מושבת הכף

מושבת כף התקווה הטובה
**Cape of Good Hope**
דגל	סמל
המנון לאומי	אלוהים נצור את המלכה המנון
ממשל
משטר	קולוניה בריטית
ראש המדינה	מלך
שפה נפוצה	אנגלית, הולנדית, אפריקאנס
עיר בירה	קייפטאון 33°55′S 18°25′E / 33.917°S 18.417°E
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
היסטוריה
הקמה	ייסוד
תאריך	1795
פירוק	הקמת איחוד דרום אפריקה
תאריך	1910
ישות קודמת	מושבת הכף ההולנדית
ישות יורשת	איחוד דרום אפריקה; (כף התקווה הטובה); בסוטולנד
שטח בעבר	1875 – 717,413 קמ"ר; 1904 – 520,939 קמ"ר
אוכלוסייה בעבר	1875 – 849,160 נפש; 1904 – 2,409,804 נפש
דמוגרפיה
דת	נצרות אנגליקנית, הכנסייה הרפורמית ההולנדית
כלכלה
מטבע	לירה שטרלינג‏ (£)

המונח "מושבת הכף" מפנה לכאן. לערך העוסק במושבה הולנדית בשם זה, ראו מושבת הכף ההולנדית.

מושבת הכף או קולוניית הקייפ (באנגלית: Cape Colony) הייתה מושבה בריטית בדרומה של יבשת אפריקה. קדמה לה מושבה הולנדית בעלת שם זהה אשר הוקמה בשנת 1652. בשנת 1795 עבר השטח לידי האימפריה הבריטית שהקימה בו מושבה משלה. בראשית המאה ה-20 אוחדה המושבה יחד עם שאר שטחי דרום אפריקה של ימינו במסגרת איחוד דרום אפריקה, ובכך חדלה מלהתקיים. לימים תהפוך איחוד דרום אפריקה לדרום אפריקה של ימינו.

ה"כף" בשמה של המושבה ניתן לה מכף התקווה הטובה, המצוק הסלעי בקצה הדרום-מערבי של יבשת אפריקה, ממנו החלה ההתיישבות האירופית. העיר קייפטאון שליד כף התקווה הטובה שימשה כבירת המושבה.

היסטוריה

רקע

מגלי הארצות הראשונים שהגיעו לדרום יבשת אפריקה היו הפורטוגזים, שנמשכו לדרום בתקווה למצוא נתיב ימי להודו ולאסיה, על מנת להחליף את נתיבי היבשה היקרים דרך אסיה המרכזית. ב-1487 ברתולומיאו דיאס וקבוצה קטנה של אנשיו חלפו על פני כף סלעי וסוער. הוא קרא למקום "כף הסערות" (בפורטוגזית Cabo das Tormentas), אך מלך פורטוגל ז'ואו השני שינה את שמו ל"כף התקווה הטובה" (Cabo da Boa Esperança), לציון כי ראה בו אות מבשר טובות לפתיחת נתיבי הסחר למזרח. לאחר שתים עשרה שנה, ב-1498, הגיע ואסקו דה גאמה לאותו מקום, ולאחר מכן המשיך רחוק יותר לכיוון צפון מזרח, במעלה האוקיינוס ההודי.

אף שהפורטוגזים התגאו בהצלחתם ב"כיבוש" הכף, לא היה להם עניין בהתיישבות שם. לפורטוגזים לא היו מתחרים רבים באזור עד לסוף המאה ה-16, אז החלו האנגלים וההולנדים להתחרות בהם על נתיבי הסחר למזרח. תנועת הספינות סביב הכף גדלה, והוא נעשה למקום עצירה קבוע לצוותים חולים ועייפים. ב-1647 נטרפה ספינה הולנדית במקום המכונה היום "מפרץ השולחן" בחוף קייפטאון. ניצולי הצוות, האירופאים הראשונים שניסו להתיישב באזור, בנו מבצר וגרו בו במשך שנה עד שחולצו. זמן קצר לאחר מכן החליטה חברת הודו המזרחית ההולנדית לייסד שם התיישבות קבועה אשר נודעה לימים כמושבת הכף ההולנדית. לא עברו שנים רבות והמושבה הקטנה החלה לקלוט אליה מהגרים אירופאים רבים, בעיקר מהולנד. המהגרים התפשטו ברחבי הארץ ועקב כך המושבה גדלה לידי קרוב למחצית מדרום אפריקה של ימינו. עם סיומה של המאה ה-18 החל הכוח ההולנדי לדעוך, ובריטניה נכנסה למלא את הוואקום. הבריטים תפסו את הכף כדי שלא ייפול לידיים צרפתיות, החזירו אותו לזמן קצר להולנדים, לפני שניכסו סופית את האזור לעצמם ב-1814.

