סינקדוכה
סִינֵקְדוֹכָה (מיוונית: Συνεκδοχή; מהשורשים היווניים סינ- [עם] + אק- [מחוץ] + דכסתאי [לקבל]; מילולית: לקבל ביחד, או לקבל בו-זמנית) היא אמצעי ספרותי שבו החלק משמש לתיאור השלם או השלם משמש לתיאור החלק.
הסינקדוכה היא אמצעי פיגורטיבי נפוץ בספרות ובשירה, וכן בלשון הדיבור הרגילה. היא קרובה באופייה למטונימיה, ונחשבת למקרה פרטי שלה.
דוגמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן צורות אפשריות של סינקדוכה.
- החלק מייצג את השלם: "חסרות ידיים עובדות" – הידיים מייצגות את האנשים העובדים; "עשרים ראשי בקר" – הראשים מייצגים את כל הפרה; "מבקש את ידה" – הצעת הנישואין אינה מופנית כמובן ליד אלא לאישה כולה.
- השלם מייצג את החלק: "פתאום הגיעה משטרה" כשבעצם הגיעו שתי ניידות; "כל העיר יצאה לרחובות" כשלמעשה יצא רק חלק גדול מאוד מהתושבים.
- המין הספציפי מייצג את הסוג הכללי: למשל, מותגים שהפכו לשם גנרי, כמו "פריג'ידר" במקום "מקרר" או "פלא-פון" במקום "טלפון סלולרי".
- הסוג הכללי מייצג את המין הספציפי: "יצור" במקום "אדם".
- היחיד מייצג את הרבים: "סוס ורוכבו" לתיאור סוסים ורוכביהם, "איש לביתו" לתיאור אנשים לבתיהם.
- הרבים או השם הקיבוצי מייצגים את היחיד.
- החומר מייצג חפץ העשוי ממנו: "גל פרידמן זכה בזהב" במקום "מדליית זהב"; "תביא את הניירות" במקום "מסמכים העשויים נייר".
הסינקדוכה משמשת לפעמים לאפיון דמות ספרותית באמצעות הדגשת אלמנט בולט אחד במראה שלה ("רגל-עץ", "אבו ארבע"), או ייחוס תכונות אופי לאברי גוף שונים ("עיניו החכמות", "אפו השתלטני").
דוגמאות לסינקדוכה בשירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשיר "לא זכיתי באור מן ההפקר", ביאליק משתמש בביטוי "חרוזי" כדי לבטא את השירה שלו.[1]
- בשיר "עטור מצחך" של אברהם חלפי, הדובר מתאר את יפי מצחה של אהובתו (וכן עיניה) כדי להשליך את היופי על הגוף כולו (ועל האהובה בכלל). במשפט הפתיחה, הביטוי 'זהב שחור' הוא בכלל מטפורה (לשערותיה השחורות של האהובה, היקרות כזהב) ואף אוקסימורון (של ניגוד בין צבע הזהב לצבע השחור).[2]
סינקדוכה ומטונימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש הרואים את הסינקדוכה כסוג של מטונימיה. המקור לראייה זו הם מחקריו של הבלשן רומן יאקובסון, שהבדיל בין 'הציר המטאפורי' ('ציר הברירה') - הדמיון בין מילים נרדפות או קרובות תוכנית זו לזו, לבין 'הציר המטונימי' ('ציר הצירוף') - הקישור בין מילים המתחברות זו לזו לכלל רצף הגיוני. הגדרה זו רחבה מההגדרה המקובלת למושג 'מטונימיה' כתחבולה ספרותית, וכוללת בתוכה, למשל, גם את הסינקדוכה.
דוגמה לסינקדוכה שהיא גם מטונימיה ניתן לראות בביטוי "נתן בכוס עינו"; הכוס מייצגת את המשקה האלכוהולי שבתוכה (וזו מטונימיה, כי ישנה סמיכות פיזית בין הכוס למשקה), והעין מייצגת את האדם שחומד במשקה (וזו סינקדוכה, כי העין היא פרט שמסמל את השלם, וגם מטונימיה, כי העין והאדם קרובים פיזית).
עם זאת, אם מצמצמים את הגדרת המטונימיה לסמיכות בזמן או במקום בלבד, ניתן לראות בסינקדוכה מושג עצמאי שאינו נכלל בהכרח תחת ההגדרה של מטונימיה. דוגמה לסינקדוכה שאינה מטונימיה מתרחשת, למשל, כאשר הכלל מופיע במקום הפרט: האמירה "ארצות הברית דורשת" תהיה מובנת כתחליף לאמירה "נשיא ארצות הברית דורש" - גם אם הנשיא ביטא את דרישתו בעת שהיה במסע דילוגים באירופה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סינקדוכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "סינקדוכה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אמצעים פיגורטיביים | |
|---|---|
|