מרים ברנשטיין-כהן

מרים ברנשטיין-כהן
	מרים ברנשטיין-כהן, 1975
לידה	14 בדצמבר 1895; קישינב, האימפריה הרוסית
פטירה	4 באפריל 1991 (בגיל 95); תל אביב-יפו, ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת חרקוב; הגימנסיה העברית "הרצליה" ;
תקופת הפעילות	1918–1991 (כ־73 שנים)
תחום יצירה	שחקנית תיאטרון
הושפעה על ידי	קונסטנטין סטניסלבסקי
פרסים והוקרה	פרס ישראל לתיאטרון.
בן או בת זוג	מיכאל גור (1929–21 באפריל 1969)

מרים ברנשטיין-כהן (14 בדצמבר 1895, קישינב – 4 באפריל 1991, כ' בניסן תשנ"א, תל אביב) הייתה שחקנית תיאטרון הקאמרי, אשר נודעה בתור השחקנית המקצועית הראשונה בארץ ישראל. כמו כן, היא גם הייתה במאית, דוקטור לרפואה^[1], סופרת, משוררת, מתרגמת, מרצה ומורה למשחק. כלת פרס ישראל, יקירת העיר תל אביב ומראשונות "צוותא".

ילדותה ונעוריה

מרים ברנשטיין-כהן, בתו של המנהיג הציוני יעקב ברנשטיין-כהן, נולדה בקישינב שבבסרביה (אז באימפריה הרוסית; כיום במולדובה) ובילדותה הותקף ביתה (נופצו חלונותיו) במהלך פרעות קישינב, זיכרון שעליו סיפרה לתוכנית "עמוד האש"^[2].

אני זוכרת, שלפנות ערב התחילו להתאסף קבוצות של בחורים ממול לבית שלנו. ברחוב בנדרסקיא. משום מה אבא הלך מחלון לחלון והביט החוצה. כשכבר השכיבו אותי לישון, שמעתי ניפוץ של שמשות, ושאלתי את ניאניה, האומנת הרוסיה, מה זה היא אמרה: "תשכבי, תשכבי בשקט; אל תצאי מהחדר" ועוד, וכל השמשות בחדר הגדול נופצו...

בילדותה דיברה מרים עברית, כראוי בבית ציוני, רוסית, שפת השלטון וגרמנית, שפתה של סבתה שמוצאה היה מלבוב. בין השנים 1907–1910 שימש אביה רופא ביישוב היהודי של ארץ ישראל ומרים למדה בגימנסיה הרצליה בעברית. לאחר ששבו לקישינב נשלחה מרים ללמוד בגימנסיה גרמנית, כי הוריה רצו שתשלוט היטב בשפה זו^[3].

מרים ברנשטיין כהן למדה רפואה (סיימה את לימודי הרפואה ב-1918) באוניברסיטה הלאומית חרקוב בחרקוב ובערבים, בהמלצת זאב ז'בוטינסקי, שהיה ידיד המשפחה, למדה משחק בבית הספר הדרמטי של פאול אלין ולאחר שלוש שנות לימודים התחילה לשחק בתיאטרון סינאלניקוב. לאחר מהפכת אוקטובר, בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, מאסה במגפות ופציעות, לאחר שגויסה כרופאה לצבא אדום למלחמה במגפת טיפוס הבהרות אך בהשתדלותו של הבמאי ניקולאי מרדז'אנוב שוחררה^[4]. עזבה את מקצוע הרפואה לטובת לימודי משחק, תחילה בקייב ולאחר מכן במוסקבה. בתקופת לימודיה במוסקבה פגשה את נחום צמח שהציע לה להצטרף להבימה, אך רצונה להמשיך בלימודיה אצל גדולי מורי התיאטרון, כולל קונסטנטין סטניסלבסקי, נמירוביץ'-דנצ'ינקו, הביא לכך שדחתה את ההצעה. היא הופיעה בהצגות בהיכל מהפכת אוקטובר.

