חטיבה 55

חטיבה 55

סמל חטיבה 55
פרטים
מדינה
שיוך	צה"ל
סוג	חטיבת צנחנים במילואים
בסיס האם	בעבר: מחנה סירקין כיום: מחנה ליפקין
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1966–הווה (כ־58 שנים)
מקים היחידה	מרדכי גור
מלחמות	מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון הראשונה מבצע חומת מגן   מלחמת לבנון השנייה מלחמת חרבות ברזל
פיקוד
יחידת אם	עוצבת האש
יחידות בת	גדוד 2855 גדוד 6655 גדוד 7155 גדס"ר 6623 גדס"ם 5055
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקד נוכחי	אל"ם עודד זימן
מפקדים	מפקדי החטיבה

חטיבה 55 (במלחמת יום הכיפורים - חטיבה 247, מאוחר יותר חטיבה 623), המכונה גם "עוצבת חוד החנית" ו"המרכזית", בשל שייכותה ההיסטורית לפיקוד המרכז, היא חטיבת צנחנים במילואים, שהוקמה רשמית בשנת 1966. החטיבה כפופה לעוצבת האש.

החטיבה נטלה חלק במלחמות ישראל מעת הקמתה. במלחמת ששת הימים, נטלה החטיבה חלק מרכזי בקרב על ירושלים. במהלך מלחמת ההתשה, השתתפה החטיבה באופן אינטנסיבי בלחימה, במרדפים בבקעת הירדן ובתפיסת קו על גדות תעלת סואץ. במלחמת יום הכיפורים, צלחה את תעלת סואץ (מבצע אבירי לב), וניהלה קרבות להרחבת ראש הגשר בגדה המערבית, מפרברי איסמעליה, העיר סואץ ועד הק"מ ה-101 מקהיר, במסגרת אוגדה 143. במלחמת לבנון הראשונה, השתתפה החטיבה בקרבות בגזרה המזרחית. החטיבה נטלה חלק גם במבצע חומת מגן, במלחמת לבנון השנייה, במלחמת חרבות ברזל ובפעילות בט"ש לאורך גבולותיה של ישראל.

החטיבה מונה 5 גדודים: 66 (בעבר 7063), 28 (בעבר 8150), 71 (בעבר 9264), גדס"ר (כולל את פלוגות הסיירת, החה"ן והפלנ"ט) 6623 ויחס"מ (כולל את יחידת הרפואה יר"א, ניוד ואספקה), מספר יחידות חטיבתיות (פלחי"ק, פלוגת תצפיות, חפ"קים ועוד) וכן מפקדת עורף, יחידת התמד"ה (רקמ"ה, חש"ל, שב"ה, חניכה ושדכנים) ומכלול "קדמית".

גדודי החטיבה מוזנים בעיקר מיוצאי גדוד 101 וסיירת של חטיבת הצנחנים הסדירה. היא אחת משלוש חטיבות צנחנים במילואים, יחד עם חטיבה 226 וחטיבה 646.

הקמת החטיבה

החטיבה הוקמה בשנת 1966 בעקבות התובנה כי אין לצה"ל מספיק כוחות רגליים לעת מלחמה. עד שנה זאת פעל גדוד מילואים 771 שהפך לגדוד 28 במסגרת חטיבה 35 ועל בסיסו הוקמה החטיבה. החטיבה הורכבה בראשיתה מיוצאי חטיבת הצנחנים הסדירה ולוחמי המילואים של גדוד 28.

לחימה

מלחמת ששת הימים

חיילי חטיבה 55 עומדים לעלות על מטוס נורד בדרך לצניחה מתוכננת (שבוטלה) באזור אל עריש עם תחילת מלחמת ששת הימים

