ריבית

ריבית היא מונח בכלכלה שפירושו סכום הכסף הנוסף המשולם על ידי לווה למלווה תמורת הזכות שנותן המלווה ללווה להשתמש בסכום כסף מסוים (הקרוי "קרן הלוואה" או "סכום ההלוואה" או "הקרן") למשך תקופה מסוימת (הקרויה "תקופת ההלוואה"). הלווה משלם למלווה את הריבית, בנוסף להחזר הקרן. במילים פשוטות ניתן לומר, כי הריבית היא "מחיר הזמן של הכסף", או למעשה "המחיר" של העברת כסף מהעתיד להווה.

סיבות לתשלום ריבית

סיבות לתשלום ריבית הן:

• אובדן נזילות – ערך הזמן בו שהה הכסף אצל הלווה ובו יכול היה המלווה לעשות שימוש אלטרנטיבי בכסף, לצבור רווח בעזרת אפיקי השקעה אחרים או לנצל הזדמנויות עסקיות.
• אינפלציה – שינויים בערך הכסף בתקופת ההלוואה.
• סיכון – האפשרות שההלוואה לא תוחזר או שהחזרתה תידחה.

ניתן לסכם את הסיבות המניעות את הצדדים (הלווה והמלווה) להסכים לשלם, או לדרוש, ריבית, כלהלן:

• מצד הלווה – הרווח או טובת ההנאה שהוא יכול (או צפוי) להפיק מכך שהכסף נמצא ברשותו לפרק זמן ידוע, לרבות האפשרות שבידיו להשתמש בכסף לא לו ולסכנו, כאשר במקרה רווח – הוא משלם סכום קצוב (ריבית) ובמקרה הפסד – הוא עשוי שלא לשלם את הריבית או חלקה ואף לא להחזיר את סכום ההלוואה, אם לא יהיו בידו האמצעים לכך.
• מצד המלווה – הרווח וטובת ההנאה הצפויים שנגרעו ממנו (כולל הפסד שנגרם, אם נגרם) בשל הוויתור על זכות השימוש בכסף לתקופת ההלוואה וכן – הסיכון שהוא נושא בו (אפשרות אי החזרת ההלוואה או דחיית מועד פרעונה).

התפתחות ההלוואה בריבית

בתקופה שקדמה להקמת הבנקים המסחריים במאות ה-18 וה-19, אנשים שהיו מעוניינים בהלוואה לצורך מימון הוצאותיהם היו פונים לבעלי עסק פרטיים, שנקראו מלווים בריבית. עיסוק זה היה נפוץ באירופה בקרב יהודים, בין היתר מכיוון שנמנע מהם לעסוק במקצועות רבים אחרים. עיסוק זה גרם להתמרמרות ושנאה כלפי היהודים בקרב שכניהם הנוצרים, שהציגו אותו כסמך לטענה על שחיתותם וערמומיותם של היהודים.

בחלק מהדתות, ישנו איסור על שימוש בריבית באופן כללי (ראו איסור ריבית בדת), ביניהם ביהדות, שאוסרת על ריבית באיסור דאורייתא "את כספך לא תיתן כנשך". עם זאת, ישנם מקרים בהם היהדות כן מאשרת ריבית, כמו ריבית פיגורים, וגם פן זה מקבל ביטוי בחוק הישראלי בחוק פסיקת ריבית. קיים היתר הלכתי בשם "היתר עסקה", המאפשר למעשה הלוואה בריבית (שהוגדרה כתשלום במסגרת השתתפות בעסקה מסחרית).

נכונות לשלם ריבית בתמורה להלוואה אינה תנאי מספיק, מבחינתו של המלווה, להסכמתו לתת את ההלוואה. בדרך כלל נדרש הלווה לספק ביטחונות שאותם יוכל המלווה לממש במקרה של חוסר יכולת הלווה לפרוע את ההלוואה. לווה שבקשתו לקבל הלוואה נדחתה פונה לעיתים לשוק האפור, כלומר למלווים שאינם מוסדיים, שם הוא נדרש לשלם ריבית קצוצה, כלומר ריבית ששיעוריה גבוהים מאוד יחסית לשיעורי הריבית המקובלים, בביטחונות פחותים (או אף ללא ביטחונות מעבר להתחייבות האישית של הלווה).

