התחדשות יהודית (ישראל)

התחדשות יהודית הוא מונח בו מכנים המשתתפים בחלק מהתופעות התרבותיות והדתיות שמטרתן המוצהרת היא קשירת המורשת, המסורת והמנהגים של היהדות, עם התרבות והחברה בישראל, בלי קשר הכרחי לדת. כיום, לפי נציגי 'ההתחדשות היהודית בישראל', ישנה הבחנה בין חזרה בתשובה והתקרבות דתית, לבין התופעה של התחדשות התרבות היהודית, ללא כל כוונה לשמור מצוות.

ניצני התופעות המכונות כך הסתמנו בסוף שנות השמונים של המאה ה-20, עם הקמת בתי המדרש הפלורליסטיים הראשונים, ובאמצע שנות התשעים היא זכתה להד בקרב קהלים רחבים יותר. תופעת ההתחדשות היהודית מזוהה, בין השאר, עם בתי מדרש ובתי תפילה פלורליסטיים ועם פיוטים הנאמרים בהם^{[דרוש מקור]}.

רקע

עד לשלהי המאה ה־18, הזהות היהודית הייתה כמעט בלתי ניתנת לניתוק מהמסורת הדתית של היהדות. החל מהמאה ה־18, בעקבות התהליך ההדרגתי של מתן האמנציפציה ליהודים, הקהילתיות היהודית כמעט וקרסה. להשתלבות הגוברת בתוך החברה האירופאית נלוותה שאלת הזהות בסדר היום החדש. במרכז ומערב אירופה, היהודים עלו במעמד האזרחי וכתוצאה מכך ראו את עצמם בתור חלק מהלאום של המדינה בה חיו. עיקר הפילוג היהודי שנוצר כתוצאה מהאמנציפציה (מאורתודוקסים ועד רפורמים, וכלה ביהודים חילונים) נבע מהשאלות, האם ועד כמה צריך להתאים את הדת היהודית לחברה האירופאית, והאם לזנוח את הדת כליל. במזרח אירופה קיבוץ יהודי גדול, צפוף וקדם-מודרני, שהחזיק עדיין בשפת היידיש ובתרבות ייחודית לו. יהודים רבים שעזבו את הדת בעקבות מתן האמנציפציה, פיתחו תפיסות אתניות או לאומיות הקשורות ליהדות, בעיקר אוטונומיזם וציונות.

בין פלגי התנועה הציונית נמנו קבוצות בעלי מודלים שונים של יחס אל המסורת, בהם בלטו בשונותם שני מודלים מרכזיים. המודל האחד מחויב מצד אחד למסורת היהודית בכללותה, ומצד שני אינו מחויב להלכה. עם מודל זה מזוהים אנשים חשובים כגון אחד העם, חיים נחמן ביאליק, א. ד. גורדון וברל כצנלסון.

המודל השני מבטא מרידה במסורת היהודית ושלילתה, בד בבד עם שלילת הגלות וזהות יהודית גלותית. הוא בא לידי ביטוי בדרכם של יחידים וקבוצות ניתקו את עצמם באופן מודע מהתרבות היהודית. חלק נכבד מאנשי העלייה השלישית דיברו על זהות חדשה, על יצירת "אדם חדש" ו"יהודי חדש" כניגוד ושלילה של הזהות היהודית הקודמת. מודל זה (השני) הוא שהיה רווח ביישוב המתחדש בארץ ישראל, והוא שהוביל לנתק של הדורות הבאים מהתרבות היהודית.

הפעילות המחודשת בתחום הזהות היהודית-חילונית החלה עם הקמתו של חוג שדמות בקיבוצים בצפון הארץ בראשית שנות השישים של המאה ה-20; אך רק בראשית שנות השבעים החלה התופעה, להתמסד עם הקמת חוגים נוספים ברחבי הארץ על ידי יוצאי חוג שדמות, הקמת המכונים הציוניים - המלי"ץ, והגעתם של עולים חדשים מארצות הברית, שהיו מחויבים למורשת ולתרבות היהודית.

ההתחדשות היהודית בישראל הושפעה, בין היתר, מעלייתם ארצה של הוגים מארצות הברית שהביאו עמם תפיסת עולם פלורליסטית. בין אלו בולט מקומו של דוד הרטמן, שייסד בשנת 1976 את מכון הרטמן בירושלים. בית המדרש של המכון שימש מאז ועד היום כמרכז התחדשות יהודית המשלב מחקר, כתיבה הגותית, חינוך והכשרת מנהיגות ציבורית. רבים מיוצאי המכון מעורבים ביוזמות פורצות דרך של התחדשות יהודית בפתיחת בתי מדרש^{[דרושה הבהרה]}, בתי תפילה, מנהיגות פמיניסטית-דתית ומנהיגות פוליטית.

