קווין

קווין
Queen

קווין בשנות ה-70. מימין לשמאל: ג'ון דיקון, בריאן מיי, פרדי מרקיורי ורוג'ר טיילור
מקום הקמה	לונדון
מוקד פעילות	לונדון, בריטניה
תקופת הפעילות	מ-1970
סוגה	רוק • פופ
שפה מועדפת	אנגלית
חברת תקליטים	פרלופון והוליווד רקורדס
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2001) פרס גראמי למפעל חיים (2018) היכל התהילה של כותבי שירים (2003) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
queenonline.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
בריאן מיי רוג'ר טיילור
חברים לשעבר
פרדי מרקיורי ג'ון דיקון

קווין (באנגלית: Queen) היא להקת רוק בריטית, שפעלה בשנות ה-70, ה-80 וה-90 של המאה ה-20, אשר הייתה מורכבת מפרדי מרקיורי כסולן ופסנתרן, מבריאן מיי כגיטריסט הראשי, ג'ון דיקון כבסיסט ורוג'ר טיילור כמתופף. מאז הקמתה ועד היום, נחשבת לאחת הלהקות המגוונות, המשפיעות והמצליחות בהיסטוריה ולחלוצה בסגנון הגלאם רוק. קווין דורגה במקום ה-52 בקטגוריית "האמנים הגדולים בכל הזמנים" במגזין הרולינג סטון. מאז 2005 מובילים בריאן מיי ורוג'ר טיילור את הלהקה בסיבובי הופעות בשם "קווין+פול רודג'רס" עם פול רוג'רס כסולן, אותו החליף בהמשך אדם למברט.

ערוץ המוזיקה VH1 דירג את קווין במקום ה-17 ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים".

היסטוריה

הרעיון לשם קווין היה שלי. זה רק שם, אבל הוא מאוד מלכותי, כמובן, והוא מצלצל נהדר. הוא חזק, מאוד אוניברסלי וקליט, מעלה הרבה אסוציאציות אפשריות וכן יש לו גם הרבה פירושים שונים.

— פרדי מרקיורי

התקופה שלפני "קווין"

גרעין הלהקה החל להיבנות בשנת 1968, כאשר הגיטריסט בריאן מיי וחברו לספסל הלימודים באימפריאל קולג' שבלונדון, הבסיסט והזמר טים סטאפל, החליטו להקים הרכב חדש לאחר שניגנו יחדיו בהרכב אחר שנקרא 1984. השניים פרסמו מודעה בלוח הסטודנטים שהודיעה כי הם מחפשים חבר נוסף שינגן בתופים בסגנון של ג'ינג'ר בייקר מלהקת קרים. למודעה נענה רוג'ר טיילור, סטודנט לרפואת שיניים והוא צורף ללהקה, שנקראה סמייל. השלישייה הקליטה כמה שירים, אך רק שניים מתוכם יצאו באותה התקופה כסינגלים לשדרי רדיו, בארצות הברית בלבד. רוב פעילות הלהקה הייתה בביצוע מופעי חימום לג'ימי הנדריקס, פינק פלויד, יס וג'נסיס.

פרוך בולסרה, שהיה שותף לחדר של סטאפל במכללה וחברו מלימודי האמנות, עקב אחר ההתפתחות המוזיקלית של חברי הלהקה לאורך כל תקופת פעילותה, ואף נהג לייעץ להם, במיוחד בנוגע לתדמית החיצונית שלהם.

באביב 1970 נטש סטאפל את הלהקה לטובת להקה אחרת, האמפי בונג, וסמייל התפרקה. לאור המצב החדש, החליט בולסרה לשכנע את מיי וטיילור להקים עמו להקה שבה הוא יהיה הסולן. מכיוון שסטאפל היה גם הבסיסט של הלהקה, החלו חברי ההרכב החדש לחפש בסיסט חדש. ב-27 ביוני 1970 הופיעה הלהקה לראשונה עם הבסיסט מייק גרוס אך בסופו של דבר החליטה שהוא אינו מתאים להרכב. לאחר מכן בחנה עוד שלושה נגני בס: ברי מיטשל, דאג בוגי ולבסוף ג'ון דיקון, שצורף ללהקה בשנת 1971. לאחר שנוצר ההרכב הסופי החל בולסרה בגיבוש רעיונות לתדמית הלהקה, שלפי רוחו רצה שתהיה ססגונית ותאטרלית באופן יוצא דופן, עם תלבושות אקסטרווגנטיות ועם הופעות דרמטיות במיוחד. כיוון אמנותי זה זכה לביטוי כאשר הלהקה החלה בחיפושים אחר שם והצעתו הפרובוקטיבית של בולסרה התקבלה; השם הנבחר ללהקה היה Queen. באותה תקופה החליט בולסרה לשנות את שם משפחתו מבולסרה למרקיורי ומאז נודע לכל בשם פרדי מרקיורי.

תחילת הדרך (1971–1974)

ב-1972 לאחר כמה שנים בהן הופיעה הלהקה במועדונים ובמכללות באזור לונדון, קיבלה קווין הזדמנות להקליט קלטת ניסיונית של מספר שירים באולפני De Lane Lea, במטרה לנסות את הציוד החדש במקום. הקלטת כללה חמישה שירים: "Keep Yourself Alive", ‏"The Night Comes Down", ‏"Great King Rat", ‏"Jesus" ו-"Liar". לאחר ניסיונות רבים למצוא חברת הפקות, הסכימו אולפני טריידנט בבעלות האחים נורמן וברי שפילד, להקליט באולפנם כשהתנאי היה שהלהקה תוכל להקליט ללא תשלום אך ורק מחוץ לשעות העבודה באולפן שהיו בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות ועד הבוקר. בתנאים אלה ובעבודה דחוקה בת מספר חודשים, מיוני עד נובמבר, הקליטה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, Queen.

האלבום, שהושפע מסגנונות הרוק הכבד והרוק המתקדם, יצא לחנויות שמונה חודשים לאחר סיום ההפקה, ביוני 1973, מאחר שאף חברת תקליטים לא הסכימה להחתים את הלהקה חסרת הניסיון. כשלבסוף הוציאו אולפני טריידנט את האלבום תחת שמם ובהפצת חברת התקליטים EMI. האלבום הגיע למקום ה-24 במצעד הבריטי ואף זכה לביקורות טובות כאשר מבקר מגזין הרולינג סטון, גורדון פלטצ'ר, כתב: "אלבום הבכורה שלהם, Queen, הוא נפלא". האלבום לא זכה להצלחה רבה או היווה פריצת דרך בשביל הלהקה וגם הסינגל שיצא מהאלבום, "Keep Yourself Alive", זכה להתעניינות דלה. למרות זאת, הלהקה המשיכה בהופעותיה ובאותה שנה יצאה לסיבוב ההופעות העולמי הראשון שלה.

שנה לאחר מכן, במרץ 1974, הוציאה הלהקה את אלבומה השני, Queen II. האלבום הגיע למקום החמישי במצעדים הבריטיים, והסינגל שנכתב בידי פרדי מרקיורי, "Seven Seas of Rhye", הגיע למקום העשירי והפך ללהיט הראשון של הלהקה. האלבום עצמו היווה סוג של אלבום קונספט אפל, עם קטעים אינסטרומנטליים ארוכים, שימוש ברבדים מוזיקליים רבים וכן גם שאב השראה ממיתולוגיה ואגדות. לאחר יציאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות נוסף, הפעם בבריטניה ובארצות הברית, לצד הלהקה מוט דה הופל. בסיבוב הופעות זה זכתה הלהקה להכרת הציבור בשל הופעותיה הווירטואוזיות והאנרגטיות, אך במהלכו חלה מיי בצהבת והסיבוב הופסק באמצעו. בנוסף לכך, מכירות האלבום בארצות הברית היו חלשות במיוחד, בדומה לקודמו.

באותה שנה החלה הלהקה לעבוד על אלבומה השלישי, כאשר מיי הצטרף אליהם בהמשך בעקבות שיפור במצבו הבריאותי. לקראת סוף השנה הוציאה הלהקה את האלבום Sheer Heart Attack. בניגוד לקודמיו, האלבום זכה להצלחה אדירה והגיע לראש המצעדים בבריטניה, נמכר היטב באירופה והגיע למעמד של אלבום זהב בארצות הברית. האלבום כלל שילוב של סגנונות מוזיקליים שונים, כמו תזמורות, רוק כבד, בלדות, וודוויל ורגטיים. באלבום זה החלה הלהקה להתרחק מהסגנון של אלבומי קונספט ונושאים מיתולוגיים כמו בשני האלבומים הקודמים, ופנתה לכיוון של שירים המתאימים יותר לרדיו. הסינגל שיצא מהאלבום, "Killer Queen", הגיע למקום השני במצעדים בבריטניה והפך ללהיט הראשון של הלהקה בארצות הברית, כאשר הגיע למקום ה-12 במצעדי הבילבורד. הסינגל השני שיצא מהאלבום, "Now I'm Here", הגיע למקום ה-11 במצעדים בבריטניה.

לקראת סוף השנה, הלהקה יצאה למסע ההופעות העולמי הראשון שלה כלהקה עצמאית, כאשר כל אחד מחברי הלהקה מצויד במגוון תלבושות ססגוניות שעוצבו על ידי המעצבת זנדרה רודז. בהופעות נעשה שימוש רב בסטים של תאורה מסיבית ואפקטים ויזואליים מרהיבים. הלהקה הופיעה בארצות הברית וכן בפעם הראשונה בקנדה. בסיבוב הופעות זה הביקוש לכרטיסים היה עצום והלהקה הוסיפה הופעות לא מתוכננות רבות. העומס שנוצר הוביל לדלקות גרון שפקדו את מרקיורי תכופות. הסיבוב כלל לראשונה גם הופעות ביפן, שם הגיע האלבום השלישי למקום הראשון במצעדים.