ההתיישבות הבריטית

עם הגיעם של הבריטים למושבה היו בה באותה תקופה כ-25,000 עבדים, כ-20,000 מתיישבים לבנים, כ-15,000 קויסאנים, וכ־1,000 עבדים שחורים משוחררים. הכוח היה בידי האליטה הלבנה בקייפטאון, והבדלה בין אנשים על בסיס גזע הייתה מושרשת עמוקות. מחוץ לקייפטאון וסביבתה אכלסו נוודים לבנים ושחורים את הארץ.

כמו ההולנדים לפניהם, לבריטים בתחילה לא היה עניין במושבת הכף לבד מהנמל האסטרטגי. אחת המשימות הראשונות שלהם הייתה לפתור ויכוח גבולות בין הבורים לשבט הקוסה, על הגבול המזרחי של המושבה. ב-1820 כ-5,000 מהגרים בריטים מהמעמד הבינוני, בעיקר סוחרים ואנשי עסקים, שוכנעו לעזוב את בריטניה ולהתיישב על חלקות אדמה בין הקבוצות הלוחמות כדי להוות אזור חיץ. התוכנית הייתה לא מוצלחת בעליל, ועד 1823 כבר נסוגה כמעט מחצית המתיישבים לערים, בעיקר לגרהמסטאון (Grahamstown, כיום מחנדה, Makhanda) ופורט אליזבת.

אף שלא עזרו כלל ביישוב מחלוקת הגבולות, תוספת המתיישבים חיזקה את הנוכחות הבריטית באזור, וסדקה את האחדות היחסית של המושבה הלבנה. בעוד שעד לאותה תקופה הבורים, ערכיהם ואורח חייהם היו דומיננטיים ללא עוררין, הרי שכעת היו שתי קבוצות לשוניות ושתי תרבויות. באופן כללי, דוברי האנגלית היו עירוניים ששלטו בפוליטיקה, במסחר, במכרות ובייצור, ואילו הבורים, שהיו לרוב פחות משכילים, היו מוגבלים לחוותיהם.

הפער בין המתיישבים הבריטים והבורים התרחב עוד יותר עם ביטול העבדות ב-1833, צעד שהבורים ראו אותו כמתריס נגד הסדר האלוהי של הגזעים. אולם השמרנות של המתיישבים הבריטים ותחושת העליונות הגזעית שלהם מנעה רפורמה רדיקלית, וב-1841 הועבר חוק שהנציח את שליטת הלבנים. בינתיים גדל מאוד מספר הבריטים בקייפטאון, וכן באזור שממזרח למושבה (כיום מחוז הקייפ המזרחי), ובנטאל הסמוכה.

המלחמות האנגלו בוריות

ערך מורחב – מלחמת הבורים

ב-1836 החל גל נדודים גדול של בורים, שחשו כי רגליהם נדחקות ממושבת הכף, צפון-מזרחה לעומק היבשת בחיפוש אחר שטחים חופשיים משלטון האימפריה הבריטית. הם מצאו את מבוקשם מעבר לנהרות אורנג' ו-ואל, שם ייסדו שתי רפובליקות עצמאיות - מדינת אורנג' החופשית והרפובליקה הדרום-אפריקאית. גילוי מחצבי יהלומים בשטחי הבורים בשנת 1869 המריץ את הבריטים לנסות להרחיב את שטחי השפעתם גם אל הרפובליקות הבוריות העצמאיות, ולספחן. מרד שהחל ברפובליקה הדרום-אפריקאית כנגד יוזמת הסיפוח הבריטית התפתח לכדי מלחמת הבורים הראשונה (1880-1881), בה ניצחו הבורים את הבריטים, הדפו אותם חזרה אל מושבת הכף, וביססו את עצמאותם בהסכם שהעניק הכרה בריטית בריבונותם.