סוגי ריביות

ריבית פשוטה

ריבית פשוטה: ריבית המחושבת כאחוז מסוים מהקרן, והאחוז עומד ביחס ישר לתקופת ההלוואה. גורם הפרופורציה נקרא בשם "שיעור הריבית". אם תקופת הריבית נמדדת בשנים – נקרא גורם הפרופורציה שיעור הריבית השנתי.

$A_{t}=A_{0}\cdot (1+t\cdot r)\,$

• $A_{t}$ = הסכום המצטבר לאחר $t$ שנים
• $A_{0}$ = הקרן (הסכום ההתחלתי)
• $r$ = שיעור הריבית (הנקובה בערכים עשרוניים. לדוגמה: 0.07 הוא 7%) ליחידת זמן אחת (בדרך כלל, שנה).
• $t$ = תקופת ההלוואה או זמן הצטברות הריבית (בדרך כלל נמדד בשנים).

לפיכך, אם לווה נטל הלוואה בסך של 1,000 ש"ח (הקרן) למשך 3 שנים, בריבית שנתית של 6%, אזי יהיה עליו להחזיר למלווה:

$1,180=1,000\cdot (1+3\cdot 0.06)$ ש"ח.

הנוסחה הכללית לריבית ${\frac {K*\%*T}{100*(1,12,365)}}$

ריבית דריבית

ריבית דריבית (ריבית מצטברת): ריבית המחושבת לא רק על הקרן אלא גם על הריבית שהצטברה בתקופה הקודמת.

$A_{t}=A_{0}\cdot (1+r)^{t}$

• $A_{t}$ = הסכום המצטבר לאחר $t$ שנים
• $A_{0}$ = הקרן (הסכום ההתחלתי)
• $r$ = שיעור הריבית
• $t$ = זמן (בדרך כלל נמדד בשנים)

לפיכך, אם לווה נטל הלוואה בסך של 1,000 ש"ח למשך 3 שנים, בריבית שנתית של 6%, אזי יהיה עליו להחזיר למלווה:

$1,191.02=1,000\cdot (1+0.06)^{3}$ ש"ח.

כאשר הריבית מצטברת כמה פעמים במשך שנה אחת, נשתמש בנוסחה:

$A_{t}=A_{0}\cdot \left(1+{\frac {r}{n}}\right)^{n\cdot t}$

• $A_{t}$ = הסכום המצטבר לאחר $t$ שנים
• $A_{0}$ = הקרן (הסכום ההתחלתי)
• $r$ = שיעור הריבית
• $t$ = זמן (בדרך כלל נמדד בשנים)
• $n$ = מספר תקופות הצטברות הריבית בשנה אחת.

לפיכך, אם לווה נטל הלוואה בסך של 1,000 ש"ח למשך 3 שנים, בריבית נומינלית שנתית של 6%, כאשר הריבית מצטברת אחת לחודש [דהיינו: 12 תקופות הצטברות ריבית בשנה אחת], אזי יהיה עליו להחזיר למלווה:

$1196.68=1,000\cdot \left(1+{\frac {0.06}{12}}\right)^{12\cdot 3}$ ש"ח.

סיווג ריבית

מבחינים בין ריבית קבועה וריבית משתנה.
ריבית קבועה: שיעור הריבית נקבע בעת לקיחת ההלוואה ונשאר קבוע כל העת עד סיום החזרתה.
ריבית משתנה: שיעור הריבית משתנה מעת לעת ממועד לקיחת ההלוואה ועד סיום החזרתה. בדרך כלל יתבצע השינוי בדרך של הצמדת הריבית לריבית הנקבעת על ידי גוף חיצוני (בנק ישראל, לדוגמה) או לריבית המקובלת עכשיו בשוק (או במגזר מסוים).