אתר הזיכרון למפקדת החטיבה מאחורי מוזיאון רוקפלר

לקראת מלחמת ששת הימים חטיבה 55 הייתה מיועדת לצנוח באל עריש שבצפון מצרים על מנת לעזור לאוגדת טל. למבצע זה התאמנה החטיבה שבועיים. כאשר ב-5 ביוני, ביום הראשון למלחמה הצליח חיל האוויר במשימתו ואוגדת טל התקדמה במהירות התברר שאין בחטיבה צורך. בשעה 14:30 אותו יום התקבלה פקודה לעלות לירושלים לתגבר את הכוחות של פיקוד המרכז. המשימה הייתה להדוף את מתקפת הצבא הירדני, בין היתר בהר הצופים, להגדיל את שטחה של ירושלים העברית ואם יתאפשר - אף לכבוש את העיר העתיקה. שלושת גדודיה של החטיבה התחלקו לשלוש משימות. גדוד 66 בפיקודו של יוסי יפה נשלח לכבוש את הציר העירוני באזור שכונת פאג"י, השתלטות על השטח ששולט מצפון על ואדי ג'וז מצפון ומלון אמבסדור, וכוננות לכיבוש הר הצופים ואולי אף העיר העתיקה. משימתו של גדוד 71 בפיקודו של עוזי עילם הייתה לפרוץ באזור בית החרושת לבלוקים ליד מעבר מנדלבאום, להתקדם לשכונת ואדי ג'וז, לטהר את השכונה האמריקאית ושכונת באב א-זהרה ולחסום את הציר המוביל לרמאללה מצפון ולדרך יריחו ממזרח. המשימה (הראשונית) של גדוד 28 בפיקודו של יוסי פרדקין הייתה לשמש ככח עתודה.

ירושלים

ערך מורחב – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

האנדרטה לחללי חטיבת הצנחנים שנפלו בירושלים בקרבות על גבעת התחמושת, בית הספר לשוטרים ואזור אמבסדור

בקרבות בירושלים נפלו 97 לוחמים מהגדודים, הסיירת, מפקדת החטיבה והיחידות החטיבתיות האחרות. 26 עיטורים ועוד צל"שים רבים הוענקו לחייליה על ידי הרמטכ"ל ובהם עיטור הגבורה לסגן מרדכי פרידמן. במיוחד התפרסם הקרב על גבעת התחמושת בזכות שירו של יורם טהרלב "גבעת התחמושת", אף על פי שתיאור הקרב בשיר אינו נאמן למציאות. ל-15 מלוחמי הקרב הוענקו צל"שים, בהם גם איתן נאוה שנפל בקרב ועוטר מאוחר יותר בעיטור הגבורה, הוא "איתן" הנזכר בשיר.

מלחמת יום הכיפורים

לאחר מלחמת ששת הימים קיבלה החטיבה את המספר החדש 247. במלחמת יום הכיפורים נשארה החטיבה, תחת פיקודו של אל"ם דני מט, במרכז הארץ בשלושת ימי הלחימה הראשונים כעתודה מטכ"לית. החטיבה הפכה ליחידה המבוקשת ביותר בצה"ל ומפקדים רבים רצו בה. ב-9 באוקטובר החלה החטיבה לנוע לחזית; נתקבלה פקודה להקצות גדוד לפיקוד דרום. שאר החטיבה הוטסה בלילה שבין ה-9 ל-10 באוקטובר לרפידים, שם הייתה לעתודת פיקוד הדרום. יחידות של החטיבה הוצבו במקומות שונים בסיני על מנת לבצע משימות של איסוף מודיעין, איסוף נשק-שלל בעל ערך מיוחד (כגון טנק T62), חסימת צירי התקדמות אפשריים של המצרים ולהגן על בסיסים מפני התקפות קומנדו.

הצליחה

ערך מורחב – מבצע אבירי לב

ב-14 באוקטובר התחולל קרב שריון גדול בו הושמדו למעלה מ-200 טנקים מצרים. לאחר הקרב נפלה החלטה לנצל את הרווח שנוצר בין שתי הארמיות המצריות ולצלוח את תעלת סואץ. המשימה הוטלה על חטיבתו של מט שהייתה תחת פיקוד אוגדה 143 עליה פיקד האלוף שרון. שם המבצע היה "אבירי לב". ב-15 באוקטובר בשעות הצהריים, למרות חוסר בזחל"מים נעה החטיבה יחד עם שתי פלוגות סירות של גדוד גישור (של חיל ההנדסה) 630 אל התעלה. פלוגת ההנדסה החטיבתית של חטיבת המילואים של הצנחנים 247, בפיקודו של רב-סרן אבישי (אביק) טמיר, נקבעה כראשונה לצלוח. מילת הקוד "אקוואריום" נקבעה לציון ירידת הצנחנים למים. עלייתם על הגדה שמנגד צוינה כ-"אקפולקו". הצליחה בוצעה תוך מתן ריכוך ארטילרי כבד, באזור התפר שבין הארמייה השנייה לשלישית, מול מעוז "מצמד", מצפון לאגם המר הגדול. בשעה אחת עשרים וחמש בלילה הורדה הסירה הראשונה למים, ובה כוח בפיקודו של סגן אלי כהן. חמש דקות אחר כך, לאחר שגמאו את מאה ושישים המטרים שהם רוחבה של התעלה, הגיעו הלוחמים לגדה השנייה שביבשת אפריקה. גדוד 565 (לשעבר 71), בפיקודו של סא"ל דן זיו, צלח את התעלה לאחר מכן. מפקד החטיבה, דני מט, עבר לגדה המערבית של התעלה כעבור שעתיים וחבר לכוח הצנחנים שהחזיק בראש הגשר. לימים סיפר על הצליחה:

