אברטון

אברטון
מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל אברטון
כינוי	הטופיז; הכחולים
תאריך ייסוד	1878
אצטדיון	גודיסון פארק, ליברפול ; (תכולה: 39,572)
בעלים	פרהאד מושירי
יו"ר	ביל קנרייט
מאמן	שון דייץ'
ליגה	פרמייר ליג
	www.evertonfc.com
תלבושת

מועדון הכדורגל אברטון (באנגלית: Everton Football Club) הוא מועדון כדורגל אנגלי מהעיר ליברפול, שנוסד בשנת 1878. אברטון הוא אחד המועדונים המצליחים ביותר בכל הזמנים בכדורגל האנגלי, והוא נמצא במשך מספר העונות הרב ביותר בליגה הבכירה (103 מתוך 107), בהן השיג את מספר הנקודות הכולל הרב ביותר שקבוצה אנגלית השיגה בליגה הזו.

המגרש הביתי של אברטון, גודיסון פארק, בעל קיבולת של 39,572 צופים. אוהדי הקבוצה נקראים "אברטונים", והמועדון מכונה "הטופיז". ב-2002 אימץ המועדון את המוטו "המועדון של העם", משפט שאמר המאמן דייוויד מויס בהגיעו לקבוצה.

היסטוריה

הכינוי של אברטון הוא הטופיז, או לפעמים הטופימן. השם מגיע מחנות טופי בשם "Ye Ancient Everton Toffee House" בכפר אברטון שהייתה קרובה לאצטדיון אנפילד האצטדיון הביתי הראשון של אברטון ששיחקה בו בין השנים 1884-1891. ^[1]

השנים הראשונות

המועדון הוקם על ידי קהילה של מתודיסטים אנגלים שנקראה "החיבור החדש". הקהילה החליטה להקים קפלה חדשה באזור ליברפול בשנת 1868. בשנה לאחר מכן קנתה הכנסייה אדמה ליד מחוז אברטון, שנהפך לחלק מהעיר ליברפול בשנת 1835.

הכנסייה המתודיסטית של דומינגו הקדוש נפתחה בשנת 1871, ושש שנים לאחר מכן מונה הכומר שלהם לשר, שהיה אחראי על הקמת קבוצת קריקט לילדים באזור. מפני שניתן היה לשחק קריקט רק בקיץ, נוצר צורך להקים קבוצה אחרת שיכולה לשחק גם בעונות אחרות. כך הוקמה קבוצת כדורגל בשם "מועדון הכדורגל דומינגו הקדוש" בשנת 1878, שזוהי בעצם שנת ההקמה של מועדון הכדורגל אברטון.

אנשים רבים מחוץ לאזור הכנסייה רצו להצטרף לקבוצה, וכך הוחלט לשנות את השם. בנובמבר 1879 שונה שם הקבוצה ל"מועדון הכדורגל אברטון", על שם המחוז בו הוקמה הקבוצה.

