אליפות וימבלדון

אליפות וימבלדון
טורניר גראנד סלאם

מיקום	וימבלדון, פרוור של לונדון, אנגליה
מועדון	All England Club
משטח	משטח דשא / לא מקורה
הגרלת גברים	128מ / 128הע / 64הג
הגרלת נשים	128מ / 96הע / 64הג
פרסים כספיים	31,600,000 £ (2017)
אתר הטורניר
טורנירי גראנד סלאם נוספים
אליפות אוסטרליה הפתוחה אליפות צרפת הפתוחה אליפות וימבלדון אליפות ארצות הברית הפתוחה

טורנירי טניס מקצועני
טורנירי גראנד סלאם אוסטרליה הפתוחה רולאן גארוס אליפות וימבלדון ארצות הברית הפתוחה
גברים (ATP)		נשים (WTA)
סבב ה-ATP גמר ה-ATP מאסטרס 1000 סדרת 500 סדרת 250 דירוג ה-ATP סבב ה-ATP צ'לנג'ר סדרת 125 טורנירי ITF הסבב העולמי גביע דייוויס אולימפיאדה		סבב ה-WTA גמר ה-WTA WTA 1000 WTA 500 WTA 250 דירוג ה-WTA סבב ה-WTA צ'לנג'ר WTA 125 טורנירי ITF הסבב העולמי גביע בילי ג'ין קינג אולימפיאדה

פרסי התחרות: צלחת כסף לנשים, גביע לגברים

אליפות וימבלדון (באנגלית: The Championships, Wimbledon) הוא טורניר הטניס הוותיק ביותר בעולם ובין החשובים והיוקרתיים מבין הטורנירים. הטורניר נערך בווימבלדון, פרוור בדרום לונדון, בירת הממלכה המאוחדת מדי שנה בחודשים יוני/יולי, והוא טורניר הגראנד סלאם השלישי הנערך בכל שנה. לפניו אליפות אוסטרליה הפתוחה ואליפות צרפת הפתוחה ואחריו אליפות ארצות הברית הפתוחה. וימבלדון הוא טורניר הגראנד סלאם היחיד המשוחק כיום על משטח דשא, והוא מתאפיין לעיתים בהפסקות רבות במשחקים הנגרמות בשל הגשמים באנגליה. בטורניר מתקיימות חמש תחרויות מרכזיות: נשים יחידות, גברים יחידים, זוגות נשים, זוגות גברים וזוגות מעורבים (אישה וגבר בכל זוג). נוסף לכך, נערכות תחרויות לנוער, לוותיקים ולנכים.

היסטוריה

הטורניר נערך לראשונה תחת חסות "המועדון הכל-אנגלי לטניס חימר וקרוקט" בשנת 1877 במקום שונה מהמקום בו הוא מתקיים כיום, והתחרות היחידה בו הייתה גברים יחידים. בשנת 1884 נוספו גם משחקי נשים יחידות וזוגות גברים. משחקי זוגות נשים וזוגות מעורבים התווספו רק בשנת 1913. התחרות עברה למיקום הנוכחי שלה בשנת 1922 ומאז היא נערכת שם. הבריטים גאים מאוד בטורניר, ולראשונה משנת 1936 זכה הבריטי אנדי מארי בטורניר שנערך בשנת 2013.

בשנת 2020, בשל מגפת הקורונה העולמית ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, בוטלה התחרות.

קוד לבוש השחקנים

בטורניר וימבלדון ישנה מסורת הכוללת קוד לבוש קפדני, וחסות ממלכתית הכוללת ביגוד לבן. לאחר 146 שנים מיום פתיחת התחרות. ביולי 2023 ובעקבות מחאה ציבורית בנושא, יצאה תקנה המאפשרת לבישת בגד תחתון בצבע שונה מהלבן, ואלנה ריבאקינה מקזחסטן הייתה הטניסאית הראשונה לעשות כך.

שיאני הזכיות בטורניר

בגמר וימבלדון 2009 פגש רוג'ר פדרר את אנדי רודיק. פדרר זכה בטורניר לאחר ניצחון במערכה החמישית בתוצאה 14:16, ובכך הפך לשיאן הזכיות בטורנירי הגראנד סלאם.