ב-1978 נוסדה הסדנה הבינתחומית בסמינר אפעל, במטרה להכשיר מדריכים חילוניים בעלי ידע בתחומי הזהות היהודית עבור המכון לחינוך ציוני של התנועה הקיבוצית, שהוקם כשנה קודם לכן. בסדנה תוגברה היהדות כחלק מהמודעות העצמית והחברתית של המשתתפים.

הישיבה החילונית הראשונה בישראל, של ארגון בינה

בסוף שנות השמונים, אל מול המתח בין דתיים וחילוניים, הבשיל בקרב אנשי החינוך בקיבוץ הדתי הרעיון לקיים סדרת פגישות עם אנשי מרכזי ההשכלה בתנועות הקיבוציות ללימוד משותף של מקורות ולדיאלוג סביב נושאים של זהות יהודית. המפגשים התקיימו פעם בחודש או חודשיים, כאשר האירוח מתקיים בכל פעם במרכז אחר. מתוך מפגשים אלה צמח מושג בית המדרש הפלורליסטי, ככלי המאפשר ליבון סוגיות הנוגעות לזהות יהודית וככלי המאפשר דיאלוג בין עמדות שונות בחברה היהודית בישראל. בעקבות התנסות זאת הוחלט בקיבוץ הדתי להקים את מרכז יעקב הרצוג, שמחויב ללימוד יהדות מנקודת מבט פלורליסטית ושוויונית.

במקביל, בשנת 1989 הוקמו שני בתי המדרש הפלורליסטיים הראשונים במרחב החילוני: המדרשה באורנים של התנועה הקיבוצית הוקמה על ידי שמונה בוגרים של סמינר אפעל והמלי"ץ ובית המדרש אלול, שהוא בית מדרש משותף לדתיים וחילוניים הוקם בירושלים על ידי רות קלדרון ומוטי בר אור.

באותה שנה נודעה גם יוזמה של אנשי אקדמיה מהאוניברסיטה העברית להקים תנועה ליהדות הומניסטית פלורליסטית – יוזמה שמטרתה לעסוק בחינוך ליהדות כתרבות. עם היוזמים נמנו פרופ' יהודה באואר, ד"ר זאב כץ והשופט חיים כהן. בעקבות פעילות זו הוקמה ב-1992 תנועת תחיל"ה.

ארבעת ארגונים אלה היו הארגונים הממוסדים הראשונים שסללו את הדרך לפני הפריצה הגדולה של ההתחדשות היהודית באמצע שנות התשעים; בתקופה זו ההתחדשות היהודית זכתה להד ציבורי ולכינויים שונים כגון "השיבה אל ארון הספרים היהודי" ו"הרנסאנס היהודי".

בין הגורמים לפריחה של ההתחדשות היהודית היו ועדת שנהר, שמונתה ב-1991 על ידי שר החינוך זבולון המר במטרה לבדוק את לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית, והגישה את המלצותיה בשנת 1994, ועליית תופעות הניו אייג'. אולם הקטליזטור העיקרי לפריצתה של ההתחדשות היהודית לקהלים נרחבים בישראל היה רצח יצחק רבין בסוף שנת 1995.

לאחר הרצח הוקמו בתי מדרש פלורליסטיים חדשים, שפנו לקהל חילוני ולקהל מעורב של חילונים ודתיים, מתוך מטרה לאחות את השסע הדתי והלאומי בחברה הישראלית. סקרים שנערכו בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 מיפו עשרות ארגונים שעוסקים בזהות יהודית מתוך השקפת עולם פלורליסטית.

בתי מדרש פלורליסטיים

ערך מורחב – בית מדרש פלורליסטי

בבית המדרש אלול והמדרשה באורנים החלו להתגבש אופני הלימוד שמזוהים עם בתי המדרש הפלורליסטיים. בתי מדרש אלה מתייחדים בכך שעיקר הלימוד בהם נעשה בקבוצות מעורבות של נשים וגברים הלומדים ביחד מקורות טקסטואליים יהודיים וישראליים מגוונים.