המועדון היה מהקבוצות המייסדות שהרכיבו את הפוטבול ליג בעונת 1888/1889, בו הוא סיים במקום השמיני בליגה. בעונה השנייה של הפוטבול ליג הקבוצה התחרתה על תואר האליפות נגד פרסטון נורת' אנד שזכתה, ואברטון סיימה כסגנית בלבד. בעונת 1890/1891 זכתה אברטון באליפות ההיסטורית הראשונה שלה במסגרת הפוטבול ליג. בעונת 1905/1906 זכתה אברטון בגביע ה-FA הראשון שלה, אחרי שגברה על ניוקאסל יונייטד בגמר בתוצאה 0:1. בהמשך זכתה הקבוצה באליפות הליגה פעם נוספת בעונת 1914/1915 כשהיא מקדימה את הסגנית אולדהאם אתלטיק בנקודה בלבד. בעשור הבא לא הצליחה אברטון לשחזר את הצלחתה והפכה לקבוצה בינונית בליגה. בשנת 1925 החתימה אברטון את החלוץ דיקסי דין, אשר הגיע לשיאו, כאשר בעונת 1927/28 כבש 60 שערים בעונה אחת, שיא שלא נשבר עד היום. בעונה זו הצליחה הקבוצה לזכות באליפות הליגה בפעם השלישית בתולדותיה, אחרי שהקדימה את הסגנית האדרספילד טאון ב-2 נקודות בלבד. לאחר תקופה זו דעכה הקבוצה ו-2 עונות לאחר מכן ירדה לליגת המשנה. בעונתה הראשונה בליגה זו הצליחה לחזור לליגה הבכירה, לא לפני שקבעה אברטון שיא שערים לעונה בליגה השנייה. בעונת 1931/1932 זכתה הקבוצה באליפות הרביעית בתולדותיה, כשהיא מקדימה את הסגנית ארסנל, ודיקסי דין ממשיך לככב בשורותיה עם 44 שערים. בעונת 1932/1933 זכתה הקבוצה בגביע ה-FA השני שלה אחרי שהביסה את מנצ'סטר סיטי 0:3 בגמר. התקופה המוצלחת הסתיימה עם אליפות חמישית למועדון בעונת 1938/1939. לאחר מכן נפתחה מלחמת העולם השנייה והכדורגל הארצי באי הבריטי הושעה עד לשנת 1946. עד אז הקבוצה פוצלה והתפוררה ביחס לקבוצה האיכותית שהייתה לפני המלחמה. בתחילת שנות ה-50 ירדה הקבוצה לליגת המשנה, ולא הצליחה לעלות עד 1953/1954, בה סיימה כסגנית ועלתה מהמקום השני. מאז הצליחה הקבוצה לשמור על מקומה בליגה הבכירה עד היום.

תקופת ההצלחה: תארים באנגליה ובאירופה

התקופה השנייה המוצלחת של המועדון החלה לאחר שהארי קטריק מונה למאמן הקבוצה בשנת 1961. בעונת 1962/1963 זכתה הקבוצה באליפות השישית בתולדותיה תחת הדרכתו. בעונת 1965/1966 זכתה הקבוצה בגביע ה-FA בפעם השלישית כשהיא מנצחת בגמר את שפילד ונסדיי בתוצאה 3:2. הקבוצה הגיעה לגמר פעם נוספת בעונת 1967/1968, אך סיימה כסגנית בלבד לאחר שהפסידה לוסט ברומיץ' אלביון במשחק הגמר שנערך באצטדיון ומבלי. בתקופה זו הייתה אברטון מועדון יחסית מצליח כאשר היה לקבוצה האנגלית הראשונה ששיחקה 5 שנים ברציפות במפעלים האירופיים, בין השנים 1962 ועד 1967. שתי עונות לאחר מכן זכתה הקבוצה באליפות השביעית שלה כשסיימה ראשונה בליגה בעונת 1969/1970, והקדימה את הסגנית לידס יונייטד ב-9 נקודות, הפרש הנקודות הגדול ביותר שלה עד אז בזכייה באליפות.

אולם, לאחר סיום תקופה זו דעכה הקבוצה וסיימה במקומות ה-14, ה-15, ה-17 והשביעי בעונות העוקבות, כאשר הארי קטריק פרש מאימון, אך יורשיו לא הצליחו לזכות בתואר עבור המועדון בשנות ה-70. בעונת 1974/1975 סיימה הקבוצה במקום הרביעי תחת המאמן בילי בינגהאם וב-1977/1978 סיימה הקבוצה במקום הרביעי תחת המאמן גורדון לי, שפוטר ב-1981.

אחרי לי מונה המאמן הווארד קנדל שהוביל את המועדון לאחת התקופות המוצלחות בהיסטוריה שלו, תקופה שהתחילה בעונת 1983/1984 כשהמועדון זכה בגביע ה-FA הרביעי שלו, ולאחר מכן ב-2 אליפויות בתוך 3 עונות: ב-1984/1985 וב-1986/1987, כשהיא נלחמת בעונות אלו על התואר מול היריבה העירונית הכי גדולה שלה, ליברפול, שחוותה אף היא תקופת זהב עם זכייה ב-6 אליפויות באותו עשור. בתווך הפכה אברטון למעצמה אירופית כשזכתה בגביע אירופה למחזיקות גביע לעונת 1984/1985, כשהיא מנצחת את באיירן מינכן הגרמנית האיכותית בחצי הגמר, ואת ראפיד וינה האוסטרית בתוצאה 1:3 בגמר, והשלימה דאבל עונתי (וכמעט טרבל כאשר הגיעה לגמר הגביע של 1984/1985, אך הפסידה בו למנצ'סטר יונייטד). לאחר תקופה זו עזב קנדל את המועדון והשאירו בידי עוזרו קולין הארווי, שתחת הדרכתו הגיע המועדון לגמר גביע ה-FA בעונת 1988/1989, שם הפסיד ליריבה המושבעת ליברפול בהארכה.