המשחק הארוך ביותר בטורניר

בסיבוב הראשון של טורניר 2010 גבר האמריקאי ג'ון איסנר על הצרפתי ניקולאס מאהו לאחר ניצחון במערכה החמישית 68–70. משחק זה היה המשחק הארוך ביותר בתולדות הענף - הוא נמשך 11 שעות וחמש דקות ונפרש על פני שלושה ימים.

ישראל בתחרות

הישראלי היחיד שזכה באליפות וימבלדון הוא אנדי רם, שזכה ב-2006 במשותף עם הטניסאית הרוסייה ורה זבונרבה בתחרות הזוגות המעורבים, לאחר ניצחון בגמר על בוב בריאן וונוס ויליאמס האמריקאים.

המגרשים

ערך מורחב – אצטדיוני הטניס בווימבלדון

המגרש הראשי בטורניר מכונה "המגרש המרכזי" ("Centre Court"). בו נערכים המשחקים המרכזיים של התחרות ובראשם משחקי הגמר, מאז המעבר למיקום הנוכחי ב-1922. בשל מזג האוויר ההפכפך השורר בבריטניה הוחלט באחרונה להתקין באצטדיון גג נפתח. המגרש המרכזי מכיל כ-14,000 מושבים, וכמעט כל הכרטיסים נמכרים חודשים רבים לפני הטורניר. בצד הדרומי של המגרש נמצא התא המלכותי, בו יושבים בני משפחת המלוכה ואח"מים נוספים. החל מטורניר וימבלדון 2009 נכנס לפעולה הגג החדש במגרש המרכזי, שתוך 10 דקות נסגר במלואו ובכך פותר את בעיית הגשם במשחקי הטורניר.

לעומת טורנירים אחרים, אליפות וימבלדון מתאפיינת משטח דשא.

המסורת של וימבלדון

לווימבלדון ישנן מסורות רבות המבדילות אותו משאר טורנירי הגראנד סלאם. צבעי הטורניר הם סגול וירוק. הטורניר מתחיל ביום שני שבין 20 ו-30 ביוני ונמשך שבועיים, כאשר יום א' האמצעי הוא יום מנוחה לשחקנים ולמארגנים. 3 פעמים (לאחרונה ב-2004) נאלצו מארגני הטורניר לבטל את יום המנוחה ולשחק גם בו בשל גשמים רבים שגרמו לעיכוב המשחקים. בשבוע הראשון לטורניר משוחקים השלבים המוקדמים (3 סיבובים בתחרויות היחידים) ובשבוע השני השלבים משמינית הגמר עד הגמר.

בווימבלדון הגברים מכונים "ג'נטלמן" והנשים "ליידיז". בעבר השחקנים והשחקניות היו חייבים לקוד קידה בהיכנסם למגרש המרכזי ובצאתם ממנו. המסורת הזו בוטלה ב-2003 ושמורה רק למקרים נדירים כאשר המלך או נסיך ויילס נוכחים במגרש.

הגברים הזוכים בתחרות מקבלים גביע כסף גדול והנשים מקבלות צלחת כסף רחבה. בנוסף מקבלים המנצחים גם פרסים כספיים גדולים. החל משנת 2007 החליטו מארגני הטורניר להשוות את סכומי הזכייה בין הגברים לנשים. כל שחקני הטניס בווימבלדון מחויבים ללבוש ביגוד בצבע לבן אחיד.

