ההיכל וארון הקודש בימי קדם

בבתי הכנסת של העת העתיקה הייתה "תיבה" ששימשה כמקום אחסון לחפצי הקודש: ספרי התורה, שופר, לעיתים אפוד וכדומה. במשנה נכללה התיבה בתוך רשימת הציוד הקבוע של בית הכנסת. בתלמוד נזכרים גם "דלוקסמא ו"קמטרא", שגם הן היו תיבות אחסון לאותה מטרה. התיבה הייתה עשויה מעץ, וניצבה על רגליים. פתח התיבה היה מלמעלה או מהצד, כאשר המכסה הורכב על גבי ציר. על התיבה הונח כיסוי בד, כאשר פנים התיבה היה מרופד במטפחות. התיבה הייתה ניידת, כך שהסברה המקובלת כיום היא שעד המאה השלישית התיבה הוחזקה בחדר סמוך לאולם התפילה, או במבנה נפרד. את התיבה היו מכניסים לאולם התפילה לפני הקריאה בתורה, ומיד לאחר התפילה החזירו את התיבה למקומה.

בציור קיר בבית הכנסת בדורה אירופוס שבסוריה משנת 245/246 לספירה, נראית התיבה על יד דמותו של משה הקוראת בתורה. התיבה דומה ל"קיבוטוס", רהיט יווני שמקורו במצרים, ושימש בעת העתיקה לאחסון בגדים, כלים, מגילות וחפצים יקרים. גובהה 50-60 ס"מ, והיא ניצבת על ארבע רגליים. התיבה מלבנית, בעלת מנעול, כאשר בציור הקיר בבית הכנסת הייתה מכוסה במטפחת אדומה.

במקורות תלמודיים (למשל, מגילה כו ע"ב. יש גם אזכור יחידאי במשנה) נזכר חפץ נוסף לתוכו הכניסו את ספר התורה. שמו "תיק" והשימוש בו לא היה קבוע. ניתן לזהות את התיק עם חפץ הידוע לנו מן הספרות והאמנות הקלאסית, ושמו capsa. ה"קפסה" הייתה עשויה מעץ קל, ממתכת או משנהב, גובהה 30-40 ס"מ, והיא בנויה בצורת גליל. בתוך ה"קפסה" היה נהוג לאחסן חפצים שונים, ובכלל זה מגילות. בתיאורים חזותיים רבים (פיסול, ציור) נראה איש בעל מעמד הנושא קפסה, כאשר רצועת הנשיאה התלויה עליה מצביעה על זהותה כ"קפסה" המובילה מגילה. ניוד ספר התורה התבצע בעזרת התיבה, ובמקרים מסוימים (למשל, כשיש צורך לניוד מהיר) באמצעות התיק. יהודי ארצות האסלאם ממשיכים לאחסן את ספר התורה בתוך תיק זה עד היום.

התפתחות בתי הכנסת בעת העתיקה

שרידי בתי כנסת גליליים קדומים מראשית המאה השלישית לספירה נמצאו בכפר נחום, כפר ברעם, מירון, כורזים, גוש חלב ועוד. בתי כנסת אלה מאופיינים בכך שהחזית פנתה לעבר ירושלים. בקיר הקודש, שהיה החזית, היה פתח מרכזי בעל הדר וחשיבות, אשר מעברו נשקף הנוף לקודש, לירושלים. שני פתחים אגפיים שמשו לכניסת הציבור. בבתי כנסת אלו לא נמצאו שרידים היכולים להעיד על מקום קבע לאחסון ספרי תורה.

החל מהמאה השלישית והרביעית לספירה הקיר הפונה לירושלים הולך ומתקבע כמוקד בית הכנסת. בתי כנסת שבהם החזיתות היו בכיוון ירושלים, כמו אלו שבגליל, שינו את כיוונם. הכניסה לבית הכנסת עברה להיות מול קיר הקודש. בנוסף, אנו מוצאים גומחה קבועה בקיר הקודש, ופני המתפללים מכוונים כלפיה. כל צורת הישיבה אורגנה בהתאם. התפתחות זו מתוארת בתוספתא (מגילה ג: כא):

כיצד היו זקנים יושבין? פניהם כלפי העם ואחוריהן כלפי קודש. כשמניחין את התיבה פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי קדש [כשהכהנים נושאים כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהן כלפי קדש]. חזן הכנסת [פניו כלפי קדש] וכל העם פניהם כלפי קדש שנאמר (ויקרא ח) ותקהל העדה אל פתח אהל מועד

ה"קודש" המצוין הוא המקום הקדוש, שפונה לעבר ירושלים. במקום בו, כאמור, הונחו או נשמרו ספרי התורה. דוגמה לכך ניתן לראות בבית הכנסת שבבית שערים, כאשר במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה אולם-הכניסה נמצא בקיר הפונה לירושלים, ובחזית נמצאו שלושה פתחים. לא נמצאו סימנים המעידים על מקום קבוע להנחת ספרי התורה. במאה הרביעית חלו שינויים בבית הכנסת בדמות גומחה שנקבעה בקיר הפונה לירושלים. לצורך כך נסתם הפתח המרכזי בקיר זה.

ממצאים ארכאולוגים שנתגלו בארץ ישראל ובארצות הגולה בעת העתיקה מעידים על התפתחותן של שני טיפוסים עיקריים של אותו מקום קדוש בו אוחסנו ספרי התורה - גומחה ארכיטקטונית ("היכל") וארון עץ ("ארון קודש"). שני האחרונים השפיעו, בהתאם, על סוגי אריזת ספר התורה – תיק מעץ ומעיל בד. התגבשות ארון הקודש או ההיכל כמקום אחסון קבוע של ספרי התורה החלה בגולה במאה השלישית, ובארץ ישראל במאה הרביעית.

לקריאה נוספת

ברכה יניב, 1998. מעשה חושב, התיק לספר תורה ותולדותיו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ומכון בן צבי, ירושלים - רמת גן.
בן-יעקב, אברהם, "בתי-הכנסת של עדות המזרח", מחניים, צה (ער"ה תשכ"ה), עמ' 108-115.
דוידוביץ, דוד, "בתי הכנסת של היהודים האשכנזים", מחניים, צה (ער"ה תשכ"ה), עמ' 82-107
קסוטו, נעמי. 1982. בתי כנסת עתיקים. בהוצאת משרד החינוך, ירושלים.
שטאל אברהם, "סדרי הישיבה בבית הכנסת", בתוך מקדש מעט (בעריכת י' אילן ואחרים), ירושלים תשל"ה, עמ' 46 - 56 .
אילן, ישעיהו, "בית הכנסת - הגדרות ותפיסות בתכנון", מבנים, 10 (1982), עמ' 56-63
קאסוטו, דוד. "קיטוב והכוונה בבית הכנסת", בתוך מקדש מעט (בעריכת י' אילן ואחרים), ירושלים תשל"ה, עמ' 34-35.
קסוטו, דוד, "האדריכלות של בתי-הכנסת במרחב הים התיכון המוסלמי ובאסיה", מחניים, 11 (תשנ"ה), עמ' 204-219
יניב, ברכה. 'תשמישי קדושה בבית הכנסת', מחניים, על יהדות ואמנות (ב), 11 (תשנ"ה), עמ' 228-220.
מאיר בר-אילן, ארון הספרים בבתי הכנסת העתיקים, מ' סלוחובסקי וי' קפלן (עורכים), ספריות ואוספי ספרים, ירושלים תשס"ו, עמ' 64-49