לדלג לתוכן

ניר ברקת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניר ברקת
לידה 19 באוקטובר 1959 (בן 65)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה קדימה, ירושלים תצליח, הליכוד
בן או בת זוג בברלי ברקת עריכת הנתון בוויקינתונים
www.barkat.org.il
שר הכלכלה והתעשייה ה־32
בממשלה ה־37
29 בדצמבר 2022 – מכהן
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
30 באפריל 2019 – מכהן
(5 שנים)
כנסות ה־21–25
ראש עיריית ירושלים
11 בנובמבר 2008 – 4 בדצמבר 2018
(10 שנים)
תפקידים בולטים
  • חבר מועצת העיר ירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניר ברקת (נולד ב-19 באוקטובר 1959, י"ז בתשרי ה'תש"ך) הוא שר הכלכלה והתעשייה וחבר הכנסת מטעם מפלגת "הליכוד". כיהן כראש עיריית ירושלים בשנים 2008–2018 וקודם לכן פעל כיזם וכמשקיע היי-טק.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניר ברקת במהלך מלחמת לבנון הראשונה

ניר ברקת הוא בנם של שולמית (שולה)[1], מדריכת ריקודי עם, וזלמן ברקת (במקור: בנקוביץ), פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. מצד אבי אביו שניאור זלמן, הוא נצר לחסידי חב"ד[2]. ברקת נולד בתל אביב, ובהיותו בן שבועיים חזרה עמו אמו לביתה בירושלים[3]. בהמשך, גדל בשכונת גבעת המבתר שבירושלים.

ב-1977 התגייס לצה"ל, התנדב לחטיבת הצנחנים, ושובץ בגדוד 890[4]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[5]. בזמן המסלול השתתף במבצע מנורה[6], תחת פיקודו של המ"פ אריה נייגר וסגנו אלעזר שטרן. ברקת הוביל את הכוח בדרכו לפינויו על ידי מסוק, זיהה מחבל שארב לכוח והרגו. עם סיום הקורס שב ברקת לצנחנים כמפקד מחלקה בפלוגה המסייעת של הגדוד, ונפצע במבצע מוביל[7] בלבנון, בעת שהסתער על מחבל שהרג את מפקדו, המ"פ סרן מוקי קנישבך[8]. בהמשך שימש ברקת כמפקד פלוגה בגדוד 890, בין היתר במלחמת לבנון הראשונה[9][10]. ב-1983, לאחר שש שנות שירות, השתחרר מצה"ל. בשירות המילואים פיקד במשך שבע שנים על פלוגה בגדוד 7008 שבעוצבת חצי האש, בין היתר במהלך האינתיפאדה הראשונה, והגיע לדרגת רב-סרן[11].

ברקת הוא בעל תואר ראשון במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ולמד באוניברסיטה זו לתואר שני במנהל עסקים, אך לא השלים את התואר[12].

קריירה עסקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 הקים ברקת יחד עם אחיו אלי, יובל רכבי ועמרי מן את קבוצת ההיי-טק "BRM" (ראשי תיבות באנגלית של ברקת, רכבי, מן) שהייתה מהראשונות בעולם לפתח תוכנת אנטי וירוס, והתמודדה מול וירוס המחשב "ירושלים". עם השנים הפכה "BRM" לבית גידול עבור עסקים אחרים בתחום והשקיעה בחברות שונות. ב-1993 השקיעה כ-400 אלף דולר בחברת "צ'ק פוינט", תמורת 50% ממניות החברה. בשנת 1995 השקיעה החברה ב"בקווב" (BackWeb) שהונפקה ב-1999, טרם התפוצצות בועת הדוט-קום, לפי שווי של 420 מיליון דולר, אך לבסוף נסגרה[13]. ברקת כיהן כיו"ר החברות בשנותיהן הראשונות. "צ'ק פוינט" הפכה לאחת מחברות אבטחת המידע המובילות בעולם, והשקעת "BRM" הניבה רווחים של מאות מיליוני דולרים, וממנה רוב ההון של ברקת. דרך חברת החזקות שבבעלותו לברקת השקעות בעסקים רבים, בהם מיטב דש השקעות. מאז בחירתו לכנסת השקעותיו אלה מנוהלות בנאמנות על ידי אחיו אלי ברקת (בניגוד להחלטת ממשלה משנת 2003 האוסרת על מינוי קרוב משפחה כנאמן לפעילות עסקית של שר)[14].