מעולם לא הרגשתי באחריות כה כבדה כמו אותו לילה. הרגשתי שאנו מובילים מהלך גורלי שיכול לשנות את פני המלחמה. הרגשתי כאילו עיני כל עם ישראל נשואות אלינו. ידעתי שכולם: המטה הכללי, הפיקוד, בוודאי האוגדה – ומי יודע מי עוד – מאזינים לרשת שלנו וממתינים לשמוע את מילת הקוד הגואלת – "אקפולקו".

— דני מט

ב-16 באוקטובר צלח את התעלה גדוד הצנחנים 416 (לשעבר 28) בפיקודו של סא"ל צבי נור וחבר לכוחות החטיבה. בין הלוחמים בחטיבת המילואים של הצנחנים היה גם משה יעלון. לאחר שצלחה את התעלה התמקמה פלוגתו של יעלון במוצב מצרי נטוש סמוך לקו המים. לימים סיפר יעלון כי- ”לפתע ראינו שיירה מצרית מתקרבת. הם לא ידעו שאנחנו שם. חיסלנו כל מה שהיה בשיירה הזאת. אני יודע שאם לא הייתי הורג אותם, הם היו הורגים אותי. זה ההסבר שלי לעצמי, אבל זו עדיין מועקה לא קלה”. כן צלח גדוד 48 שהוכפף לחטיבה, בפיקוד קצ׳ה שמעון כהנר.

קרב סרפאום

ערך מורחב – קרב סרפאום

ב-17 באוקטובר דרשה האוגדה לשגר סיור צפונה לכיוון סרפאום, שהיה כפר ובו מוצב מצרי דרומה מאסמאעיליה. הסיור הוטל על גדוד 565, בפיקודו של סא"ל דן זיו, לוחם ומפקד ותיק בצנחנים שקיבל את עיטור הגבורה על פעולותיו בקרב המיתלה. שמונה זחל"מים ובהם צנחנים וכן מספר טנקים שנלוו אליהם יצאו לסיור. המג"ד זיו העריך כי המצרים נמצאים במנוסה, ועל כן המשיך בתנועה צפונה. הכוח נתקל במוצב בסרפאום, שהיה מאויש בכוחות אויב גדולים בהרבה ממה ששיער תחילה. עם זאת, היה עדיין משוכנע כי ניתן יהיה להתגבר עליו וזאת למרות שהצנחנים כבר סבלו מנפגעים. זחל"מ המג"ד נותק משאר הכוח ובמקום התחיל קרב קשה נוכח כוחות אויב עדיפים בהרבה. בקרב בלט סרן אסא קדמוני שפיקד על חוליה מכוח לוחמים ממפקדת הגדוד. הכוח של קדמוני נותק משאר הגדוד ב"סרפאום", בתוך מתחם של גדוד מצרי. הוא החל לספוג אש ולאחר זמן קצר נפצע אחד מאנשי החוליה, ואחד נהרג (בארי חזק, שהיה חברו הטוב של קדמוני). קדמוני השמיד שתי משאיות עם חיילים מצריים, ונלחם לבדו נגד כוחות מצריים גדולים שניסו להסתער על הכוח המנותק והגיעו עד למרחק מטרים ספורים ממנו, במשך כ-4 שעות, עד שהגיע כוח החילוץ. בקרב נהרגו כ-11 חיילים ישראלים ונפצעו 40. לאחר הקרב קדמוני וקצין נוסף, גדעון ביקל, הודחו מהגדוד. על הגבורה שהפגין בקרב הוענק לקדמוני עיטור הגבורה. בינתיים המג"ד הודיע למח"ט על מצבו וביקש שיחלצו אותו. נשלחו כוח חילוץ מגדוד 416, בפיקודו של צביקי נור, וכן סיירת בפיקודו של הסמח"ט יהודה בר, שהגיע וחילצו אותם, כפי שהתבטא אחד החיילים: "ממש ברגע האחרון".

