סנדק (נצרות)

סַנְדָּק הוא תפקיד סמלי-דתי בנצרות. במסורת הנוצרית, סנדק הוא האיש המקבל על עצמו את האחריות לחינוכו הדתי של תינוק המוטבל בכנסייה ואת הדאגה לגידולו במקרה שיתייתם מהוריו. כיום מקובלת ביותר חובה שנייה זו כמשימה המוטלת על סנדק או סנדקית, והתפקיד איננו נושא עוד, במקרים רבים, שום קונוטציות דתיות. ההגדרה המודרנית של סנדק או סנדקית היא אדם שנבחר על ידי הורי התינוק לגלות עניין קבוע בילד ולתרום לגידולו לאדם שלם יותר. עם זאת, סנדקות איננה מעמד חוקי כמו אפוטרופסות, ואם הורים מתכוונים בכובד ראש לייעד את הסנדקים לשמש כאומנים או מאמצים לילד במקרה של מותם, הם חייבים לציין את הדבר באמצעים המקובלים (כגון צוואה).

בכנסייה האנגליקנית חובה על סנדקים לעתיד לעבור לפחות הטבלה לנצרות כדי שיוכלו לקבל עליהם אחריות זו. הכנסייה הקתולית דורשת גם שהסנדקים המיועדים יעברו את טקס הקונפירמציה.

במקרים רבים ביקשו הורי הילדים להעניק את כבוד הסנדקות לאדם רב השפעה או עשיר, כדי שהילד ייהנה מהשפעתו או מעושרו של הסנדק. אחת התולדות הייתה מתן כבוד הסנדקות לראשי המאפיה, וכך עבר הכינוי "סנדק" והפך לכינוי מקובל של ראשי המאפיה האיטלקית, הן באיטליה והן בארצות הברית. הסופר מריו פוזו כתב ספר, שהיה גם לסרט, בשם "הסנדק".

סנדק יכול, אך איננו חייב, להיות קרוב משפחה של הילד. לילד אחד יכולים להיות מספר סנדקים. בחלק מהכנסיות ריבוי הסנדקים הוא תופעה נפוצה: לדוגמה, בכנסייה האנגליקנית, מקובל שלילד שלושה סנדקים בני מינו ושני סנדקים בני המין השני.

הכנסייה הקתולית

בכנסייה הקתולית, רק קתולים יכולים להתקבל כסנדקים. נוצרי שאינו קתולי איננו יכול להיות סנדק, אבל הוא מוכר כעד נוצרי, הנושא בעיקר תפקידו הרגיל של סנדק. מי שאינם נוצרים אינם באים כלל בחשבון לשום תפקיד דתי שהכנסייה רואה כרשמי, עקב חלקה של רוח הקודש באירוע ההטבלה, לפי תפיסת הכנסייה הקתולית.

קישורים חיצוניים

• סנדק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)