על פי דירוג "פורבס", ב-2021 הונו מוערך ביותר מ-1.3 מיליארד שקל, וברקת כעת חבר הכנסת המיליארדר הראשון והפוליטיקאי העשיר בישראל[15].

כניסתו של ברקת לחיים הציבוריים החלה בתהליך הדרגתי בו היה מעורב בקידום ופיתוח פרויקטים בתחום החינוך, הקהילה והחברה. ברקת ואשתו בברלי היו ממייסדי האתר החינוכי "סנונית", לעידוד שימוש במחשבים ולמידה מקוונת, וייסד את העמותה המפעילה את האתר[16], והוא מכהן כחבר מועצת המנהלים של העמותה. הוא קידם את הקמת "הפרויקט ההוליסטי", יצירת מנהיגות מקומית ופיתוח ארגונים קהילתיים בשכונות ירושלים.

ברקת היה ממייסדי "IVN", רשת הון סיכון אשר נוסדה ב-2001 על ידי קבוצת אנשי היי-טק ישראליים ואמריקאיים במטרה לייצר בישראל סביבה עסקית פלורליסטית המבוססת על סיוע ושיתוף פעולה, על ידי עידוד יוזמות מקוריות וחדשניות. ברקת השתתף כמשקיע בעונה השנייה של התוכנית "הכרישים" ששודרה בערוץ 10.

תרשים האחזקות של ניר ברקת ביולי 2023

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ניר ברקת בע"מ (אלי ברקת 99%| בוורלי ברקת 1%)
    • (99%) ב.נ אחזקות וסטודיו (לשעבר ניר ברקת אחזקות) בוורלי ברקת (1%)
      • (5%) ברצלונה הולדינגס
      • (14%) אקסיד טאלנט
      • (33%) BRM פיננסיים
        • (28.2%) מיטב בית השקעות
        • 33% קבוצת ברמ
          • eTORO
          • Meta Network
          • V-Wave
          • Degania Medical
          • Engageli
          • Giga Spaces
          • Flytrex
          • Livecare
          • PASSAVE
          • Rapid Medical
          • Sweet Inn
          • אורקם טכנולוגיות
          • מדיה פאת' (100%)
          • בנון אחזקות(100%)
          • BRM Group Inc -חברה זרה (100%)
          • ב.ר.מ קפיטל יועצים (100%)
          • המאור הגדול מערכות סולריות (20%)
          • טראפקס (20%)
          • BRM CAPITAL FUND LITIMTED PARTNERSHIP (74%)
          • דואט מדיה (22%)
          • אקווהפס בע"מ (25%)
          • פלייפורם (38%)
          • Ivvobertic (30%)
          • The Garage (30%)
      • 8% דריל ל.ס נוירומרקטינג ישראל
      • 18% איקו בריאות


(מקור: אורי בלאו, שומרים, ניר ברקת לא התנתק מהאימפריה העסקית שלו, באתר כלכליסט, 16 ביולי 2023)

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר מועצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניר ברקת במבצע "משמר הבירה" ב-2007

