קרב ארטואה השלישי
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 25 בספטמבר 1915 – 4 בנובמבר 1915 (41 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ארטואה, צרפת | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
50°30′N 2°45′E / 50.5°N 2.75°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ללא הכרעה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב ארטואה השלישי (בצרפתית: Troisième Bataille d'Artois), היה אחד מקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. הקרב, אשר נערך בין 21 בספטמבר ל-14 באוקטובר 1915, היה מתקפה משולבת של הצרפתים, אשר תקפו בחלקה הדרומי של הגזרה, ושל הבריטים, אשר חלקם בהתקפה זו נקרא קרב לוס, מצפון להם. למרות אבדות כבדות מאוד, בעיקר לתוקפים, אך גם למגינים, המתקפה לא השיגה כמעט דבר.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיום שלב קרבות התנועה שלאחר הדיפת המתקפה הגרמנית בפתיחת מלחמת העולם הראשונה, ומאז המרוץ אל הים, בסתיו 1914, הביא למלחמת חפירות סטאטית, בעלת מאפיינים רבים של לוחמת מצור.
בהדרגה החלו להגיע לחזית המערבית כוחות בריטיים וכוחות מן האימפריה הבריטית, במספרים הולכים וגדלים, ואלה נטלו חלק גדול יותר ויותר באותם קרבות. זאת לאחר שבשנים 1914 ו-1915, נשאו הצרפתים בעיקר העול. אלא שלמרות התגבור, כל הניסיונות לשינוי הסטטוס קוו נכשלו תוך אבדות כבדות.
ב-21 באפריל 1915 החל צפונה לארטואה קרב איפר השני. עם זאת, באותו שלב, ולמעשה בכל מהלכה של שנת 1915, הגרמנים החליטו לרכז את מאמציהם בכיוון החזית המזרחית, ופרט לקרב איפר השני, הסתפקו במגננה במערב. אחת הסיבות ליוזמות ההתקפיות של מדינות ההסכמה בחזית המערב, היה הרצון לנצל מגמה גרמנית זו, כל עוד התקיימה.
הרמטכ"ל הצרפתי, ז'וזף ז'ופר, למרות האבדות הכבדות, החזיק בדעה כי המשך הסטטוס קוו מועיל לגרמנים יותר מאשר למדינות ההסכמה, שכן הזמן החולף מאפשר להם לייצב את הישגיהם מתחילת המלחמה. ואכן, הגרמנים חיזקו בהתמדה את קו ההגנה שלהם בחזית המערבית בכלל, ובגזרה האמורה בפרט. מספר התקפות מקומיות שערכו הצרפתים במרס ובאפריל הוכיחו את עמידות המערך הגרמני. בכל זאת, שיפורים מסוימים בהתנהלות הצרפתים, כתוצאה מהתקפותיהם רוויות האבדות, כולל סיוע ארטילרי רב יותר, נתנו לדעת ז'ופר מקום לאופטימיות, ולפיכך, לאפשרות לתקוף פעם נוספת. דעה זו לא השתנתה גם לאחר קרב ארטואה השני, הגם שזה הביא לתוצאות דלות תוך ספיגת אבדות עצומות. מטרת ההתקפה הייתה להגיע למישור שבאזור דואה (Douai), שם היה מוקד מערכת האספקה הגרמנית לחזית, ואשר היה ממוקם כ-30 ק"מ מזרחה לקו החזית. כיבושו, לדעת ז'ופר, היה מאלץ את הגרמנים לסגת מחלק נכבד מאדמת צרפת, עד לגבול בלגיה באזור מונס (Mons). עם זאת התוכנית לא הייתה ברורה דיה, ועל סמך ניסיון הקרבות הרבים שנערכו בחזית המערב עד שלב זה - אופטימית באופן לא סביר בעליל. הבריטים - מפקד חיל המשלוח הגנרל ג'ון פרנץ' ומפקד הארמייה הראשונה דאגלס הייג - לא ששו לבצע התקפה נוספת, אך שר המלחמה לורד קיצ'נר כפה זאת עליהם. מפקד הכוחות המשולבים, בריטים וצרפתים, היה הגנרל פרדיננד פוש.
