הסכם הדיאץ'

חבר העמים הפולני-ליטאי-רותני כפי שהוצע בהסכם הדיאץ' ב-1658

הסכם הדיאץ' (בפולנית: ugoda hadziacka; באוקראינית: гадяцький договір) היה הסכם שנחתם ב-16 בספטמבר 1658 בהדיאץ' בין נציגי חבר העמים הפולני-ליטאי לבין הקוזאקים הזפורוז'יים . ההסכם נועד להעלות את מעמד הקוזאקים והרותנים למעמד שווה לזה של פולין וליטא במסגרת האיחוד הפולני-ליטאי, ובכך להפוך את חבר העמים הפולני-ליטאי לקהילייה פולנית-ליטאית-רותנית שתיקרא "רפובליקת שלושת העמים".

רקע

הדרך להקמת הנסיכות הגדולה של רותניה נשקלה על ידי ההטמאן האוקראיני בוגדן חמלניצקי בזמנים שונים, במיוחד במהלך המרד שהוביל ב-1648, בו מרדו הקוזאקים נגד השלטון הפולני בשטחים האוקראיניים.

התוכנית

שבועת המלך הפולני, יאן השני קז'ימייז', על הסכם הדיאץ', 10 ביוני 1659

"הנסיכות הגדולה של רותניה" תוכננה להיות ישות אוטונומית למחצה במסגרת חבר העמים הפולני-ליטאי, המורכבת מהוויבודות של צ'רניהיב, ברסלב וקייב, תחת רפובליקה אחת בלתי ניתנת לחלוקה. הנסיכות הגדולה הייתה אמורה להיות פתרון לשילוב אוקראינה באופן שוויוני במסגרת חבר העמים, תוך שמירה על איזון בין אוטונומיה מקומית לשלטון המרכזי. לפי ההצעה, הנסיכות תנוהל על ידי ההטמאן של צבא זפורוז'יה, אשר ייבחר לכל חייו מתוך ארבעה מועמדים שנבחרו על ידי כל שכבות החברה האוקראינית, ויאושרו על ידי מלך פולין. יוקמו מוסדות שלטון מקומי בהתאם למודל הפולני. תוחזר מערכת החוק, בתי המשפט ומערכת הממשל שהיו קיימים לפני 1648. לנסיכות לא תהיה סמכות לקיים יחסים עצמאיים עם מדינות אחרות, אולם יוקמו כוחות מזוינים מקומיים המונים 60,000 קוזאקים ו-10,000 שכירי חרב. כוחות פולניים וליטאיים לא יוכלו לשהות בשטחי הנסיכות, אלא במקרי חירום ובהכפפה להטמאן המקומי. כמו כן תותר הדפסת כסף עצמאי עם דמותו של מלך משותף. תוחזר מערכת הבעלות על אדמות, הצמיתות והחובות שהיו קיימות לפני 1648.

בנוסף, נקבע כי איחוד הכנסיות מ-1596 יבוטל בשטחי הנסיכות, יובטח חופש הדת לנוצרים אורתודוקסים וקתולים, והמטרופוליט האורתודוקסי וחמישה בישופים נוספים יקבלו מושבים קבועים בסנאט. בנוסף, בני הדת הנוצרית-אורתודוקסית יזכו למושב בסנאט.

כמו כן, הקוזאקים יזכו לשימור זכויותיהם והפריבילגיות שלהם, ועד 100 קוזאקים מכל גדוד יוכלו לקבל תואר אצולה מהמלך. אקדמיית קייב-מוהילה תזכה למעמד שווה לאוניברסיטה היגלונית בקרקוב, ותוקם מכללה חדשה עם מעמד של אוניברסיטה. תותר הקמת מכללות וגימנסיות עם אפשרות ללימוד בלטינית. כמו כן תותר הוצאה לאור חופשית, בתנאי שהתכנים לא יכללו התקפות על המלך.