בינואר 2003 פרש מכל תפקידיו ועיסוקיו העסקיים והחל במסע בחירות לראשות עיריית ירושלים בראש סיעת "ירושלים תצליח". בבחירות לראשות העירייה התמודד ברקת מול אורי לופוליאנסקי וזכה ב-43 אחוזי תמיכה, אך כשל במטרתו הראשית – לזכות בראשות העירייה. סיעתו הפכה לשנייה בגודלה במועצת העיר עם שישה מנדטים, אחרי "יהדות התורה", שזכתה בתשעה מנדטים. לאחר הבחירות שימש כחבר מועצה וכיו"ר האופוזיציה, כיהן כחבר בוועדת החינוך העירונית, בוועדת הכספים ובוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. היה מעורה ומעורב במספר רב של פעילויות ויוזמות חדשות בעיר בתחומי הכלכלה, החינוך, סטודנטים וצעירים ותכנון עירוני. בנובמבר 2006 פרשו שלושה חברים, המהווים מחצית מסיעתו של ברקת, ויצרו סיעה חדשה בעירייה, תוך ביקורת על התנהלותו בה.

בעודו חבר מועצה, הקים את עמותת "סטארט אפ ירושלים", שפעלה לעידוד יצירת מקומות תעסוקה וצמיחה בעיר בתחומים בהם לירושלים יתרון תחרותי. כמו כן היה בין המקימים של עמותת "רוח חדשה", ארגון אשר רואה בסטודנטים וצעירים משאב מרכזי לצמיחה עתידית של ירושלים, ופועל לחברם לעיר. מאז, מכהן ברקת כנשיא-כבוד של העמותה. הוא כיהן גם כחבר הוועד המנהל של הרשות לפיתוח ירושלים, של מט"י (מרכז טיפוח יזמות) ירושלים ושל ארגון הגג של המגזר ההתנדבותי. כמו כן מונה לוועדה לבחינת סל שירותים ברשויות המקומיות של משרד הפנים ולחבר ומ"מ יו"ר הוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע.

בבחירות לכנסת ה-17 היה ברקת ראש מטה מפלגת "קדימה" במחוז ירושלים[17].

ראש עיריית ירושלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניר ברקת בפסטיבל הסרטים ירושלים, 2012

בבחירות המוניציפליות בנובמבר 2008 נבחר ברקת לראש עיריית ירושלים, לאחר שזכה ב-52 אחוזים מהקולות, מול 43 אחוזים של המתחרה העיקרי, מאיר פרוש. סיעתו של ברקת, "ירושלים תצליח", זכתה ב-6 מנדטים ונשארה הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר אחרי "יהדות התורה" עם 8 מנדטים. לבקשתו של ברקת, משכורתו כראש העירייה הייתה שקל אחד לשנה[18].

ערב הבחירות לכנסת ה-19 הודיע על תמיכתו בראש הממשלה בנימין נתניהו[19].

ניר ברקת בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב וראש הממשלה בנימין נתניהו, תשע"ה

בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בשנת 2013 נבחר לתקופת כהונה שנייה בראשות עיריית ירושלים, לאחר שזכה ב־51.91% מהקולות, לעומת משה ליאון שזכה ב־44.58% מהקולות. סיעתו נחלשה ל-4 מנדטים והייתה לשלישית בגודלה. בספטמבר 2014 פרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, כי סיעתו של ברקת, "ירושלים תצליח", סיימה את מערכת הבחירות לראשות העירייה בגירעון של 10 מיליון ש"ח. בעקבות כך, ברקת נקנס בכ-407 אלף ש"ח[20].

ב-22 בפברואר 2015 דקר מחבל פלסטיני בן 18 צעיר חרדי בכיכר צה"ל בירושלים. ברקת ומאבטחו האישי השתלטו על המחבל[21].

בדצמבר 2015 התפקד ברקת ל"ליכוד"[22] והודיע כי אין בכוונתו להתמודד נגד בנימין נתניהו על ראשות "הליכוד".

ברקת ביקר את נתניהו על מינויו של השר זאב אלקין לשר לענייני ירושלים וטען כי זהו בזבוז כספים וכן הפרת ההבטחה של נתניהו שהתיק יישאר אצלו[23].

ביולי 2017 הגיע ברקת להסכם עם "דגל התורה" בנוגע לאופי של שכונות מעורבות של חרדים וחילונים בירושלים[24].