ריבית נומינלית

ריבית נומינלית (או ריבית חוזית, או ריבית קונטוקורנטית, או ריבית נקובה) היא הריבית הנקובה במסמכי מתן ההלוואה ללא התחשבות במועדי חיוב הריבית ובהיטלים הנלווים (עמלות). בדרך כלל תצוין הריבית לתקופה של שנה אחת.

ריבית אפקטיבית

ריבית אפקטיבית (או ריבית מתואמת) היא הריבית המשולמת בפועל על ההלוואה תוך שקלול מועדי חיוב הריבית וההיטלים הנלווים (עמלות ותשלומים אחרים).
אם קרן ההלוואה היא A וסך כל ההחזר בתום תקופת ההלוואה הוא A+K, אזי שיעור הריבית האפקטיבית (לתקופת ההלוואה, באחוזים) הוא: $\ R\%=100\cdot {\frac {K}{A}}$ לפיכך:

• לווה שנטל הלוואה של 10,000 ש"ח בתחילת שנה והחזיר 12,000 ש"ח בסופה, נשא בריבית אפקטיבית של:

$\ 20\%=100\cdot {\frac {2,000}{10,000}}$ לשנה.

• אם הלווה נטל הלוואה של 10,000 ש"ח והחזיר 12,000 ש"ח לאחר שנתיים ימים, הוא נשא בריבית אפקטיבית של:

$\ 20\%=100\cdot {\frac {2,000}{10,000}}$ לשנתיים.

בחיובי ריבית תקופתיים – תחושב הריבית האפקטיבית לתקופה כוללת של n תקופות ריבית על ידי הנוסחה: $\ (1+R)^{n}-1$

R – הריבית האפקטיבית לתקופת ריבית אחת (שנה, חודש וכו').
n – מספר תקופות חיובי הריבית (התשלומים).

ריבית זו היא למעשה ריבית דריבית, כך ששיעור הריבית הנגבית בפועל גבוה משיעור הריבית הנומינלי (דהיינו משיעור הריבית לתקופה אחת המוכפל במספר התקופות).

לפיכך, אם נלקחה הלוואה בריבית נומינלית של 6 אחוז לשנה, וחיוב הרבית נעשה מדי חודש, אזי לאחר חלוקה ב-12 נקבל ריבית אפקטיבית חודשית של חצי אחוז (12\6%). לאחר חישוב ריבית דריבית מדי חודש, נקבל שהריבית השנתית הכוללת (הריבית האפקטיבית השנתית) היא כ-6.17% מקרן ההלוואה:
[1 - ¹²(0.005 + 1)] ≈ 0.0617 = 6.17%.

ריבית ריאלית

הריבית הריאלית היא הריבית הנומינלית המותאמת לשינוי האינפלציה (או מדד אחר מוסכם), דהיינו היא הפער (ראו הערה בהמשך) בין שער הריבית הנומינלית לבין שיעור האינפלציה. ההבדל המרכזי בינה לבין הריבית האפקטיבית הוא שריבית זו משתנה בהתאם לגורם חיצוני (כגון האינפלציה) שאיננו בשליטת הצדדים להלוואה, בניגוד לריבית האפקטיבית שיש לצדדים שליטה עליה.
מכיוון שריבית זו תלויה בגורם חיצוני שאיננו ידוע במועד מתן ההלוואה, נהוג להשתמש באומדן למדד זה (שיעור האינפלציה הצפויה) ולבצע התאמות בתשלומי ההחזרים מעת לעת. הגורם החיצוני הוא בדרך כלל שיעור האינפלציה במשק, אך יכול להיות גם מדד אחר, כגון: מדד תשומות הבנייה או שער מטבע חוץ מסוים.
הנוסחה לחישוב הריבית הריאלית היא: $\ {\frac {1+R}{1+M}}-1$
R – שיעור הריבית הנומינלית.
M – שיעור האינפלציה (או שיעור עליית המדד).