זוכים

יחידות נשים

העידן החובבני

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עידן התחרות הפתוחה

מרטינה נברטילובה, זוכה 9 פעמים באליפות שיא של כל הזמנים

סרינה ויליאמס זוכה 7 פעמים באליפות

שנה	זוכה	סגנית	תוצאת הגמר
1968	בילי ג'ין קינג	ג'ודי טגארט	9–7, 7–5
1969	אן היידון ג'ונס	בילי ג'ין קינג	3–6, 6–3, 6–2
1970	מרגרט קורט	בילי ג'ין קינג	14–12, 11–9
1971	איבון גולגונג	מרגרט קורט	6–4, 6–1
1972	בילי ג'ין קינג	איבון גולגונג	6–3, 6–3
1973	בילי ג'ין קינג	כריס אוורט	6–0, 7–5
1974	כריס אוורט	אולגה מורוזובה	6–0, 6–4
1975	בילי ג'ין קינג	איבון גולגונג	6–0, 6–1
1976	כריס אוורט	איבון גולגונג	6–3, 4–6, 8–6
1977	וירג'יניה וייד	בטי שטוב	4–6, 6–3, 6–1
1978	מרטינה נברטילובה	כריס אוורט	2–6, 6–4, 7–5
1979	מרטינה נברטילובה	כריס אוורט	6–4, 6–4
1980	איבון גולגונג	כריס אוורט	6–1, 7–6(7–4)
1981	כריס אוורט	האנה מנדליקובה	6–2, 6–2
1982	מרטינה נברטילובה	כריס אוורט	6–1, 3–6, 6–2
1983	מרטינה נברטילובה	אנדראה יגר	6–0, 6–3
1984	מרטינה נברטילובה	כריס אוורט	7–6(7–5), 6–2
1985	מרטינה נברטילובה	כריס אוורט	4–6, 6–3, 6–2
1986	מרטינה נברטילובה	האנה מנדליקובה	7–6(7–1), 6–3
1987	מרטינה נברטילובה	שטפי גראף	7–5, 6–3
1988	שטפי גראף	מרטינה נברטילובה	5–7, 6–2, 6–1
1989	שטפי גראף	מרטינה נברטילובה	6–2, 6–7(1–7), 6–1
1990	מרטינה נברטילובה	זינה גריסון	6–4, 6–1
1991	שטפי גראף	גבריאלה סבטיני	6–4, 3–6, 8–6
1992	שטפי גראף	מוניקה סלש	6–2, 6–1
1993	שטפי גראף	יאנה נובוטנה	7–6(8–6), 1–6, 6–4
1994	קונצ'יטה מרטינס	מרטינה נברטילובה	6–4, 3–6, 6–3
1995	שטפי גראף	ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו	4–6, 6–1, 7–5
1996	שטפי גראף	ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו	6–3, 7–5
1997	מרטינה הינגיס	יאנה נובוטנה	2–6, 6–3, 6–3
1998	יאנה נובוטנה	נטלי טוזיאה	6–4, 7–6(7–2)
1999	לינדזי דבנפורט	שטפי גראף	6–4, 7–5
2000	ונוס ויליאמס	לינדזי דבנפורט	6–3, 7–6(7–3)
2001	ונוס ויליאמס	ז'סטין הנין	6–1, 3–6, 6–0
2002	סרינה ויליאמס	ונוס ויליאמס	7–6(7–4), 6–3
2003	סרינה ויליאמס	ונוס ויליאמס	4–6, 6–4, 6–2
2004	מריה שרפובה	סרינה ויליאמס	6–1, 6–4
2005	ונוס ויליאמס	לינדזי דבנפורט	4–6, 7–6(7–4), 9–7
2006	אמלי מורסמו	ז'וסטין הנין	2–6, 6–3, 6–4
2007	ונוס ויליאמס	מריון ברטולי	6–4, 6–1
2008	ונוס ויליאמס	סרינה ויליאמס	7–5, 6–4
2009	סרינה ויליאמס	ונוס ויליאמס	7–6(7–3), 6–2
2010	סרינה ויליאמס	ורה זבונרבה	6–3, 6–2
2011	פטרה קביטובה	מריה שרפובה	6–3, 6–4
2012	סרינה ויליאמס	אגניישקה רדוונסקה	6–1, 5–7, 6–2
2013	מריון ברטולי	סבינה ליזיקי	6–1, 6–4
2014	פטרה קביטובה	יוג'יני בושאר	6–3, 6–0
2015	סרינה ויליאמס	גרביניה מוגורוסה	6–4, 6–4
2016	סרינה ויליאמס	אנג'ליק קרבר	7–5, 6–3
2017	גרביניה מוגורוסה	ונוס ויליאמס	7–5, 6–0
2018	אנג'ליק קרבר	סרינה ויליאמס	6–3, 6–3
2019	סימונה האלפ	סרינה ויליאמס	6–2, 6–2
2020	התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה
2021	אשלי ברטי	קרולינה פלישקובה	6–3, 6–7(4–7), 6–3
2022	ילנה ריבאקינה	אונס ג'אבור	3–6, 6–2, 6–2
2023	מרקטה וונדרואושובה	אונס ג'אבור	6–4, 6–4
2024	ברבורה קרייצ'יקובה	ג'סמין פאוליני	6–2, 2–6, 6–4