במרץ 2018 הודיע כי לא יתמודד לקדנציה שלישית כראש העירייה, וכי יתמודד על מקום ברשימת "הליכוד" לכנסת ה-21[25]. ב-4 בדצמבר 2018 סיים את תפקידו כראש העירייה.

חבר כנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2019 התמודד בפריימריז של "הליכוד" ונבחר למקום התשיעי ברשימת המפלגה לכנסת ה-21[26], במסגרת תפקידו כח"כ ביקש לוותר על שכרו ולהשתכר שקל אחד בשנה בלבד[27], אך בקשתו נדחתה על ידי חשב הכנסת.

באוקטובר 2019 פרסם ברקת ספר אוטוביוגרפי בשם "רץ למרחקים ארוכים" בהוצאת "ידיעות ספרים".

ברקת נבחר גם לכנסת ה-22 ולכנסת ה-23. במהלך מערכת הבחירות הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שברקת יהיה שר האוצר בממשלה שתקום לאחר הבחירות, אולם בסופו של דבר התפקיד ניתן לישראל כ"ץ. ברקת העדיף שלא לקבל תפקיד שר שסבר כי הוא מיותר[28].

בנובמבר 2021 פייק ריפורטר חשפו כי רשת פרופילים מזויפת בפייסבוק קידמה את ברקת[29]. לאחר הפרסום דווח כי הרשת הצטמקה דרמטית[30].

בבחירות המקדימות של הליכוד לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, התמודד ונבחר למקום השמיני ברשימה ונכנס לכנסת.

שר הכלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע מונה ברקת לתפקיד שר הכלכלה.

ב-4 במאי 2023 הודיע ברקת על הקמת נספחות כלכלית במרוקו[31].

באוקטובר 2024 קרא ברקת לפירוק מנהל מקרקעי ישראל בכדי להקל על יוקר המחיה ולהוריד את מחירי הקרקעות בפריפריה למחיר השווה לכל נפש ואמר שהוא פועל כשר לבצע זאת[32].

במהלך כהונתו נקט ברקת במספר צעדים להקטנת יוקר המחייה, בין השאר על ידי קידום מעבר לתקינה אירופית במטרה להקל על יבוא מוצרים ולהוזיל עלויות לצרכן. הרפורמה כוללת הוספת אלפי מוצרים תחת תקנים אירופיים כדי להפחית את הצורך בבדיקות נוספות בישראל. ובנוסף פעל לפירוק מכון התקנים ורפורמות להגדלת התחרות בשוק המזון והרכב. למשל, הגבלות על יבואני רכב בנוגע למכירת חלפים, ודרישה לפיצול מונופולים בתחום המזון[33].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקת נשוי לבברלי, אמנית ילידת דרום אפריקה. השניים הורים לשלוש בנות[34] ומתגוררים בשכונת בית הכרם בירושלים.

לברקת שני אחים: ערן ואלי. אלי וניר (יחד עם יובל רכבי) הם בעלי חברת "BRM" ומחזיקים כ-28% ממניות בית ההשקעות "מיטב דש"[35][36]. אחיו, אלי, נשוי לאלונה ברקת.

עמדותיו המדיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיו הפומביות של ברקת, כפי שהציג אותן במסגרת מסע הבחירות לעיריית ירושלים, שייכות למרכז-ימין הפוליטי. ברקת מספר בספרו שניסה לדחות את ביצוע תוכנית ההתנתקות באמצעות גישור בין רבנים בכירים לראש הממשלה אריאל שרון[37]. בשנת 2007 ברקת הצטרף ל"קדימה", מתוך נאמנות לשרון. לדבריו, עשה זאת לאחר ששרון התחייב בפניו שמעתה יחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון[38] אך בתחילת שנת 2008 הודלפה לברקת תוכנית של חיים רמון, מבכיריה של "קדימה", לחלוקתה של ירושלים. ברקת ראה בכך סטייה מהדרך שבה האמין והודיע על פרישתו מ"קדימה"[39].

