים מוקדמים-ירי מאחור בלבד

• AIM-9A: דגם טרום-יצור
• AIM-9B: דגם היצור הראשון, בחיל האוויר הישראלי כונה "ברקן".
• AIM-9C: הגרסה היחידה שהיא אינה הנחיית IR, אלא הנחיית מכ"ם חצי אקטיבית
• AIM-9D "דלתא" (שיפור שבא מדרישה של הצי האמריקאי): גרסה זו מבוססת גרסה B. לגרסה זו נוסף קירור חנקן לראש הביות ושופרו יכולות התמרון והביות. בחיל האוויר הישראלי כונה "דקר".
• AIM-9E "אקו" (חיל האוויר האמריקאי): כנפיי קנארד קדמיות מוגדלות, ראש ביות אווירודינמי ומנוע רקטי משופר. בחיל האוויר הישראלי כונה "הדרן".
• AIM-9G "גולף" (הצי האמריקאי): פיתוח של דגמי B/D. תכנון חדש של כנפי הקנארד הקדמיות, המשפר את יכולות התמרון. הרחבת מצבי רכישת המטרה ומעטפת טיסה משופרת. בחיל האוויר הישראלי כונה "גובלן"
• AIM-9H (הצי האמריקאי): פיתוח של דגם G. אלקטרוניקת מצב מוצק (הכוונה מוליכים למחצה ולא שפופרות ואקום) ששיפרה את האמינות של הטיל (במיוחד בסביבת נושאת מטוסים-המעוט והמעצורים הכניסו זעזועים וגרמו נזק למערכות הטיל).
• AIM-9J (חיל האוויר האמריקאי): שדרוג של דגם E, בעל רכיבים אלקטרונים עמידים יותר, הגדלת זמן הטיסה ל-40 שניות, ושיפור לכנפי הקנארד.

דגמים נוספים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפעילות

• – בשימוש מטוסי A-4 סקייהוק
• – יוחלפו על ידי האיריס-טי
• - נתרמו על ידי קנדה וארצות הברית כחלק מהסיוע כנגד הפלישה הרוסית לאוקראינה
• – דגמי AIM-9P מותאמים למטוסי F-5E Tiger II, ודגמי AIM-9L למטוסי ה-F-16C
• – מוחלפים על ידי טיל Mectron MAA-1 Piranha
• – יוחלפו על ידי האיריס-טי
• – בשימוש מטוסי JAS-39 גריפן
• – בשימוש מטוסי נורת'רופ F-5 ,F-16 ו-Hawk 209
• (נקרא "לולב", "ברקן" ו"דקר" בדגמיו השונים)
• – יוחלפו על ידי האיריס-טי
• – יוחלפו על ידי האיריס-טי
• – דגם AIM-9X
• – נקראים "Robot 24" ו-"Robot 74". יוחלפו על ידי האיריס-טי
• סין
• – בשימוש מטוסי JAS-39 גריפן, F-16 ו-נורת'רופ F-5
• – דגם AIM-9B במטוסי VF-5 ומיראז' 50. דגם AIM-9L במטוסי F-16A/B

מפעילות לשעבר

• (הוחלפו על ידי האיריס-טי)
• (הוחלפו על ידי האיריס-טי)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של AIM-9 סיידוויינדר (באנגלית)
• ניצן סדן, קליעי הקסם: כך שינה טיל הסיידוויינדר את הלוחמה האווירית, באתר כלכליסט, 25 ביולי 2020
• סיידוויינדר - הנשק ששינה את קרב האוויר, סרטון באתר יוטיוב, 11 במאי 2021 (באנגלית)