אשרור

במאי 1659, הסיים הפולני אישר את הסכם הדיאץ' לאחר שינוי בטקסט המקורי. ההסכם, שתוכנן על ידי יורי נמיריץ' , כלל ההצעה להעניק תוארי אצולה לחלק מהקוזאקים, אשר היו אמורים לנהל את "הנסיכות הגדולה של רוסיה הקטנה" (רותניה). עם זאת, איוואן ויחובסקי , מנהיג קוזאקי, לא הצליח לשכנע את הקוזאקים להסכים לשמור על הכנסייה האוניאטית, שאוחדה עם הכנסייה הקתולית. מטרת ההסכם הייתה לבטל את הסדרי הסכם פריאסלאב שחתמו הקוזאקים עם רוסיה הצארית, אך מהלך זה הוביל לחידוש הלחימה בין האיחוד הפולני-ליטאי לרוסיה הצארית. הרעיון של דוכסות רותנית בתוך חבר העמים בוטל לחלוטין לאחר אישור ההסכם. הסיבה לכך הייתה הפילוג בין הקוזאקים והפלישה הרוסית, זאת לצד התנגדות החברה הפולנית ולחץ של האפיפיור.

חשיבות היסטורית

עיצוב מהמאה ה-19 לסמל של חבר העמים הפולני-ליטאי-רותני, שמעולם לא נוצר. הוא כולל את הנשר הלבן הפולני, האביר הרכוב הליטאי והקדוש המגן הרותני, המלאך מיכאל.

חבר העמים הפולני-ליטאי-רותני, או חבר העמים של שלוש העמים (1658)

ההסכם, אם היה מתממש, היה עשוי להיות אחד הגדולים בהיסטוריה של אוקראינה ומזרח אירופה, שכן הוא יצר קונפדרציה רופפת בין פולנים, ליטאים ורותנים, עם חיץ אוקראיני במזרח שיכל לבלום את ההתרחבות הרוסית, מה שהיה חוסך לפולין את ייסורי המלחמה עם רוסיה.

ההסכם אושר במאי 1659, אך התוכנית המקורית השתנתה והרעיון של דוכסות רותנית בתוך חבר העמים בוטל. חבר העמים ניסה לשוב ולהשפיע על אוקראינה לאחר סדרת מרידות קוזאקיות, אך נתקל בהתנגדות רבה מצד הקוזאקים, שרבים מהם ראו את ההסכם כ"מעט מידי, מאוחר מדי" ובו פולין לא נותנת תמיכה מספקת עבורם. ההסכם נתפס בעיני קוזאקים רבים ככזה שמועיל רק לאצולה הקוזאקית, והוביל להתנגדות רחבה. למרות זאת, חלק מהקוזאקים, כמו הטמאן ויחובסקי, תמכו בהסכם. זאת בשל הפרותיה של הסכם פריאסלאב משנת 1654 וניתוק היחסים שבא בעקבות זאת.

לאחר המרד של 1648, חבר העמים היה מאוד לא פופולרי בקרב הקוזאקים. לעומת זאת הם ראו בצאר האורתודוקסי של רוסיה בעל בריתם הטבעי, והתנגדו לברית עם פולין הקתולית. יתר על כן, הסכם הדיאץ' הועילה בעיקר לאליטה של קוזאקים, שהוכרו כשווים לאצולה הפולנית. למרות התנגדות ניכרת של הכמורה הרומית-קתולית, הסכם הדיאץ' אושרה על ידי המלך הפולני והסיים ב-22 במאי 1659 אך עם טקסט מתוקן. הרעיון של דוכסות רותנית בתוך חבר העמים נזנח לחלוטין. זה היה ניסיון של האיחוד הפולני להחזיר השפעתו השטחים האוקראינים, שאבדו לאחר סדרת המרידות הקוזאקים, בייחוד מרד חמלניצקי, והשפעתה הגוברת של רוסיה על הקוזקים שהגיעה לשיאה בהסכם פריאסלאב מ-1654.