בשנת 2008, עת כיהן כיו"ר האופוזיציה בעיריית ירושלים, הצטרף לסיור עם פעילי ימין המזוהים עם ההתיישבות היהודית בירושלים, בהם דוד בארי, יו"ר עמותת אלע"ד, ואריה קינג, יו"ר הקרן לאדמות ישראל. הסיור היה בשטחי "שער המזרח", אזור שפעילי הימין דרשו שתבנה בו שכונה שתחבר את הגבעה הצרפתית לשטחי E-1 שממזרח לירושלים[40]. בחלוף כשישה חודשים (תחילת 2009), כאשר היה ראש העירייה, החל לקדם תוכנית להקמת מטמנת עפר ופסולת בניין, באותו מקום שבו הצהיר חודשים ספורים לפני כן שבכוונתו להקים בשער המזרח שכונה לסטודנטים. הוא טען שחיים רמון מנהל מגעים לחלוקת העיר והתנגד לכך בתוקף[41].

בשנת 2012 פרסם ברקת את תוכניתו למסירת שכונות ירושלמיות לניהול של הרשות הפלסטינית. יוזמה זו של ברקת כראש עיר, ספגה גינויים מהצד הימני הפוליטי.

בשנת 2012 החל לקדם בניית 300 יחידות דיור בשכונה היהודית קדמת ציון דרומית מזרחית לעיר העתיקה[42].

בשנת 2014 ברקת קידם את תוכנית ערב א-סוואחרה, שכללה בנייתן של כ-7,000 יחידות דיור לתושבי ג'בל מוכבר וערב א-סוואחרה. את התוכנית קידם האדריכל סינן עבד אל-קאדר, אדריכל ידוע, שבעברו (בין 2004–2007) השתתף בתכנון שכונת ערב א-סוואחרה יחד עם עמותת המתכננים "במקום". על רקע מהלכיו של ברקת לקידום תוכנית מתאר זו, עתרו לבית המשפט מספר גורמי ימין ובכללם עמותת עטרת כהנים ואריה קינג, חבר הקואליציה של ברקת.

במהלך היותו חבר כנסת, פרסם את "תוכנית העתיד ליהודה ושומרון" הכוללת הגדלת מספר התושבים היהודים (מתנחלים) ביהודה ושומרון ל-2 מיליון, הקמת 23 אזורי תעשייה ופיתוח התיירות דרך שביל סיפורי התנ"ך.[43]