באותה תקופה, האמרגן של הלהקה, ג'ים ביץ', ניהל משא ומתן עם הבעלים של אולפני טריידנט האחים שפילד, במטרה להוציא את הלהקה מהחוזה שחתמו עם החברה. חברי הלהקה רצו להשתחרר מהחוזה לאור העובדה שבמהלך ארבע השנים בהן היו חתומים תחת החברה הם כמעט ולא הרוויחו כסף. כתוצאה מכך נותרו חברי הלהקה ללא אמרגן. ההצעה הראשונה שקיבלו היה פיטר גרנט, האמרגן של לד זפלין, שרצה להחתים אותם יחד עם לד זפלין בחברת התקליטים החדשה שלהם, סוואן סונגס. ההצעה לא התאימה לקווין וחברי הלהקה החליטו לשכור את האמרגן של אלטון ג'ון, ג'ון ריד.

ההצלחה הבין-לאומית (1975–1979)

בשנת 1975 לאחר הפרידה מהנהלתם של אולפני טריידנט, הלהקה זכתה לתקציב גדול יותר, וכך הקליטה שיר פרי עטו של מרקיורי במשך שלושה שבועות. השיר, "Bohemian Rhapsody", שילב בלדת רוק ביחד עם קטע אופראי ונמשך כמעט שש דקות. אף על פי שרבים המליצו ללהקה לא לפרסם את השיר בטענה שמדובר בכישלון חרוץ, שלח מרקיורי עותק לחברו, שדרן הרדיו קני אוורט, וביקש את חוות דעתו על השיר ושלא ישדר אותו. אוורט גילה התלהבות רבה מהשיר ושידר אותו ארבע עשרה פעמים בתוך יומיים, למרות הבקשה של מרקיורי. במהרה השיר הפך ללהיט המשודר ביותר בכל תחנות הרדיו. הלהקה אף יצרה סרט אמנותי שהוקלט לקידום השיר, מה שנחשב לאחד הקליפים הראשונים שיצאו בטלוויזיה על מנת לקדם סינגל. השיר התווסף לאלבום הרביעי של הלהקה, A Night at the Opera, שזכה למעמד של אלבום פלטינה משולש בארצות הברית.

האלבום החדש אופיין בשילוב ייחודי בין מספר רב של סגנונות שהמשיך את המסורת של קודמו, כשמעל כולם בלט במיוחד השילוב בין מוזיקת רוק למוזיקה קלאסית. שאר הסגנונות כללו גם נגיעות במוזיקת קאנטרי בשיר "'39" ורוק כבד בשיר "I'm in Love with My Car". השיר הראשון באלבום, "Death on Two Legs (Dedicated to...)" אופיין באגרסיות רבות, הן בלחנים והן במלל העוקצני, והוקדש לנורמן שפילד בעקבות יחסו ללהקה בזמן בו הייתה חתומה על החוזה עמו. הצלחת האלבום בבריטניה הובילה להצלחה עולמית והביאה את הלהקה למעמד של אחת הלהקות המצליחות ביותר בתקופה. האלבום נחשב לאלבום המצליח והמשובח ביותר של הלהקה בעיני רבים, ובשנת 2003 מגזין הרולינג סטון דרג אותו במקום ה-231 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים". בעקבות הצלחת האלבום עלו גם המכירות של שלושת האלבומים הקודמים והם שבו לרשימות המצעדים וכל אחד מהם זכה במעמד של אלבום זהב.

כשיצא השיר "Bohemian Rhapsody" כסינגל, הוא זינק מיד לראש המצעדים בבריטניה ולמקום התשיעי בארצות הברית, ונכון ל-2008 הוא האלבום השלישי הנמכר ביותר בבריטניה. הסינגל השני שיצא מהאלבום, "You're My Best Friend", שנכתב בידי דיקון, הגיע למקום ה-16 במצעדים בארצות הברית.

בשנת 1976 לאחר שזכתה להכרה כלהקה מצליחה ומוערכת, קיימה סיבוב הופעות קצר, במסגרתו ביצעה את אחת ההופעות המפורסמות ביותר שלה בהייד פארק, הופעה ללא תשלום אליה הגיעו כ-180,000 איש, הקהל הרב ביותר שפקד את הפארק עד אז. (לשם השוואה, אל מופע הלייב 8 שהתקיים ב-2005 הגיעו כ-150,000 איש).

בסוף אותה שנה יצא האלבום A Day at the Races. כמו קודמו, האלבום נקרא על שם סרט של האחים מרקס ועטיפת האלבום הציגה גרסה נגטיבית של העטיפה מהאלבום הקודם. האלבום זכה להצלחה אדירה ולשבחים בקרב המעריצים והמבקרים כאחד והגיע לראש המצעדים בבריטניה. הלהיט שיצא מהאלבום, Somebody to Love (שנכתב בהשראת ארת'ה פרנקלין), כלל הכפלת קולות של מיי, טיילור ומרקיורי, מה שיצר מקהלת גוספל של מאה קולות וכאשר יצא כסינגל הוא הגיע למקום השני בבריטניה ולמקום ה-13 בארצות הברית. באותה תקופה, הצלחת הלהקה הייתה בקנה מידה עולמי, שיריה הושמעו בתחנות הרדיו ברחבי העולם ואף הביקורות העוקצניות של עיתוני המוזיקה על התדמית של הלהקה (ובמיוחד של מרקיורי) לא פגעו בהצלחתה.

בשנת 1977 יצא האלבום News of the World. על אף שבתקופה בה יצא נמתחו עליו ביקורות רבות בעיתונות, עם חלוף הזמן האלבום זכה להכרה כאחד האלבומים המשפיעים ביותר על מוזיקת הרוק של סוף שנות השבעים, וכן כאחד המשפיעים ביותר על רוק האצטדיונים. שני שירים ממנו, "We Will Rock You" ו-"We Are the Champions", יצאו יחד כסינגלים שהפכו ללהיטים גדולים ואף הגיעו למקום הרביעי בארצות הברית, ובמהרה הגיעו למעמד של המנונים באירועי ספורט ובאצטדיונים. באותה שנה, הוציא טיילור את פרויקט הסולו הראשון שלו בפורמט של סינגל. הצד הראשון היה גרסת כיסוי לשיר "I Wanna Testify" של הפרלמנטס, והצד השני היה שיר מקורי של טיילור, "Turn On The TV".

עם יציאת האלבום Jazz (ג'אז) ב-1978 התעוררה סערה תקשורתית גדולה בעקבות כרזה שיצאה לקידום מכירות האלבום במצורף אליו. בכרזה נראו עשרות נשים עירומות רוכבות על אופניים – המחזה שערורייתית של שני שירים מהאלבום- "Bicycle Race" ("מרוץ אופניים") ושיר בעל שם שערורייתי נוסף, "Fat Bottomed Girls" ("בחורות עם ישבן שמן"). עטיפת האלבום עוצבה בהשראת ציור על חומת ברלין שטיילור ראה במהלך סיור במקום. האלבום ספג ביקורות לא מחמיאות וטענות כי עם כל שילוב הסגנונות שבאלבום, לא קיימת בו מוזיקת ג'אז כלל. הביקורות הבלתי מחמיאות נמשכו והשיא הגיע כשמגזין הרולינג סטון, ששיבח רבות את הלהקה בעבר, כתב: "לקווין אין את הדמיון המספיק כדי לנגן ג'אז, ובאותו עניין גם אין לה את הדמיון לנגן מוזיקת רוק בכלל...". תגובות המעריצים היו צוננות והלהקה הפסיקה באופן זמני לעבוד על אלבומי אולפן. למרות הכישלון היחסי, האלבום הניב להיט ענק אחד: "Don't Stop Me Now". ב-1979 הוציאה הלהקה את אלבום ההופעה הראשון שלה, Live Killers. האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה כפול בארצות הברית. הלהקה הוציאה באותה שנה את הסינגל המצליח במיוחד "Crazy Little Thing Called Love", בסגנון רוקבילי של אלביס פרסלי, כשמרקיורי מנגן לראשונה בגיטרה. הסינגל הגיע לעשרת הראשונים במצעדים במדינות רבות וכן היה לסינגל הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעדים בארצות הברית.

הסאונד החדש וההיכרות עם הסינתיסייזר (1980–1989)

בתחילת שנות השמונים החלה להסתמן תפנית בכיוון היצירתי של קווין. אלבומם השמיני, The Game, שיצא ביוני 1980, היה הראשון בו השתמשה הלהקה בסינתיסייזר, בניגוד למדיניותה בעבר. הסגנון הישן של הלהקה, שהיה ידוע בעיקר במאפיינים הקלאסיים וה"גלאמיים", הוחלף במאפיינים אלקטרוניים יותר, בהתאם לטרנד של תחילת שנות השמונים.

על אף השינוי, האלבום זכה להצלחה מסחרית רבה וכלל את הלהיטים "Crazy Little Thing Called Love" שיצא שנה לפני כן כסינגל ו-"Another One Bites the Dust" שהפך לשיר המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית. האלבום הוא גם היחיד של הלהקה שהגיע לראש המצעדים בארצות הברית והוא אף נשאר שם במשך ארבעה שבועות, ועם הזמן הגיע למעמד של אלבום פלטינה מרובע בארצות הברית. במקביל לשינוי בסגנון המוזיקלי של הלהקה, חל גם שינוי בהופעתו החיצונית של מרקיורי: את השיער הארוך ובגדי הטייטס הצמודים של שנות השבעים החליף למאצ'ואיסטי יותר, עם שיער קצוץ ושפם שהפך בהמשך לסמל המאפיין אותו בעיני רבים. השינוי הדרסטי לא עורר חיבה יתרה בקרב המעריצים, ורבים אף שלחו לו בדואר סכיני גילוח, או זרקו אותם על הבמה במהלך ההופעות.