הלימוד מתקיים בקבוצה, ומובל על ידי מנחה בית המדרש או מספר מנחים שתפקידם לתווך את החומר הלימודי ולהוביל את הדיון הקבוצתי מחד ולבנות את הקבוצה ולהפעיל אותה מאידך. בשל האופי הקבוצתי, הלימוד מתקיים במעגל או בכל צורת ישיבה אחרת המאפשרת יצירת קשר עין בין כל הנוכחים בלימוד.

המפגש נחלק לשלוש: המליאה – בה מוצגים הטקסטים והשאלות שיש להתייחס אליהם במהלך הלימוד; חברותות – התפצלות של הקבוצה לקבוצות קטנות הלומדות את הטקסטים ודנות בשאלות; אסיף – התכנסות מחודשת של הקבוצה הגדולה לשיתוף בתוצרי הלימוד בחברותות והמשך דיון.רבים מבין בתי המדרש הפלורליסטיים חברו יחד ליצירת רשת בתי המדרש.

בתי תפילה

קהילת התפילה החילונית הראשונה, "ניגון הלב", הוקמה בינואר 2001 בנהלל על ידי חברי מדרשת אורנים במטרה לגבש קהילה סביב תפילות השבת וקבלת שבת. עד לינואר 2008 תועדו עוד כשלושים קהילות תפילה נוספות. מרבית הקהילות מתכנסות כדי לציין במשותף את קבלת השבת, בתדירות הנעה בין הקהילות השונות מפעם בחודש לפעם בשבוע. ברוב המכריע של הקהילות מובלת התפילה על ידי 2–4 אנשים הנקראים "מובילי תפילה". רוב מובילי התפילה למדו קורסים שונים של לימודי יהדות והנחיית קבוצות, והם מיוזמי הקמת בית התפילה בקהילה שאליה הם משתייכים.

בין בתי התפילה המובילים במרחב החילוני נמצא בית תפילה ישראלי^{[דרוש מקור]} בתל אביב, שנוסד ב-2004 והפך למודל של קהילה עירונית רחבת היקף בזכות קבלות השבת ההמוניות בנמל תל אביב מדי קיץ, בהם משתתפים כ-800–1000 איש מדי ערב שבת. בית תפילה ישראלי הצליח להנכיח את התופעה המתפתחת של התחדשות יהודית במרחב הציבורי.^{[דרוש מקור]}

התפילה בבתי התפילה משלבות קטעים מתוך סידור התפילה המסורתי עם פיוטים ושירה עברית מושרת או מוקראת. רבים מבין בתי התפילה חברו יחד להקמת רשת בתי תפילה. באזור הגליל המרכזי חברי קהילת "ניגון הלב" הקימו רשת "בתי קהילה" עם קהילות הן במגזר הקיבוצי והן במגזר העירוני. ב-2011 בית תפילה ישראלי הוציא לאור סידור ערב שבת הכולל שירה עברית, זמר ישראלי, תפילות מסורתיות ופיוטים. נכון לאוקטובר 2011, הסידור נמצא בשימוש ביותר מ-8^{[דרושה הבהרה]} קהילות מרשת הקהילות להתחדשות יהודית והתנועה הרפורמית.

ראו גם

• בית תפילה ישראלי
• מוזיקה יהודית מקורית
• חילוניות בישראל

קישורים חיצוניים

• רינה נאמן, 'תפילה תל אביבית' , בית תפילה ישראלי בתל אביב, סוציולוגיה ישראלית יב(2), תשע"א-2011
• הזרם הרביעי, יהדות חילונית בישראל: סדרת כתבות של יאיר שלג, הארץ, 2006
  • יאיר שלג, בקרוב בת"א: ישיבה חילונית ראשונה, באתר הארץ, 1 ביוני 2006
  • יאיר שלג, עולם חכמי המשנה עם קצת ביאליק, באתר הארץ, 16 ביוני 2006
  • יאיר שלג, הצהרת זוגיות במקום כתובה, שיר של זלדה במקום קדיש, באתר הארץ, 7 ביולי 2006
  • יאיר שלג, הרבנים החילוניים רוצים להטמיע את תפישת היהדות כתרבות, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2006
• המטה ליישום דוחות שנהר וקרמניצר באתר משרד החינוך
• אסף ענברי, נחוץ כור היתוך, אבל הפעם יהודי, מעריב, 2004, באתר של אסף ענברי
• חיים באר, להחזיר את הנכסים האבודים, מימד, גיליון 14, ספטמבר 1998, באתר אוח של משרד החינוך
• לקט שירים ותפילות לקראת שבת באתר רשת בתי קהילה
• אתר התחדשות יהודית של הסוכנות היהודית