ספרו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניר ברקת בוויקישיתוף
מאמריו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו עליה בשולה גוטהרד ברקת בהיכל התהילה של הכדורסל הנשי.
  2. ^ המדינה הולכת להתפוצץ מרוב אוכלוסייה, אז מה הפתרון? - ח"כ ניר ברקת, היורש האפשרי של נתניהו בערוץ TOV, סרטון בערוץ "TOV אקטואליה יהודית", באתר יוטיוב (אורך: 10:35)
  3. ^ בראיון אישי עם ניר ברקת של ענת גורן בתוכנית "אנשים", תחת הכותרת "ניר ברקת לא מפסיק לרוץ", ששודר בתאריך ב-14 במאי 2012, נאמר כך: ”...ברקת נולד בשנת 1959 כשאימו הירושלמית, מורה לריקודי עם ירדה ללדת בתל אביב, ובגיל שבועיים חזר לירושלים.”
  4. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 7 באוקטובר 2011
  5. ^ ניר ברקת, "רץ למרחקים ארוכים", הוצאת ידיעות ספרים, 2019, עמוד 9, "את שש שנות שירותי הצבאי עשיתי בצנחנים. נפצעתי ב"מבצע מוביל" בלבנון ונלחמתי שלא יורידו לי פרופיל כדי שאוכל להגשים את משאת חיי ולהיות מ"פ. בשנות השירות הארוכות שלי כלוחם וכקצין, בסדיר ובמילואים, בין הלחימה בלבנון לקסבה של שכם, עוצבה אישיותי".
  6. ^ ניר ברקת, "רץ למרחקים ארוכים", הוצאת ידיעות ספרים, 2019, עמודים 23–24, "אני זוכר היטב את ה"ביצוע" הראשון שיצאתי אליו כלוחם בגדוד במבצע שנערך מעבר לגבול, בלבנון - "מבצע מנורה". המטרה הייתה לפוצץ כמה מבנים ולהרוג מחבלים, וכך עשינו. זו התכלית. חזרנו ללא נפגעים".
  7. ^ על מבצע "מוביל" באתר חטיבת הצנחנים
  8. ^ נירית גורביץ, יניב פוהורילס, גתית פנקס, דפנה הראל כפיר, טל וולק ושרון בורנשטיין, ‏אנשי עסקים ויזמים ישראלים חוזרים אל התופת במלחמות, באתר גלובס, 22 באפריל 2015
  9. ^ מיכל דניאלי, חיבוק דב, ניר ברקת חוזר לביקור בהר דב, באתר צה"ל, 14 באפריל 2010 - במקור, מתוך "במחנה".
  10. ^ אמיר בוחבוט‏, "הטנק הראשון חטף שלושה טילים. היו צרחות בקשר", באתר וואלה, 8 ביוני 2012
  11. ^ גל פרל פינקל, הספר של ברקת מזכיר, שכמו בשנתון 1977, הטובים לא נשארים בצה"ל, באתר זמן ישראל, 19 באוקטובר 2019
  12. ^ ניר ברקת, באתר של עיריית ירושלים
    ניר ברקת, באתר News1 מחלקה ראשונה
  13. ^ אתר למנויים בלבד רוני ליפשיץ, החלטת הפסח של BRM: חלוצת הרשת הישראלית בקווב תסגר, באתר TheMarker‏, 2 באפריל 2013
  14. ^ אורי בלאו, שומרים, ניר ברקת לא התנתק מהאימפריה העסקית שלו, באתר כלכליסט, 16 ביולי 2023
  15. ^ https://forbes.co.il/ניר-ברקת/
  16. ^ סנונית - לעוף רחוק יותר מהדמיון: הצגת הארגון, באתר סנונית
  17. ^ ניר ברקת מונה ליו"ר מטה קדימה בירושלים, באתר ynet, 16 בינואר 2006
  18. ^ סרטונים דני קושמרו, לאן אתה רץ, ניר ברקת?, חדשות ערוץ 2 באתר mako,‏ 16 במאי 2009 – 08:45 דקות מתחילת הכתבה
  19. ^ סרטונים פנחס וולף‏, חיזוק לנתניהו מראש עיריית ירושלים: "תומך בך", באתר וואלה, 21 בינואר 2013