גילוי מרבצי הזהב בשטחי הרפובליקה הדרום-אפריקאית בשנת 1886 הביא לזרימת רבבות בריטים ומהגרים ממושבת הכף אל העיר יוהנסבורג, שנולדה ברפובליקה הדרום-אפריקאית במרכז ריף הזהב וצמחה בקצב מסחרר. בתוך זמן קצר גברו הסכסוכים בין הבורים המקומיים לבין המתיישבים הבריטים החדשים, כאשר המתיישבים הבריטים נושאים עיניהם לממשלה הבריטית במושבת הכף לעזרה. הם זכו לגיבוי מלא מצידו של ססיל רודס, ראש ממשלת מושבת הכף, שממילא שאף להרחבת השליטה הבריטית ברחבי היבשת השחורה וראה את הרפובליקות הבוריות כעצם בגרונה של האימפריה. ניסיונות פישור והידברות לא צלחו, וב-1899 פרצה מלחמת הבורים השנייה. למרות הצלחות ראשוניות של הבורים, גברה לבסוף העוצמה שרוכזה במושבת הכף מכל רחבי האימפריה הבריטית. עם סיום המלחמה בשנת 1902 היו המדינות הבוריות כבושות וחרבות, כשהן נשלטות בידי ממשלת מושבת הכף בקייפטאון.

לאחר העצמאות

השלטון הבריטי במושבת הכף ובשטחים שכבשה נמשך עד שנת 1910, אז קמה ישות מדינית עצמאית חדשה - "איחוד דרום אפריקה" (לימים רפובליקת דרום אפריקה). ישות זו איחדה את מושבת הכף ומושבת נטאל הבריטיות, עם מדינת אורנג' החופשית והרפובליקה הדרום-אפריקאית הבוריות, כאשר כל אחת מארבע הטריטוריות הופכת להיות פרובינציה אדמיניסטרטיבית במדינה החדשה. מושבת הכף הפכה, אם כן, להיות "פרובינציית הכף" - מחוז בדרום אפריקה, שכיסה כמחצית משטח המדינה. קייפטאון, בירת מושבת הכף, הייתה לאחת משלוש ערי הבירה של דרום אפריקה (בצד פרטוריה ובלומפונטיין - בירות המדינות הבוריות לשעבר).

ב-1994, לאחר ביטול משטר האפרטהייד ועליית נלסון מנדלה לשלטון, בוצעה חלוקה אדמיניסטרטיבית מחודשת של מחוזות דרום אפריקה. תחת החלוקה החדשה חולקה פרוביציית הכף לשלושה מחוזות הנושאים את השמות הכף המזרחי, הכף הצפוני והכף המערבי.

אוכלוסייה

התפלגות גזעית

קבוצות גזעיות באוכלוסיית מושבת הכף
1807^[3]
לבנים	25,614	34.8%
שחורים	18,565	25.3%
עבדים	29,303	39.9%
סה"כ	73,482	100%
1820^[3]
לבנים	43,097	40.9%
שחורים	30,460	28.9%
עבדים	32,049	30.4%
סה"כ	105,336	100%
1865^[4]
לבנים	181,592	36.6%
שחורים	182,134	36.7%
צבעוניים	132,655	26.7%
סה"כ	496,381	100%
1904^[2]
לבנים	579,741	24.1%
שחורים	1,424,787	59.1%
צבעוניים ואסייתים	405,276	16.8%
סה"כ	2,409,804	100%
בשנת 1833 בוטלה העבדות במושבות האימפריה הבריטית, וכל השחורים שהוחזקו בתנאי עבדות שוחררו. במקביל החלו לבצע החרגה במפקדי האוכלוסין במושבה של אוכלוסיית הצבעוניים. לצד כל זאת, לקראת סוף המאה ה-19 הגיעה למושבה אוכלוסייה אסייתית קטנה אך משמעותית, אשר טבעה אף היא את חותמה במפקדי האוכלוסין במושבה.

התפלגות דתית

קבוצות דתיות באוכלוסיית מושבת הכף (1904)^[2]
פרוטסטנטים	1,305,453	55.3%
הכנסייה הרפורמית ההולנדית	405,696	17.2%
הכנסייה המתודיסטית	290,264	12.3%
הכנסייה האנגליקנית	281,433	11.9%
הכנסייה הקהילתית	112,202	4.8%
הכנסייה הפרסביטריאנית	88,660	3.8%
הכנסייה הלותרנית	80,902	3.4%
דתות אפריקניות עממיות	1,016,255	43.1%
קתולים	38,118	1.6%
מוסלמים	22,623	1.0%
יהודים	19,537	0.8%
אחר	4,297	0.2%

