אינדיאנפוליס קולטס

אינדיאנפוליס קולטס
Indianapolis Colts

סמל הקבוצה סמל הקבוצה סמל קסדה סמל קסדה
מידע כללי
מגרש ביתי RCA Dome Lucas Oil Stadium (מעונת 2008/09)
אינדיאנפוליס, אינדיאנה
תאריך ייסוד	1953
ליגה	ליגת ה-NFL
חטיבה	חטיבת ה-AFC
בית	הבית הדרומי
בעלים	ג'ים אירסיי
מאמן	שיין סטייקן
צבעי תלבושת	כחול ולבן
תארים
אליפויות ליגה וסופרבול 5 AFL: ‏1958, 1959, 1968 סופרבול: ‏1970, 2006 אליפויות אזוריות ובית 16 NFL מערב: 1968 AFC מזרח: 1970, 1975, 1976, 1977, 1987, 1999 AFC דרום: 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2010, 2013, 2014
אתר הקבוצה

אינדיאנפוליס קולטס (באנגלית: Indianapolis Colts – סייחי אינדיאנפוליס) היא קבוצת פוטבול אמריקאית מליגת ה-NFL שבסיסה בעיר אינדיאנפוליס שבמדינת אינדיאנה. הקולטס זכו ב-5 אליפויות (3 אליפויות לפני האיחוד, ו-2 זכיות בסופרבול), האחרונה בהן בעונת המשחקים של 2006.

היסטוריה

בולטימור קולטס

הקבוצה הוקמה בשם בולטימור קולטס ב-1953 לאחר שמייסדיה, בראשות קרול רוזנבלום, קיבלו את הזיכיון להקמת קבוצה מקצוענית בעיר בולטימור, שתצטרף לליגת ה-NFL. ב-1956 הצטרף לקבוצה הקוורטרבק ג'וני יונייטס, שהפך במהרה להיות מזוהה עם הקבוצה, ואחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון והליגה בכלל. יונייטס הוביל את הקולטס לזכייה בשתי אליפויות רצופות בשנים 1958 ו-1959, הקבוצה העפילה פעם נוספת לגמר ב-1964 אך לא הצליחה לנצח בו.

ב-1968 זכתה הקבוצה באליפות ה-NFL, והעפילה למפגש מול אלופת ה-AFL, הניו יורק ג'טס. לקראת מפגש זה, שלימים יוכר בשם סופרבול III, היו הקולטס פייבורטים ברורים לניצחון, הג'טס הונהגו על ידי הקוורטרבק ג'ו ניימת' ומאמנם ויב יובנק, המאמן שזכה עם הקולטס בשתי האליפויות הראשונות, המפגש הסתיים בהפסד מפתיע של הקולטס, 17-6.

ב-1970, שנת האיחוד של ה-NFL וה-AFL, הצטרפו הקולטס לחטיבת ה-AFC, באותה שנה זכו בסופרבול הראשון שנערך לאחר האיחוד, כשהם מנצחים בגמר את הדאלאס קאובויס בתוצאה 13-16. ב-1972 הועברה הקבוצה לידיו של רוברט אירסיי, ובהמשך שנות ה-70 העפילה עוד 4 פעמים לפלייאוף, אך לא הצליחה להגיע לסופרבול נוסף. תחילת שנות ה-80 התאפיינה בנסיגה משמעותית ביכולות והישגי הקבוצה, שכללה שבירת שיאים שליליים של פרמטרים הגנתיים.

המעבר לאינדיאנפוליס

בשנת 1984 הסתיים חוזה חכירת האצטדיון בבולטימור, מועצת העיר ללא שישה להשקיע כספים בהקמת אצטדיון חדש או בשיפוץ הקיים, כפי שדרשו בעלי הקולטס. אירסיי איים כי יעביר את פעילות הקבוצה לעיר אחרת והחל במגעים עם שורת ערים אחרות בהן אינדיאנפוליס ופיניקס. מדינת מרילנד החלה בפעולות חקיקה שמטרתן להביא למכירה כפויה של הבעלות על הקבוצה, ועל כן מיהר אירסיי להגיע לסיכום עם עיריית אינדיאנפוליס על מעבר מיידי, כשאינדיאנפוליס מצידה בנתה אצטדיון חדש עבור הקבוצה, והעניקה לאירסיי הטבות מפליגות. ב-29 במאי 1984, בשעה 2 בלילה, התייצבו משאיות הובלה במתחם האימונים של הקבוצה, ושעה מאוחר יותר כבר עשו דרכן מבולטימור לאינדיאנפוליס כשהן מכילות בקרבן את כל ציוד הקבוצה. המעבר החפוז זעזע את קהילת האוהדים, המקורבים ושחקני העבר של הקבוצה, ג'וני יונייטס שזוהה עם הקולטס ונחשב לאחד מסמלי העיר בולטימור, אף סירב להכיר בקבוצה במיקומה החדש וביקש לנתק עימה כל קשר. התביעות וההליכים המשפטיים בעקבות המהלך נמשכו עד 1986.