  20. ^ רוני זינגר, המבקר קנס ב-407 אלף שקל את ניר ברקת על ההתנהלות בבחירות 2013, באתר כלכליסט, 30 בספטמבר 2014
  21. ^ סרטונים יאיר אלטמן‏, צפו בתיעוד הפיגוע: המחבל דוקר, המאבטח מסתער, באתר וואלה, 23 בפברואר 2015
  22. ^ עמרי נחמיאס ומשה שטיינמץ‏, יתמודד מול נתניהו? ראש עיריית ירושלים ניר ברקת התפקד לליכוד, באתר וואלה, 22 בדצמבר 2015.
  23. ^ יאיר אלטמן‏, ברקת נגד העברת תיק ירושלים לאלקין: "העיר אינה פרס ניחומים", באתר וואלה, 26 במאר 2015
  24. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, ברקת הגיע להסכם היסטורי עם רבנים על חלוקת השכונות בירושלים, באתר הארץ, 18 ביולי 2017
  25. ^ טל שניידר, ‏ברקת פורש מתפקיד ראש עירית ירושלים, באתר גלובס, 25 במרץ 2017
  26. ^ הישג לראש העירייה לשעבר ניר ברקת: נבחר לעשירייה הראשונה בפריימריז בליכוד
  27. ^ גם בכנסת: ניר ברקת ביקש לא לקבל משכורת
  28. ^ יהודה שלזינגר, "לא רציתי לקבל תיק שמבזבז כספי ציבור", באתר ישראל היום, 21 במאי 2020
  29. ^ בן כספית‏, חשיפה: רשת פרופילים מזויפים קידמה את ניר ברקת, אורלי לוי ועשרות עסקים בישראל, באתר וואלה, 19 בנובמבר 2021
  30. ^ אחרי חשיפת מעריב: רשת הפרופילים המזויפים שקידמה את ניר ברקת הצטמקה דרמטית, באתר מעריב אונליין, 26 בדצמבר 2021
  31. ^ השר ברקת מצהיר על שותפות כלכלית גדולה עם מרוקו, באתר אייס, 4 במאי 2023
  32. ^ רדיו גלי ישראל-השר ניר ברקת: ״חייבים לפרק את מנהל מקרקעי ישראל״, באתר רדיו גלי ישראל
  33. ^ אתר החדשות דבר | כלכלה, עבודה, בריאות וחברה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל
  34. ^ ליאה לוין, בברלי הילס, 2008, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 20 בנובמבר 2008
  35. ^ לפי הדיווחים לבורסה, BRM מוחזקת בבעלות שווה של אלי, ניר ויובל רכבי. החל מ-2015, ניר ברקת מחזיק ישירות בחלקו ב"מיטב דש" באמצעות חברת "ב.נ. ברקת אחזקות וסטודיו בע"מ" (לשעבר - נירברקת אחזקות בע"מ)
  36. ^ ינון בן דוד, חשיפה: כך נראה הסדר ניגוד העניינים של ראש העירייה, באתר mynet‏ ירושלים, 2 בינואר 2018
  37. ^ ניר ברקת, רץ למרחקים ארוכים, עמוד 141, ירושלים, ישראל: ידיעות אחרונות, 2019
  38. ^ ניר ברקת, רץ למרחקים ארוכים, עמוד 143, ירושלים, ישראל: ידיעות אחרונות, 2019
  39. ^ ניר ברקת, רץ למרחקים ארוכים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2019, עמ' 143-139
  40. ^ יהונתן ליס, ברקת: אקים שכונה יהודית במזרח י-ם, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2008
  41. ^ רוני סופר, ברקת: יש סיכום סודי על חלוקת ירושלים, באתר ynet, 13 בפברואר 2008
  42. ^ נדב שרגאי‏, שכונה יהודית באבו דיס - ואלפי דירות לפלסטינים, באתר וואלה, 22 ביוני 2012
  43. ^ ניר ברקת, פורום "קהלת", ראשי המועצות ביהודה ושומרון, העתיד: יהודה ושומרון ובקעת הירדן, ‏נובמבר 2020
חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראלישראל
ראש הממשלה בנימין נתניהו

שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד האוצר זאב אלקין • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • שר הפנים משה ארבל • שר הבריאות אוריאל בוסו • שר במשרד החינוך חיים ביטון • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר העבודה יואב בן צור • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • שר הבינוי והשיכון ושר במשרד ראש הממשלה יצחק גולדקנופף • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר • השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר התיירות חיים כץ • שר הביטחון ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין • השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי • שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר נוסף במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר החוץ גדעון סער • שר ירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי

שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
שרי התעשייה והמסחר
(1948–2003): 		פרץ ברנשטיין • אליעזר קפלן • יעקב גרי • דב יוסף • פרץ נפתלי • פנחס ספיר • חיים יוסף צדוק • זאב שרף • יוסף ספיר • חיים בר-לב • יגאל הורביץ • גדעון פת • אריאל שרון • משה נסים • מיכה חריש • נתן שרנסקי • רן כהן • אהוד ברק • דליה איציק • דני נוה
שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה
(2003–2013): 		אהוד אולמרט • אלי ישי • בנימין בן אליעזר • שלום שמחון
שרי הכלכלה
(2013–2016): 		נפתלי בנט • אריה דרעי • בנימין נתניהו
שרי הכלכלה והתעשייה
(2016 ואילך): 		בנימין נתניהו • משה כחלון • אלי כהן • עמיר פרץ • אורנה ברביבאי • ניר ברקת
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים וחמש
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים או כסגני שרים בממשלת ישראל השלושים ושבע)
סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושבע (68 חברי הכנסת)
הליכוד (32) נתניהו • לוין • גלנט • אוחנה • ברקת • דיכטר • ישראל כ"ץ • קרעי • ביטן • אדלשטיין • רביבו • דיסטל-אטבריאן • ואטורי • דנינו • גוטליב • מילביצקי • ביסמוט • סעדה • דלל • גמליאל • אופיר כץ • גולן • אילוז • קלנר • עטייה • הלוי • מלקו • שקלים • שטרית • פסל • גואטה • בוארון
ש"ס (11) דרעי • מלכיאלי • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב • בצלאל • מישרקי • מלול • מושיאשוילי
הציונות הדתית (7) סופר • סטרוק • רוטמן • וולדיגר • טל • סולומון • סוכות
יהדות התורה (7) גפני • טסלר • אשר • אייכלר • פינדרוס • רוט • ברוכי
עוצמה יהודית (6) בן גביר • וסרלאוף • אלמוג כהן • פוגל • סון הר-מלך • קרויזר
הימין הממלכתי (4) סער • אלקין • השכל • בוסקילה
נעם (1) מעוז
סיעות האופוזיציה (52 חברי הכנסת)
יש עתיד (24) לפיד • מאיר כהן • אלהרר • מירב כהן • שטרן • מיקי לוי • בן ארי • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • שיר • רול • להב-הרצנו • בליאק • רון כץ • צרפתי הרכבי • מזרסקי • סאקס פרידמן • דבורה ביטון • טור-פז • דוידסון • שירי • מירון • ירון לוי
המחנה הממלכתי (8) גנץ • איזנקוט • תמנו • טרופר • מיכאל ביטון • כהנא • פרקש-הכהן • שוסטר
ישראל ביתנו (6) ליברמן • פורר • סובה • ניר • מלינובסקי • עמאר
רע"מ (5) עבאס • טאהא • אל-הואשלה • ח'טיב-יאסין • חוג'יראת
חד"ש-תע"ל (5) עודה • טיבי • תומא סלימאן • כסיף • עטאונה
העבודה (4) מיכאלי • לזימי • קריב • רייטן
ירושליםירושלים ראשי עיריית ירושלים (החל מ-1878)
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית יוסף אל-ח'אלידי (1878–1879) • סלים אל-חוסייני (1882–1897) • פיידי אל-עלמי (1906–1909) • חוסיין אל-חוסייני (1909–1917)
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי עארף א-דג'אני (1917–1918) • מוסא כאזם אל-חוסייני (1918–1920) • ראע'ב נשאשיבי (1920–1934) • חוסיין אל-ח'אלידי (1934–1937) • דניאל אוסטר (1937–1938) • מוסטפא אל-ח'אלידי (1938–1944) • דניאל אוסטר (1944–1945) • ועדה מנדטורית (1945–1949)
ירדןירדן ראשי העיר המזרחית אנואר אל-ח'טיב (1948–1950) • עארף אל-עארף (1950–1951) • חנא עטאללה (1951–1952) • עומר וואעארי (1952–1955) • ועדה עירונית (1955–1957) • רוחי אל-ח'טיב (1957–1967)
ישראלישראל ראשי העיר המערבית דניאל אוסטר (1949–1950) • שלמה זלמן שרגאי (1951–1952) • יצחק קריב (1952–1955) • גרשון אגרון (1955–1959) • מרדכי איש-שלום (1959–1965) • טדי קולק (1965–1967)
ישראלישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת טדי קולק (1967–1993) • אהוד אולמרט (1993–2003) • אורי לופוליאנסקי (2003–2008) • ניר ברקת (2008–2018) • משה ליאון (2018 ואילך)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניר_ברקת&oldid=40056689"