רנסאנס (מפלגה)
 | |
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| שם רשמי |
Renaissance  |
| מייסד |
עמנואל מקרון |
| מנהיגים | קתרין ברבארו |
| תקופת הפעילות | 2016–הווה (כ־8 שנים) |
| אידאולוגיות |
ליברליזם ליברליזם חברתי פרו-אירופית "הדרך השלישית" מדינת רווחה |
| מטה | Rue de l'Abbé-Groult 99, הרובע ה-15, פריז |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז[1] |
| ארגונים בינלאומיים | התנועה הדמוקרטית |
| צבעים רשמיים |
כחול צהוב (עד 2022) |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| האספה הלאומית |
153 / 577 |
| en-marche.fr | |
  | |
.jpg)
מפלגת רנסאנס (בצרפתית: Renaissance), שבעבר נקראה הרפובליקה בתנועה!, היא מפלגת מרכז ליברלית צרפתית הדוגלת ב"דרך השלישית", בליברליזם חברתי ובתמיכה באיחוד האירופי ובברית נאט"ו. המפלגה נוסדה ב-6 באפריל 2016 על ידי עמנואל מקרון,[2] המזהה אותה כפרוגרסיבית.[3][4][5]
מאז יוני 2017 המפלגה היא מפלגת השלטון בצרפת.
שמות המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה נרשמה בשם הרשמי Association pour le renouvellement de la vie politique (בעברית: האגודה להתחדשות פוליטית)[6]. היא כונתה בשנים 2016–2017 En Marche! (בעברית: קדימה![7] או בתנועה!; תעתיק: אן מארש!)[8]. לאחר מכן כונתה, בשנים 2017–2022, הרפובליקה בתנועה! או הרפובליקה צועדת! (בצרפתית: La République en marche!). במאי 2022 שונה שמה ל"רנסאנס".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה הוקמה באמיין על ידי שר הכלכלה לשעבר עמנואל מקרון באפריל 2016 בשם "en marche!" (קדימה!),[9] ומתחילה נועדה להתמודד בבחירות הפרלמנטריות בצרפת ביוני 2017[10] על מנת לצבור רוב באספה הלאומית של צרפת.[11]
לאחר שיו"ר המפלגה עמנואל מקרון נבחר לנשיא צרפת במאי 2017, המפלגה שינתה את שמה ל-"La République en Marche!" ותחת שם זה התמודדה בבחירות לאספה הלאומית ביוני 2017.
כמפלגה בת 267,745 חברים רשומים,[12] היא יצרה ברית עם רשימת מודם (MoDem), בראשות פרנסואה ביירו, יחד הם זכו ברוב המושבים באספה הלאומית בבחירות לפרלמנט 2017. ביחד יש להם 350 צירים מתוך 577, מתוכם 308 לקדימה! ו-42 למודם, וכך הפכה למפלגה הגדולה ביותר בצרפת.
ביוני 2019 הצטרפה לקבוצה התחדשות באירופה.
ב-5 במאי 2022, המפלגה שינתה את שמה לרנסאנס לקראת הבחירות לפרלמנט ב-2022. אל הברית עם מודם צורפו רשימת אופק ורשימות קטנות.[13] הברית איבדה את הרוב באספה בעקבות הבחירות.[14]
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שמקרון היה חבר המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית בשנים 2006–2009 ועצמאי בשנים 2009–2016,[15][16] המפלגה שהקים אינה מהווה מפלגת שמאל או ימין, ומקרון עצמו מתאר אותה כמפלגה פרוגרסיבית.[17] עם זאת, משקיפים ופרשנים פוליטיים משייכים את המפלגה כמפלגה סוציאל-ליברלית או פשוט מפלגה ליברלית ומפלגת מרכז.[18][19][20][21]
מצע המפלגה ממזג רעיונות סוציאל-דמוקרטים עם כלכלת שוק חופשי בגישת "הדרך השלישית" ("Third Way"), בדומה לביל קלינטון, טוני בלייר וגרהארד שרדר, וכך הגדירו אותה גם מספר מומחים אקדמאיים.[22] הדובר המרכזי במפלגה בעד דרך זו היה ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, שמאוחר יותר תמך במקרון לנשיאות.[23] המפלגה דוגלת באיחוד בין שברי החברה הצרפתית, המפולגת בין שמאל לימין.[24] מפלגתו נחשבת ככוח הפוליטי הפרו-אירופי המשמעותי והברור ביותר בצרפת, ותומכת בשדרוג מעמד צרפת באיחוד האירופי, לצד תמיכה בקליטת אזרחים זרים שייתנו יד בהזנקת הכלכלה.[25] המפלגה דוגלת במאבק בשינוי האקלים ובקיום הסכם פריז להפחתת פליטת גזי החממה וליושומו האפקטיבי, וכן באיזון בין צרכים אקולוגיים ודרישות כלכליות.
המפלגה תומכת בברית נאט"ו ובעמדה ניצית כלפי התוקפנות של משטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, וכן בהגדלת תקציב הביטחון של המדינה, לצד קבלת פליטים.