זכיות לפי שחקנית

להלן השחקניות שזכו לפחות פעמיים:

שחקנית	העידן הפתוח	העידן החובבני	סך הכל	שנים
מרטינה נברטילובה	9	0	9	1978, 1979, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1987, 1990
הלן וילס	0	8	8	1927, 1928, 1929, 1930, 1932, 1933, 1935, 1938
דורותי דאגלס צ'יימברס	0	7	7	1903, 1904, 1906, 1910, 1911, 1913, 1914
שטפי גראף	7	0	7	1988, 1989, 1991, 1992, 1993, 1995, 1996
סרינה ויליאמס	7	0	7	2002, 2003, 2009, 2010, 2012, 2015, 2016
בלאנש בינגלי	0	6	6	1886, 1889, 1894, 1897, 1899, 1900
סוזאן לנגלן	0	6	6	1919, 1920, 1921, 1922, 1923, 1925
בילי ג'ין קינג	4	2	6	1966, 1967, 1968, 1972, 1973, 1975
שארלוט קופר	0	5	5	1895, 1896, 1898, 1901, 1908
לוטי דוד	0	5	5	1887, 1888, 1891, 1892, 1893
ונוס ויליאמס	5	0	5	2000, 2001, 2005, 2007, 2008
לואיז ברו	0	4	4	1948, 1949, 1950, 1955
מורין קונולי	0	3	3	1952, 1953, 1954
מריה בואנו	0	3	3	1959, 1960, 1964
מרגרט קורט	1	2	3	1963, 1965, 1970
כריס אוורט	3	0	3	1974, 1976, 1981
אלתיאה גיבסון	0	2	2	1957, 1958
דורותי ראונד	0	2	2	1934, 1937
קתלין מקיין גוגפרי	0	2	2	1924, 1926
מאי סאטון	0	2	2	1905, 1907
מוד ווטסון	0	2	2	1884, 1885
איבון גולגונג	2	0	2	1971, 1980
פטרה קביטובה	2	0	2	2011, 2014

יחידים גברים

העידן החובבני

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עידן התחרות הפתוחה

ביורן בורג זכה חמש פעמים ברציפות בשנים 1976–1980.

פיט סמפראס זכה שבע פעמים בשמונה שנים (1993–2000).

רוג'ר פדרר זכה שמונה פעמים, שיא של כל הזמנים.

