שיוותריום
 שיוותריום
| |
|---|---|
שלד של שיוותריום
| |
| תקופה | |
| פליוקן-הולוקן כ-5,000,000–8,000 שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | אוקריוטים |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| תת־סדרה: | מעלי גירה |
| קבוצה: | פקוריים |
| משפחה: | ג'ירפיים |
| סוג: | שיוותריום |
| מינים | |
|
S. giganteum | |
| שם מדעי | |
 Sivatheriumפלקונר, קוטלי, 1758 | |
| |
שיוותריום (שם מדעי: Sivatherium; מיוונית: "הבהמה של שיווה") הוא סוג של יונק נכחד ממשפחת הג'ירפיים שחי באפריקה, במזרח התיכון, ובתת-היבשת ההודית החל מלפני 5 מיליון שנה עד לפני כמיליון שנה. ישנן טענות שהמין S. Maurusium שרד עד כ-8,000 שנה לפני זמננו, בהתבסס על ציורי מערות מסהרה ומהודו,[1] אך אין מאובנים של שיוותריום שמתוארכים לתקופה זו. המין שיוותריום גיגנטאום (Sivatherium giganteum) היה הגדול מבין מיניו, והגיע ל-1,246 קילוגרמים, ובכך היה הגדול ביותר מבין המינים במשפחת הג'ירפיים, ואחד מבין מעלי הגירה הגדולים ביותר.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשיוותריום היה מבנה ייחודי בקרב הג'ירפיים, שכלל צוואר קצר יחסית, רגליים קצרות ועבות, זוג קרניים שמזכירות במראה קרני אייל קורא, וזוג קרניים נוסף קטן יותר מעל לעיניים. הקרניים היו מכוסות בעור, כמו אצל הג'ירף. גובהו עד לצוואר היה 2.2 מטרים, וגובהו הכולל כ-3 מטרים. משקלו, לפי מחקר שפורסם בשנת 2016, היה 1.2 טון מטרי, אך ההערכה לא כללה את הקרניים.[2] משקל זה מתחרה בגדולים מבין מעלי הגירה המודרניים, כגון הגאור או הג'ירף. לשיוותריום היו רגליים קדמיות חזקות יחסית לבני משפחתו. הסיבה לעובי עצמות הרגליים הייחודי בקרב בני משפחת הג'ירפיים היא שהגולגולת של השיוותריום גדולה וכבדה מזו של ג'ירפיים דומים בגודלם ועצמות הרגליים הקדמיות מספקות תמיכה.
השיניים של המין S. Hendeyi מדרום אפריקה היו קצרות ושטוחות, ארוכות משל הג'ירף, אך קצרות משיני רוב לוחכי העשב. תזונתו הייתה מעורבת וכללה גם עשב וגם עלים.[3] במין זה התקיימה דו-צורתיות זוויגית כאשר לזכרים היו הקרניים הגדולות, אשר שימשו כנראה לניגוח יריבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאובני השיוותריום התגלו לראשונה על ידי יו פלקונר ופרובי תומאס קוטלי בשנת 1836 למרגלות רכס ההימלאיה. היצור קיבל את שמו עקב גודלו ועקב מאובניו שנמצאו בהודו. בתחילה סברו החוקרים שהשיוותריום הוא חוליה מקשרת בין מכפילי הפרסה לבין הפילאים. הבלבול נגרם ממבנה השלד של השיוותריום. עקב כך, ההערכות ראשוניות של המסה היו כ-6.5 טון מטרי, כמסת פיל אפריקני בוגר. מאובני שיוותריום התגלו בקניה, תוניסיה, אתיופיה, מרוקו, דרום אפריקה, אוגנדה, צ'אד, הודו, מלאווי, רוסיה, טג'יקיסטן, טורקיה, ג'יבוטי ופקיסטן.[4][5]
בשנת 1873, העלה ג'יימס מורי את ההשערה שמדובר בחוליה קדומה בענף של האנטילוקפרה.[6] בשנת 1988 ר' ל' קרול העביר את השיוותריום למשפחת הג'ירפיים ובשנת 2010 הועבר השיוותריום לתת משפחת השיוותרים במשפחה זו.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rock paintings show species that roamed India, The New Indian Express, 01st December 2009
- ^ Christopher Basu, Peter L. Falkingham and John R. Hutchinson, The extinct, giant giraffid Sivatherium giganteum: skeletal reconstruction and body mass estimation, The Royal Society, 01 January 2016
- ^ Tamara A Franz-Odendaal and Nikos Solounias, Comparative dietary evaluations of an extinct giraffid (Sivatherium hendeyi) (Mammalia, Giraffidae, Sivatheriinae) from Langebaanweg, South Africa (early Pliocene), ResearchGate, December 2004
- ^ Fossilworks: Sivatherium, fossilworks.org
- ^ Alexandros Xafis and Serdar Mayda, The first record of Sivatherium (Mammalia, Giraffidae) from the early Pleistocene of Anatolia, ResearchGate, July 2019
- ^ RILEY BLACK, The Biggest Giraffe of All Time, National Geografic, FEBRUARY 10, 2016
- ^ PBDB, paleobiodb.org