עידן פייטון מאנינג

ב-1998 החל עידן חדש בקבוצה, בבחירה הראשונה בדראפט בחרו הקולטס בקוורטרבק המבטיח פייטון מאנינג, אחד מהכישרונות הגדולים ביותר שהצטרפו לליגה, ובן לקוורטרבק מפורסם מאוד בפני עצמו, ארצ'י מאנינג. ב-1999 בחרו בדראפט את הרץ האחורי אדריאן ג'יימס שהחליף את מרשל פולק. שנה זו הייתה שנת מהפך, מרקורד של 13 הפסדים ו-3 ניצחונות בלבד, למאזן של 13 ניצחונות והעפלה לפלייאוף, בו הודחו בסיבוב השני.

לאחר שורה של כישלונות בהגעה להישגים משמעותיים בשנים הבאות, שכרו הקולטס ב-2002 את המאמן המוערך טוני דאנג'י, מ-2003 ועד 2008, הקולטס זכו בכל עונה במקום הראשון בבית. הצטיינותו של מאנינג כללה שיתוף פעולה יוצא דופן עם התופסים שלו ובראשם מארווין האריסון ורג'י ויין, הוא שבר בשנת 2004 את שיא הליגה במסירות לטאצ'דאון בעונה, כאשר זרק 49 מסירות להבקעה, וכן רשם שיא ביחס היעילות לקוורטרבק (121.0). למרות זאת מאנינג נכשל במשחקים המכריעים בפלייאוף, כולל שתי הדחות על ידי היריבה המושבעת הניו אינגלנד פטריוטס וכוכבם טום בריידי ב-2003 וב-2004, וכן הפסד ב-2005 לפיטסבורג סטילרס.

הקולטס בטקס בבית הלבן שהתקיים ב-2007 לאחר הזכייה בסופרבול XLI, מעניק לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש את החולצה, הקוורטרבק פייטון מאנינג.

בעונת 2006 הגיעו הקולטס לגמר האזורי נגד הפטריוטס כשהם נהנים מיתרון הביתיות. למרות תצוגה חלשה של מאנינג בתחילת המשחק ופיגור בשלב מסוים של 18 נקודות, הצליחו הקולטס לבצע את המהפך הגדול ביותר בתולדות הגמרים האזוריים, אשר הושלם במהלך מנצח להבקעה בשניות האחרונות של המשחק על ידי מאנינג, ולנצח 34-38. בפעם הראשונה מאז הזכייה בתואר ב-1970, העפילו הקולטס למשחק הסופרבול, בו נפגשו עם השיקגו ברס וניצחו 17-29, כאשר מאנינג זוכה בתואר ה-MVP של המשחק.

בעונה לאחר מכן סיימו בפעם החמישית ברציפות בראשות הבית, אך הודחו בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי הסן דייגו צ'רג'רס. רצף הזכיות של הקולטס בראשות הבית הסתיים בעונת 2008, הקולטס פתחו את העונה עם מאזן שלילי של 4-3, אך 8 ניצחונות רצופים זיכו אותם בכרטיס לפלייאוף, ואת פייטון מאנינג פעם נוספת בתואר ה-MVP של הליגה. בפלייאוף הודחה הקבוצה בהארכה על ידי סן דייגו צ'רג'רס. לאחר ההדחה הודיע המאמן הוותיק טוני דאנג'י על פרישתו מאימון והעברת המושכות לעוזרו ג'ים קולוול.

את עונת 2009 פתחו הקולטס עם 14 ניצחונות רצופים, תוך שהם שוברים את שיא הניצחונות הרצופים בעונה הסדירה ושיא הניצחונות בעשור, אך הפסידו בשני המשחקים האחרונים של העונה הסדירה. פייטון מאנינג זכה בתואר ה-MVP בפעם השנייה ברציפות והרביעית בסה"כ, שיא NFL חדש. בפלייאוף גברו הקולטס על בולטימור רייבנס וניו יורק ג'טס, העפילו לסופרבול מול ניו אורלינס סיינטס בו הפסידו 31-17.

עונה לאחר מכן סיימו הקולטס במאזן 6-10 והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף במשחק מול ניו יורק ג'טס. מאנינג נעדר בשל פציעה בצווארו במשך כל העונה הבאה והקבוצה סיימה במאזן הגרוע בליגה 14-2. בתום העונה שחררו הקולטס את מאנינג.

בנייה מחדש

לאחר עזיבתו של מאנינג, השתמשו הקולטס בבחירה הראשונה בדראפט 2012 על מנת להחתים את הקוורטרבק אנדרו לאק. בהנהגתו סיימה הקבוצה במאזן חיובי של 5-11, העפילה לפלייאוף בו הפסידה בסיבוב הראשון לבולטימור רייבנס. בעונה לאחר מכן סיימה הקבוצה במאזן 5-11, ניצחה בסיבוב הראשון בפלייאוף את קנזס סיטי צ'יפס 45:44 תוך שהיא מוחקת פיגור של 28 נק', אך הודחה על ידי ניו אינגלנד פטריוטס בסיבוב השני. בעונת 2014 שוב סיימה הקבוצה במאזו 5-11, בפלייאוף גברה על סינסינטי בנגלס ודנוור ברונקוס והעפילה לגמר חטיבת ה-AFC, שם הובסה שוב על ידי ניו אינגלנד 45:7.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אינדיאנפוליס קולטס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אינדיאנפוליס קולטס

• אינדיאנפוליס קולטס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אינדיאנפוליס קולטס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)