בסוף שנת 1980 החלה הלהקה לאבד מעט מהצלחתה כשהפסקול שהוציאה לסרט המדע הבדיוני פלאש גורדון לא זכה להצלחה גדולה, אך בשנת 1981, התגברה על הנסיגה הקלה בהצלחה, כאשר הפכה ללהקת הרוק הראשונה שהופיעה באצטדיונים בדרום אמריקה. הלהקה שברה את השיא הנוכחי לאותה תקופה, עם 131,000 צופים בהופעה יחידה באצטדיון מורומבי בברזיל, ועם קהל של כ-251,000 צופים בהופעות שחלו ביומיים שלאחר מכן. בארבע ההופעות הנוספות בארגנטינה, הלהקה הופיעה מול 479,000 איש. במהלך עוד שלושה ימים באוקטובר של אותה שנה, הלהקה הופיעה מול קהל של 150,000 איש במקסיקו, בערים מונטריי ופואבלה.

בנוסף למסעי ההופעות המצליחים, הלהקה שיתפה פעולה לראשונה עם אמן אחר, דייוויד בואי, בסינגל "Under Pressure". שיתוף הפעולה היה ספונטני לחלוטין, כאשר בואי הגיע במקרה לאולפנים בזמן הקלטות הלהקה. קווין החלה להופיע עם השיר מיד לאחר תום ההקלטות, בעוד שבואי החל להופיע איתו רק מספר שנים מאוחר יותר. עם יציאתו זכה השיר להצלחה רבה והוא הגיע לראש המצעדים בבריטניה. בריף הבס שבשיר נעשה שימוש בלהיט "Ice Ice Baby" של ונילה אייס בשנת 1990, מה שהוביל לתביעה משפטית בעקבות השימוש ללא רשות מהלהקה.

באותה שנה הלהקה הוציאה גם את אלבום האוסף הראשון שלה, שנקרא Greatest Hits, שכלל בתוכו את מיטב הלהיטים של הלהקה בין השנים 1974–1981. האוסף זכה להצלחה רבה, ובשנת 2007 היה לאלבום הנמכר ביותר בבריטניה בכל הזמנים. באותה תקופה רוג'ר טיילור היה הראשון מחברי הלהקה שהוציא אלבום סולו, שנקרא Fun In Space.

באפריל 1982 הוציאה הלהקה את האלבום Hot Space, שהיווה תפנית נוספת, הפעם לכיוון הפאנק, הדיסקו ומוזיקת הגל החדש, דבר שלא התקבל באהדה רבה בקרב חלק מהמעריצים ופגע בהצלחה של הלהקה. כתוצאה מכך היא הפסיקה להופיע בארצות הברית, שם ירדה הצלחתה בצורה משמעותית, על אף העובדה שהופיעה בטלוויזיה האמריקנית בפעם הראשונה בתוכנית סאטרדיי נייט לייב. באותה תקופה עזבה הלהקה את חברת התקליטים אלקטרה רקורדס שייצגה אותה בארצות הברית, קנדה, יפן, אוסטרליה וניו זילנד, וחתמה עם חברת קפיטול רקורדס לייצוג מחוץ לאירופה.

לאחר פעילות אינטנסיבית לאורך עשר שנות קריירה, החליטה הלהקה לא לצאת להופעות בשנת 1983. בזמן זה, החלו חברי הלהקה לעבוד על פרויקטים צדדיים. בריאן מיי הוציא מיני-אלבום שנקרא Star Fleet Project, בשיתוף פעולה עם אדי ואן היילן. מרקיורי עצמו החל לעבוד גם על פרויקט סולו, אך חילוקי דעות עם שותפו לעשייה, מלחין המוזיקה האלקטרונית קווין צ'מברלין, קטעו את העבודה.

קווין בהופעה בפרנקפורט, גרמניה, 1984

בפברואר 1984, לאחר ניסיונות רבים לשחזר את הצלחות העבר, יצא האלבום The Works שהניב שלושה להיטים: "Radio Ga Ga", "I Want to Break Free" ו-"It's a Hard Life", שהקטע הפותח שלו מבוסס על האריה מהאופרה "פאליאצ'י". האלבום כולל את סגנונות הרוק הכבד, פופ רוק וסינת'-פופ. על אף ההצלחה היחסית, האלבום לא התקבל יפה בארצות הברית.

שערוריות נוספות אירעו באותה תקופה, כאשר באותה שנה הופיעה הלהקה בסאן סיטי שבדרום אפריקה במסגרת סיבוב הופעות שערכה לקידום האלבום, ובשובה לאנגליה התעוררה מהומה לאור העובדה שהופיעה במקום ששרר בו שלטון האפרטהייד. להגנתם, טענו חברי הלהקה שהם הופיעו מול קהל מעורב. בנוסף לשערוריות הללו, יציאת הווידאו קליפ לקידום השיר "I Want to Break Free", בו נראו חברי הלהקה מחופשים בבגדי נשים, פגעה קשות בהצלחת הלהקה, כאשר במקומות רבים בעולם, לרבות ארצות הברית, נמתחה ביקורת על הקליפ הגרוטסקי. השיא הגיע שנה מאוחר יותר כאשר בהופעה של הלהקה בברזיל, עלה מרקיורי לבמה לבוש בתחפושת מהקליפ, מה שגרם לתגובות זועמות בקרב הקהל ולמהומות. האירועים הללו פגעו רבות במוניטין של הלהקה ובמשך זמן רב היא התקשתה לשקם אותו.

בשנת 1985 הופיעה הלהקה בהופעה קצרה, בת עשרים וחמש דקות בלבד, במסגרת מופע הלייב אייד באצטדיון ומבלי שבלונדון, שמטרתו הייתה גיוס כספי צדקה למען הרעבים באתיופיה. מכל הלהקות שהופיעו על אותה במה, קווין זכורה בתור הלהקה שנתנה את ההופעה הטובה ביותר, ויתרה מזאת – הופעתה של להקת קווין בלייב אייד נבחרה על ידי ה-BBC להופעה החיה הטובה ביותר בכל הזמנים ב-2005. באותה שנה הוציא מרקיורי את אלבום הסולו הראשון שלו – Mr. Bad Guy. קווין עצמה הוציאה רק שיר אחד ב-1985, הלהיט "One Vision", שנכתב על ידי כל חברי הלהקה.

במאי 1986 יצא האלבום A Kind of Magic, ששלושה משיריו מופיעים בפסקול הסרט איש הנצח שיצא באותה שנה. במאי הסרט ראסל מלקהי, הזמין את חברי הלהקה לראות מספר סצנות גמורות מהסרט העתידי בתקווה לעניין אותם לתרום שיר אחד לפסקול, אולם החברים התלהבו כל כך ששלושה מחברי הלהקה כתבו שיר לסרט. רוג'ר טיילור כתב את "A Kind of Magic", בריאן מיי כתב את "Who Wants to Live Forever" ופרדי מרקיורי כתב את "Princes of the Universe". אף על פי שהאלבום הגיע רק למקום ה-46 בארצות הברית, הוא הגיע למקום הראשון בבריטניה ונשאר במצעד במשך 63 שבועות רצופים. השיר "A Kind of Magic" הגיע למקום הראשון במצעדים של למעלה מ-30 מדינות ברחבי העולם. באותה שנה יצאה הלהקה למסע הופעות נוסף לקידום האלבום, שזכה להצלחה מסחרית ורווחית במיוחד, ששיאו בשתי ההופעות האחרונות באצטדיון ומבלי. להופעות המוקדמות באצטדיון ומבלי הגיעו כ-72,000 צופים והכרטיסים להופעה השלישית שנוספה נמכרו תוך כשעה ולבסוף היא הועברה לפארק נבוורת'. כ-150,000 איש הגיעו להופעה זו, מה שמאוחר יותר הסתברה להיות ההופעה האחרונה של קווין בהרכב המלא שלה.

בשנת 1989 לאחר הפסקה של 3 שנים בה הקליטו חברי הלהקה אלבומי סולו ועבדו על פרויקטים עצמאיים, חזרה קווין לאולפן והקליטה אלבום שהיווה המשך ישיר לאלבומם הקודם משנת 1986. האלבום נקרא The Miracle, שהיווה יצירת פופ רוק מלוטשת וכולל גם מוזיקה אלקטרונית. האלבום היה תפנית בתפיסת הכתיבה של הלהקה. מאז תחילת הקריירה שלה, כל אחד משירי הלהקה נכתב בידי חבר אחד כשהשלושה האחרים מספקים לו עזרה. בעבודה על האלבום האחרון כתיבת השירים הייתה יותר שיתופית, ומספר רב של שירים צוינו כעבודה משותפת של כל חברי הלהקה ונכתבו בקרדיט על שם קווין, גם אם מדובר היה ביצירה של חבר להקה בודד. כשהביקוש למסע הופעות לקידום האלבום עלה, הלהקה הודיעה כי אין היא מתכוונת לצאת להופעות ופרדי מרקיורי הודיע כי הסיבה הוא האשם וכי אין לו הכוחות למסע הופעות נרחב כמו הקודם. השערות החלו לצוץ בנוגע לאפשרות שהלהקה על סף פירוק ואף השערות מרחיקות לכת עוד יותר בנוגע למצבו הבריאותי של מרקיורי (שהתבררו בדיעבד כנכונות).

מותו של מרקיורי והמשך פעילות (1991–1997)

לקראת סוף שנות השמונים החלו להופיע בצהובונים ובתקשורת שמועות על כך שפרדי מרקיורי חלה במחלת האיידס. השמועות בוטלו על ידיו פעם אחר פעם והלהקה המשיכה לעבוד כרגיל. בתחילת שנות התשעים העיתונות הצהובה חשפה פעמים רבות את מרקיורי כאדם כחוש, עייף ומאופר בכבדות ולבסוף הוא הסתגר בביתו שבקנזינגטון, לא מותיר לעיתונות אפשרות להמשיך ולעקוב אחר מצבו. בפברואר 1991 הוציאה הלהקה את האלבום Innuendo. על אף שנראה היה שמצבו הבריאותי של מרקיורי מתדרדר, הוא המשיך לעבוד ולתרום ללהקה באותו אופן כמו בעבר. בכל הזדמנות בה הרגיש טוב הוא יידע את שאר חברי הלהקה להגיע לאולפנים בשביל להספיק לעבוד בזמן בו הוא עוד עומד על רגליו. וידאו קליפים שצולמו לשירים מאלבום זה השתדלו להסתיר את מצבו המדרדר של מרקיורי – חלקם צולמו בשחור לבן כאשר מרקיורי לבוש בשכבות רבות של בגדים ומאופר בכבדות כדי לטשטש את מצבו וחלקם עשו שימוש באנימציה ובקטעים מהקליפים הקודמים.

לבסוף, לאחר שלא היה יכול עוד להסתיר את מצבו, הוציא מרקיורי ב-23 בנובמבר הצהרה לעיתונות ובה אישר שהוא אכן חולה במחלת האיידס. פחות מיממה לאחר שחרור ההצהרה, ב-24 בנובמבר 1991, נפטר פרדי מרקיורי בביתו כשהוא בן 45, כתוצאה מסיבוכים של דלקת ריאות שנגרמו עקב מחלת האיידס. הלווייתו התקיימה שלושה ימים מאוחר יותר ללא קהל רב והועברה בידי כומר זרתוסטראי. גופתו נשרפה ואפרו ניתן למרי אוסטין. אוסטין הודיעה כי לעולם לא תגלה מה היא עשתה עם האפר.

זמן קצר לאחר מותו, יצא השיר "Bohemian Rhapsody" כסינגל בהוצאה מחודשת. 1,000,000 פאונד מרווחי הסינגל נתרמו לעמותה למלחמה באיידס ע"ש טרנס היגינס.

ב-20 באפריל 1992, כחצי שנה לאחר מותו של מרקיורי, קיימו חברי הלהקה הנותרים הופעה לזכרו באצטדיון ומבלי. מטרות ההופעה היו הנצחת חייו של מרקיורי והגברת המודעות העולמית לאיידס, כאשר מיליונים ברחבי העולם צפו בחברי הלהקה מבצעים את שיריהם לצד אמנים שונים, ביניהם: רוברט פלאנט, דייוויד בואי, אלטון ג'ון, רוג'ר דלטרי, גאנז נ' רוזס, מטאליקה, אנני לנוקס, ג'ורג' מייקל, פול יאנג ואחרים. הכנסות המופע הגיעו ל-2,000,000 פאונד ונתרמו לקרן על שם מרקיורי למען חקר מחלת האיידס. בעקבות הכימיה המיוחדת שנוצרה בין טיילור, דיקון ומיי לבין ג'ורג' מייקל אשר ביצע באותה הופעה את השיר "Somebody to Love", התעורר גל שמועות שלפיו יירש מייקל את מקומו של מרקיורי כסולן הלהקה. נוכח שמועות אלה הודיעו שני הצדדים כי אין כוונה כזו. הפופולריות של הלהקה גדלה באותה שנה גם עקב ההשמעה של Bohemian Rhapsody בסרט עולמו של ויין, והשיר עצמו חזר למצעדים ונותר במשך חמישה שבועות במקום השני במצעדים של ארצות הברית.

על אף מותו של מרקיורי שהשפיע רבות על חברי הלהקה, קווין מעולם לא התפרקה באופן רשמי, והאלבום האחרון שלהם שכלל חומרים מקוריים יחד עם מרקיורי יצא רק ב-1995, ארבע שנים לאחר מותו. האלבום, Made in Heaven, כלל הקלטות אחרונות של הלהקה משנת 1991 וכן הקלטות שלא זכו להיכנס לאלבומים קודמים. בנוסף נכללו באלבום שירים מעובדים מאלבומי הסולו של מרקיורי, מיי ולהקה בה היה חבר טיילור בשנים 1987-1993 ו-2013, הקרוס.

בנוסף לקריירה המוזיקלית, החלו מיי וטיילור לגלות מעורבות בפרויקטים לאיסוף כספי צדקה למען המלחמה באיידס וקידום המודעות של הנושא בחברה. בשנת 1997, פעלו שלושת חברי הלהקה הנותרים יחד בפעם האחרונה בהקלטות לשיר "No-One But You (Only the Good Die Young)", אשר נוסף לאלבום האוסף Queen Rocks. לאחר מכן, עזב דיקון את ההרכב ואת הקריירה המוזיקלית. בעקבות זאת, הלהקה התפרקה רשמית.

קווין + (1998 ואילך)

משנת 1998 פעלו מיי וטיילור יחד בפרויקטים שונים בשם קווין +, שחלקם היו רמיקסים ללא כל עשייה או מעורבות אמנותית מצד הלהקה. בשנת 1999 יצא האלבום Greatest Hits III. בנוסף לשירים של הלהקה בתקופת הפעילות שלה, נכללו באלבום שירי סולו של מרקיורי ומיי, וגם פרויקטים של "קווין +", כמו קווין + וייקליף ז'אן, בגרסת הראפ ל-Another One Bites the Dust, הביצוע של Somebody to Love יחד עם ג'ורג' מייקל, והביצוע של "The Show Must Go On" עם אלטון ג'ון משנת 1997. ביצוע זה היה חלק מן ההופעה האחרונה לפני פרישתו של דיקון.

מיי וטיילור הופיעו יחדיו בשם קווין באירועים שונים, כמו טקסים והופעות צדקה, כאשר הם שרים לצד אמנים שונים. ואף הקליטו מספר גרסאות כיסוי ללהיטים של קווין, ביניהן ל-"We Will Rock You" ו-"We Are The Champions" בשיתוף עם אמנים אחרים.

בשנת 2003 פורסמו ארבעה שירים חדשים על ידי קווין בשביל הקמפיין של נלסון מנדלה למען המלחמה האיידס - "Say It's Not True", אשר הוציאה לאור יחד עם פול רודג'רס מספר שנים מאוחר יותר, לצד "The Call", "Invincible Hope", "Amandla", אשר נגנזו ולא הוציאה לאור מעולם.

ב-13 באוקטובר 2022 הוציאה לאור הלהקה את הסינגל "Face It Alone", שיר גנוז שהוקלט במקור עבור האלבום The Miracle, למעלה מ-30 שנה קודם לכן, אך לא פורסם מעולם. השיר הושמע בבכורה בתחנת הרדיו BBC Radio 2.

קווין+פול רודג'רס

מיי ורוג'רס בהופעה בבודפשט, אוקטובר 2008

ערך מורחב – קווין+פול רודג'רס

בשנת 2005 יצאו מיי וטיילור לסיבוב הופעות עם פול רודג'רס, לשעבר סולן להקות פרי ובד קומפני. דיקון לא השתתף במסע ההופעות, ונגן הבס מלהקת בלו אויסטר קאלט, דני מירנדה, החליף אותו. מוזיקאים נוספים שנכללו במסע ההופעות היו הקלידן ספייק אדני, שניגן על קלידים וגיטרה לצד הלהקה משנת 1984, וכן גיטריסט נוסף, ג'יימי מוזס, שעבד יחד עם מיי על עבודות הסולו שלו מתחילת שנות התשעים.

ב-19 בספטמבר 2005 אלבום הופעה כפול יצא בשם Return of the Champions, שהוקלט בהופעה של קווין ורודג'רס בשפילד ארנה שבאנגליה. מספר שבועות מאוחר יותר ההופעה יצאה בפורמט DVD.

במרץ 2006, קווין ורודג'רס יצאו למסע הופעות בארצות הברית וקנדה. מסע ההופעות זה היה לראשון של הלהקה בארצות הברית מאז 1982. ההרכב החדש הופיע עם השיר "Take Love" (שיר חדש שנגנז מתוך אלבום האולפן שהוציאה לאור ב-2008, אך זה נכלל מאוחר יותר באלבומו השביעי של רודג'רס משנת 2023, Midnight Rose) במהלך מסע ההופעות. ב-28 באפריל 2006 הוציאו קווין ורוג'רס DVD חדש של הופעה ביפן.

ב-15 באוגוסט 2006 בריאן מיי אישר באתר הבית שלו שקווין ורודג'רס יתחילו בעבודות על אלבום אולפן חדש באוקטובר שיוקלט במקום לא ידוע.

ב-13 באוגוסט 2006 צוטט טכנאי התאורה של הלהקה במהלך הופעה באטלנטה שבג'ורג'יה, שההרכב ייצא לסיבוב הופעות נוסף בתחילת שנת 2008. ב-19 במרץ 2008 פורסמו באתר הרשמי של הלהקה תאריכי ההופעות לסיבוב ההופעות באירופה לקראת סוף 2008. הלהקה אכן הופיעה בבודפשט בסוף אוקטובר, ואמורה להופיע בפראג בתחילת נובמבר אותה שנה.

בספטמבר 2008 יצא אלבום האולפן The Cosmos Rocks.

קווין+אדם למברט

ערך מורחב – קווין+אדם למברט

קווין בהופעות

קווין הופיעה במשך חמש עשרה שנים, מ-1971 ועד 1986. במשך התקופה הזו הופיעה הלהקה כ-700 פעמים. עם הזמן השתנו מאפיינים שונים של ההופעות: התאורה, התלבושות וסגנונות השירים. עם זאת, החוויה האנרגטית והמאפיינים ההומוריסטיים והדרמטיים, שהיו לסימני ההיכר של הלהקה בהופעות, לא השתנו לאורך כל התקופה.

שנות השבעים

בתחילת דרכה, הלהקה הופיעה במועדונים ואזורים שונים בלונדון. עם הזמן, עברה הלהקה להיכלים גדולים יותר, לאחר שיצאה לסבבי הופעות לקידום שני האלבומים הראשונים שלה, Queen I Tour ו-Queen II Tour. פריצת הדרך האמיתית של הלהקה בהקשר להופעותיה הגיעה בשנת 1974, כאשר הוזמנה להופיע כלהקת חימום של להקת מוט דה הופל במסע ההופעות שלה בבריטניה. על אף העובדה שהייתה הלהקה צעירה וחסרת ניסיון, קווין זכתה לתשבחות ולתגובות נלהבות מהקהל, ומוט דה הופל הזמינו את חברי הלהקה להופיע עמם במסע הופעות בארצות הברית. בשלב זה הגיעה הלהקה למעמד בו הופעותיה על הבמות היו למאורע פחות משני, כאשר הופיעה מול קהל רב יותר, ביצעה שירים חדשים וזכתה להתנסות ראשונה עם תאורה מסיבית. הקהל החל להכיר את המאפיינים של הלהקה על הבמות, כמו התלבושות הראוותניות בצבעי שחור לבן של המעצבת זנדרה רודז, שהתאים לסגנון של חברי הלהקה ובמיוחד של פרדי מרקיורי, וכן לאלתורים של מיי וטיילור בקטעי המעבר של השירים, בעוד מרקיורי מלהיב את הקהל בקריאות עידוד להצטרף לשירה. סימני היכר נוספים בהופעות היו הגיטרה המיוחדת שמיי בנה בעצמו שבאפקטים רבים יצרה רבדים מוזיקליים שונים, פסנתר הכנף עליו נהג מרקיורי לנגן בחלק מההופעה. מאפיין נוסף שזכה להכרה באותה תקופה היה המיקרופון של מרקיורי, שהורכב רק על החלק העליון של המעמד, ללא הבסיס התחתון.

לאחר שזכתה להכרה כלהקה רצינית, יצאה קווין למסע הופעות עצמאי לקידום האלבום Sheer Heart Attack. מסע הופעות זה היווה את הפריצה האמיתית של הלהקה לתודעה העולמית בעקבות ההתלהבות הרבה של המעריצים בהופעות, במיוחד ביפן. במסע הופעות זה הלהקה החלה להשתמש בגרסה שלהם להמנון הבריטי "God Save the Queen" כחותם ההופעות ובתאורה מסיבית וצבעונית במיוחד עם אפקטים שהפכו את חוויית ההופעה לאירוע אקסטרווגנטי מלא דרמה בנוסף למאפיינים הקודמים. בנוסף לדרמה, נהגו חברי הלהקה להשתמש במאפיינים הומוריסטיים, כאשר במעברים בין השירים, ג'ון דיקון ניגן תו אחד על משולש, ומרקיורי הרים כוסות שמפניה עם הקהל, בעוד מיי ניגן על יוקuלילי. בעקבות ההערצה של הלהקה ביפן, נהג מרקיורי ללבוש בהדרנים קימונו וכן בחלק זה שסיים את ההופעה, נהגו חברי הלהקה לבצע מחרוזות שירי רוק ישנים, כמו "Jailhouse Rock" ו-"Big Spender", במקום שירים מקוריים שלהם. מחרוזת שירים זו המשיכה להיות חלק בלתי נפרד מההופעות של הלהקה במשך כמעט כל העשור.

בשנים 1975–1976 יצאה קווין למסע ההופעות לקידום האלבום A Night at the Opera. כמו בהופעות הקודמות הלהקה שמרה על המאפיינים ההומוריסטיים והדרמטיים, התלבושות והתאורה, אך בהופעות אלו, נוסף השיר Bohemian Rhapsody שחולק לשלושה חלקים שבוצעו בנפרד. בתחילת הופעה, הושמע הקטע האופראי של השיר, בטרם עלו חברי הלהקה לבמה. בהמשך, הפתיח של השיר החל את מחרוזת השירים של ההופעות, ובחלק בו אמור היה להתחיל הקטע האופראי, בוצעו השירים "Killer Queen", ‏"The March of the Black Queen" ולפעמים גם "You're My Best Friend", כשאחריו בוצע קטע הסיום של השיר. באופן זה נמנעו חברי הלהקה מהביצוע המתיש של השיר בשלמותו, כולל הקטע האופראי המסובך שללא האפקטים והכפלות הקולות, היה מאבד מקסמו. בהופעות אלו אימץ מרקיורי מנהג חדש, כאשר בהדרנים השליך לקהל פרחי ורדים או ציפורן.

במהלך ההקלטות לאלבום A Day at the Races בשנת 1976, קיימה סיבוב הופעות קצר בשם Summer Gigs 1976, במסגרתו ביצעה הלהקה הופעה לקהל הרחב בהייד פארק. ההופעה זכורה בעיקר בזכות הקהל העצום שנכח בפארק, שכלל כ-180,000 איש. בהופעה זו ביצעה הלהקה חלק אקוסטי, כאשר כל חברי הלהקה עמדו בקדמת הבמה וביצעו את השיר "'39". ביצוע זה של השיר נעשה בהופעות של הלהקה גם בשנים הבאות. תקרית נוספת מההופעה התרחשה במהלך השיר "The Prophet's Song", כאשר המכשיר שהיה אחראי להכפלת הקולות בחלק האמצעי של השיר התקלקל, ומרקיורי נאלץ לאלתר על הבמה וביצע לבדו באופן כמעט בלתי אפשרי את הקטע המיוחד של השיר.

מתחילת שנת 1977 ועד אמצעה, יצאה הלהקה למסע הופעות לקידום A Day at the Races שהציג שינויים בוויזואליות המאפיינים השונים בהופעות הלהקה. ערכת התאורה המפורסמת של הלהקה הוחלפה בחדשה ומסיבית יותר שכונתה "הכתר", וחזותו של מרקיורי השתנתה כאשר קיצר במקצת את שערו והחל להופיע בבגדי טייטס צמודים וצבעוניים. בהופעות אלו החלה הלהקה לבצע את "Bohemian Rhapsody" באופן הנוח ביותר בשבילם, כאשר ביצעו את השיר בכל חלקיו: את החלק הראשון ביצעו בעצמם, בהגיעם לחלק האופראי הופעלה ההקלטה והאורות הוחשכו, ובסיום הקטע האורות חזרו לפעול והלהקה נגנה את המשך השיר, לבושה בבגדים שונים, ובסיומו החלה בחלק של הרוק הכבד בהופעות. בהופעות אלו, החלה קווין להתנסות בסוג אחר של תאורה בהופעות, עם סוללה של גופי תאורה נטויים שיוצרים צורות דינמיות במעברים בשינוי עוצמת התאורה של כל אחד מהם. במסע ההופעות הזה הופיעה הלהקה בארצות הברית לצד ת'ין ליזי. היה זה מסע ההופעות האחרון בו ביצעה הלהקה את מחרוזת הרוקנ'רול כהדרן.

מסע ההופעות לקידום האלבום הבא News of The World, נמשך מסוף שנת 1977 ועד תחילת 1978. בהופעות אלו בוצעו לראשונה השירים המוכרים של הלהקה, "We Will Rock You" ו-"We Are the Champions". כתגובה לזרם הפאנק שצמח באותה תקופה, אימץ לעצמו מרקיורי דימוי הרסני בביצוע לשיר "Sheer Heart Attack". במסע ההופעות הזה נוסף לראשונה השיר "I'm in Love with My Car", כשרוג'ר טיילור מחליף את מרקיורי בשירה. במקביל להתווספות של שירים חדשים רבים, ירדו מרשימת השירים בהופעות השירים משני האלבומים הראשונים, כולל הרבה שירים שהיוו אבני דרך בהופעות של הלהקה. במסע ההופעות הזה גם בוצע לראשונה השיר "Love of My Life", על גיטרה אקוסטית במקום על פסנתר, כמו בגרסת האלבום. ביצוע זה הפך לסמל בהופעות של הלהקה, כאשר פעם אחר פעם הקהל כולו הצטרף לשירה יחד עם מרקיורי, שלפעמים הותיר להם לשיר במקומו.

במסע ההופעות לקידום האלבום Jazz בארצות הברית, אירופה ויפן, בשנים 1978–1979, רוב ההופעות מאירופה הוקלטו ונוספו לאלבום ההופעה הראשון של הלהקה, Live Killers. בהופעות אלו החל מרקיורי להופיע בבגדי עור או ויניל, במקום בגדי הטייטס ה"גלאמיים". במהלך ההופעות של הלהקה ביפן, ביצעו חברי הלהקה את השיר "Teo Torriatte (Let Us Cling Together)", שהוקדש למעריצים היפניים, כאשר בריאן מיי מנגן על הפסנתר.

קווין בהופעה במסגרת מסע ההופעות לקידום האלבום ג'אז, 1979

בסוף שנת 1979 ערכה הלהקה את מסע ההופעות הקצר שענה על השם Crazy Tour (מסע ההופעות המטורף). מסע ההופעות הזה התקיים בסמוך ליציאת סינגל מצליח וזאת בניגוד לסיבובים הקודמים שנועדו לקידום אלבומים שלמים. מרקיורי עלה לבמה לראשונה בשיער קצר, ולראשונה ניגן בגיטרה את השיר "Crazy Little Thing Called Love". במסע הופעות זה הורידה הלהקה מרשימת השירים בהופעות את "Brighton Rock" שנודע בסולו הגיטרה הארוך והמאולתר של מיי. בסיום כל הופעה, נהג לעלות מרקיורי לבמה רכוב על כתפי אדם המחופש לסופרמן או דארת' ויידר, אם כי הדבר גרם למספר בעיות משפטיות.

שנות השמונים

עשור שנות השמונים אופיין במוזיקת הפופ שהייתה אז הבולטת ביותר ובעלייתו של ערוץ המוזיקה MTV. הלהקה החלה לשנות את סגנונה המוזיקלי בהתאם לשינוי בתקופה, וכן הדבר בא גם לידי ביטוי בהופעות.

בשנת 1980 יצאה הלהקה למסע ההופעות לקידום אלבומם הראשון בעשור החדש The Game. בתקופה זו ההצלחה הגיעה לשיא, כאשר האלבום הגיע לראש המצעדים ברחבי העולם. התלבושות של מרקיורי על הבמות החלו להראות יותר ממוצעות ופחות ראוותניות מבעבר, כמו חולצות קצרות פשוטות. בנוסף הלהקה החלה בתפנית לסאונד של מוזיקת הפאנק, עם ביצועים תואמים בהופעות לשירים "Another One Bites The Dust" ו-"Dragon Attack".

מסע ההופעות לדרום אמריקה בשנת 1981 אשר נקרא Gluttons For Punishment היה קצר אך תזזיתי במיוחד וכלל הופעות בחלק מהאצטדיונים הגדולים ביותר בעולם. בסקירה כללית, קווין הופיעה במהלך 13 הופעות מול חצי מיליון צופים בהופעות, כאשר ההופעה בברזיל קבעה שיא חדש, עם 131,000 צופים בהופעה בודדה.

מסע ההופעות של שנת 1982 יצא לדרך לאחר יציאתו של אלבום שיצר עניין ועם זאת היה שנוי במחלוקת, Hot Space. שיאו של מסע ההופעות הייתה ההופעה באוויר הפתוח במילטון קייל שליד לונדון. במסע הופעות זה החלה הלהקה להיעזר בקלידנים אחרים בחלק מהשירים בהופעות. השימוש בקלידים אלקטרוניים וסינתיסייזר החל לקחת חלק ניכר בהופעות של הלהקה, אם כי מרקיורי המשיך לנגן בפסנתר על הבמה. לאחר מסע ההופעות, השיר היחידי מהאלבום שהמשיכה הלהקה לבצע היה "Under Pressure", בעקבות חוסר הפופולריות של האלבום.

מסע ההופעות לקידום האלבום The Works בשנים 1984–1985 הפך לאחד ממסעי ההופעות הגדולים ביותר של הלהקה, כולל הופעה בפסטיבל בריו דה ז'ניירו, ברזיל, שם עלתה לבמה בשתיים לפנות בוקר. לקידום השיר I Want to Break Free מתוך האלבום, נהג מרקיורי לעלות לבמה במהלך ביצוע השיר עם התלבושת מהקליפ שלו, בו נראים חברי הלהקה לבושים בבגדי נשים. עם פאה שחורה ונפוחה, אפודה ורודה, חצאית מיני מוויניל ושדיים תותבים, גרם מרקיורי לתגובות לא נלהבות ולעיתים אף זועמות בקרב הקהל. במהלך מסע הופעות זה ביצעה הלהקה גם מחרוזת שירים משלושת האלבומים הקודמים שלה.

ההופעה של הלהקה בסאן סיטי שבדרום אפריקה גרמה לשערורייה. על אף העובדה שלהקות רבות הופיעו באזור המדברי, על קווין נמתחה ביקורת על עצם הופעתה שם, זאת מאחר ששלטון האפרטהייד הגיע לשיאו בדרום אפריקה בסמוך להגעת הלהקה. עמותות וארגונים שונים כולל "התאחדות האמנים כנגד האפרטהייד", ביקרו קשות את הלהקה על הופעתם באזור כה טעון. במטרה לצנן את הביקורות כנגדם, הוציאו חברי הלהקה הצהרה לעיתונות בה נאמר כי הם מתעבים כל סוג של גזענות, וכן שאין בכוונתם לקדם שום תעמולה גזענית.

בשנת 1985 הופיעה הלהקה במסגרת אירוע הלייב אייד באצטדיון ומבלי, ונבחרה ללהקה שנתנה את ההופעה הטובה ביותר על הבמה. ההופעה שלהם ארכה 21 דקות, וכללה ביצוע חלקי של "Bohemian Rhapsody", ואת השירים "Radio Ga Ga", "Hammer to Fall", "Crazy Little Thing Called Love", "We Will Rock You" ו-"We Are the Champions". בהמשך, עלו מרקיורי ומיי לבמה לביצוע של השיר "?...Is This the World We Created", כשתגובת הקהל הייתה יוצאת מגדר הרגיל.

בשנת 1986 קווין יצאה למסע ההופעות האחרון שלה, שענה על השם The Magic Tour (מסע ההופעות הקסום) בדומה לשם האלבום אותו קידם, A Kind of Magic. מסע ההופעות התקיים רק באירופה, וכלל שתי הופעות חותם באצטדיון ומבלי, וכן הופעה נוספת בבודפשט שבהונגריה, שרק ירד מעליה מסך הברזל. כך, למעשה, הייתה ההופעה מבין הראשונות של אמן מערבי בהונגריה. במהלך מסע ההופעות הכחיש מרקיורי מעל הבמה את השמועות שהלהקה נמצאת על סף פירוק. בביצוע הגרסה של הלהקה להמנון הבריטי בכל הופעה, עלה מרקיורי לבמה לבוש בגלימה וכתר התואם לזה של משפחת המלוכה. במסע הופעות זה הייתה קווין לאחת מהלהקות הראשונות שבהופעותיהם הוצב מסך ענק שהקרין את הנעשה על הבמה אל הקהל. הופעה אחרונה שנוספה עקב הביקוש באצטדיון ומבלי, הועברה לבסוף לפסטיבל המוזיקה בנבוורת', שם כ-150,000 צופים זכו לראות הופעתה האחרונה של קווין על הבמה.

המאה ה-21

ב-7 באוקטובר 2011 הופיעה להקת קווין בטקס פרסי ה-EMA של ערוץ המוזיקה MTV, יחד עם זוכה המקום השני בתוכנית הריאליטי אמריקן איידול אדם למברט. למברט שימש כסולן הלהקה בביצוע, במקום סולנה המנוח של הלהקה, פרדי מרקיורי. באותו ערב זכתה קווין גם בפרס "האייקון העולמי" של MTV, אשר ניתן כאות הוקרה לאמנים ולהקות שהשפיעו על התפתחות המוזיקה בעולם.

בשנת 2012 הופיעה הלהקה בטקס הסיום של אולימפיאדת לונדון בליווי הזמרת ג'סי ג'יי.

ב-19 ביוני 2014 קווין ואדם למברט יצאו לסיבוב הופעות בדרום ארצות הברית, קנדה, יפן ובפעם הראשונה אחרי 30 שנה באוסטרליה ובניו זילנד.

ב-12 בספטמבר 2016 הופיעה הלהקה ואדם למברט בפארק הירקון בתל אביב, בפני כ-58,000 צופים.

ב-1 במאי 2020 הוציאו קווין ואדם למברט סינגל בשם "You Are the Champions". הסינגל, שהוא למעשה השיר "We Are the Champions", הוקלט מבתיהם של חברי ההרכב כחלק מקמפיין לגיוס כספים למאבק בנגיף הקורונה. השיר זכה להצלחה יחסית.

סגנון מוזיקלי ותיאטרלי של הלהקה

הסגנון הייחודי של קווין היה אחד המרכיבים החשובים בהצלחתה. לאורך שני עשורים, הלהקה שילבה סגנונות מוזיקליים שונים ושינתה אותם בהתאם להתפתחות המוזיקלית שלה. במקביל לשינויים המוזיקליים התקיימו גם שינויים בתדמית ובמאפיינים שלה בהופעות.

קווין החלה לפעול בתחילת שנות השבעים, תקופה בה חברי הלהקה הושפעו בעיקר ממוזיקת הרוק כבד, ובמיוחד מלד זפלין, והדבר בא לידי ביטוי בשני האלבומים הראשונים שלה: Queen ו-Queen II. בנוסף לסגנון הרוק הכבד, הביאו פרדי מרקיורי, עם נגינת הפסנתר והמנעד הווקאלי הרחב שלו, את מוטיבי המוזיקה הקלאסית, ובריאן מיי, את נטייתו השאפתנית לכתיבה סימפונית, והלהקה יצרה לעצמה סגנון שטישטש את הגבולות בין סגנונות מוזיקליים שונים.

בנוסף להשפעות המוזיקליות, הלהקה שמה דגש גם על המראה החיצוני, ואימצה לעצמה תדמית ראוותנית עם תלבושות ססגוניות ומחוות תיאטרליות, במיוחד מצד מרקיורי שבתור סולן שלהב את הקהל בהופעות, מה שהוסיף לקסם האישי של הלהקה. מאפיינים חזותיים אלו באו כהשראה מכוכב רוק אחר שצמח באותה תקופה בזכות מאפיינים אלו, דייוויד בואי בדמותו כזיגי סטארדסט. בהשפעת אמנים כחברי להקת קווין, שההופעה החיצונית היוותה מרכיב חשוב להצלחתה בנוסף למוזיקה, צמח סגנון המוזיקה הנקרא גלאם רוק.

בתחילת הקריירה של הלהקה, חבריה התנגדו נחרצות לשימוש בסינתיסייזרים, אך במקביל השתמשו באולפני ההקלטות בהכפלת קולות רבים (לדוגמה, בשיר "Bohemian Rhapsody", קיימת הכפלת קולות של 180 אנשים), הקלטות מוכנות מראש ומאפיינים אלקטרוניים רבים. בסופו של דבר, מאזינים רבים טעו לחשוב שהלהקה כן השתמשה בשיריה בסינתיסייזר, וכדי למנוע אי הבנות הוסיפה הלהקה כיתוב בסוף הקרדיטים על העטיפה של שבעת האלבומים הראשונים: .And nobody played synthesizer...' ("...ואף אחד לא ניגן בסינתסייזר."), או בפשטות No synths.

עם השנים השתנו והתחלפו מאפיינים שונים של הלהקה, במיוחד לקראת סוף שנות השבעים, עם יציאת האלבומים News of the World ו-Jazz. מבחינה מוזיקלית, נטשה הלהקה את השילוב של מוזיקת רוק עם מוזיקה קלאסית, אך נותרה נאמנה למאפייני הרוק הכבד, ועברה לכיוון של רוק אצטדיונים, עם מופעים גרנדיוזיים מול קהל עצום על במות רחבות יותר. מבחינת המראה החיצוני, נטשה הלהקה את המאפיינים ה"גלאמיים" עם הביגוד הססגוני לטובת בגדים סטנדרטיים יותר, מלבד מרקיורי, שהחל להופיע בבגדי עור ומעילי אופנוענים.

בשנות השמונים החלה הלהקה, בניגוד למדיניותה בעבר, להשתמש בסינתיסייזרים ובהתאמה לטרנד של תחילת העשור, נטשה את מוזיקת הרוק הכבד שאפיינה את הלהקה בתחילת דרכה ופנתה לכיוון מוזיקת פופ רוק. בתקופה זו החל מרקיורי לגדל שפם שהפך לסמל המסחרי שפרסם אותו מאוד בקרב המעריצים שלא נחשפו ללהקה בשנות ה-70. בהמשך הגיע שינוי נוסף בסגנון הלהקה, עם יציאתו של האלבום Hot Space, אשר פנה לסגנונות הפאנק, הדיסקו ומוזיקת הגל החדש. צעד זה נעשה עקב הלך הרוחות של הרדיו האמריקאי באותן שנים, כאשר חברי הלהקה ניסו לפרוץ את דרכם לשוק האמריקני הנוקשה.

לאחר ניסיונות העבר בחיפוש אחר כיוונים אמנותיים שונים, חזרה הלהקה לבצע מוזיקת רוק בהתאמה לשינויים של העשור החדש באלבום The Works, שכלל גם את סגנונות הפופ רוק והסינת'-פופ. אלבומיה האחרונים של הלהקה נעו סביב מוזיקת הרוק הכבד שאפיינה אותה בשנות השבעים. באלבום האחרון Innuendo, שיצא חודשים ספורים לפני מותו של פרדי מרקיורי ממחלת האיידס, שילבה הלהקה מאפיינים מוזיקליים שונים סביב מוזיקת הרוק, כמו מוזיקת פלמנקו בשיר שנקרא כשם האלבום, ועד מקהלת גוספל בשיר "All God's People".

קווין בתחומי בידור אחרים

קולנוע

קווין הוציאה פסקולים מלאים לשלושה סרטים: פלאש גורדון (הפסקול באותו השם), איש הנצח (האלבום A Kind of Magic – שקיבל את שמו ממשפט שנאמר בתוך הסרט) ורפסודיה בוהמית (הפסקול באותו שם).

סרטים אחרים שכללו את שירי הלהקה הם נשר הברזל, לאכול בגדול, חיילים קטנים, החברים של פיטר, העולם על פי קליפורניה מן, ועוד. הסרט עולמו של ויין אשר שילב בתוכו את השיר "Bohemian Rhapsody" בצורה קומית גרם לשיר לטפס בחזרה למקום הראשון במצעד הפזמונים (בביצועו המקורי). ברקע לקרדיטים בסיום הסרט סיפורו של אביר נשמע השיר "We Are The Champions" בגרסה של רובי ויליאמס. שיר זה מלווה גם את סצנת הסיום לסרט נקמת המרובעים, הכוללת שילוב של הביצוע המקורי יחד עם גרסתה של התזמורת הסימפונית של לונדון. בסרט מולין רוז' השיר "The Show Must Go On" בוצע על ידי השחקנים.

ב-1 בנובמבר 2018 יצא לאקרנים הסרט רפסודיה בוהמית, אודות חייו של מרקיורי ולהקת קווין. הסרט נקרא על שם השיר הידוע ביותר של להקת קווין "Bohemian Rhapsody". הסרט בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - דרמה, וראמי מאלק, ששגילם את מרקיורי, זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

טלוויזיה

• סדרת הטלוויזיה של הסרט איש הנצח השתמשה בשיר "Princes of the Universe" מתוך האלבום "A Kind of Magic" כשיר הפתיחה.
• תוכנית הטלוויזיה מופע שנות ה-70 השתמשה בשירים ברוח התקופה כדי לתת שמות לפרקים ובעונה השמינית והאחרונה ניתנו שמות הפרקים לפי שמות השירים של קווין.
• ב-11 באפריל 2006 הופיעו חברי קווין הנותרים, מיי וטיילור, בתוכנית מיוחדת של אמריקן איידול. כל מתחרה בתוכנית היה צריך לבחור שיר של הלהקה, להתאמן עליו ולבצע אותו ביחד עם חברי הלהקה בשידור חי. מאוחר יותר יצאו חברי הלהקה בביקורת על העריכה של התוכנית, שהציגה אותם באור רע בעבודה עם אחד מהמתחרים, בעוד ההפך הוא הנכון.

מוזיקה קלאסית

בשנת 2002 פרסם המלחין והמנצח טולגה קשיף סימפוניה בשם Queen Symphony שנכתבה בהשראת כמה משירי הלהקה: "Bohemian Rhapsody", ‏"We Will Rock You", ‏"We Are the Champions" ו-"Who Wants to Live Forever". את הסימפוניה ביצעה במקור התזמורת הפילהרמונית המלכותית והוצגה בין היתר בבריטניה, ארצות הברית, אוסטרליה, טורקיה והולנד. האלבום Queen Symphony היה מועמד לפרס אלבום השנה בפרסי המוזיקה הקלאסית הבריטי בשנת 2003.

תיאטרון

כרזת המחזמר We Will Rock You

בשנת 2002 עלה מחזמר (או בהגדרה אחרת, רוק תיאטרלי) המבוסס על שירי קווין אשר נקרא We Will Rock You והוצג בתיאטרון דומיניון בווסט אנד של לונדון. המחזמר נכתב על ידי הקומיקאי והיוצר האנגלי בן אלטון בשיתוף פעולה עם חברי הלהקה, בריאן מיי ורוג'ר טיילור, והופק בידי רוברט דה נירו. בהצגה המקורית השתתפה האנה ג'יין פוקס וטוני וינסנט. מאז יציאתו לבמות בוצע המחזמר על במות רבות ברחבי העולם. הפקת המחזמר בלונדון תוכננה להסתיים באוקטובר 2007 בתיאטרון דומיניון, אך בעקבות דרישת הקהל, הוארך מסע ההופעות שלו באופן ניכר.

בכורת המחזמר הייתה בשנת יובל הזהב (ג'ובלי) של המלכה אליזבת השנייה. כחלק מחגיגות היובל, בריאן מיי ביצע את גרסת ההמנון הבריטי, כפי שהופיעה באלבום A Night at the Opera של הלהקה, על גג ארמון בקינגהאם.

המחזה "קווין בבלט" נכתב על ידי שון בווין כמחווה לפרדי מרקיורי, והפסקול שלו מבוסס על שירי הלהקה.

הסמל

הלוגו של קווין, עוצב על ידי פרדי מרקיורי

הסמל של קווין עוצב על ידי פרדי מרקיורי, שהיה בעל תואר בעיצוב גרפי, לפני צאת אלבום הבכורה של הלהקה. הסמל מבוסס על אלמנטים של שלט הרלדי, על פי חוקי ההרלדיקה – מדע חקר השלטים ההרלדים.

הסמל מציג את המזלות האסטרולוגיים של חברי הלהקה: שני אריות, המזלות של דיקון וטיילור; סרטן למיי ושתי בתולות, המזל של מרקיורי. האריות נאחזים באות "Q" המעוצבת שעליה נח הסרטן, להבות מרקדות מעל השריון שלו וכל בתולה מוגנת מתחת לאריה. במרכז ה-Q נמצא כתר ומעל כל הדמויות נמצא עוף החול. מרקיורי טען כי הסמל מסמל את רוח התקופה (שנות השבעים). עוף החול שימש לאחר מכן כסמל הקרן למלחמה באיידס שהוקמה לאחר מותו של מרקיורי. הסמל מופיע בווריאציות שונות על מספר אלבומים של הלהקה וכן הופיע על תוף הבס של טיילור במהלך ההופעות.

השפעה מוזיקלית

על אף הביקורות המתמשכות מצד המבקרים, ובמיוחד בארצות הברית, קווין זכתה להכרה על תרומתה לסגנונות הרוק הכבד, הגלאם רוק, הפופ-רוק ובין השאר, גם לרוק המתקדם. הלהקה תרמה רבות להתפתחות מופעי הרוק העצומים באצטדיונים.

קווין נחשבת לאחת מהלהקות המשפיעות ביותר על להקות הרוק הכבד שצמחו בסוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80 וכן על מוזיקאים מתחומים וז'אנרים רבים אחרים. בין הלהקות והאמנים שמכירים בהשפעה הרבה של הלהקה עליהם: דף לפרד, הדארקנס, אקסטרים, פו פייטרס, גאנז נ' רוזס, מטאליקה, ג'ורג' מייקל, מרילין מנסון, מיוז, מיקה, מיי כמיקל רומנס, ניין אינץ' ניילז, הסמאשינג פאמפקינס, סוויט ורדיוהד. מייקל ג'קסון היה חבר קרוב של פרדי מרקיורי, ולטענתו, האלבום Hot Space, השפיע עליו רבות בעשיית האלבום המצליח במיוחד Thriller, בו מרקיורי היה אמור להשתתף במקור.

השיר של הלהקה "Stone Cold Crazy", מהאלבום Sheer Heart Attack, נחשב בעיני רבים בתת-הז'אנר ת'ראש מטאל כאבן דרך, במקצב המהיר והאגרסיבי שלו. להקת מטאליקה הקליטה גרסת כיסוי לשיר שהופיע לראשונה באלבום האוסף לציון ארבעים שנה לחברת התקליטים אלקטרה רקורדס בשנת 1990, והשיר זכה גם בפרס גראמי בשנת 1991 בקטגוריית ביצוע המטאל הטוב ביותר.

