איליה פריגוז'ין

איליה פריגוז'ין
Ilya Viscount Prigogine
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	25 בינואר 1917; מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	28 במאי 2003 (בגיל 86); בריסל, בלגיה
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	בלגיה
מקום לימודים	האוניברסיטה החופשית של בריסל
מנחה לדוקטורט	Théophile de Donder
מוסדות	אוניברסיטת טקסס באוסטין; האוניברסיטה החופשית של בריסל; אוניברסיטת שיקגו ;
תלמידי דוקטורט	Dilip Kumar Kondepudi, Francisco de Assis Bosco, Bernard Lavenda, Alexandre Serge François Pomposo, André de Palma, Alkis P. Grecos, Paul Mandel, Leon Brenig, Michael Vladimirovich Rosenberg, Manuel García Velarde, Adi Bulsara, Werner Horsthemke, הארי פרידמן, Zili Zhang, Grégoire Nicolis, Ping Chen, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	עיטור הידידות (רוסיה); פרס בורק (1972); פרס בוגוליובוב; Kampé de Fériet Award (1994); פרס הונדה (1983); פרס נובל לכימיה (1977); מפקד בלגיון הכבוד; מדליית רמפורד (1976); מדליית קוטניוס (1975); פרס פרנקי (1955) ;
תרומות עיקריות
	על תרומתו לתרמודינמיקה שלא במצבי שיווי משקל.

איליה פריגוז'ין (Ilya Viscount Prigogine‏, 12 בינואר 1917 (יוליאני) – 28 במאי 2003) היה פיזיקאי, כימאי ומתמטיקאי בלגי-יהודי יליד רוסיה וזוכה פרס נובל בכימיה לשנת 1977 בזכות עבודתו על מבנים דיסיפטיביים, מערכות מורכבות ואי-הופכיות.

קורות חיים

פריגוז'ין נולד במוסקבה ב-1917, מספר חודשים לפני המהפכה הבולשביקית. אביו, רומן פריגוז'ין, היה מהנדס כימי במכון הטכנולוגי של מוסקבה, ואימו פסנתרנית. משפחתו לא אהבה את המערכת הסובייטית ועזבה את רוסיה בשנת 1921. הם נדדו בתחילה לגרמניה וב-1929 עברו לבלגיה, מקום בו זכה פריגוז'ין באזרחות בשנת 1949.

פריגוז'ין למד באוניברסיטה החופשית של בריסל. בשנת 1947 הוא התמנה כפרופסור לכימיה באוניברסיטה זו. בהמשך הוא נתמנה כמנהל המרכז למכניקה סטטיסטית ותרמודינמיקה באוניברסיטת טקסס באוסטין ועמד בראש מכון סולווי בבריסל. שימש כעורכו של Foundations of Physics, כתב עת בפיזיקה העוסק בבעיות יסוד העומדות בפני הפיזיקה המודרנית.

בשנת 1977 זכה פריגוז'ין בפרס נובל לכימיה על עבודתו בתחום התרמודינמיקה של מערכות הרחוקות משיווי משקל, שפורסמה לראשונה בשנת 1955 בספרו "תרמודינמיקה של תהליכים לא-הפיכים".

עבודתו

פריגוז'ין ידוע בעיקר הודות להגדרה שלו של מבנים דיסיפטיביים והתפקיד שלהם במערכות תרמודינמיות שנמצאות רחוק משיווי משקל, תגלית שבזכותה זכה בפרס נובל בכימיה לשנת 1977. פריגוז'ין הראה שייבוא ופיזור של אנרגיה לתוך מערכת כימית יכולה להפוך בה, באופן מקומי, את התהליך של המיקסום של האנטרופיה, תהליך שמתרחש כתוצאה מהחוק השני של התרמודינמיקה במערכת מבודדת שבה אין כניסה של חומר או אנרגיה.

דבר זה מוביל להגדלת האנטרופיה במערכת הכללית יותר (שמכילה את המבנה הדיסיפטיבי), בהתאם לחוק השני של התרמודינמיקה. המערכות הדיסיפטיבית תלוית בזרימת אנרגיה אל ומתוך המעטפת של המערכת כדי לשמור על הארגון הפנימי שלהן - כלומר כדי ולשמור על המצב האנטרופי הנמוך שלהן.