דעיכה והתייצבות

לאור העובדה כי כל המועדונים באנגליה לא הורשו להשתתף בתחרויות באירופה לאחר אסון הייזל, שנות ה-90 היו תקופה קשה לאברטון, שכבר לא יכלה להצליח באירופה, ודעכה בגלל בעיות כלכליות, שגרמו להצלות מהירידה במחזורים האחרונים. ב-1992 הייתה אברטון מהמועדונים המייסדים של הליגה הבכירה באנגליה בשמה הנוכחי, הפרמייר ליג. בתחילת 1994 מינה המועדון את גו'אי רויל למאמן הקבוצה והיא החלה להשתפר. בעונת 1994/1995 זכתה הקבוצה בגביע ה-FA החמישי שלה, ובעונת 1995/1996 סיימה במקום השישי בפרמייר ליג. בהמשך התדרדרה הקבוצה וסיימה במקום ה-15, ורויל התפטר מתפקידו, והוחלף באופן זמני על ידי דייב ווטסון. הווארד קנדל מונה למאמן הקבוצה בפעם השלישית ב-1997, אך מינוי זה הוכח כלא מוצלח כשאברטון סיימה במקום ה-17, והצליחה להינצל מירידה בזכות הפרש שערים עדיף על בולטון וונדררס שירדה ליגה. מאמן העבר של הגלאזגו ריינג'רס, וולטר סמית', מונה במקום קנדל בקיץ 1998, אך הקבוצה סיימה בחלק התחתון של הטבלה בשלוש העונות הבאות, אם כי לא הייתה בסכנת ירידה בשנים אלה. לאחר מכן מצבה של הקבוצה התדרדר והיא נקלעה לסכנת ירידה ממשית, ובמקום סמית' מונה דייוויד מויס שהצליח להציל אותה מירידה.

מאז מינויו של מויס למאמן הקבוצה, במרץ 2002, השתפרה יכולת הקבוצה באופן ניכר ולמרות מחסור בכסף היא סיימה את עונת 2002/2003 במקום השביעי, כשכמעט העפילה לגביע אופ"א. אך בעונה לאחר מכן היא סיימה במקום ה-4 מהסוף, מקום אחד לפני הירידה לליגה השנייה, עם מספר הנקודות הנמוך ביותר בתולדות המועדון.

במועדון צמח כוכב הכדורגל האנגלי, שחקן נבחרת אנגליה, ויין רוני. באחד המשחקים הראשונים שלו, באוקטובר 2002, הבקיע רוני שער ניצחון בדקה האחרונה נגד אלופת הליגה ארסנל, והנחיל לקבוצה הלונדונית הפסד ראשון מזה כמעט שנה. רוני הבקיע רבות במשחקי נבחרת אנגליה, ובמשחקו הראשון, נגד אוסטרליה בפברואר 2003, היה השחקן הצעיר ביותר בנבחרת בכל הזמנים. לאחר הופעה מרשימה ביורו 2004 הצהיר רוני "פעם כחול, תמיד כחול", אך ב-27 באוגוסט 2004 הוא ביקש לעבור לקבוצה גדולה יותר. 4 ימים לאחר מכן הוא חתם במנצ'סטר יונייטד, תמורת 23 מיליון ליש"ט.

