לוך לומונד
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | מערב דנבארטונשייר/ארגייל וביוט/סטירלינג, סקוטלנד |
| סוג | לוך של מים מתוקים |
| מידות | |
| שטח | 70 קמ"ר |
| נפח | 2.6 קמ"ק |
| אורך מרבי | 39 ק"מ |
| אורך | 37 קילומטר |
| רוחב מרבי | 8 ק"מ |
| רוחב ממוצע |
8 ק"מ  |
| עומק מרבי | 190 מטר |
| עומק ממוצע | 37 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין |
אנדריק, Inverglas Water, Inveruglas Water, stream 1 at Creag an Ardain, Port Burn, stream 2 at Creag an Ardain, Sloy Power Station tail race, River Falloch, Luss Water, Douglas Water, Arklet Water, Finlas Water, Fruin Water, stream at Culag |
| מקור לנהר |
נהר לוון |
| אגן ניקוז | 696 קילומטר רבוע |
| מדינות באגן הניקוז |
 הממלכה המאוחדת |
| קואורדינטות | 56°08′54″N 4°39′05″W / 56.1482°N 4.6515°W |
  | |
לוך לומונד (באנגלית: Loch Lomond, בגאלית סקוטית: Loch Laomainn) הוא לוך סקוטי של מים מתוקים שחוצה את שבר ההיילנדס. זהו מקווה המים הגדול ביותר בבריטניה מבחינת שטח פנים[1]. הלוך מכיל איים רבים, כולל אינצ'מורין, אי המים המתוקים הגדול ביותר באיים הבריטיים[2]. לוך לומונד הוא יעד נופש פופולרי והוא חלק מהפארק הלאומי לוך לומונד והטרוסכס שהוקם בשנת 2002. השם "לוך לומונד" הוא עיוות של השם הגאלי Lac Leaman, שמשמעותו "אגם הבוקיצות".
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוך לומונד הוא לוך מים מתוקים בשבר ההיילנדס, שנחשב לגבול שבין השפלה הסקוטית (ה-Lowlands) לבין מרכז סקוטלנד וההיילנדס. אורכו כ-39 ק"מ ורוחבו נע בין 1.2 ל-8 ק"מ. עומקו הממוצע הוא כ-37 מטרים, כאשר עומקו המקסימלי הוא 190 מטרים. שטח הפנים שלו הוא 70 קמ"ר, ונפחו הוא 2.6 קמ"ק[3]. מבין כל הלוכים והאגמים בבריטניה, לוך לומונד הוא הגדול ביותר מבחינת שטח פנים, והשני הגדול ביותר (אחרי לוך נס) מבחינת נפח המים[4]. לחופו המזרחי של הלוך נמצא הר בן לומונד, שמתנשא לגובה של 974 מטרים, והוא הדרומי ביותר שבין פסגות מונרו הסקוטיות[5].
איים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוך כולל בתוכו מעל 30 איים, תלוי בגובה המים. חלק מהם גדולים במיוחד ביחס לגופי מים מתוקים אחרים בבריטניה. אינצ'מורין, לדוגמה, הוא האי הגדול ביותר שנמצא בתוך גוף מים מתוקים בכל האיים הבריטיים. חלק מהאיים הללו הם ככל הנראה קראנוגים (Crannogs) - איים מלאכותיים שהוקמו בתקופות פרהיסטוריות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לוך לומונד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Peter Matthews, The New Guinness Book of Records, Guinness World Records Limited, 1995, עמ' 17, ISBN 0-85112-736-3
- ^ Worsley, Harry, Loch Lomond: The Loch, the Lairds and the Legends, Lindsay Publications, Glasgow, 1988, ISBN 978-1-898169-34-5
- ^ Loch Lomond and the Trossachs Fact File
- ^ Scotland’s Water Environment Review 2000-2006
- ^ Ben Lomond