ב־18 באוקטובר פתחו המצרים בהפגזה ארטילרית כבדה על ראש הגשר שנמשכה מספר ימים. על סא"ל יוסי פרדקין הוטל להגן על הגשר ועל הגדה המזרחית, שבשל צורתה כונתה "החצר". תפקיד נוסף היה לכוון את הכוחות הצולחים, לרכז את הנפגעים ולטפל בהם. באותו היום הושלמה התקנת גשר הגלילים על התעלה. המצרים תקפו את הגשר בכוח כדי להשמידו וההחזקה העיקשת בראש הגשר תבעה קרבנות רבים.

על פלוגה ד' מגדוד הצנחנים 565 בחטיבה, בפיקודו של סרן יצחק נודלמן, הוטל ב-18 באוקטובר לשמש ככוח חי"ר תחת חטיבת השריון 460, עליה פיקד אל"ם גבריאל עמיר. הפלוגה חצתה את החיץ החקלאי, וחברה לכוחות מחטיבה 460. עמיר הטיל על נודלמן לכבוש את מוצב פלוגתי, מדרום לציר 'סקרנות'. שני טנקים מחטיבתו של עמיר כבר הושמדו באש נ"ט שנורתה מתוך המוצב, והמח"ט הבין שלצורך כיבוש היעד דרוש כוח חי"ר. מאחר שהמוצב חלש על הציר באש ובתצפית, הוא מנע את התקדמות כוחות החטיבה, ועל כן היה צורך להשתלט על היעד בהקדם. שלא כמו אזור החיץ החקלאי המשופע בצמחייה, השטח ממערב לתעלת המים המתוקים היה חשוף ומדברי. המוצב, שמדרום לציר הכביש, היה מבוצר עם תעלות בחזית ומאחור, גדר שהקיפה אותו ומוקשים בחזיתו. נודלמן תכנן להשתמש בסיוע ארטילרי שירכך באש את היעד וימסך בפצצות עשן את תנועתו אליו, וכן ברתק מכוח החרמ"ש 'במבה', הרכוב על גבי נגמ"שים, שירתק את היעד באש מקלעים. בעודו עורך את כוחותיו להסתער על היעד, נודע לנודלמן כי סיוע התותחים שהובטח לו נלקח ממנו, ועליו לכבוש את היעד בלעדיו. נודלמן לא אמר נואש, ובעוד כוח 'במבה' מרתק באש את עמדות המצרים, פקד המ"פ על מחלקה אחת, בפיקוד המ"מ אורי אונגר, להשתמש בשלדי שני הטנקים הפגועים כמחסה, ולהמטיר משם אש מרגמות ופצצות עשן על היעד, בעוד הוא עצמו מסתער לעבר היעד עם שתי המחלקות הנותרות. בקרב עיקש, שכלל קרבות פנים אל פנים והשלכת רימונים מטווח קרוב, כבשו הצנחנים את היעד, תוך שהם לוחמים בתעלות וכנגד הבונקרים של המוצב. לפלוגה היה הרוג אחד ושנים עשר פצועים, בעוד שלמצרים היו עשרים ושלושה הרוגים ורבים נמלטו. המ"פ, נודלמן, ערך בסיום הקרב את אנשיו להגנה על היעד, ומשהופיע מסוק תובלה מצרי שהשליך חביות דלק בוערות, ירו בו ובעזרת טנק ישראלי שהיה במקום השמידוהו.