ערים, עיירות וכפרים

היישובים הגדולים ביותר במושבת הכף הבריטית
שם	בשפת המקור	שנת הקמה	אוכלוסייה (1904)^[2]
קייפטאון	Cape Town	1652	77,668
קימברלי	Kimberley	1871	34,331
פורט אליזבת	Port Elizabeth	1820	32,959
וודסטוק	Woodstock	1867	28,990
איסט לונדון	East London	1872	25,220
ויינברג	Wynberg	1795	18,477
קלרמונט	Claremont	1840	14,972
גרהאמסטאון	Grahamstown	1820	13,887
אוייטנהאכה	Uitenhage	1804	12,193
פארל	Paarl	1687	11,293
גראף-ריינט	Graaff Reinet	1786	10,083
קווינסטאון	Queenstown	1853	9,616
קינג ויליאמז טאון	King William's Town	1835	9,506
אודסהורן	Oudtshoorn	1857	8,849
ווסטר	Worcester	1819	7,885
קרדוק	Cradock	1816	7,762
סיימונס טאון	Simon's Town	1680	6,643
אליוואל נורת'	Aliwal North	1849	5,566
בופורט וסט	Beaufort West	1818	5,478
סאמרסט איסט	Somerset East	1825	5,216
סטלנבוש	Stellenbosch	1679	4,969
ולינגטון	Wellington	1840	4,881
מוסל ביי	Mossel Bay	1848	4,206
מאלמסברי	Malmesbury	1745	3,811
קלדון	Caledon	1811	3,508
ג'ורג'	George	1811	3,506
דה ארה	De Aar	1903	3,271
רוברטסון	Robertson	1853	3,244
פרייבורג	Vryburg	1882	2,985
קוקסטאד	Kokstad	1869	2,903
בורגרסדורפ	Burghersdorp	1846	2,894
ויקטוריה וסט	Victoria West	1844	2,762
מולטנו	Molteno	1874	2,725
מאפיקנג	Mafeking	1852	2,713
קולסברג	Colesberg	1830	2,668
ריברסדייל	Riversdale	1838	2,643
סאמרסט ווסט	Somerset West	1822	2,613
אברדין	Aberdeen	1856	2,553
קרס	Ceres	1854	2,410
סוולנדאם	Swellendam	1746	2,406
אומטטה	Umtata	1876	2,342
טראקאסטאד	Tarkastad	1862	2,270
סטיינסבורג	Steynsburg	1872	2,250
דרודרצ'ט	Dordrecht	1856	2,052

פוליטיקה

רשויות השלטון

לפי חוקת 1872 מושבת הכף נהנתה ממידה רחבה יחסית של משל עצמי, במסגרת היותה מושבה של האימפריה הבריטית. הרשות המחוקקת כללה את בניין הפרלמנט היושב בקייפטאון הבירה. הוא היה מורכב משני בתים: הבית העליון - המועצה המחוקקת (Legislative Council), והבית התחתון - האספה המחוקקת (House of Assembly). חברי המועצה אשר נבחרו בבחירות כלליות אחת לשבע שנים, ייצגו באופן אזורי את פרובינציות המושבה. חברי בית המחוקקים נבחרו אחת לחמש שנים, וייצגו ברמה מקומית יותר - בהתאם למחוזות והעיריות השונות במושבה. בראש הרשות המבצעת עמד מושל, אשר מונה ישירות על ידי הכתר הבריטי, ללא כל השפעה מצד בני המושבה. בעלי זכות בחירה במושבה היו חייבים להיות גברים בני 21 ומעלה, נתינים בריטים, כאלו שנולדו בשטחי המושבה, התגוררו בה ב-12 החודשים הסמוכים למועד ההצבעה, ובעלי רכוש של 75 לירה שטרלינג לפחות ושכר הגבוה מ-50 לירה שטרלינג בשנה. אף על פי שבדרך כלל הדבר לא אירע, גם התושבים הלא-לבנים של המושבה היו להלכה רשאים להשתתף בהליך הבחירות. עם זאת, החוקה מנעה מאנשים שאינם ממוצא אירופאי להיבחר לפרלמנט. בשנת 1907 152,135 מתושבי המושבה היו רשומים בספר הבוחרים כבעלי זכות הצבעה, מתוכם למעלה מ-20,000 לא-אירופאים.^[5]

