היפוליטוס מרומא
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
_%C3%89glise_Vitrail_02.JPG) | |
| דיוקנו של היפוליטוס הקדוש בוויטראז' בכנסיית ז'אן-בטיסט ביישוב סן ז'אן - סור-וילן בצרפת | |
| לידה |
170? רומא, האימפריה הרומית  |
|---|---|
| פטירה |
235 (בגיל 65 בערך) סרדיניה, איטליה |
| חג |
13 באוגוסט |
  | |
היפוליטוס מרומא או "היפוליטוס הקלאסי" (ביוונית:Ἱππόλυτος, ברומית:Hippolytus בסביבות 170 - בסביבות 235) היה בישוף רומא ואחד מחשובי התאולוגים הנוצרים במאה השנייה-השלישית לספירה. יש מעט נתונים ודאיים על מוצאו, זהותו והיקף יצירתו. בין היתר יוחס לו מוצא יווני מאלכסנדריה. אולם היו שסברו שמוצאו היה בארץ ישראל, אנטוליה או באזורים אחרים במזרח התיכון. אוסביוס מקיסריה והירונימוס הודו שאינם יודעים לשייכו לקהילה מסוימת. פוטיוס הראשון ב"ביבליותקה" שלו תיאר את היפוליטוס כתלמיד של אירנאוס מליון שהצהיר על עצמו שהיה חסיד של פוליקרפוס. ניתן להבין מדבריו שכך היפוליטוס הציג את עצמו. לפי סברה ישנה התעמת היפוליטוס עם האפיפיורים בני תקופתו ונראה כי עמד בראש קבוצה סכיזמטית וכיריב של הבישוף של רומאמינה את עצמו אנטי-אפיפיור. התנגד לאפיפיורים שנטו לרכך את מערכת העונשים על מנת לקלוט מספר גדול יותר של מתנצרים חדשים מקרב הפגנים. עם זאת התפייס עם הכנסייה לפני שמת כקדוש מעונה בסרדיניה. הוא האנטי-אפיפיור היחיד שהוכרז כקדוש של הכנסייה.
החל מהמאה הרביעית, נפוצו עליו אגדות רבות שזיהו אותו עם דמויות אחרות - עם כומר שדגל בסכיזמה הנובטיאנית או עם חייל וסוהר שהועבר לדת הנוצרית על ידי האסיר שלו, לורנטיוס הקדוש. ערבבו את דמותו גם עם מרטיר אחר בעל אותו השם - "היפוליטוס המרטיר". האפיפיור פיוס הרביעי זיהה אותו עם "היפוליטוס הקדוש, בישוף פונטוס", שהוצא להורג בימי הקיסר אלכסנדר סוורוס ושפסלו המלווה בכתובת נתגלה בכנסיית סן לורנצו ברומא.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי השערה אחת היה היפוליטוס פרסביטר של כנסייה ברומא בימי האפיפיור זפירינוס (217-199). היפוליטוס הצטיין כושר דיבורו ובלמדנותו. אוריגנס בצעירותו נמנה עם הקהל ששמע את דרישות היפוליטוס. נאמר על היפוליטוס שהאשים את האפיפיור זפירינוס במודליזם, כפירה שטענה שאליהים האב והבן הם שמות שונים לאותו גורם. היפוליטוס הגן על דוקטרינת הלוגוס של האפולוגיסטים היוונים, במיוחד יוסטינוס מרטיר שהבחינה בין אלהים האב ללוגוס ("מילה").
בתחום המוסר היפוליטוס היה שמרן והתקומם נגד החלטתו של האפיפיור קליקסטוס הראשון (222-217) למחול לאותם הנוצרים שחטאו בחטאים קשים כמו גילוי עריות. [1]
נטען לגביו שאימץ גישה ריגוריסטית באותה תקופה נבחר כבישוף רומא לעומתי ביחס לאפיפיורים אורבנוס הראשון. (230-222) ופונטיאנוס (235-230) ג. סלמון טוען שהיפוליטוס היה מנהיגם של הנוצרים הדוברים יוונית ברומא. אלן ברנט סבר שברומא התפתחו הכנסיות למשהו שדמה לאסכולות הפילוסופיות היווניות מסביב למורה כריזמטי. [2] אותו מקור סיפר שבימי הרדיפות נגד הנוצרים בימי הקיסר מקסימינוס תראקס היפוליטוס ופונטיאנוס הוגלו ביחד ב-235 לסרדיניה, ונשלח לעבודות פרך במכרות שם מצא את מותו. סביר מאוד שלפני מותו שם, התפייס עם המחנה היריב ברומא, מכיוון שבזמן האפיפיור פביאנוס (250-236) הגופות שלו ושל פונטיאנוס הובאו שתיהן לרומא. הנכרונוגרפיה 354 (או הקטלוג הליבריאני) מדווח שב-13 באוגוסט, אולי ב-236 שתי הגופות נקברו ברומא. היפוליטוס נקבר בבית הקברות בוויה טיבורטינה כשאת טקס הלווייה ניהל יוסטינוס המאימין. בתיעוד תויין שבסביבות 255 היפוליטוס הוכר ככומר מרטיר.
אגדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם היפוליטוס מופיע במקורות הגיוגרפיים ומרטירולוגיים רבים של הכנסייה הנוצרית המוקדמת. האפיפיור דמסוס הראשון הקדיש לאיש אחד בשם היפוליטוס האפיגרמים שלו הידועים, המתייחס לכומר חסיד של הסכיסמה הנובטיאנית, ושהועבר מאוחר יותר במאה ה-5 לספר "יסורי היפוליטוס הקדוש" מאת פרודנטיוס. ב"פסיונלים" מן המאה ה-7 וה-8 היפוליטוס זה הוצג כחייל וסוהר שהועבר לנצרות על ידי האסיר שלו, לורנטיוס הקדוש. אגדה זו שרדה זמן ארוך בברוויאריום הרומאי. התעורר עירוב בינו לדמות מרטיר אחר בשם היפוליטוס שנקבר בפורטוס על יד רומא ושכנראה היה בישוף של רומא. הוא הוצא להורג על ידי הטבעה בבאר עמוק. לפי פרודנטיוס המרטיר היפוליטוס נהרג על ידי גרירה ובעיטות עד מותו על ידי סוסי בר.[3] הסיפור מזכיר את סיפורו של היפוליטוס מהמיתוס היווני שמת גם הוא בגרירה ובעיטות על ידי סוסי בר באתונה. פרודנטיוס תיאר את הקבר התת-קרקעי של הקדוש וטען שראה בו תמונה המתארת את הוצאתו להורג. פרודנטיוס אישר את התאריך 13 באוגוסט כחג של הקדוש היפוליטוס היפוליטוס נחשב לפטרון קדוש של הסוסים. באנגליה של ימי הביניים היו מביאים סוסים חולים ליישוב סנט איפוליטס, הרטפורדשייר, שבה הייתה כנסייה המוקדשת להיפוליטוס קדוש. [4]
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימת מחלוקת לגבי קורפוס כתביו של היפוליטוס "הקלאסי". יצירתו הידועה ביותר היא "סתירת כל הכפירות". מתוך עשרת כרכיה הכרך הראשון נחשב לחשוב ביותר. הכרכים 2 ו-3 אבדו. ב-1842 במנזר בהר אתוס נמצאו הכרכים 10-4 של "סתירת כל הכפירות" ופרשנות לספר דניאל. אלו פורסמו על ידי עמנואל מילר ב-1851 תחת הכותרת Philosophumena ויוחסו בטעות לאוריגנס מאלכסנדריה. חוקרים עכשוויים מעדיפים ליחס אותם למחבר אחר, ייתכן ממוצא רומי. אשר כלל את "סתירת כל הכפירות" ופרשנות לספר דניאל. רשימת כתבי היפוליטוס יחד עם לוחות לחישוב מועד חג הפסחא נתגלו ברומא ב-1551 על פסל משיש שנוצר כנראה בחייו. ב-1551 בבית הקברות בוויה טיבורטינה נתגלה פסל שיש של דמות גברית מזוקנת יושבת (שבמקור היה של אישה שייצגה את אחד המדעים) שזוהה כפסל היפוליטוס ה"קלאסי". בצידי הכיסא היו חרוטים חישובים למועד חג הפסחא ומאחוריו כותרות של כתבים שלפחות חלקם נכתבו על ידי היפוליטוס. רבים מספריו הוזכרו על ידי אוסביוס מקיסריה ועל ידי הירונימוס. היקף כתיבתו של היפוליטוס ניתן להשוואה לזו של אוריגנס. היא נוגעת לתחום הפרשנות, ההומילטיקה, האפולוגטיקה והפולמוס, כרונוגרפיה והמשפט הכנסייתי. הכתב "המסורת האפוסטולית" (שייתכן נכתב על ידי היפוליטוס) רשם ההתייחסות הליטורגית הראשונה לבתולה מרים כחלק מטקס הכתרת בישוף. .[5]
מתוך כתבי הפרשנות המיוחסים להיפוליטוס השמורים ביותר הם ה"פירוש לספר הנביא דניאל" ו"הפירוש לשיר השירים". האחרונה היא הפרשנות הנוצרית המוקדמת ביותר של שיר השירים, ומתייחס רק לשלושת הפרקים הראשונים הפירוש לשיר השירים שרד בשני כתבי יד גאורגים, באפיטומה יוונית, באנתולוגיה בסלאבית כנסייתית עתיקה ובקטעים בארמנית וסורית, כמו בציטוטים פטריסטים במיוחד אצל אמברוזיוס ב"אקספוזיציה לתהילים קי"ח (קי"ט)" הוא נחשב להנחיה המתייחסת לטקס משיחה בשמן לאחר הטבילה כסמל לקבלת רוח הקודש. הסברה היא שהפירוש נכתב כחלק מפולחן חניכה ("מיסטאגוגיה") שנועד למתנצרים חדשים. החוקרים הניחו לרוב שהפירוש לשיר השירים חובר בהתחלה לצורך שימוש בחג הפסחא, בעונה המועדפת במערב לטבילות. היפוליטוס הקדים את הפירוש במבוא שלם שנודע כ-schema isagogicum המשקף את בקיאותו ברטוריקת הגשת היצירות הקלאסיות למורים. הוא השתמש בטרופ רטורי שכיח, האקפראסיס, תוך שימוש בתמונות המצוירות או בפסיפסים שעל הקירות או הרצפות שבבתים היווניים-רומיים. אוריגנס הרגיש שקריאת שיר השירים מתאימה לבוגרים מבחינה רוחנית ושהעיון בו עלול להזיק לחניכים.