פני השטח והכוחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיום מלחמת התנועה בסוף סתיו 1914 הביא להיווצרות בליטה בקו הגרמני, החודרת מערבה אל תוך הקו הצרפתי, מצפון לאראס ומדרום ללנס, שם עבר קו החזית מצפון לדרום, ולזו היה פוטנציאל לסכן את קווי התחבורה של כוחות מדינות ההסכמה שבסמוך לחזית באותו מקום. בליטה זו, יחד עם היותה של לנס צומת כבישים ומסילות ברזל חשוב, היוותה מטרה לשורת התקפות של צבאות מדינות ההסכמה החל מן החודשים האחרונים של 1914. כך הפכה ארטואה למוקד של כמה מן הקרבות המרים ביותר במלחמה. בין 17 בדצמבר 1914 ל-13 בינואר 1915 לחמה הארמייה העשירית הצרפתית בקרב ארטואה הראשון, תוך שהיא מקבלת סיוע מהארמיות השנייה והשמינית, בהמשך השנה נערך בסמוך קרב רכס וימי. עד לאמצע 1915, כל הקרבות האלה הביאו לשינויים מעטים בלבד. קרב ארטואה השני הביא לכרסום מה בבליטה בקו הגרמני.
כללית, פני השטח בארטואה מישוריים, אך משובצים בגבעות סלעי גיר נמוכות. רכס וימי, המורכב משרשרת גבעות המתמשכת מספר ק"מ מדרום מזרח לצפון מערב, נמצא בבסיסה המזרחי של הבליטה בחזית הגרמנית. מצפון מערב לרכס וימי משתרע רכס נוטרה דאם דה לורט (Notre Dame de Lorette) העובר ממזרח למערב, בקירוב, והוא נכלל בחלקו בשטח שבשליטה צרפתית, וחלקו בשטח בשליטה גרמנית. בין שני הרכסים הנמוכים עבר מצפון לדרום הכביש מלנס לאראס. שני נהרות חוצים את הזירה, שניהם ממזרח למערב, סקארפ, מעט מצפון לאראס, וקארנסי (Carency), מלנס ועד לקצה המערבי של הבליטה.
על גזרת ארטואה, ממנן (Menin) בצפון, לאורך 90 ק"מ, ועד דרומה לאראס, הגנה הארמייה השישית בפיקודו של רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה. אותה ארמייה כללה 13 אוגדות, מהן שתיים בעתודה. מולה עמדה הארמייה העשירית הצרפתית, בפיקודו של הגנרל ויקטור דורבאל. זו כללה שישה קורפוסי רגלים, קורפוס פרשים ועוד שלוש אוגדות בעתודה. הבריטים החזיקו בקטע של קו החזית צפונית לארמייה העשירית הצרפתית, עד לאיפר. באזור לאנס תפסה את קו החזית של מדינות ההסכמה הארמייה הראשונה הבריטית, בפיקודו של גנרל דאגלס הייג.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת שתקפו צבאות מדינות ההסכמה בארטואה, הם נעזרו בשלוש התקפות מקבילות, אשר ריתקו את צבאות מעצמות המרכז, האחת באזור איפר, השנייה, של האיטלקים, באיזונצו והשלישית, של הצרפתים, באזור שמפאן (קרב שמפאן השני).