הערה: בניגוד לטעות רווחת, ריבית זו איננה ההפרש החשבוני כי אם היחס בין הריבית הנומינלית לבין שיעור האינפלציה. יחד עם זאת, כקירוב בלבד (מסדר ראשון), אפשר להשתמש בהפרש החשבוני (R-M) לחישובה.

הצמדה

כאשר מתבצעת הצמדה של הריבית הנומינלית למדד כלשהו, ההצמדה היא על הקרן והריבית יחדיו, לכן יש להכפילן בשיעור ההצמדה כדי למצוא את שיעור הריבית הריאלית: $\ (1+R)(1+M)-1$
R – שיעור הריבית הנומינלית.
M – שיעור ההצמדה (שיעור עליית המדד).

הערה: גם במקרה זה, כקירוב בלבד, אפשר להשתמש בסכום החשבוני (R+M) לחישוב.

הערכה=$R+M$ לפיכך, לווה שנטל הלוואה בריבית נומינלית של 15% "צמודה למדד" (לשיעור האינפלציה במשק). אם המדד עלה ב-10% אחוזים באותה תקופה, ישלם ריבית ריאלית של $\ (1+0.15)(1+0.10)-1=0.265=26.5\%$ על סכום ההלוואה.
אם נשתמש בחישוב המקורב נקבל: 0.15 + 0.10 = 0.25 = 25% שמהווה קירוב לערך האמיתי.

ריבית פריים

ערך מורחב – ריבית פריים

בישראל, ריבית פריים, היא הריבית הבסיסית לתמחור עסקאות בנקאיות כדוגמת פיקדונות ועסקות אשראי.

ריבית שלילית

ריבית נומינלית שלילית על פיקדונות אינה נפוצה, משום שבמצב זה המפקידים יעדיפו להחזיק את כספם במזומן. ריבית ריאלית שלילית, שהיא הריבית הנומינלית בניכוי האינפלציה, נפוצה יותר. מדינה שבה המטבע יציב תמשוך אליה פיקדונות ממדינות שבהן המטבע פחות יציב, ותצליח בכך גם כאשר היא מבטיחה ריבית נומינלית שלילית, משום שמבחינת המפקידים ריבית שלילית זו עדיין עדיפה על הריבית הריאלית בארצם.

השפעת גובה הריבית על המשק

גובה הריבית בכל מדינה מושפע מהמדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי (בישראל, בנק ישראל). הבנק המרכזי קובע את שער ריבית בנק ישראל בו הוא מלווה כסף לבנקים או לווה מהם (הריבית המוניטרית), וכך משפיע על כמות הכסף במשק. קביעת ריבית ברמה גבוהה מדי תרסן את הפעילות הכלכלית במשק, ועלולה להוביל בנסיבות מסוימות להאטה או אף למיתון. קביעת ריבית ברמה נמוכה מעודדת את הפעילות הכלכלית במשק, אך עלולה להוביל ללחצים אינפלציוניים ולעליית מחירים.

ביקורת על הריבית

במהלך ההיסטוריה הביעו מוסדות דת שונים, פילוסופים ואנשי ציבור, ביקורת כנגד השימוש בריבית על בסיס מוסרי, אתי, דתי ומשפטי. הרציונל של המתנגדים כלל טיעונים על אתיקה בעבודה, צדק חברתי, חוסר יציבות כלכלית, הרס אקולוגי והון בין דורי. בהינדואיזם, בודהיזם, יהדות, אסלאם והנצרות, קיים איסור ריבית.