אברטון התחילה את עונת 2004/2005 בצורה טובה, לאחר שסומנה כמועמדת לירידה על ידי התקשורת. לאחר הפסד 1–4 במשחק הפתיחה לאלופה ארסנל, הקבוצה השתפרה רבות וניצחה לראשונה בדרבי נגד ליברפול מאז 1999. בסופו של דבר, הקבוצה סיימה את העונה במקום הרביעי, שהוביל אותה לשלב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות, בו הפסידה 2–4 (בסיכום שני משחקים) לויאריאל הספרדית. ההפסד היה שנוי במחלוקת לאחר שהשופט, פיירלואיג'י קולינה האיטלקי, פסל גול שנראה כחוקי, שהיה מביא למצב של שוויון 3-3 בזמן שאברטון שלטה במשחק. אך בסופו של דבר דייגו פורלאן הבקיע עוד שער לטובת ויאריאל והבטיח את ניצחונה.

בסוף שנת 2004 המועדון הציע לשתף עם ליברפול את האצטדיון החדש המתוכנן בסטנלי פארק. ליברפול רצתה בעלות על האצטדיון, בעוד שאברטון רצתה לחלק את הבעלות חצי-חצי בין שני המועדונים. בסופו של דבר, הוכרז ב-11 בינואר 2005 על הזנחת רעיון שיתוף האצטדיון.

בעונת 2008/2009 המועדון הגיע לגמר הגביע והפסיד לקבוצת צ'לסי. כמו כן, השתתפה הקבוצה בגביע אופ"א, שם הודחה בסיבוב הראשון על ידי סטנדרד לייז'.

בסוף עונת 2012/2013 עזב המאמן דייוויד מויס את תפקידו לאחר 11 שנים ומונה למנג'ר מנצ'סטר יונייטד.

הוא הוחלף על ידי רוברטו מרטינז, שהוביל את הקבוצה לעונה הטובה ביותר שלה בפרמייר ליג, כאשר אברטון הגיעה למקום ה -5 בליגת העל בעונה הראשונה שלו, תוך השגת 72 נקודות.

עונה לאחר מכן, עונת 2014/2015, הוא הוביל את אברטון ל 16 האחרונות בליגת אירופית, שם היא הובסה על ידי דינמו קייב, אך בליגה סיימה במקום ה-11, והגיעה לחצי גמר גביע הליגה וגביע ה- FA.

בעונת 2015/2016, לאחר מספר משחקים גרועים ברצף, מרטינז פוטר לאחר המשחק הלפני אחרון של העונה, כאשר אברטון במקום ה -12.

בעונת 2016/2017 מונה למשרת המאמן, בחוזה לשלוש שנים, רונלד קומאן, אשר בעונה הראשונה שלו הוביל את הקבוצה למקום ה-7.

לאחר פתיחת עונה חלשה ולאחר שהקבוצה ירדה מתחת לקו האדום למרות מסע רכש שכלל את החזרת ויין רוני, פוטר קומאן ב-23 באוקטובר 2017.

את עונת 2020/2021 פתחה אברטון בסערה כאשר ניצחה את כל ארבעת משחקיה הראשונים, לראשונה מאז 1938. חלוצה, דומיניק קלוורט-ליואין, נבחר לשחקן חודש ספטמבר 2020, ומאמנה, קרלו אנצ'לוטי, למאמן אותו חודש. לבסוף, סיימה אברטון את העונה במקום העשירי בלבד.

לאחר עזיבת אנצ'לוטי בסיום עונת 2020/2021 מונה רפאל בניטס למחליפו, והפך למאמן השני שמאמן גם את אברטון וגם את יריבתה העירונית ליברפול.^[2] הוא פוטר מתפקידו בינואר 2022 לאחר שהקבוצה רשמה 9 הפסדים ב-13 משחקים, והוא הוחלף על ידי פרנק למפארד שהצליח רק במעט לשפר את תוצאות הקבוצה. הקבוצה הצליחה להבטיח הישארות בליגה רק מחזור אחד לפני סיום העונה, לאחר שניצחה 2–3 את קריסטל פאלאס. בינואר 2023 פוטר גם הוא מתפקידו והוחלף על ידי שון דייץ'. רק במחזור האחרון של עונת 2022/2023 הבטיחה הקבוצה הישארות בפרמייר ליג לאחר שניצחה במחזור הסיום 0–1 את בורנמות'.