קרב לוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 בספטמבר 1915 פתחו הבריטים בהפגזה בת ארבעה ימים. ב-25 בחודש החלו בהתקפה רגלית, לכדו את לוס-אן-גואל (Loos-en-Gohelle) ומכאן ואילך התקדמותם נבלמה. יתרה מזו, חלק מהשטח שהבריטים כבשו, נכבש חזרה בהתקפות נגד גרמניות. קרב לוס נמשך עד 13 באוקטובר. ובסיכומו, הבריטים הצליחו לכבוש שטח קטן תוך ספיגת אבדות מחרידות: כ-60,000 חיילים, כולל בהתקפת הסחה באזור איפר. אבדות הגרמנים היו כ-26,000 חיילים.
ההתקפה הצרפתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לבריטים באזור לוס, תקפו גם הצרפתים דרומה משם, בכוח של 12 אוגדות, ועד 26 לחודש הצליחו לכבוש את סושה (Souchez). לעומת זאת, התקפתם באזור נוויל (Neuville), מעט דרומה משם, העלתה תוצאות דלות. התקדמות קלה נוספת באזור גבעה 140 שבין סושה לנוויל, הושגה עד ל-28 לחודש. מכאן ואילך התקשחה ההגנה הגרמנית והגרמנים אף החלו בהתקפות נגד עזות. ניסיון נוסף של הצרפתים לתקוף בגזרה זו ב-11 באוקטובר, נהדף. כך, כמו הבריטים, גם הצרפתים, כבשו שטח זעיר, תוך ספיגת אבדות עצומות. אבדות הצרפתים היו 48,230 חיילים.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סופה של שנת 1915 הוכח כי, ככל הנוגע לחזית המערב, האסטרטגיה הגרמנית ולפיה על כוחותיהם באותה חזית להחזיק מעמד ולשמור על הקיים, נחלה הצלחה מלאה. התקפות מדינות ההסכמה התנפצו פעם אחר פעם על מערכי ההגנה הגרמניים וקרב ארטואה השלישי היה רק דוגמה אחת, עקובה מדם, לכך. יחד עם הצלחתם בקרבות החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה, הייתה שנת 1915 שנה מוצלחת למדי לצד הגרמני.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספרים
- Bolwell, F. A. (1917). With a Reservist in France (A Personal Account of All the Engagements in Which the 1st Division 1st Corps Took Part, viz; Mons (including the retirement), the Marne, the Aisne, First Battle of Ypres, Neuve Chapelle, Festubert and Loos) (PDF). New York: Dutton. OCLC 1894557. נבדק ב-13 בספטמבר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - O'Dwyer, M. F. (1918). War Speeches (PDF). Lahore: Superintendent Government Printing. OCLC 697836601. נבדק ב-15 ביולי 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - Warner, P. (1976). The Battle of Loos. London: HarperCollins. OCLC 2962457.
- מחקרים
- Beach, J. (2004). British Intelligence and the German Army 1914–1918 (PhD). London: London University. OCLC 500051492. נבדק ב-29 במאי 2015.
{{cite thesis}}: (עזרה) - Brown, I. M. (1996). The Evolution of the British Army's Logistical and Administrative Infrastructure and its Influence on GHQ's Operational and Strategic Decision-Making on the Western Front, 1914–1918 (PhD). London: London University. OCLC 53609664. נבדק ב-29 במאי 2015.
{{cite thesis}}: (עזרה) - Peaple, S. P. (2003). The 46th (North Midland) Division T. F. on the Western Front, 1915–1918. Thesis (PhD). Birmingham: Birmingham University. OCLC 500351989. נבדק ב-13 בספטמבר 2013.
{{cite thesis}}: (עזרה) - Simpson, A. (2001). The Operational Role of British Corps Command on the Western Front 1914–18 (PhD). London: London University. ISBN 1-86227-292-1.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
(כולם באנגלית)
תיאור מקוצר של קרב לוס באתר אודות מלחמת העולם הראשונה:
תיאור נרחב של קרב לוס, וקצר יותר עבור ההתקפה הצרפתית, באתר אודות מלחמת העולם הראשונה:
תמונות משדה הקרב:
קברות הרוגי הקרב הבריטים:
בלדת הנצחה סקוטית: