מיתולוגיה גרמאנית
מיתולוגיה גרמאנית הוא מושג כולל לכל המיתוסים המקושרים לפגניזם הגרמאני, הכולל בתוכו את המיתולוגיה הנורדית, המיתולוגיה האנגלו-סקסית, וגרסאות אחרות של המיתולוגיה של השבטים הגרמאניים. בסופו של דבר, המיתולוגיה הגרמאנית נבעה מהמיתולוגיה ההודו-אירופית, הידועה גם בכינויה מגרמנית "מיתולוגיה הודו-גרמאנית".
הגרמאנים היו פוליתאיסטים והאמינו במספר רב של אלים, שמשכנם נקבע על–ידיהם במקומות מקודשים כמו חורשות מקודשות, מעיינות, אבנים ועצים. מקדשים פרימיטיביים שבהם פסילי עץ או מתכת התקיימו גם כן, בעיקר בתקופות מאוחרות יותר.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקורות המוקדמים ביותר על מיתולוגיה גרמאנית מגיעים ממקורות רומיים, אך העניין של הרומים בה ובדת היה מוגבל לכמה הן היו רלוונטית לנרטיב שלהם. המקורות הללו כוללים את "מלחמת גאליה" של יוליוס קיסר, שבו הוא השווה מעט בין המיתולוגיה של הגרמאנים לבין זו של הקלטים. לעומת זאת, בעבודתו "גרמניה", טקיטוס תיאר רבות מנהגים דתיים של הגרמאנים, ולעיתים גם תיאר אלים. כאשר האימפריה הרומית שקעה, נכתב פחות על הגרמאניים. מקורות מתחילת ימי הביניים הכתובים בשפה הלטינית כוללים את "גטיקה" של יורדנס, שכולל בין היתר תיעוד של האלים שהגותים סגדו להם, את "מקור שבט הלומברדים" של פאולוס הדיאקון, המתאר את מיתוס מקור הלומברדים, עם גרמאני ששלט בשטחים באיטליה המודרנית, את "תולדות הכנסייה של השפה האנגלית" של בדה ונרביליס, שהתעניין בהמרה של האנגלים ובמנהגים הקודמים שלהם, ואת "מעשי הבישופים של כנסיית המבורג" של אדם מברמן, שהרחיב מאוד על השוודים של זמנו, שהיו פגאניים.[1]
המקורות החשובים ביותר על המיתולוגיה הגרמאנית הם המקורות הכתובים בנורדית עתיקה, בייחוד האדה הפואטית והאדה הפרוזאית, שנכתבו באיסלנד אחרי שכל העמים הגרמאניים הומרו לנצרות. האדה הפואטית היא לקט מהמאה ה-13 של קטעי שירה מוקדמים יותר שנכתבו כאשר איסלנד עוד לא התנצרה, והאדה הפרוזאית נכתבה במאה ה-13 על ידי ההיסטוריון האיסלנדי סנורי סטורלוסון. הסאגות האיסלנדיות המאוחרות יותר גם כן שופכות מעט אור על המיתולוגיה הנורדית. ישנם גם מקורות מועטים על מיתולוגיה גרמאנית הכתובים בשפת הדיבור המקומית מעבר למקורות הנורדים. מקורות אלה כוללים את לחשי מרזבורג הכתוב בגרמנית עתיקה ואת שירת הניבלונגים הכתובה בגרמנית תיכונה, וכן מספר קטעים ספרותיים אנגלו-סקסוניים, החשוב מביניהם ביאוולף.[1]
חוקרים גם משתמשים בכתובות באבני רונות, ממצאים ארכאולוגיים שונים, ושמות מקומות כמקורות על מיתולוגיה גרמאנית.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיתולוגיה גרמאנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אליזבת אשמאן רו, Germanic Religion: An Overview, Encyclopedia.com, 2005 (באנגלית)
- ^ Lindow, John., מבוא, Norse mythology : a guide to the Gods, heroes, rituals, and beliefs, Oxford: Oxford University Press, 2002, ©2001, ISBN 978-0-19-803499-5