מערכת המשפט של המושבה התבססה על המשפט הרומאי וההולנדי, מורשת מושבת הכף ההולנדית. על בסיס זה חוקק פרלמנט מושבת הכף שורה של חוקים, אשר הגדירו את מאפייני המשפט הפלילי והאזרחי. בראשות כל מחוז עמד משפט מחוזי שכלל שופט אחד שעסק בענייני משפט אזרחי ופלילי כערכאה הנמוכה ביותר במערכת. מעל בתי המשפט המחוזיים עמדו שני בית משפט אזוריים, בית משפט בגראהמסטאון, ובית המשפט הגבוה של גריקואלנד מזרח אשר ישב בקימברלי. בכל אחד מבתי משפט אלו היו שני שופטים ונשיא בית משפט. כאשר משפט לא הוכרע בבתי המשפט המחוזיים, הערעור שהתקבל הביע לאחד משני בתי משפט אלו. כל בתי המשפט המחוזיים היו כפופים לבית המשפט העליון של המושבה, אשר ישב בקייפטאון הבירה, וכלל חבר שופטים בראשות נשיא בית משפט.^[6]

חלוקה מנהלית

לאורך המאה ה-19, החלוקה המנהלית הפנימית של מושבת השתנתה באופן תדיר, בעיקר כתוצאה מההתרחבות הטריטוריאלית שלה צפונה ומזרחה. לצד החלוקה הבסיסים למחוזות, החל מאמצע המאה ה-19 היווה כל אחד מהמחוזות חלק מאחת משתי פרובינציות של המושבה, הפרובינציה המערבית והפרובינציה המזרחית. בעוד ברחבי הפרובינציה המערבית נשמרה הדומיננטיות ההולנדית, אם כי זו כבר לא הייתה כה מכריעה; הפרובינציה המזרחית, לרבות הערים פורט אליזבת ואיסט לונדון, הורכבה בעיקר ממתיישבים מבריטניה. בשנת 1874, עם המשך התרחבותה של המושבה, חולקו המחוזות מחדש בהתאם לשבע פרובינציות: הפרובינציה המערבית, הפרובינציה הצפון מערבית, הפרובינציה הדרום מערבית, הפרובינציה המזרחית, הפרובינציה הצפון מערבית, הפרובינציה הדרום מזרחית, ופרובינציית מרכז הארץ. בשנת 1880, עם סיפוחה של גריקואלנד מזרח למושבה, היא הפכה לפרובינציה שמינית. פרובינציה תשיעית הקומה בשנת 1895, עם הפיכתה של בצ'ואנאלנד הבריטית גם כן לחלק משטח המושבה.^[7]

החל משנת 1855 עמדה בראשות כל מחוז מועצה מחוזית (Provincial council) אשר ייצגה את תושבי המחוז ונבחרה על ידו אחת לשלוש שנים, באופן הדומה לבחירת חברי הפרלמנט. עם זאת, בניגוד לפרלמנט של המושבה, למועצה המחוזית היו יכולים להיבחר גם לא-אירופאים, לפחות באופן תאורטי. בדרך כלל המועצה לא עסקה בחקיקה, אלא בחיבור תקנות שעסקו בעיקר במילוי תפקידים מנהליים, למשל ענייני חינוך יסודי ומיסוי מקומי. כל תקנות המועצות המחוזיות נדרשו לקבל את אישור ממשלת המושבה לפני שאלו נכנסו לתוקף. הרשות המבצעת של המחוז, הוועד המנהל (Executive committee), נבחרה על ידי המועצה, והיא הורכבה מארבעה אנשים אשר בדרך כלל היו גם חבריה. אלו ניהלו את ענייני המחוז יחד עם קצין המנהלה (executive officer) שלו, אשר היה פקיד ממונה מטעם ממשלת המושבה.^[5]

מחוזות מושבת הכף הבריטית (1833-1834)^[3]
	שם	בשפת המקור	בירה	אוכלוסייה
	שם	בשפת המקור	בירה	חופשיים	עבדים	סה"כ
1	העיר קייפטאון	Cape Town city	קייפטאון	13,652 (71.1%)	5,555 (28.9%)	19,227
2	הכף	Cape	קייפטאון	7,682 (52.5%)	4,258 (47.5%)	11,940
3	סטלנבוש	Stellenbosch	סטלנבוש	7,582 (46.8%)	8,555 (53.2%)	16,137
4	ווסטר	Worcester	ווסטר	11,500 (31.7%)	4,668 (68.3%)	16,163
5	סוולנדאם	Swellendam	סוולנדאם	11,842 (79.8%)	3,024 (20.2%)	14,866
6	ג'ורג'	George	ג'ורג'	5,645 (71.7%)	2,230 (28.3%)	7,875
7	אויטנהכה	Uitenhage	אויטנהכה	7,794 (85.8%)	1,298 (14.2%)	9,092
8	אולבני	Albany	גרהמסטאון	9,375 (98.4%)	142 (1.6%)	9,519
8	סאמרסט	Somerset	סאמרסט איסט	9,989 (87.4%)	1,441 (12.6%)	11,430
10	גראף-ריינט	Graaff-Reinet	גראף-ריינט	11,010 (81.8%)	2,409 (18.2%)	13,459
ה"חופשיים" הנספרים הם אנשים שאינם עבדים מכל קבוצה גזעית שהיא.