קרב העיר סואץ

ערך מורחב – קרב העיר סואץ

ב-24 באוקטובר השתתפו פלוגה ב', התאג"ד ומפקדת גדוד 564 (לשעבר "גדוד 66") בפיקודו של סא"ל יוסי יפה בחדירה לעיר סואץ במסגרת הפריצה של חטיבת שריון 500 מאוגדת ברן בפיקוד אל"ם אריה קרן. מיד עם כניסת הכוח לעיר נפתחה עליהם אש חזקה מן המבנים שמסביב, והגדוד ספג 27 הרוגים ונפגעים רבים ובהם המג"ד שנפצע קשה. הלוחמים פרקו מן הרכבים והתבצרו בבתי העיר, כאשר אין קשר בין כוח נצור אחד למישנהו. בלילה, בחסות החשיכה, נחלצו אחרוני הצנחנים מהעיר וחברו לכוחות האוגדה שבפאתי העיר, כשהטנקים מסמנים להם את מיקומם בעזרת אלומות אור שכוונו לשמים. בהמשך נכבש חלקה הדרומי של העיר בידי גדוד 416, בפיקודו של צביקי נור, תוך התקדמות זהירה ומאובטחת. קרבות סואץ לא תוחקרו כראוי, מאחר שהתחקיר הופסק בשלביו הראשונים על ידי מפקד החטיבה לשעבר, מרדכי גור, שהתמנה לרמטכ"ל.

במלחמת לבנון

החטיבה, שלאחר מלחמת יום הכיפורים קיבלה את המספר 623, בפיקודו של אל"ם נחמיה תמרי, גויסה ביום הראשון ללחימה ונכנסה ללבנון דרך שער טוליפ ללחימה בגזרה המזרחית כנגד מחבלים וכנגד הצבא הסורי. גדודי החטיבה סופחו לחטיבות שריון שונות - גדוד 8150 בפיקוד סא"ל נחשון ישראלי סופח לכוח יוסי פלד ("כוח יוסי"). גדוד 9264 (לשעבר "גדוד 71") בפיקוד סא"ל יצחק נודלמן סופח לחטיבה 7. במסגרת החטיבה שתוגברה בגדוד הנדסה ובגדוד 79 מחטיבה 14, לחם גדוד 7063 בפיקוד סא"ל מיכה עשת.

ב-10 ביוני, הוטל על גדוד 8150 להשתתף בכיבוש הכפר משע'רה. לאחר תצפית מפקדים על היעד והערכת מצב במעלה ג'בל ברוך, הציע מפקד גדוד הצנחנים נחשון ישראלי, כי הגדוד יערוך מסע רגלי במדרונות ג'בל ברוך ומשם יגלוש במורד לעורפו של הכפר. תא"ל יוסי פלד הטיל ספק ביכולת הגדוד לעמוד במאמץ, משום היותו גדוד מילואים, והמג"ד הבטיח לו כי הגדוד יכול לאתגר. גדוד הטנקים 77, בפיקוד דוביק רוזנטל תקף את הכפר מן החזית, כאשר הוא משמיד מספר טנקים סורים. כמו כן סייעו לתקיפה מסוקי קרב בל AH-1 קוברה של חיל האוויר, שפגעו גם הם בטנקים הסורים ואספו מודיעין על היערכות הכוח הסורי בכפר. גדוד הצנחנים אותו הוביל המג"ד, ישראלי, הופיע בעורף הכפר הכריע את הקרב ומוטט את הכוח הסורי. החיילים הסורים שלא נפגעו ונהרגו נמלטו, כשהם משאירים מאחוריהם רכבים וטנקים. הכיבוש הסתיים בתוך שעה ללא נפגעים לכוח התוקף.

החטיבה גויסה שנית בעת המצור על ביירות ושהתה בכוננות כניסה לביירות, מדרום לעיר, בכפר סיל. לאחר יציאת יאסר ערפאת ואנשיו מהעיר, שוחררה החטיבה.

במבצע חומת מגן

החטיבה גויסה במסגרת גיוס המילואים הכללי של מבצע חומת מגן, בבוקרו של יום שישי, היום השני של חג הפסח, 29 במרץ 2002. לאחר יומיים של התארגנות כבשה חטיבה 55 בסיוע כוח שריון את העיר טולכרם בלילה אחד, בהתקפה מהירה. כוחות המחבלים שהתבצרו בעיר הוכו בהלם ומרביתם נטמעו באוכלוסייה המקומית תוך הפקרת נשקם. בנין המשטרה הבריטי ששימש כמרכז לכוחות המחבלים נהרס עד היסוד בהתקפת מטוסי חיל האוויר הישראלי, ולמעשה ההגנה על העיר התמוטטה עם תחילת הפעולה. בקרב נהרגו 9 מחבלים. בהמשך כבשו הכוחות גם את הכפרים הסמוכים וטיהרו את מחנות הפליטים תוך מעצר מאות מבוקשים. לאחר המבצע נעצרה בכפר הסמוך לטול כרם המחבלת המתאבדת הראשונה שאפה שנלכדה בבית הוריה בערב טרם יציאה לפיגוע. כוח מהחטיבה המשיך וכבש בקלות רבה את קבטיה, שנחשבה טרם המבצע ליעד קשה. לכוחות צה"ל לא היו אבדות בנפש בכל מהלך המבצע. על החטיבה פיקד אל"ם יוסי בכר.