מגרש

אברטון שיחקה במקור בפינה הדרום-מזרחית של סטנלי פארק. בשנת 1882 נתרם למועדון שטח בדרך המנזר למשך שנתיים, לפני שהמועדון עבר לאנפילד בשנת 1884. המגרש שימש כביתה של אברטון עד לשנת 1892, אך ויכוח בנוגע לשכירות הוביל את אברטון לעזוב את המגרש, וכך הוקמה קבוצה חדשה בשם ליברפול, שנשארה באנפילד בעוד שאברטון עברה לגודיסון פארק, בו היא משחקת עד היום. מאז קיימת יריבות עזה בין אברטון לליברפול (דרבי המרסיסייד), אף על פי שהיא לא נחשבת ליריבות כה קשה כמו בדרבים אחרים בליגה האנגלית.

סמל

בסוף עונת 1937/1938 רצה מזכיר המועדון תאו קלי, לימים מאמן הקבוצה הראשון לאחר מלחמת העולם השנייה, לעצב עניבה למועדון. הוסכם שהצבע יהיה כחול, אך הוטלה על קלי המשימה לעצב סמל שיוצג על העניבה.

לאחר ארבעה חודשים החליט קלי לצייר על הסמל את המגדלור של אברטון, שהיה מקושר לאזור מאז הקמתו בשנת 1787. הוא שימש בהתחלה כבית מעצר לפושעים, והוא עדיין עומד היום באברטון. בנוסף למגדלור יש בסמל שני זרי דפנה, אחד בכל צד, שסימלו את המנצחים בתקופות עתיקות. הסמל מלווה במוטו המועדון, "ניל סאטיס, ניסי אופטימום" שפירושו "רק הכי טוב הוא טוב מספיק". הראשונים שלבשו את העניבות הם תאו קלי ויו"ר אברטון, במשחק הראשון בעונת 1938/1939.

שנים רבות המועדון לא השתמש בשום סמל על חולצות המשחק. בעונות 1922 עד 1930 נכתבו על החולצות האותיות "EFC". בשנת 1930 חזרו החולצות להיות כחולות חלקות עד לעונת 1973, בה הופיע כיתוב "EFC" מודגש. הסמל, שעוצב על ידי קלי, הופיע לראשונה על החולצות בשנת 1980 ונשאר מאז, כשהוא עובר שינוי הדרגתי מתמיד.

אוהדים והיריבות מול ליברפול

ערכים מורחבים – דרבי המרזיסייד

רוב האוהדים של אברטון מגיעים מהאזור הצפון מערבי של אנגליה, ובעיקר ממרזיסייד, צ'שייר, מערב לנקשייר, וחלקים ממערב מנצ'סטר רבתי, וכמות מצומצמת יותר של אוהדים מגיעה מצפון ויילס ואירלנד. בתוך העיר ליברפול אוהדי הקבוצה לא מוגדרים לאזור גאוגרפי מסוים, והחלוקה היא רנדומלית בין אוהדי היריבה העירונית ליברפול לאוהדי אברטון. לקבוצה גם אוהדים ממדינות רבות אחרות בעולם, כמו צפון אמריקה, סינגפור, אינדונזיה, לבנון, מלזיה, תאילנד, הודו ואוסטרליה. למועדון האוהדים הרשמי של הקבוצה קוראים FOREVERTON.

היריבות הגדולה ביותר של הקבוצה היא זו עם שכנתה העירונית, ליברפול, והמשחקים בין השתיים מכונים "הדרבי של ליברפול" או "דרבי המרזיסייד". המפגש נחשב לאחד המפגשים החמים בכדורגל האנגלי ואחד הידועים בכדורגל העולמי, כשהמשחקים הללו משוחקים לרוב מול יציעים מלאים, וכרטיס למשחק זה עלול להאמיר לסכומים גבוהים פי כמה ממחיר של כרטיס למשחקי עונה מול יריבות אחרות.

שתי הקבוצות נפגשו ב-227 מפגשים שונים מאז הקמתם ועד דצמבר 2016, כאשר המפגשים כוללים משחקים בליגה, בגביע האנגלי ובגביע הליגה האנגלית. במשחקים ביניהן מובילה ליברפול עם מאזן ניצחונות של 90 לעומת 66 לאברטון. מספר תוצאות התיקו עומד על 71.