הצידוד בברית עם הפולנים נחלש עוד יותר בשל שורת הפסדים במלחמת רוסיה-פולין (1654–1667). הצאר הרוסי ראה בהסכם הדיאץ' איום המחליש את השפעתו על הקוזאקים. הרוסים ראו בהסכם מעשה מלחמה ושלחו צבא לאוקראינה עוד לפני שאושרר. על אף שכוחות פולניים-ליטאים בפיקודו של סטפן צ'ארניצקי הצליחו להביס את הרוסים בקרב פולונקה ולכבוש מחדש את וילנה בשנת 1660, לא עלתה קרנם בעיני הקוזאקים. תבוסות הפולנים באוקראינה רק ערערה עוד יותר את מעמד האיחוד. גם הצלחתו המוקדמת של ויחובסקי ב קרב קונוטופ ביוני 1659 לא שכנעה אותם, כיוון שלא הייתה נחרצת מספיק, ובסיומה החלה סדרת תבוסות. כוחות המצב הרוסים באוקראינה המשיכו להחזיק מעמד, והתקפה זפורוז'יאנית על ח'אנת קרים אילצה את בעלי בריתו הטטריים של ויחובסקי לסגת. בנוסף, מרידה פרצה באזור פולטבה. התסיסה הקוזקית נמשכה ולבסוף מספר קולונלים פרו-רוסים מרדו בו, והאשימו את ויחובסקי ב"מכירת אוקראינה לפולנים". משלא היה יכול להמשיך במלחמה, התפטר באוקטובר 1659 ועבר לפולין. מרד פנימי בפולין בהובלת יז'י לובומירסקי , והמעורבות של האימפריה העות'מאנית, הוסיפו להחמיר את המצב באוקראינה. אף על פי כן ההסכם אושרר בחוזה צ'ודנוב משנת 1660. בסופו של דבר, רוסיה ניצחה במלחמה, כפי שניכר בהפוגה של הסכם אנדרוסובו מ-1667 ובהסכם השלום הנצחי של 1686. הקוזקים האוקראינים עברו תחת שלטון ההשפעה הרוסי, וזכויותיהם פחתו ביחס לאלה שהוקנו להם במסגרת חוזה הדיאץ'. עד סוף המאה ה-18, ההשפעה הפוליטית של הקוזקים כמעט ונמחתה לחלוטין, עקב מדיניות דיכוי של האימפריה הרוסית, שהפכה לשליטה הדומיננטית במזרח אירופה.

הסכם הדיאץ' השני

לאחר מרד נובמבר בשנת 1831, היה ניסיון ליצור מחדש את הסכם הדיאץ' להקמת חבר העמים הפולני-ליטאי-רותני כדי למנוע את חלוקת פולין. זה היה אז כי הסמל של חבר העמים המוצע נוצר. הכינוס המתוכנן בהדיאץ' הוכרז כבלתי חוקי על ידי הרוסים, שהציבו בה קרוב ל-2,000 חיילים כדי לוודא שלא יתקיימו פגישות או הפגנות, והם חסמו את המעבר בגשרים סמוכים. למרות אמצעי הזהירות, התקיימה ליד הדיאץ' מיסה וחגיגה בהשתתפות רבבות אנשים ולמעלה מ-200 כמרים, קתולים ואורתודוקסים.

האיחוד השני של הורודלו

הרעיון של חבר העמים הפולני-ליטאי-רותני קם לתחייה במהלך מרד ינואר כאשר הפגנה פטריוטית התקיימה בהורולו ב-1861. מה שנקרא האיחוד השני של הורודלו הוכרז שם על ידי השלאכטה של פולין הקונגרסאית, לשעבר הדוכסות הגדולה של ליטא של ווליניה ושל פודוליה. חבר העמים החדש, המבוסס על האיחוד השני של הורודלו, היה אמור להתבסס על שלוש האומות, והסמל שהוצע לו כלל את הנשר הפולני, הפרש הליטאי, והקדוש המגן של רותניה, המלאך מיכאל.