במלחמת לבנון השנייה

במלחמת לבנון השנייה הועמדה החטיבה תחת פיקוד מפקד עוצבת הגליל, גל הירש שהעדיף את השימוש בחטיבת אלכסנדרוני השייכת אורגנית לאוגדה. מחד, החטיבה התאמנה על מתאר לבנון פעמיים בשנה משנת 2000, ולכאורה השימוש בה היה בחירה טבעית. מאידך, כשלבסוף גויסה החטיבה כולה, כשבועיים וחצי לאחר פרוץ הקרבות, עסקה באימונים, חידוד כשירויות, תרגולי מודל, הצטיידות והעלאת רמת המקצועיות ברמת הפרט צוות ומחלקה. בסופו של דבר, בשל ביטול תוכנית מי מרום לא הופעלו החטיבה והאוגדה כמתוכנן.

ב-8 באוגוסט, לאחר יותר משבוע של התארגנות ואימונים, נכנס ללבנון גדוד הסיור, בפיקוד סא"ל גיל תימור, יחד עם מפקד החטיבה, אל"ם איתי וירוב. הגדוד התמקם בכפר קוזה למשך ארבעה ימים, ובמהלכם למעשה היה בהמתנה ולא ביצע כל פעולה התקפית. בהמשך, במבצע שינוי כיוון 11, התקדם הגדוד רגלית אל הרכס "השקיף אל צלחאני" (אשר גובהו כשש מאות מטרים) במהלך של לילה אחד. לאחר כיבוש הרכס על ידי גדוד הסיור, הוטס כל גדוד 7063 של החטיבה, בפיקודו של סא"ל יעקב (קובי) כחלון, על לוחמיו וציודו אל המתחם, בעומק השטח. יממה לאחר מכן, ללא מיסוך ארטילרי, הוטס לאותו מנחת כוח של גדוד 890 הסדיר וכן סיירת צנחנים הסדירה. המסוק האחרון שהנחית את יחידת הרפואה האוגדתית, מאובטחת על ידי מחלקת המרגמות של גדוד 7063, הופל לאחר המראתו מן השטח בדרכו חזרה לישראל. כוח צנחנים מחטיבת "חוד החנית", בפיקודו של יהודה אונגר, ששהה כ-200 מטרים מנקודת ההתרסקות ניגש מייד למקום. השטח בער, ורק בשעות הבוקר עלה בידי לוחמי הכוח לחלץ את גופותיהם של ארבעה מאנשי הצוות. בלילה חברו במסוק לוחמי שלדג ויחידת 669, ואלה חילצו את גופתה של המכונאית המוטסת קרן טנדלר.

בשל מגבלות הטסה, נותרו הלוחמים ללא מזון ומים במשך יותר מ-48 שעות. בהמשך, אספקה מוטסת הוצנחה בשטח שנשלט בחלקו על ידי החזבאללה. הצנחנים השמידו, באמצעות טילים נגד טנקים ובהכוונת אש ארטילירית וכלי טיס של חיל האוויר, משגרי רקטות וקטיושות וכן הרגו כחמישים מחבלים. אחד ממפקדי הכוח אמר לאחר מכן כי ”כל מה שהרגנו היה עם נ"ט ועם חיל אוויר, שום דבר לא ב-5.56”

הפלת המסוק גרמה מיד לביטול תוכנית הקרב על ידי מפקד האוגדה, אייל אייזנברג, והכוחות נשארו על השקיף יממה נוספת שבסיומה חזרו לארץ במסע רגלי ארוך. בסך הכל סיימה החטיבה את הלחימה ללא הרוגים ועם שני פצועים קל מאש כוחותינו בזמן השהות בכפר קוזה.