שיאן ההופעות בדרבי המרזיסייד הוא נוויל סאות'הול (אברטון). מלך השערים של משחקי הדרבי בין השתיים הוא איאן ראש הוולשי, ששיחק בליברפול, עם 25 שערי דרבי. מן הצד השני דיקסי דין מאברטון כבש 19 שערים.

אוהד מפורסם של אברטון הוא פול מקרטני, חבר להקת הביטלס.

צבעים וכינויים

במהלך העשורים הראשונים להקמתה השתמשה אברטון בצבעים ובכינויים שונים. הקבוצה שיחקה במקור עם פסים כחולים-לבנים, אך בשלב מוקדם הוחלט שהחולצה תהיה בצבע שחור כדי לחסוך בהוצאות וכדי להיראות יותר מקצועיים. מכיוון שהחולצה הייתה כהה מדי הוסף לה צבע אדום. במהלך אותה תקופה אברטון נקראה "האשמורת השחורה", על שם פלוגה צבאית מפורסמת.

כאשר עבר המועדון לגודיסון פארק, שינתה הקבוצה את צבע החולצות לוורוד ואת צבע המכנסיים לכחול, ובתוך מעט זמן עברה לחולצות אדומות עם עיטור כחול ולמכנסיים כחולים כהים. התלבושת של היום, חולצות כחולות עם מכנסיים לבנים, שימשה לראשונה את הקבוצה בעונת 1901/1902, ובשל צבע החולצה מכונה המועדון "הכחולים". סגנון המשחק האטרקטיבי הוביל את סטיב בלומר לקרוא לקבוצה "מדעית", ובשנת 1928 הקבוצה כונתה "בית הספר למדע".

הכינוי המפורסם ביותר של הקבוצה הוא "הטופי", או "אנשי הטופי". יש לכינוי מספר הסברים, אשר המפורסם בהם הוא שהיה עסק ליד האצטדיון בגודיסון פארק, שנקרא "חנות הטופי של אמא נובלט". העסק מכר ממתקים, בין השאר את המנטה של אברטון בימי משחקים - ילדת טופי מטעם החנות הלכה מסביב למגרש לפני תחילת המשחק, וחילקה את סוכריית המנטה חינם לקהל.

לפי הסבר אחר היה בית שנקרא "בית הטופי העתיק של אברטון" ליד המלון בו נערכו פגישות המועדון הראשונות. הסבר נוסף הוא שהמילה "טופי" היא כינוי לאירים, שהיוו חלק גדול מאוכלוסיית העיר בתחילת המאה.

סגל שחקנים

נכון ל-15 בספטמבר 2024 ^[3]

מס'		עמדה	שם
1	אנגליה	שוער	ג'ורדן פיקפורד
2	סקוטלנד	בלם	ניית'ן פטרסון
5	אנגליה	בלם	מייקל קין
6	אנגליה	מגן	ג'יימס טרקובסקי (קפטן שני)
7	אנגליה	קשר	דווייט מקניל
8	בלגיה	קשר	אורל מנגאלה (בהשאלה מליון)
9	אנגליה	חלוץ	דומיניק קלוורט-ליואין
10	סנגל	קשר	אילימאן אנדיאייה
11	אנגליה	חלוץ	ג'ק האריסון (בהשאלה מלידס יונייטד)
12	פורטוגל	שוער	ז'ואאו וירג׳יניה
14	פורטוגל	חלוץ	בטו
15	אירלנד	בלם	ג'ק אובריאן

מס'		עמדה	שם
16	מאלי	קשר	עבדולאי דוקורה
17	פורטוגל	חלוץ	יוסף שרמיטי
18	אנגליה	מגן	אשלי יאנג
19	אוקראינה	בלם	ויטלי מיקולנקו
22	אלבניה	חלוץ	ארמנדו ברויה (בהשאלה מצ'לסי)
23	אירלנד	מגן	שיימוס קולמן (קפטן)
27	סנגל	קשר	אידריסה גייה
29	דנמרק	חלוץ	יספר לינדסטרום (בהשאלה מנאפולי)
31	בוסניה והרצגובינה	שוער	אסמיר בגוביץ'
32	אנגליה	בלם	ג'ראד ברנת'וויט
37	אנגליה	קשר	ג'יימס גארנר
42	אנגליה	קשר	טים אירואגבונאם