בשבוע שעבר אמר לי אחד המנכ”לים הבכירים בישראל משהו מטריד: “התפקיד שלי די פשוט: להרוויח 10% יותר - ולצמצם ב 10% את ההוצאות”. האמירה הזו עצבנה אותי, היא גרמה לי לשאול את עצמי, מה הופך מנהל טוב, לאסטרטג טוב? מדובר בשני דברים שונים, ניהול אחראי לכבוש את היעד, אסטרטגיה שואלת איזה יעד בכלל נכון לכבוש. היי מר מנכ״ל של שיפור 10% האם עצרת לשאול: האם אנחנו בכלל במשחק הנכון? אז הנה 7 תכונות שאני מעריך אצל מנהלים אסטרטגיים: 1 מאלף פילים בכל ארגון יש את השאלה שאף אחד לא רוצה לשאול, אבל כולם רואים את הפיל שבחדר. הרבה פעמים כולם יודעים את האמת, אבל מעטים מעזים להתמודד עם הפיל. 2 הוא לא ״חכם מדי״ להיות אסטרטגי זה לוותר על הפוזיציה של “יודע-כל”. מנהל שאוהב להרגיש ׳הכי חכם בחדר׳, שננעל מהר על “האמת שלו” מחסל את התהליך האסטרטגי עוד לפני שהוא התחיל. הוא מתבלבל בין נחישות לאטימות, ובסוף מונע מעצמו ומהצוות שלו את הפתיחות המחשבתית הדרושה כדי לראות את כל המפה. אל תהיה לי חכם גדול. פליזזז. 3. עושה Un-Learn בכל חברה יש הנחות יסוד שאף אחד לא עוצר לבדוק מחדש, שכבות-שכבות של מידע ותפיסות שהפכו אותה למה שהיא כיום. “ככה אנחנו מצליחים”, הרבה פעמים הם מלווים בז׳רגון פנימי, עם כל מיני ביטויים מנופחים או מילות באז שאיבדו ממשמעותם ושממסגרים בתוכם הנחות שכבר לא רלוונטיות. כדי להתקדם באמת חייבים למחוק פרקים שלמים בפליי-בוק. 4. לוקח החלטות קשות הרבה מנהלים מעדיפים לדחות החלטות אסטרטגיות, הם מעדיפים עוד בדיקה, עוד דיון, עוד ועדה. למה? כי לקבל החלטה זה גם לקחת אחריות, זה מפחיד. ובצדק. החלטות כאלו הן ״צל״ש או טר״ש״. ג׳ף בזוס אומר שאם אתה מעל 70% וודאות - סימן שקיבלת את ההחלטה לאט מידי. קדימה לחתוך. 5. רואה את הביצוע תוכניות אסטרטגיות נראות נהדר במצגות עד שהן פוגשות את השטח. ברוב המקרים, הן קורסות לחלוטין כי אין להן שום קשר למציאות התפעולית של החברה. אסטרטג אמיתי רותם כבר מראשית התהליך את המנהלים פנימה. 6 הוא יצירתי יצירת מציאות היא תהליך קריאטיבי לכל דבר, ונדרשים בו דמיון, אופטימיות, מחשבה של “מה אם?” ומנטליות משחקית. זה תדר קצת ממזרי, שובב, בלתי צפוי, שיודע לקחת מספר רכיבים וליצור מהם אלכימיה של משהו חדש. אסטרטגיה טובה באה מתוך היכולת לשחק עם אפשרויות בזמן עתיד, לחבר בין רעיונות שלא נראו קודם קשורים, ולדמיין מציאות שטרם נוצרה. התדר היצירתי הזה מאפשר לך להיכנס לנעליים של יתר השחקנים במשחק ולראות את העולם מנקודת המבט שלהם, ולסמלץ קדימה את המשחק מכל הכיוונים במקביל. 7. יוצא לטיול אם נראה לך שפריצת הדרך שלכם תגיע מישיבה של ארבע שעות עם לוח מחיק בחדר ישיבות הקבוע שלכם - הצחקת אותי (שמתם לב שתמיד כולם יושבים באותו מקום). צאו לטיול. השיעור שלי אור, הבן שלנו, עכשיו בכיתה ג’. בשנתיים הראשונות שלו בביה”ס הוא התקשה בישיבה הארוכההה בכיתה. נלחצנו, נלחמנו, ישבנו איתו, עליו ולידו בשיעורי הבית (ואוו, קשוח), עד שלאט-לאט, עם הרבה מאמץ, הוא סגר את הפער. ואז, השנה, הבנתי שיצאתי דביל. למה כל כך חשוב לי שהוא יתאים למסגרת הזו? הרי בעוד עשור, ה-AGI כבר יעשה טוב יותר מכל מה שבית הספר מלמד היום. ודווקא הדברים החשובים בעתיד יהיו אלו שבאים לו הכי בטבעיות כמו אמפתיה חברות, רגישות, חשיבה עמוקה, היכולת לקרוא אנשים ולחבר ביניהם. אז קיבלתי גם תזכורת אסטרטגית: לפעמים אנחנו כל כך עסוקים להצליח במשחק, שאנחנו שוכחים לעצור ולשאול האם זה בכלל המשחק הנכון?