גורמים מסוימים בישראל תיארו את מקרון כ"יאיר לפיד הצרפתי", בשל דמיון ביניהם בהלך הרוח הפוליטי.[26]
תוצאות בבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות לנשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנת בחירות | מועמד | מספר קולות בסיבוב הראשון | אחוזים | מספר קולות בסיבוב השני | אחוזים | מפלגה מנצחת |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 2017 | עמנואל מקרון | 8,657,326 | 24.01% | 20,753,798 | 66.1% | קדימה! |
| 2022 | עמנואל מקרון | 9,785,578 | 27.84% | 18,779,641 | 58.54% | קדימה! |
הבחירות לפרלמנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנת בחירות | סיבוב ראשון | סיבוב שני | מושבים | +/− | מקום | ממשלה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קולות | אחוזים | קולות | אחוזים | |||||
| 2017 | 6,391,269 | 28.21 | 7,826,245 | 43.06 | 308 / 577
|
 308
|
1 | רוב נשיאותי עם התנועה הדמוקרטית |
| 2022 | 5,857,364 | 25.75 | 8,002,419 | 38.57 | 250 / 577
|
 58
|
1 | ממשלת מיעוט |
ראשי המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יושבי ראש
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמנואל מקרון (עד ה-8 במאי 2017)
- קתרין ברבארו (מאי 2017-מכהנת)
מזכ"לי המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לודוביק שאקה
- רישאר פראן (אוקטובר 2016-מכהנת)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של En Marche (בצרפתית)
רנסאנס, ברשת החברתית פייסבוק
רנסאנס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
רנסאנס, ביישום טלגרם
רנסאנס, ברשת החברתית אינסטגרם
רנסאנס, ברשת החברתית LinkedIn
רנסאנס, סרטונים בערוץ היוטיוב
רנסאנס, באתר פליקר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Milner, Susan (6 בפברואר 2017). "Emmanuel Macron and the building of a new liberal-centrist movement". EUROPP. London School of Economics. נבדק ב-25 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "France's Macron joins presidential race to 'unblock France'". BBC News.
- ^ spécial, Patrick Roger Charente-Maritime, Vendée, envoyé (20 באוגוסט 2016). "Macron précise son projet « progressiste » pour 2017" – via Le Monde.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Emmanuel Macron : son mouvement "En marche" fait bien rire les internautes". Planet. נבדק ב-2017-04-24..
- ^ "«En marche» : le bébé du ministre fait ses premiers pas". Libération.fr. 2016-04-20. נבדק ב-2017-04-24.
- ^ Quinault Maupoil, Tristan. "Le mouvement de Macron part maintenant à la chasse aux élus et aux dons". Le Figaro (בצרפתית). נבדק ב-21 בפברואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Callus, Andrew; Jarry, Emmanuel (16 בנובמבר 2016). "Macron Launches French Presidential Bid as Polls Show Tight Race". Reuters. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "France election: Far-right's Le Pen rails against globalisation". 5 בפברואר 2017. נבדק ב-5 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Emmanuel Macron lance un " mouvement politique nouveau " baptisé " En marche ! "". Le Monde.fr (בצרפתית). 6 באפריל 2016. ISSN 1950-6244. נבדק ב-2 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Emmanuel Macron marche sur l'eau". L'Opinion. 25 בספטמבר 2016. נבדק ב-10 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Législatives : Macron veut des candidats «En Marche !» sinon rien". Le Parisien. 28 במרץ 2017. נבדק ב-7 באפריל 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ La carte des comités - En Marche!
- ^ https://www.ouest-france.fr/politique/edouard-philippe/soutenir-macron-preparer-l-avenir-ce-que-l-on-sait-du-nouveau-parti-d-edouard-philippe-c7be763e-293a-11ec-98e6-24c022346914
- ^ Macron stripped of majority after crushing blow in parliamentary elections, France 24, 2022-06-20 (באנגלית)
- ^ "Macron, militant PS depuis 2006, n'est plus à jour de cotisation depuis 5 ans". L'Obs (בצרפתית). נבדק ב-10 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ politique, Le Scan (18 בפברואר 2015). "Emmanuel Macron n'est plus encarté au Parti socialiste". Le Figaro (בצרפתית). ISSN 0182-5852. נבדק ב-10 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Finalement, le parti d'Emmanuel Macron est "et de droite, et de gauche" (mais surtout progressiste) – Le Lab Europe 1" (בצרפתית). נבדק ב-10 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cowley, Jason (23 בפברואר 2017). "Emmanuel Macron: a populist eruption from the liberal centre". New Statesman (באנגלית). נבדק ב-25 באפריל 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Endeweld, Marc (10 בדצמבר 2016). "La démonstration de force du social-libéral Emmanuel Macron". Marianne (בצרפתית). נבדק ב-25 באפריל 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Milner, Susan (6 בפברואר 2017). "Emmanuel Macron and the building of a new liberal-centrist movement". EUROPP. London School of Economics. נבדק ב-25 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Venturini, Lionel (12 בינואר 2017). "En marche ! Un social-libéral pour piloter le projet de Macron". L'Humanité. נבדק ב-25 באפריל 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lorimer, Marta (31 בינואר 2017). "En Marche? Who is Emmanuel Macron and why he stands a chance to win the French presidency". EUROPP. London School of Economics. נבדק ב-25 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "C'est la confiance des entreprises que Manuel Valls doit vraiment obtenir". Slate.fr (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
- ^ גיא אלסטר, יריביו נפלו כמו זבובים, וטירון חסר ניסיון בדרך לכבוש את האליזה, באתר וואלה, 24 באפריל 2017
- ^ "A Berlin, Macron veut « restaurer la confiance avec les Allemands en faisant des réformes sérieuses »". Le Monde.fr (בצרפתית). 2017-01-10. ISSN 1950-6244. נבדק ב-2017-03-04.
- ^ מעיין גרינשפן, עם הגב לאירופה והפנים לאליזה: 11 המועמדים בבחירות לנשיאות צרפת, באתר הארץ, 20 באפריל 2017