רעיונות על הגבלת גובה הריבית הובעו על ידי חוקרים מודרניים. אדם סמית, שנחשב לאבי הקפיטליזם של השוק החופשי, תמך בהטלת תקרת ריבית אם כי התנגד לאיסור מוחלט על הריבית. קיינס סבר עמדה דומה וטען כי ממשלה נבונה צריכה להיות מעוניינת לרסן את הריבית על פי חוק ומנהג ואף על ידי הפעלת סנקציות של חוק המוסר.

בשנת 1987 פרסמה האדריכלית ופרופסור ל"טכנולוגיות בנייה אקולוגיות" הגרמנייה מרגריט קנדי מאמר על נזקי הריבית. לגישתה, מלוא ההשפעה של מנגנון הריבית על המערכת המוניטרית שלנו הוא נסתר וקשה להבין אותו אינטואיטיבית. אחת הטעויות הנפוצות היא שאנחנו משלמים ריבית רק כאשר אנו לווים כסף. ולכאורה אם הם רוצים להימנע מתשלום ריבית, כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להימנע מללוות כסף. אלא שהריבית גלומה בכל מחיר של מוצר או שירות שאנו קונים. לדבריה, הריבית הגלומה כיום היא 50% בממוצע ממחיר כל מוצר או שירות שאנו קונים (בימי הביניים שיעור זה עמד על 10%). כמו כן לטענתה גם הרציונל שאומר כי מאחר שכל אחד צריך לשלם ריבית כאשר הוא לווה כסף הרי שכולנו שווים ונמצאים באותה הקלחת, אינו נכון. 80% מהאוכלוסייה משלמים יותר ממה שהם מקבלים, 10% מקבלים מעט יותר ממה שהם משלמים, והיתר מקבלים ריבית כפולה ממה שהם משלמים. כך שהשימוש בריבית מנציח למעשה את אי השוויון.

ריבית פיגורים

ריבית פיגורים היא ריבית אותה משלם החייב במקרה של איחור בתשלום בו היה חייב, והיא מתווסף לקרן החוב ולריבית המקורית. מקור החובה למועד התשלום, קבוע לרוב בהסכם הלוואה או בפסק דין או בחיקוק. השוני המהותי בין ריבית פיגורים לבין ריבית רגילה הוא שבעוד ריבית רגילה מהווה "דמי שכירות" על הכסף, ריבית פיגורים מהווה אמצעי להרתעה ו/או לענישה.

ריבית פיגורים לרוב גבוהה משמעותית מריבית רגילה, והיא עלולה לדרדר את החייבים להסתבכות כלכלית משמעותית, ואף לחדלות פרעון.

חקיקה ופסיקה בתחום בנושא ריבית פיגורים בישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1987 התקין שר התקשורת, באישור וועדת הכספים, את "תקנות הבזק (ריבית פיגורים והוצאות גביה), תשמ"ז-1987", המסדירות באופן מפורש את ריבית הפיגורים שניתן לגבות בעבור 'שירות בזק'.

חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק של הלוואה, מחייב להוסיף הבהרה בנוסח: "אי עמידה בפירעון ההלוואה עלול לגרור חיוב בריבית פיגורים והליכי הוצאה לפועל", לכל הליך שיווקי המעודד נטילת הלוואה.

במאי 2022, אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת, כי "שיעור ריבית הפיגורים המרבי לא יעלה על זה שגובה הבנק בו מנהל הקבלן את החשבון אליו היה אמור הקונה להפקיד את הכסף ולא הפקיד".

ראו גם

• הלוואה
• הלוואה קצרת מועד
• שקילות פער הריביות הנומינליות המכוסות
• ריבית צל

קישורים חיצוניים

• ריבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שעורי ריבית, דף שער בספרייה הלאומית
• ריבית, באתר MathWorld (באנגלית)
• ריבית פיגורים במגזר הפרטי והציבורי בישראל מרכז המחקר והמידע של הכנסת
• פרופ' נחום רקובר, המסחר במשפט העברי שער חמישי - ריבית פיגורים - פיצויים על עיכוב כספים במשפט העברי. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשמ"ח-1987.