מחוזות מושבת הכף בשנת 1806
מחוזות מושבת הכף בשנת 1861

ראשי המושבה

הרקולס רובינסון, מושל המושבה בין השנים 1881–1889

ג'ורג' גריי, מושל המושבה בין השנים 1854–1859

מושלי המושבה (1797–1910)
מלך		שם	כהונה	סוג
ג'ורג' השלישי	1	ג'ורג' מקרטני George Macartney	1797–1798	מושל
	2	פרנסיס דאנדס Francis Dundas	1798–1799	מושל ממלא מקום
	3	ג'ורג' יאנג George Yonge	1799–1801	מושל
	(2)	פרנסיס דאנדס (כהונה שנייה) Francis Dundas	1801–1803	מושל ממלא מקום
	בין השנים 1803 ו-1806, המושבה הייתה נתונה לשלטון הולנדי
	4	דייוויד באירד David Baird	1806–1807	מושל ממלא מקום
	5	הנרי ג'ורג' גריי Henry George Grey	1807	מושל ממלא מקום
	6	דו פרה אלכסנדר Du Pre Alexander	1807–1811	מושל
	(5)	הנרי ג'ורג' גריי (כהונה שנייה) Henry George Grey	1811	מושל ממלא מקום
	7	ג'ון פרנסיס קרדוק John Francis Cradock	1811–1813	מושל
	8	רוברט מיד Robert Meade	1813–1814	מושל ממלא מקום
ג'ורג' הרביעי	9	צ'ארלס סומרסט Charles Somerset	1814–1826	מושל
	10	ריצ'רד בורק Richard Bourke	1826–1828	מושל ממלא מקום
	11	גאלבריית' לאורי קול Galbraith Lowry Cole	1828–1833	מושל
ויליאם הרביעי	12	תומאס פרנסיס וייד Thomas Francis Wade	1833–1834	מושל ממלא מקום
ויליאם הרביעי	13	בנג'מין ד'אורבן Benjamin d'Urban	1834–1838	מושל
ויקטוריה	14	ג'ורג' תומאס נפייר George Thomas Napier	1838–1844	מושל
	15	פרגרין מייטלנד Peregrine Maitland	1844–1847	מושל
	16	הנרי פוטינגר Henry Pottinger	1847	מושל
	17	הארי סמית' Harry Smith	1847–1852	מושל
	18	ג'ורג' קאת'קארט George Cathcart	1852–1854	מושל
	19	צ'ארלס הארי דרלינג Charles Henry Darling	1854	מושל ממלא מקום
	20	ג'ורג' גריי George Grey	1854–1859	מושל
	21	רוברט הנרי וויניארד Robert Henry Wynyard	1859–1862	מושל ממלא מקום
	22	פיליפ אדמונד וודהאוס Philip Edmond Wodehouse	1862–1870	מושל
	23	צ'ארלס קראופורד האי Charles Craufurd Hay	1870	מושל ממלא מקום
	24	הנרי בארקלי Henry Barkly	1870–1877	מושל
	25	הנרי ברטל פראר Henry Bartle Frere	1877–1880	מושל
	26	הנרי יו קליפורד Henry Hugh Clifford	1880	מושל ממלא מקום
	27	ג'ורג' סטרון George Cumine Strahan	1880–1881	מושל ממלא מקום
	28	הרקולס רובינסון Hercules Robinson	1881–1889	מושל
	29	הנרי ברוגהאם לוך Henry Brougham Loch	1889–1895	מושל
	30	ויליאם גורדון קמרון William Gordon Cameron	1891–1894	מושל ממלא מקום
	(28)	הרקולס רובינסון (כהונה שנייה) Hercules Robinson	1895–1897	מושל
	31	ויליאם הווליי גודאינף William Howley Goodenough	1897	מושל ממלא מקום
	32	אלפרד מילנר Alfred Milner	1897–1901	מושל
אדוארד השביעי	33	ולטר הלי הצ'ינסון Walter Hely-Hutchinson	1901–1910	מושל
אדוארד השביעי	34	הנרי ג'נר סקובל Henry Jenner Scobell	1909	מושל ממלא מקום

