אחד העונשים הנזכרים בדברי ה' לבני ישראל, בשירת האזינו, הוא:

(דברים לב כא): "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם"

העונש הוא "מידה כנגד מידה", וישנן שתי דרכים לפרש את המידה ואת המידה שכנגדה:

1. לפי המפרשים המסורתיים:

• לא אל הם יצורי ההבל שבני ישראל פלחו להם, כמו שנזכר לפני כן, (דברים לב יז): "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם".
• לא עם הם אנשים ברבריים וחייתיים שאינם מתנהגים כמו עם תרבותי (כמשמעות המילה נבל = ברברי, גס, חייתי, חסר דרך-ארץ ).

בני ישראל הכעיסו את ה' בכך שעזבו אותו והשתעבדו להבלים; ועונשם יבוא על-ידי אנשים שפלים וברבריים: " "קנאוני - הבעירו חמתי, בלא אל - בדבר שאינו אלוה, בלא עם - בעובדי כוכבים שאין להם שם, כמו שנאמר "הן ארץ כשדים זה העם לא היה", ובעשו הוא אומר "בזוי אתה מאד". בגוי נבל אכעיסם - אלו הכופרים, וכך הוא אומר: "אמר נבל בלבו אין אלהים"." " ( רש"י ) , " "הם קנאוני בלא אל אמת, כי אין אלוה מבלעדי ה', ומושיע אין בלתו, כענין שנאמר (דהי"ב טו ג) "וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת"; כעסוני בהבליהם - השדים; ואני אקניאם בלא עם - הכשדים, שנאמר בהם (ישעיהו כג יג) "הן ארץ כשדים זה העם לא היה", שפירושו העם שלא היה נחשב לגוי, והקב"ה גדל אותם לרדות בהם את עולמו, כמו שאמר (ירמיהו נא כ) "מפץ אתה לי כלי מלחמה"; בגוי נבל אכעיסם - עשו, שהוא נבל, ולא זכר ברית אחים; וירמוז לשני הגלויות" " ( רמב"ן ) .

2. ולפי כמה דרשנים בימינו, יש לפרש:

• לא אל היא האידיאולוגיה האתיאיסטית, האומרת שאין אלהים;
• לא עם היא האידיאולוגיה האנטישמית, האומרת שהיהודים אינם עם ואינם ראויים לחיות; או האידיאולוגיה האנטי-ציונית, האומרת שהיהודים אינם ראויים להגדרה עצמית.

בני ישראל הכעיסו את ה' בכך שטענו שאין אלהים; ועונשם יהיה שהגויים יטענו שהם אינם עם - מידה כנגד מידה.