שתי שאלות שעלו לי לראש כשקראתי את הפוסט שלך: 1. האם כל מנהל טוב צריך להיות אסטרטג טוב? או האם כל מנהל צריך להיות אסטרטג? 2. כיוון שמדובר במנכ"ל אז האם זה תפקידו להיות האסטרטג של החברה שלו? אולי הוא צריך אסטרטג בצוות שלו והוא רק מנהל אותו?
קראתי כרגיל עם הקפה בבוקר את הגרסה המלאה בניוזלטר, זה אחד הטובים ! אבל נראה לי שאמרתי את זה יותר מידי לאחרונה… ;) היה חסר לי רק הגורם האישי, האנושי. ראיתי בשנותי מנהלים שהיו אסטרטגים מעולים, ביצועיסטים, עתירי הישגים אבל גרועים מאד כמנהלים של אנשים! לקח גם לי זמן להבין כמה הדבר הזה הוא מרכיב חשוב וקריטי בניהול ושהסיפוק ממנו גדול לפעמים מכל הצלחה עסקית
Eran Gefen מקסים, תמיד אתה מביא את הדבר הלא צפוי. אני הייתי מוסיף הקשבה. רואים הבדל עצום בין הרצון של עובדים ללכת אחרי מנהלים מקשיבים לבין אלו שלו. מעניין אם יש מחקר שמשווה את תוצאות העסקים בין מנהלים כאלו. מה דעתך?
Eran Gefen … ✨AI … AGI … ואת השם שלי רושם : G ו AI. העיקר שבעולם 🌎 דינמי שמשתנה לנו כל שנייה, נלמד לנסות .. לטעות … לאמץ שינויים וגם טעויות בהרבה באהבה… זאת אצלי האסטרטגיה החדשה
מסכים עם כל מילה. ואני שואל לא רק אם אותו מנהל הוא אסטרטג טוב אלא אם הוא מנהל טוב? כי מה שמסתתר ב "10%יותר רווח ו 10% פחות הוצאות" זו גישה שלצערי גם אני פוגש אותה אצל מנהלים, ששוכחים את האנשים אותם הם מנהלים. במרבית הארגונים ההוצאה העיקרית היא העובדים כך שהגישה הזו היא גישה שמיד משליכה עם העובדים ,ואגב הגדלת רווח שכמובן היא מטרה ראויה ,דרכים רבות להגיע לשם ולאו דווקא דרך לחיצת ההוצאות כלפי מטה.
רשמת כישורים ויכולות משמעותיים להצלחה, אבל זה יותר מידי בשביל שהכל יהיה באדם אחד. בקורס דירקטורים לימדו אותנו על ההבדלים בין הנהלה ודירקטוריון ואני חושבת שחשוב השיתוף פעולה בין השניים וככח יוצא בין כולם, מאמינה מאוד בסינרגיה אנושית. ולגבי הבן שלך, חשובה היכולת להתאים את עצמנו למסגרת. ללא תלות בהתפתחות העתידית, האנושות תשאר תחת השפעת הקונצנזוס , יחסך לו אם הוא ידע להתאים את עצמו. כמובן שזה לא סותר חירות מחשבתית שהיא בסיס לייחודיות והתרומה שלנו בעולם.