ראשי ממשלת המושבה (1872–1910)
	תמונה	שם	כהונה	שנות חיים	מקום לידה
1		ג'ון מולטנו John Charles Molteno	1872–1878 (6 שנים)	1814–1886 (מת בגיל 72)	לונדון, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
2		גורדון ספריג John Gordon Sprigg	1878–1881 (3 שנים)	1830–1913 (מת בגיל 83)	איפסוויץ', הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
3		תומאס סקאנלן Thomas Charles Scanlen	1881–1884 (3 שנים)	1834–1912 (מת בגיל 78)	דרהאמסטאון, מושבת הכף מושבת הכף הבריטית
4		תומאס אפינגטון Thomas Upington	1884–1886 (שנתיים)	1844–1898 (מת בגיל 54)	קורק, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
(2)		גורדון ספריג (כהונה שנייה) John Gordon Sprigg	1886–1890 (4 שנים)	1830–1913 (מת בגיל 83)	איפסוויץ', הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
5		ססיל רודס Cecil John Rhodes	1890–1896 (6 שנים)	1853–1902 (מת בגיל 48)	הרטפורדשייר, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
(2)		גורדון ספריג (כהונה שלישית) John Gordon Sprigg	1896–1898 (שנתיים)	1830–1913 (מת בגיל 83)	איפסוויץ', הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
6		ויליאם שרינר William Philip Schreiner	1898–1900 (שנתיים)	1857–1919 (מת בגיל 62)	ליידי גריי (אנ'), מושבת הכף מושבת הכף הבריטית
(2)		גורדון ספריג (כהונה רביעית) John Gordon Sprigg	1900–1904 (4 שנים)	1830–1913 (מת בגיל 83)	איפסוויץ', הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
7		ליאנדר ג'יימסון Leander Starr Jameson	1904–1908 (4 שנים)	1853–1917 (מת בגיל 64)	אדינבורו, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
8		ג'ון מרימאן John Xavier Merriman	1908–1910 (שנתיים)	1841–1926 (מת בגיל 85)	סאמרסט, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
השתייכות מפלגתית: עצמאי; המפלגה הפרוגרסיבית; המפלגה הדרום אפריקאית

מפלגות פוליטיות

השוואת עמדות בקרב המפלגות הפוליטיות במושבת הכף
מפלגה	קהל בוחרים עיקרי	אפיון אידאולוגי-פוליטי	הידוק הקשרים עם האימפריה	שימור המלוכה	הרחבת זכויות האזרח של השחורים
המפלגה הפרוגרסיבית	אנגלים	ימין-שמרני	בעד	בעד	נגד
המפלגה הדרום אפריקאית	אפריקאנרים	מרכז-ליברלי	נגד	בעד	בעד
האפריקאנר בונד	אפריקאנרים	ימין-שמרני	נגד	נגד	נגד