עובדות ושיאים

• על פי ספר השיאים של גינס (2005) אלבומי קווין בילו סך של 1,422 שבועות – כ-27 שנה, במצעדים הבריטיים וזאת יותר מכל הרכב מוזיקלי אחר, כולל הביטלס ואלביס פרסלי.
• קווין מחזיקה בשיא גינס נוסף: מועדון המעריצים של קווין הוא הוותיק ביותר מבין מועדוני המעריצים של להקות רוק, מאז צאת אלבום הבכורה של הלהקה בשנת 1973 ועד היום.
• על פי נתונים שפורסמו בשנת 2006, אלבום האוסף של הלהקה, Greatest Hits, הוא האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים בבריטניה ובאירלנד, עם סך מכירות של 5,407,587 עותקים. האלבום השני הוא Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס, עם 604,295 עותקים פחות. אלבום האוסף השני של קווין, Greatest Hits II, נמצא במקום השביעי עם סך מכירות של 3,631,321 עותקים.
• לפי נתוני המכירות, הלהקה היא אחד מהרכבי הרוק המצליחים ביותר: בראש המצעדים הלהקה מונה 18 אלבומים, 18 סינגלים, ו-10 DVDs.
• כל חבר בלהקה כתב סינגל שהגיע לראש המצעדים.
• גם יותר מעשור לאחר פירוק ההרכב המקורי, בשנת 2004, הלהקה מכרה מעל ל-300 מיליון תקליטים ברחבי העולם, ביניהם 35.5 מיליון בארצות הברית בלבד.
• שמועה טוענת כי בשיר "Another One Bites The Dust" קיים מסר במהופך: בהשמעה מהסוף להתחלה של שם השיר, מתקבל המשפט "זה כיף לעשן מריחואנה" ("It's fun to smoke marijuana"). חברי הלהקה לא סיפקו שום תימוכין לשמועה.

חברי הלהקה

• פרדי מרקיורי (1946–1991) - שירה, פסנתר וסינתיסייזר. מרקיורי ידוע כסולן ומנהיג הלהקה, אם כי בכמה פעמים הבהיר שלא ראה עצמו מנהיג את חבריו ללהקה. ניגן מעט בגיטרה, אך יכולותיו הגבוהות בנגינה בפסנתר הן אלו שהשפיעו רבות על סגנון הלהקה. מרקיורי ניחן ביכולות ווקאליות של טנור, עם מנעד רחב הנפרש על יותר מארבע אוקטבות. מרקיורי היה אחראי על כתיבת חלק גדול מהשירים הידועים ביותר של הלהקה, ביניהם: "Bohemian Rhapsody", "Don't Stop Me Now", "Somebody to Love", "We Are the Champions" ו-"Crazy Little Thing Called Love". מרקיורי מת ממחלת האיידס, ב-24 בנובמבר 1991 ומותו הגביר את המודעות למחלה, על אף שהודה במחלתו יום אחד בלבד לפני מותו.
• בריאן מיי (נולד ב-1947) - גיטרה, קוטו, סינתיסייזר ושירה. מיי אחראי לכתיבת חלק ניכר משירי הלהקה ("Tie Your Mother Down", "Fat Bottomed Girls" ו-"We Will Rock You") ואף שר בחלקם, כמו בשירים "'39" ו-"Sail Away Sweet Sister". מיי הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה.
• רוג'ר טיילור (נולד ב-1949) - תופים, סינתיסייזר ושירה (שר את צלילי השירה הגבוהים, ברוב השירים בהם פרדי מרקיורי שר). בנוסף לכלי ההקשה, בחלק מהשירים שכתב ניגן על גיטרה חשמלית וגיטרה בס. ברוב שירי ההארד רוק שכתב הוא גם שר כמוביל, כמו בשיר "I'm in Love with My Car". רוב היצירות של הלהקה שנכתבו על ידו ושזכו להכרה נכתבו בתקופת שנות ה-80, ביניהן: "Radio Ga Ga", "The Invisible Man" ו-"A Kind of Magic".
• ג'ון דיקון (נולד ב-1951) - גיטרה בס, תופים וסינתיסייזר. דיקון הוא חבר הלהקה היחיד שלא שר כמוביל באף אחד משירי הלהקה ובמשך השנים התמקד יותר בפן הניהולי והפיננסי של הלהקה. בשנות התשעים המאוחרות פרש מעולם המוזיקה ובחר לא להשתתף בסיור ההופעות Queen + Paul Rodgers Tour בשנת 2005. חלק מהשירים המפורסמים שכתב הם "You're My Best Friend", "I Want to Break Free" ו-"Another One Bites the Dust".

דיסקוגרפיה

אלבומי אולפן Queen (1973) Queen II (1974) Sheer Heart Attack (1974) A Night at the Opera (1975) A Day at the Races (1976) News of the World (1977) Jazz (1978) The Game (1980) Flash Gordon (1980) Hot Space (1982) The Works (1984) A Kind of Magic (1986) The Miracle (1989) Innuendo (1991) Made in Heaven (1995) The Cosmos Rocks (2008)

אלבומי הופעה Live Killers (1979) Live Magic (1986) At the Beeb (1989) Live at Wembley '86 (1992) Queen on Fire – Live at the Bowl (2004) Return of the Champions (2005) Queen Rock Montreal (2007) Live in Ukraine (2009) Hungarian Rhapsody: Queen Live in Budapest (2012) Live at the Rainbow '74 (2014) A Night at the Odeon – Hammersmith 1975 (2015) On Air (2016) Live in Japan (2016) Live Around the World (2020) מיני-אלבומים Queen's First E.P. (1977) Five Live (1993)

אלבומי אוסף Greatest Hits (1981) Greatest Hits II (1991) Classic Queen (1992) The 12" Collection (1992) Queen Rocks (1997) Greatest Hits III (1999) Stone Cold Classics (2006) The A–Z of Queen, Volume 1 (2007) Absolute Greatest (2009) Deep Cuts, Volume 1 (1973–1976) (2011) Deep Cuts, Volume 2 (1977–1982) (2011) Deep Cuts, Volume 3 (1984–1995) (2011) Icon (2013) Queen Forever (2014) Greatest Hits in Japan (2020) Kizuna (2024)

מארזי תקליטורים The Complete Works (1985) CD Single Box (1991) Box of Tricks (1992) Greatest Hits I & II (1994) Ultimate Queen (1995) The Crown Jewels (1998) The Platinum Collection: Greatest Hits I, II & III (1999) The Singles Collection Volume 1 (2008) The Singles Collection Volume 2 (2009) The Singles Collection Volume 3 (2010) The Singles Collection Volume 4 (2010) Queen: The Studio Collection (2015) The Miracle Collector's Edition (2022) Queen I Collector's Edition (2024) אלבומי פסקול Flash Gordon (1980) Bohemian Rhapsody: The Original Soundtrack (2018)

וידאוגרפיה

שנות השמונים של המאה העשרים Greatest Flix (1981) Live in Japan (1983) We Will Rock You (1984) The Works Video EP (1984) Live in Rio (1985) Who Wants to Live Forever (1986) Live in Budapest (1987) Bohemian Rhapsody (1987) The Magic Years (1987) Rare Live (1989) The Miracle Video EP (1989)

שנות התשעים של המאה העשרים Queen at Wembley (1990) Greatest Flix II (1991) Box of Flix (1992) Live at the Rainbow (1992) Classic Queen (1992) Greatest Hits (1992) We Are the Champions: Final Live in Japan (1992) The Freddie Mercury Tribute Concert (1992) Greatest Flix I & II (1994) Champions of the World (1995) Made in Heaven (1996) Greatest Karaoke Flix (1998) Queen Rocks (1998) Greatest Flix III (1999)

שנות האלפיים Greatest Video Hits 1 (2002) Greatest Video Hits 2 (2003) Jewels (2004) Queen on Fire – Live at the Bowl (2004) Return of the Champions (2005) Super Live in Japan (2006) Queen Rock Montreal (2007)

שנות העשרה של המאה העשרים ואחת Queen - Days of Our Lives (2011) Greatest Video Hits (2012) Hungarian Rhapsody: Queen Live in Budapest (2012) Live at the Rainbow '74 (2014) A Night at the Odeon – Hammersmith 1975 (2015)

סיבובי הופעות

• Queen I Tour (1973–1974)
• Queen II Tour (1974)
• Sheer Heart Attack Tour (1974–1975)
• A Night at the Opera Tour (1975–1976)
• Summer Gigs 1976 (1976)
• A Day at the Races Tour (1977)
• News of the World Tour (1977–1978)
• Jazz Tour (1978–1979)
• Crazy Tour (1979)
• The Game Tour (1980–1981)
• Hot Space Tour (1982)
• The Works Tour (1984–1985)
• Magic Tour (1986)
• Queen + Paul Rodgers Tour (2005–2006)
• Rock the Cosmos Tour (2008)
• Queen + Adam Lambert Tour 2012 (2012)
• Queen + Adam Lambert Tour 2014–2015 (2014–2015)
• Queen + Adam Lambert 2016 Summer Festival Tour (2016)
• Queen + Adam Lambert Tour 2017–2018 (2017–2018)
• The Rhapsody Tour (2019–2024)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קווין (באנגלית)

• קווין, ברשת החברתית פייסבוק
• קווין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• קווין, ברשת החברתית אינסטגרם
• קווין, ברשת החברתית טיקטוק
• קווין, סרטונים בערוץ היוטיוב
• קווין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קווין, באתר AllMovie (באנגלית)
• קווין, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• קווין, באתר ספוטיפיי
• קווין, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• קווין, באתר Last.fm (באנגלית)
• קווין, באתר AllMusic (באנגלית)
• קווין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• קווין, באתר דיזר
• קווין, באתר Yandex.Music (ברוסית)
• קווין, באתר Discogs (באנגלית)
• קווין, באתר Songkick (באנגלית)
• קווין, באתר Genius
• קווין, באתר SecondHandSongs
• קווין, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• קווין, באתר בילבורד (באנגלית)
• קווין, באתר אמזון מיוזיק
• עמית קוטלר, אלבום חדש ללהקת קווין, באתר nrg‏, 24 במרץ 2008
• גיא בניוביץ', כשהמלכה הייתה מתוסכלת, באתר ynet, 1 בינואר 2007
• קווין: הלהקה שהפכה לאגדה, באתר ynet
• קווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)