התאוריה של מבנים דיסיפטיביים הובילה למחקרים פורצי דרך על מערכות בעלות ארגון עצמי כמו גם במחקר פילוסופי אודות היצירה של סיבוכיות במערכות ביולוגיות (יצורים חיים, מערכות אקולוגיות) ובמחקר אחר תפקידו של הזמן בייצור תהליכים בלתי הפיכים וביצירת סדר במסגרת מדעי הטבע.

רבים רואים בעבודתו של פריגוז'ין כגשר בין המדעים לבין מדעי החברה. יחד עם רוברט הרמן, פרופסור מאוניברסיטת טקסס באוסטין, הוא פיתח את הבסיס למודלים של זרימת שני נוזלים, מודל תחבורה עבור רשתות עירוניות, תוך שימוש בעיבוי בוז-איינשטיין לתחום הנדסת תחבורה. זאת במקביל למודל שני נוזלים במכניקה סטטיסטית קלאסית. הפורמלית שלו של התארגנות עצמית שימשה "כגשר זמני" בין תורת המערכות הכלליות לבין תרמודינמיקה.

לדעת פריגוז'ין הפיזיקה סובלת מ-3 פרדוקסים, האחד הוא פרדוקס הזמן שבו אף על פי שאנו מכירים תהליכים אי-הופכיים בזמן, משוואות יסוד של הפיזיקה הן הופכיות. פרדוקס הקוונטים שבו פונקציית הגל המתארת חלקיק "קורסת" בעקבות מדידה והופכת למצב מוגדר יותר שאינו הפיך, ואשר משוואות תורת הקוונטים אינן מתארות את התרחשותו, ופרדוקס הייקום שבו המשוואות של איינשטיין נותנות לייקום מצב התחלתי. אלא שרגע הבריאה הוא רגע סינגולרי שאינו מובן במשוואות.^[1]

בספר "סדר מתוך הכאוס" טענו פריגוז'ין וההיסטוריונית איזבלה סטנגר כי הפיזיקה משועבדת לנוסחאות המכניסטיות שבהן אין אי-הופכיות בזמן. הספר נקרא במקור הצרפתי "הברית החדשה" ואמור להיות מנוגד להשקפה של הביולוג ז'אק מונו, שגרס כי הברית הישנה בין האדם לטבע נשברה. ההיסטוריה מלאה תופעות אי-הפיכות שמשנות אותה, ואילו משוואות הפיזיקה הן הופכיות. לדעת פריגוז'ין קיום של מושג זמן בפיזיקה יוביל למושג זמן בביולוגיה וזה יוביל למושג זמן במדעי החברה. דבר זה ידגים לדעתו כי האדם הוא חלק מהיקום.^[1]

עבודותיו בשנותיו האחרונות התמקדו בתפקיד המתמטי של דטרמיניזם במערכות לא ליניאריות ברמה הקלאסית וברמה הקוואנטית.

בתחילה נשא לאישה את המשוררת הבלגית הלנה יופה, וב-1945 נולד להם בן. לאחר גירושיהם, ב-1961 נשא את הכימאית הפולנית מריה פרוקופוביץ' ובשנת 1970 נולד להם בן.

ספרים

תרמודינמיקה של תהליכים לא-הפיכים, 1955
סדר מתוך הכאוס (Order out of Chaos: Man's new dialogue with nature (1984, יחד עם ההיסטוריונית Isabelle Stengers ספר שבו דן פריגוז'ין באפשרות לגשר בין שתי התרבויות של עולם המדע ומדעי החברה.

קישורים חיצוניים

איליה פריגוז'ין, באתר פרס נובל (באנגלית)
איליה פריגוז'ין, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
איליה פריגוז'ין, באתר IEEE
איליה פריגוז'ין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איליה פריגוז'ין באתר Encyclopedia of Human Thermodynamics
זמן, יקום ואדם ריאיון עם פריגוז'ין, גלילאו, ספטמבר-אוקטובר 1995,
ביוגרפיה של פריגוז'ין באתר nndb

הערות שוליים

^ ¹ ² סנונית - לעוף מעבר לדמיון, באתר www.snunit.k12.il

[סנונית-1] ¹ ² סנונית - לעוף מעבר לדמיון, באתר www.snunit.k12.il

[1]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)