שנה	זוכה	סגן	תוצאת הגמר
1968	רוד לייבר	טוני רוץ'	6–3, 6–4, 6–2
1969	רוד לייבר	ג'ון ניוקומב	6–4, 5–7, 6–4, 6–4
1970	ג'ון ניוקומב	קן רוזוול	5–7, 6–3, 6–2, 3–6, 6–1
1971	ג'ון ניוקומב	סטן סמית'	6–3, 5–7, 2–6, 6–4, 6–4
1972	סטן סמית'	איליה נסטסה	4–6, 6–3, 6–3, 4–6, 7–5
1973	יאן קודש	אלכס מטרוולי	6–1, 9–8(7–5), 6–3
1974	ג'ימי קונורס	קן רוזוול	6–1, 6–1, 6–4
1975	ארתור אש	ג'ימי קונורס	6–1, 6–1, 5–7, 6–4
1976	ביורן בורג	איליה נסטסה	6–4, 6–2, 9–7
1977	ביורן בורג	ג'ימי קונורס	3–6, 6–2, 6–1, 5–7, 6–4
1978	ביורן בורג	ג'ימי קונורס	6–2, 6–2, 6–3
1979	ביורן בורג	רוסקו טאנר	6–7(4–7), 6–1, 3–6, 6–3, 6–4
1980	ביורן בורג	ג'ון מקנרו	1–6, 7–5, 6–3, 6–7(16–18), 8–6
1981	ג'ון מקנרו	ביורן בורג	4–6, 7–6(7–1), 7–6(7–4), 6–4
1982	ג'ימי קונורס	ג'ון מקנרו	3–6, 6–3, 6–7(2–7), 7–6(7–5), 6–4
1983	ג'ון מקנרו	כריס לואיס	6–2, 6–2, 6–2
1984	ג'ון מקנרו	ג'ימי קונורס	6–1, 6–1, 6–2
1985	בוריס בקר	קווין קארן	6–3, 6–7(4–7), 7–6(7–3), 6–4
1986	בוריס בקר	איוואן לנדל	6–4, 6–3, 7–5
1987	פט קאש	איוואן לנדל	7–6(7–5), 6–2, 7–5
1988	סטפן אדברג	בוריס בקר	4–6, 7–6(7–2), 6–4, 6–2
1989	בוריס בקר	סטפן אדברג	6–0, 7–6(7–1), 6–4
1990	סטפן אדברג	בוריס בקר	6–2, 6–2, 3–6, 3–6, 6–4
1991	מיכאל שטיך	בוריס בקר	6–4, 7–6(7–4), 6–4
1992	אנדרה אגאסי	גוראן איוואנישביץ'	6–7(8–10), 6–4, 6–4, 1–6, 6–4
1993	פיט סמפראס	ג'ים קורייר	7–6(7–3), 7–6(8–6), 3–6, 6–3
1994	פיט סמפראס	גוראן איוואנישביץ'	7–6(7–2), 7–6(7–5), 6–0
1995	פיט סמפראס	בוריס בקר	6–7(5–7), 6–2, 6–4, 6–2
1996	רישרד קרייצ'ק	מליבאי וושינגטון	6–3, 6–4, 6–3
1997	פיט סמפראס	סדריק פיולין	6–4, 6–2, 6–4
1998	פיט סמפראס	גוראן איוואנישביץ'	6–7(2–7), 7–6(11–9), 6–4, 3–6, 6–2
1999	פיט סמפראס	אנדרה אגאסי	6–3, 6–4, 7–5
2000	פיט סמפראס	פטריק ראפטר	6–7(10–12), 7–6(7–5), 6–4, 6–2
2001	גוראן איוואנישביץ'	פטריק ראפטר	6–3, 3–6, 6–3, 2–6, 9–7
2002	לייטון יואיט	דוד נלבנדיאן	6–1, 6–3, 6–2
2003	רוג'ר פדרר	מארק פיליפוסיס	7–6(7–5), 6–2, 7–6(7–3)
2004	רוג'ר פדרר	אנדי רודיק	4–6, 7–5, 7–6(7–3), 6–4
2005	רוג'ר פדרר	אנדי רודיק	6–2, 7–6(7–2), 6–4
2006	רוג'ר פדרר	רפאל נדאל	6–0, 7–6(7–5), 6–7(2–7), 6–3
2007	רוג'ר פדרר	רפאל נדאל	7–6(9–7), 4–6, 7–6(7–3), 2–6, 6–2
2008	רפאל נדאל	רוג'ר פדרר	6–4, 6–4, 6–7(5–7), 6–7(8–10), 9–7
2009	רוג'ר פדרר	אנדי רודיק	5–7, 7–6(8–6), 7–6(7–5), 3–6, 16–14
2010	רפאל נדאל	תומאש ברדיך	6–3, 7–5, 6–4
2011	נובאק ג'וקוביץ'	רפאל נדאל	6–4, 6–1, 1–6, 6–3
2012	רוג'ר פדרר	אנדי מארי	4–6, 7–5, 6–3, 6–4
2013	אנדי מארי	נובאק ג'וקוביץ'	6–4, 7–5, 6–4
2014	נובאק ג'וקוביץ'	רוג'ר פדרר	6–7(7–9), 6–4, 7–6(7–4), 5–7, 6–4
2015	נובאק ג'וקוביץ'	רוג'ר פדרר	7–6(7–1), 6–7(10–12), 6–4, 6–3
2016	אנדי מארי	מילוש ראוניץ'	6–4, 7–6(7–3), 7–6(7–2)
2017	רוג'ר פדרר	מרין צ'יליץ'	6–3, 6–1, 6–4
2018	נובאק ג'וקוביץ'	קווין אנדרסון	6–2, 6–2, 7–6(7–3)
2019	נובאק ג'וקוביץ'	רוג'ר פדרר	7–6(7–5), 1–6, 7–6(7–4), 4–6, 13–12(7–3)
2020	התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה
2021	נובאק ג'וקוביץ'	מתאו ברטיני	6–7(4–7), 6–4, 6–4, 6–3
2022	נובאק ג'וקוביץ'	ניק קיריוס	4–6, 6–3, 6–4, 7–6(7–3)
2023	קרלוס אלקרס	נובאק ג'וקוביץ'	1–6, 7–6(8–6), 6–1, 3–6, 6–4
2024	קרלוס אלקרס	נובאק ג'וקוביץ'	6–2, 6–2, 7–6(7–4)