יוסח להיפוליטוס כתב המכונה "המסורת האפוסטולית" [6] המתאר את טקס ההכתרת הבישופים המוקדם ביותר.(SHMI) השפעת היפוליטוס פעלה בעיקר באמצעות כתביו על הכרונוגרפיה ועל המשפט הכנסייתי.[7] הכרוניקה שלו על העולם, קומפילציה שהקיפה את כל התקופה מבריאת העולם ועד בשנת 234 היוותה בסיס לספרי כרונוגרפיים רבים במזרח ובמערב. (Schmidt) [8] . הניסוח הנוכחי של המשפטים במלווים את הכתרת הבישופים בכנסייה הקתולית נשאב מספר "המסורת האפוסטולית" והוא עודכן על ידי האפיפיור פאולוס השישי. בנוסף הפרק כ"א של "המסורת האפוסטולית" כולל מה שנקרא ה"אני מאמין" של הפרוטו-אפוסטולים. [9] בקומפילציות הגדולות של המשפט הכנסייתי שנכתבו במזרח החל מן המאה השלישית, "מסדרי הכנסייה" , קאנונים רבים יוחסו להיפולטוס, למשל ב"קאנונים של היפוליטוס" או "החוקות לפי היפוליטוס" קיימות מחלוקות לגבי מידת המקוריות את החומר הזה, כמה ממנו עובד אחריו, וכמה ממנו יוחס לו בטעות. [10] אם כי הרבה ממנו נכלל בפתחה נגשת ששימש פעם כבסיס חוקתי של החוק באתיופיה ושבו שמו מוזכר עדיין כ"אבולידס". בתחילת המאה ה-20 הכתב הידוע כ "מסדר הכנסייה המצרית" זוהה עם "המסורת האפוסטולית]" ויוחס להיפוליטוס; בימינו ייחוס זה שנוי מאוד במחלוקת. ההבדלים בסגנון ובתאולוגיה הביאו כמה מלומדים להסיק כי כמה מהכתבים המיוחסים להיפוליטוס נכתוב על ידי מחשב אחר. ODCC שני כתבים קצרים אבל בעלי חשיבות - "על תריסר השליחים של כריסטוס" ו"על שבעים השליחים של כריסטוס" נזנחו לעיתים קרובות מכיוון ככתבי היד שלהם אבדו למשך רב שנות קיום הכנסייה ונגתלו מחדש ביוון במאה ה- 19 השניים נכללו בנספח על כתבי היפוליטוס באוסף הגדול שלאבות הכנסייה המוקדמים [11] הכתב על שבעים השליחים ידוע כמקור מוקדם. קיים קונסנזוס בין החוקרים לגבי גרעין של טקסטים אותנטיים שנכתבו על ידי הסופר היפוליטוס מן המאה השנייה-השלישית, מחוץ לפולמוסים לגבי מה הייתה קהילתו ונתוניו הביוגרפיים הוודאיים:מדובר בפירושיו לכתבי הקודש, כולל לדניאל, דוד וגליית, לשיר השירים (שאבד חלקית), לברכות יצחקויעקב ועל אנטיכרוסיטוס. הם מהווים בסיס רלוונטי לחקירת התאולוגיה והדוקטרינות שלו בנוגע לכתבי הקודש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי היפוליטוס מרומא בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Saint Hippolytus of Rome." Encyclopædia Britannica. 2010. Encyclopædia Britannica Online
- ^ Brent, Allen. Hippolytus and the Roman church in the third century : communities in tension before the emergence of a monarch-bishop, 1995, Brill, ISBN 9004102450
- ^ John Foxe Book of Martyrs E. Hall, 1833
- ^ [http://www.hertfordshire genealogy.co.uk/links/ippollitts.htm Ippollitts (A Guide to Old Hertfordshire))
- ^ McNally, Terrence, What Every Catholic Should Know about Mary 2009 ISBN 1-4415-1051-6 pp. 68–69
- ^ [ https://www.britannica.com/biography/Saint-Hippolytus-of-Rome]
- ^ Britannica 1911
- ^ [1] C. Schmidt and Nick Nicholas The Chronicon of Hippolytus 2010, 2nd ed
- ^ https://www.stjohnsarlingtonva.org/Customer-Content/saintjohnsarlington/CMS/files/EFM/Apostolic_Tradition_by_Hippolytus.pd The Apostolic Tradition of Hippolytus of Rome
- ^ Gustav Krüger בריטניקה הםך 13 1911 עמ' 5
- ^ Alexander Roberts , Ja,es Donaldson , A Cleaveland - Ante-Nicean Fathers vol. 5 Peabody MA:Hendrickson Publishers 1999