מפלגות בדרום אפריקה במאות ה-19, ה-20 וה-21 המזוהות עם האוכלוסייה הלבנה
מושבת הכף השלטון הבריטי		המפלגה הפרוגרסיבית^(א) (עד 1910)	התנועה הפרוגרסיבית (עד 1910)	המפלגה החוקתית (עד 1910)	המפלגה הדרום אפריקאית^(א) (עד 1910)	מפלגת האורנג' (עד 1910)	מפלגת העם^(א) (עד 1910)	אפריקאנר בונד (עד 1910)
דרום אפריקה (1910–1928) לפני האפרטהייד	מפלגת הלייבור^(א) (1910–1958)	המפלגה היוניוניסטית (1910–1920)
		המפלגה היוניוניסטית (1910–1920)							המפלגה הלאומית (1915–1934)
		המפלגה הדרום אפריקאית^(א) (1910–1934)							המפלגה הלאומית (1915–1934)
		מפלגת הדומיניון (1934–1948)								המפלגה הלאומית המטוהרת (1935–1948)
			המפלגה המאוחדת (1934–1977)				מפלגת העם^(א) (1939–1941)
							המפלגה האפריקאנרית (1941–1951)	המפלגה הלאומית המאוחדת (1940–1951)
דרום אפריקה (1928–1994) שנות האפרטהייד							המפלגה האפריקאנרית (1941–1951)
		המפלגה הליברלית (1953–1968)
					המפלגה השמרנית הלאומית (1954–1957)
			המפלגה הפרוגרסיבית^(א) (1959–1975)
	מפלגת הלייבור^(א) (1969–1994)		המפלגה הפרוגרסיבית^(א) (1959–1975)		המפלגה הדמוקרטית^(א) (1973–1977)	המפלגה הלאומית (1939–1997)
			מפלגת הרפורמה הפרוגרסיבית (1975–1977)		המפלגה הדמוקרטית^(א) (1973–1977)
			המפלגה הפרוגרסיבית הפדרלית (1977–1989)	מפלגת הרפובליקה החדשה (1977–1988)
			המפלגה הפרוגרסיבית הפדרלית (1977–1989)							המפלגה השמרנית (1982–2004)
			המפלגה העצמאית (1987–1989)
			המפלגה הדמוקרטית^(א) (1988–2005)
דרום אפריקה אחרי האפרטהייד
						המפלגה הלאומית החדשה (1997–2005)
			הברית הדמוקרטית (החל מ-2000)					חזית החירות פלוס (החל מ-1994)
מקרא מפלגות: מזוהות עם האוכלוסייה דוברת האפריקאנס; מזוהות עם האוכלוסייה דוברת האנגלית; מזוהות עם האוכלוסייה הלבנה באופן כללי הערה (א): אף על פי שמפלגות אלו נושאות שם זהה, הן אינן אותן מפלגות ואין ביניהן קשר ישיר

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מושבת הכף בוויקישיתוף

מושבת הכף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כף התקוה הטובה (דרום אפריקה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1875 במושבת כף התקווה הטובה, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1904 במושבת כף התקווה הטובה, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
^ ¹ ² ³ Robert Montgomery Martin (1836). The British Colonial Library: In 12 volumes. Mortimer. p. 112.
^ מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1865 במושבת כף התקווה הטובה, דרך האתר האטהיטראסט דיגיטל לייבררי
^ ¹ ² "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 235.
^ "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 235-236.
^ "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 232

[מפקד_האוכלוסין_הבריטי_משנת_1875-1] ¹ ² מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1875 במושבת כף התקווה הטובה, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911

[מפקד_האוכלוסין_הבריטי_משנת_1904-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1904 במושבת כף התקווה הטובה, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911

[Robert_Montgomery_Martin-3] ¹ ² ³ Robert Montgomery Martin (1836). The British Colonial Library: In 12 volumes. Mortimer. p. 112.

[4] מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1865 במושבת כף התקווה הטובה, דרך האתר האטהיטראסט דיגיטל לייבררי

[Encyclopædia_Britannica,_Volume_5._p._235.-5] ¹ ² "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 235.

[6] "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 235-236.

[7] "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 232

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

מדינות היסטוריות בדרום אפריקה
ממלכות ילידיות	ממלכת מפונגובווה (1075–1220) • ממלכת הזולו (1816–1879)
מושבות אירופאיות	מושבת הכף ההולנדית (1652–1806) • מושבת הכף מושבת הכף הבריטית (1795–1910) מושבת נטאל מושבת נטאל (1843–1910) • מושבת טרנסוואל מושבת טרנסוואל (1902–1910) • מושבת נהר האורנג' מושבת נהר האורנג' (1902–1910)
הרפובליקות האפריקאנריות
הרפובליקות העיקריות	הרפובליקה הדרום אפריקאית (1852–1902) • מדינת אורנג' החופשית מדינת אורנג' החופשית (1854–1902)
רפובליקות המשנה	רפובליקת פוצ'פסטרום (1838–1848) • רפובליקת נטאליה רפובליקת נטאליה (1839–1843) • גריקואלנד מזרח גריקואלנד מזרח (1861–1879) רפובליקת סטלאלנד רפובליקת סטלאלנד (1882–1883) • מדינת גושן מדינת גושן (1882–1883) • ארצות הברית של סטלאלנד (1883–1885) הרפובליקה הקטנה (1876–1891) • הרפובליקה החדשה הרפובליקה החדשה (1884–1888) • הקיסרות הגרמנית רפובליקת אופינגטוניה (1885–1887)
דרום אפריקה העצמאית
מדינות כלל ארציות	דרום אפריקה (1910–1928) איחוד דרום אפריקה (1961–1910) • דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד (1994–1948) דרום אפריקה רפובליקת דרום אפריקה (החל מ-1961)