זכיות לפי שחקן

רשימת הזוכים עד 2008 במוזיאון הטניס של וימבלדון.

להלן השחקנים שזכו לפחות פעמיים:

שחקן	העידן הפתוח	העידן החובבני	סך הכל	שנים
רוג'ר פדרר	8	0	8	2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2012, 2017
נובאק ג'וקוביץ'	7	0	7	2011, 2014, 2015, 2018, 2019, 2021, 2022
ויליאם רנשו	0	7	7	1881, 1882, 1883, 1884, 1885, 1886, 1889
פיט סמפראס	7	0	7	1993, 1994, 1995, 1997, 1998, 1999, 2000
לורנס דוהרטי	0	5	5	1902, 1903, 1904, 1905, 1906
ביורן בורג	5	0	5	1976, 1977, 1978, 1979, 1980
רג'ינלד דוהרטי	0	4	4	1897, 1898, 1899, 1900
אנתוני וילדינג	0	4	4	1910, 1911, 1912, 1913
רוד לייבר	2	2	4	1961, 1962, 1968, 1969
וילפרד בדלי	0	3	3	1891, 1892, 1895
ארתור גור	0	3	3	1901, 1908, 1909
ביל טילדן	0	3	3	1920, 1921, 1930
פרד פרי	0	3	3	1934, 1935, 1936
ג'ון ניוקומב	2	1	3	1967, 1970, 1971
ג'ון מקנרו	3	0	3	1981, 1983, 1984
בוריס בקר	3	0	3	1985, 1986, 1989
ג'ון הארטלי	0	2	2	1879, 1880
ג'ושוע פים	0	2	2	1893, 1894
נורמן ברוקס	0	2	2	1907, 1914
ג'רלד פטרסון	0	2	2	1919, 1922
ז'אן בורוטרה	0	2	2	1924, 1926
רנה לקוסט	0	2	2	1925, 1928
אנרי קושה	0	2	2	1927, 1929
דון בדג'	0	2	2	1937, 1938
לו הוד	0	2	2	1956, 1957
רוי אמרסון	0	2	2	1964, 1965
ג'ימי קונורס	2	0	2	1974, 1982
סטפן אדברג	2	0	2	1988, 1990
רפאל נדאל	2	0	2	2008, 2010
אנדי מארי	2	0	2	2013, 2016
קרלוס אלקרס	2	0	2	2023, 2024

זכיות לפי מדינה

מדינה	העידן החובבני	העידן הפתוח	סך הכל	זכייה ראשונה	זכייה אחרונה
	35	2	37	1877	2016
	18	15	33	1920	2000
	15	6	21	1907	2002
	0	8	8	2003	2017
	7	0	7	1924	1946
	0	7	7	1976	1990
	0	7	7	2011	2022
	1	4	5	1966	2024
	0	4	4	1985	1991
	4	0	4	1910	1913
	0	1	1	2001	2001
	0	1	1	1973	1973
	1	0	1	1954	1954
	0	1	1	1996	1996

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליפות וימבלדון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות וימבלדון
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון ‏140 שנה לאליפות וימבלדון, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• אליפות וימבלדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אליפות וימבלדון, ברשת החברתית פייסבוק
• אליפות וימבלדון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אליפות וימבלדון, ברשת החברתית אינסטגרם
• אליפות וימבלדון, סרטונים בערוץ היוטיוב