וואוו, יש לי כ"כ הרבה דברים להגיד על הפוסט הזה :) ראשית, זה בכלל לא קשור למנכ"ל, זה קשור לבורד, לבעלי המניות...לעולם הקפיטליסטי. כל מה שנדרש ממנכ"ל, של חברה בורסאית, זה להעלות את ערך המניה, ערך החברה. אם המניה תרד....א. העובדים בסכנה, ב. אתה בסכנה. ובעולם שלנו, כמו בעולם שלנו, למשקיעים, לא אכפת אם אתה מנהל טוב, אכפת להם אם תעשה מכפלות לכסף שלהם (נאמר בצער). הרי החברות כולן, מנהלות ע"י בורדים של אנשים חכמים ומנוסים, והם רואים מי הוא המנהל הטוב, האסטרטג ומיהו המנהל שיביא את החברה ל"מטרה". מי נראה לך ייבחר למשרה ? בעיני, מנכ"ל טוב, הוא בראש ובראשונה איש טוב, מנהיג, אשר יודע להוביל את הארגון, לא רק לנהל אותו. מנהיג טוב יידע, לקבל את התמיכה של העובדים שלו ולהביא את החברה ליעד. לצערי, לא תמיד יהיה לו את הגב של בעלי המניות. לעניין הבן החמד שלך, זה נכון שה AI ונגזרותיו ינהלו את העולם, אבל אין מה לעשות....החיים בפלנטה הזו הם אסופה של מסגרות. הסתגלות וקבלה של מסגרת גם היא מיומנות. היום זה בית ספר, מחר זה אקמיה, מחרתיים זה צבא, אמן ולא....וא"כ זה מקום עבודה. בין אם הוא ייזככה להקים לברה משלו....גם אז הוא ייצטרך לייצר סוג של מסגרת. האתגר הוא איך ללמד אותו להיות במסגרת, בלי שזו גורמת לו עוול. זו המיומנות החשובה. דבר אחרון, לא היה צורך להרחיק למלחמת ויאטנם. אנחנו עוברים את אותו טמטום ברגעים אלה ממש. המבורגר ברוטב דמעות :(
ההבדל בין הwhy ל how, שלעתים מתערבבים ומסתירים זה את זה. אני מניחה שאותו מנכ״ל יודע לומר מה החזון של הארגון אותו הוא מוביל, על איזה מגרש הוא רוצה לשחק ומה תחשב הצלחה בעיניו בטווח הארוך. אני סבורה שלא ניתן לנתק ברמת ניהול כה בכירה בין החזון, האסטרטגיה והדרך למימושן. מנכ״ל טוב צריך להיות עם רגל אחת נטועה בהווה ורגל שניה בעתיד. וכמו שמישהו חכם אמר: Vision without action is only a dream Action without vision is wasting the time Vision and action can change the world 🌍
פוסט מעניין מאוד … כמנהלת משאבי אנוש היה חסר לי הפן של ההון האנושי.. אף מנכל -האסטרטג והמוכשר ביותר לא יצליח ללא היכולת לסחוף אחריו את האנשים -המנהלים והעובדים .. אסטרטג בעיניי זה מי שיודע לרתום את האנשים באמצעות שיתוף ופרגון .
Its all about people
1w1. לפעמים הפיל הזה לא מוחשי אלא סמוי, חוץ מעובד או מנהל או אסטרטגיה או וואטאבר לא נכונים- זה יכול להיות גם משהו בתרבות, בדינמיקה ובדפוסים ועל זה לעתים בלתי אפשרי להצביע ולהגדיר אם אין יכולות לזהות אותם. 2. הוא מתבלבל בין נחישות ליהירות. אטימות היא תוצר לוואי של יהירות. 3. אתה יודע איזה מפחיד זה לנגוע במשהו שעובד ומצליח? הסיכון, עבור מנהל שכיר, תמיד תמיד יהיה גדול יותר מהסיכוי. וגם, לא תמיד יודעים לדייק, ע"ע 1 שלי. 4. זה משהו שמנהל חייב לקבל גיבוי מלא מאלה שעליו, או אז יש לו את הביטחון לחתוך. בלי הידיעה שהוא מגובה, לא מקנאה במנהל כזה.. 5. נתונים נתונים נתונים ובניית תרחישים אפשריים. הרבה מנהלים מציגים במצגות את *החלום שהם מאמינים בו* מתוך תפיסה מדומיינת שכך בדיוק הם יגרמו לזה לקרות. אי אפשר לכופף את המציאות והוודאות היחידה היא מה שקיים בשטח כרגע, מתוכה לייצר תרחישים אפשריים, לכאן ולכאן כמובן, והכי חשוב- להיות גמישים ופתוחים למה שהמציאות מביאה בהמשך ציר הזמן. 6. ממש כך, ועדיין לגשת לדברים בענווה ולדעת שאנחנו לא יודעים הכל. נקודות מבט זה שם המשחק! 7. אין תחליף להרגשה פיזית של השטח. כל החושים מצטרפים. עדיין כל כך הרבה הורים, מפותחים ככל שיהיו, שבויים תודעתית בחוקים בני 200 שנה של מערכת החינוך. גם אני חטאתי כשלא איפשרתי לילדים לעזור את בית הספר בגיל 16. יש פה משהו מושרש מאוד חזק במערכת הזאת. איך אני אוהבת את הפוסטים שלך!💕