לאחר סיום המלחמה, הוחלף שמה של החטיבה לשם המקורי, חטיבה 55.

במלחמת חרבות ברזל

במלחמת חרבות ברזל השתתפה החטיבה בקרב ח'אן יונס. במהלך מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר גדוד 71 של החטיבה הגיע לכפר עזה, שם התבצע טבח נרחב, חיסל מחבלים ששהו בשטח והציל תושבים מהקיבוץ. ב-9 באוקטובר גדוד 28 וגדוד 66 החליפו את גדוד 71, חיסלו מחבלים והיו אחראים על אבטחת האזור. לאחר חודש בגבול הצפון, ירדה החטיבה לדרום רצועת עזה כדי להשתתף בלחימה של אוגדה 98 בעיר חאן יונס. לקראת הכניסה של אוגדה 98 ללחימה, גדוד 66 של החטיבה הצטרף לצק"ח קרייתי שהצטרף ללחימה תחת אוגדה 98.

במהלך הקרבות נכנסה החטיבה לבית ספר שממנו חמאס נלחם, וחיסלה חוליית נ"ט. בחודש ינואר הצטרפו לצוות הקרב החטיבתי גדוד 271 (הנדסה) מחטיבה 14, וגדוד 7029 (שריון) מעוצבת ראם. יחד עם גדודי החי"ר 71 ו-28 של החטיבה, המשיכה החטיבה בלחימה במזרח ח'אן יונס, איתרה משגרי רקטות ומסמכים מודיעיניים רבים, ושבתה מספר מחבלי נוח'בה שמסרו מידע מודיעיני משמעותי. ב-28 בינואר 2024 יצאה החטיבה מרצועת עזה עם השלמת משימתה במלחמה. 9 מלוחמי החטיבה נפלו במהלך המלחמה.

באוקטובר 2024 השתתפה היחידה בתמרון הקרקעי בלבנון, תחת אוגדה 98.

מפקדי החטיבה

שם	תקופת כהונה	הערות
מרדכי גור	1965 - 1969	המפקד הראשון, מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים; לימים הרמטכ"ל העשירי, שר הבריאות וסגן שר הביטחון
דני מט	1969 - 1974	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים; לימים לשעבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, מתאם הפעולות בשטחים, נציב קבילות החיילים ויושב ראש קרן לב"י
מתן וילנאי	1974 - 1975	לימים מפקד חטיבת הצנחנים וסגן הרמטכ"ל סגן שר הביטחון שגריר ישראל בסין
דני רהב וולף	1975 - 1976
אפרים ברנד	1976 - 1979
צביקי נור	1979 - 1982
נחמיה תמרי	1982 - 1984	מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה; נהרג בשנת 1994 בהתרסקות מסוק, בהיותו מפקד פיקוד המרכז
בנצי ויינר	1984 - 1987	לימים מפקד פיקוד הנח"ל
נחשון ישראלי	1987 - 1990
אלי אמיתי	1990 - 1992	לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון וראש חטיבת המבצעים
מאיר כליפי	1992 - 1995	לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
יצחק (ג'רי) גרשון	1995 - 1997	לימים מפקד פיקוד העורף
שחר ארגמן	1997 - 1999	לימים מפקד מערך המבצעים המיוחדים
דרור וינברג	1999 - 2001	נהרג בשנת 2002 בהיתקלות עם מחבלים בחברון כמפקד חטיבת יהודה
אמנון נחמיאס	נוב 2001-מרץ 2002	מ"מ מח"ט.
יוסי בכר	2001 - 2003	לימים מפקד הגיס המטכ"לי
אהרון חליוה	2003 - 2005	לימים ראש אמ"ץ, אט"ל ואמ"ן
איתי וירוב	2005 - 2007	מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה; לימים מפקד המכללות הצבאיות ומפקדת העומק
שמואל קלמי	2007 - 2009	לימים רמ"ח הגנה באמ"ץ
ערן ניב	2009 - 2010	לימים ראש אגף התקשוב וההגנה בסב"ר
איתי וירוב	2010 - 2011	תקופה שנייה של פיקוד על החטיבה.
אורי גורדין	2011 - מאי 2014	לימים מפקד פיקוד העורף ומפקד פיקוד הצפון
גיא לוי	מאי 2014 - אפריל 2016	לימים קחצ"ר
טל פוליטיס	אפריל 2016 - אוגוסט 2017	לימים מפקד בסיס חיפה בחיל הים, מפקד מספן הים
יואב ברונר	אוגוסט 2017 - אפריל 2019	לימים מפקד חטיבת הצנחנים
יניב בארוט	אפריל 2019 - מאי 2021	לימים קצין אג"מ של פיקוד הצפון ומח"ט כפיר.
ערן קורצר	מאי 2021 - יולי 2021	מ"מ מפקד החטיבה
לירון ביטון	12 ביולי 2021 - 30 ביולי 2023	לימים מח"ט בנימין
עודד זימן	30 ביולי 2023 –	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל

ראו גם

• חטיבת הצנחנים

לקריאה נוספת

• גדעון אביטל-אפשטיין, 67', ירושלים, מלחמה, מטר - הוצאה לאור, 2017, חלק שישי - חטיבה 55 "חוד החנית" - מגבעת ברנר להר הבית, עמ' 351–474
• ד"ר עמירם אזוב, צליחה, הוצאת דביר, 2011
• משה יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמודים 45–47
• מרדכי גור, הר הבית בידינו, הוצאת משרד הביטחון
• אילן כפיר, "אחי גיבורי התעלה", הוצאת ידיעות ספרים, 2003
• חיים הרצוג, מלחמת יום הדין, הוצאת עידנים, 1975
• רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור – זמן אמת, הוצאת משכל, 2004
• אורי מילשטיין, ההיסטוריה של הצנחנים, כרך ג' - איחוד ירושלים, הוצאת שלגי, 1985; פרוץ המלחמה – מלחמת יום הכיפורים, המערך המוצנח, קו-הדם, תל אביב תשנ"ב; קריסה ולקחה, מהדורה שלישית מורחבת, הוצאת שרידות 1999
• עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007 עמודים 327, 399-398, 402
• אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק ראשון: אחריי! סרן יצחק נודלמן- מ"פ חי"ר בקרב התקפה, עמודים 15–24
• יוסי בלום הלוי ,כשקוראים לצנחנים - הוצאת מערכות 1972, קורות גדוד 71 חטיבה 55 בקרב על ירושלים ודרום רמת הגולן במהלך מלחמת ששת הימים
• יוסי בלום הלוי, גבעת התחמושת מלחמה לוחמים וזיכרון, הוצאת מיתאם 2020, הוא ספר עיון של אחד מקרבות חטיבה 55, שהפך לסמלה של מלחמת ששת הימים
• יוסי בלום הלוי, התקדשות זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת מיתאם 1999, ספר עיון מקיף של מלחמת יום הכיפורים, קרבות חטיבה 55, עמודים 339-455, הפרקים: אבירי לב, התקדשות, אגם מר מדם, שריון וצנחנים במחטת-סולטן, מבוא לקרבות מתחמי אורחה (סרפאום), סרפאום - מלחמה לחיים ולמוות, להיות שייך לחיות ולמות בגשר צר אחד, צומת אורי, אדומים מול אדומים ברמפה אלף אדום, מנשרים קלו, הפסקת אש, סואץ של נחושת ושל אש, הפריצה, היחלצות גדוד 66 מהעיר סואץ

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חטיבה 55 בוויקישיתוף

• העמותה להנחלת מורשת הצנחנים
• הצנחנים - עשור ראשון (1948-1958)
• חטיבת הצנחנים 247 במלחמת יום הכיפורים, ובפרט במבצע אבירי לב, אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים
• חנן גרינברג, "האויב חטף ולא הבין מאיפה זה בא לו", באתר ynet, 16 באוגוסט 2006
• דן טמיר, אמצע הלילה בכפר, במחנה, 17 במאי 2011
• הרב איתמר חייקין, האימון הערכי שלי, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 9 ביוני 2011
• רועי עמוס, עיתון "במחנה", חוד החנית של ירושלים, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 9 ביוני 2011
• אהרון חליוה, ‏מיעוט בתוך מיעוט, מערכות 437, 21 ביולי 2011, עמ' 39-34
• יוחאי עופר, מפקד הנח"ל הבא נחשף: א' מסיירת מטכ"ל, באתר nrg‏, 6 בפברואר 2014
• ישראל, צה"ל. חטיבה 55, דף שער בספרייה הלאומית