התיאטרון הארץ ישראלי

לאחר שלמדה שנה בסטודיו המרכזי של סטניסלבסקי, יצאה מרים ברנשטיין-כהן ב-1921, דרך איטליה, אל ארץ ישראל, שם השתתפה עם מאיר תאומי, מנחם בנימיני ואליעזר ליאוני בייסוד "התיאטרון העברי בארץ־ישראל" בתל אביב^[5], והייתה לגברת הראשונה של התיאטרון הארץ ישראלי. יחד עם קבוצת שחקנים נוספים העלתה בין השנים 1921–1923 הצגות שונות, מרביתן ממקורות רוסיים, אך גם הצגות של אוסקר ויילד, אוגוסט סטרינדברג^[5], הנריק איבסן ואחרים. בהשפעתה ובהנהגתה יצאה לברלין קבוצה של שחקנים ארץ ישראליים, ללימודי משחק. בברלין פגשו שחקנים יהודים נוספים, שהצטרפו אליהם ואת מנחם גנסין, שפרש מהבימה והפך למנהלם כאשר חזרו לארץ ישראל. התיאטרון, שנוסד בברלין ושיחק בארץ ישראל עד 1927, נקרא התיאטרון הארץ ישראלי.

לאחר חזרת הקבוצה לארץ ישראל והגעתו ארצה של תיאטרון הבימה, התפתח מאבק בין התיאטרונים ובהדרגה מרבית השחקנים הצטרפו להבימה, כולל המנהל גנסין ומרים ברנשטיין-כהן נשארה בודדה. בן זוגה של מרים, מיכאל גור, הוזמן לקובנה, כדי לייסד שם תיאטרון עברי. בשנים 1927–1935 מרים הופיעה לעיתים קרובות בנשפי קריאה במזרח אירופה.

בעת ביקורה בקובנה במרץ 1928, פגשה אותה הנערה לאה גולדברג, שגם כתבה ביומנה את התרשמותה מהקונצרט שלה: "היא מקסימה, נפלאה, כל־כך הרבה חיים ואור יש בה. שמעתי שירי משוררים ידועים לי...ואולם עתה לבשו הם צורה אחרת לגמרי והריתמוס שלהם חי בשבילי שבעתיים". ולאחר שראתה קונצרט נוסף: "שמעתי את השפה העברית חיה וכה יפה. כה מצלצלת מעל הבמה...והצלילים היו יפים שבעתיים מאלה שאני מכירה". לאחר שעזבה את העיר, כתבה גולדברג: "עתה בלב כולנו נשארו געגועים אליה ואל... ארץ ישראל"^[6].

ברנשטיין-כהן שיחקה ולימדה משחק בפולין, ליטא ויתר מזרח אירופה וגם בדרום אפריקה. היא ביקשה להתקבל להבימה, אך נדחתה שוב ושוב. ב-1935 שבו בני הזוג, מרים ברנשטיין-כהן ומיכאל גור,(בן מנחם) לארץ ישראל. תיאטרון הבימה סגר את דלתותיו בפניה ואף הפעיל לחצים למניעת הופעותיה, כמו בעצרת בחדרה, ב-1937. ב-1936 ייסדה את הקומדיה הארץ ישראלית ועסקה בהוראת אמנות הבמה.

פעילותה הציבורית

בשנת 1926 נבחרה ברנשטיין-כהן לאספת הנבחרים השנייה מטעם ברית הציונים הרוויזיוניסטים, בה הייתה פעילה עד 1932.

בעקבות המרד הערבי הגדול פסקה להקת הקומדיה הארץ-ישראלית מלהציג. ברנשטיין-כהן נשלחה מטעם קרן קיימת לישראל לרומניה, הונגריה, הולנד ובלגיה ועסקה בתעמולה ועידוד השימוש בשפה העברית באמצעות משחק וקריאה. ערב מלחמת העולם השנייה היא שבה ארצה והחלה לעסוק בהוראה ובהופעות אמנותיות בערי הספר ובמחנות ההגנה (פעילות שנמשכה לאחר קום המדינה במחנות צה"ל).

בשנת 1948 סייעה ליסוד ועד אמני ישראל. היא ייסדה וערכה את כתב העת 'תיאטרון ואמנות'.

לאחר הקמת המדינה הייתה ברנשטיין-כהן פעילה במפ"ם. לאורך השנים היא השתתפה גם בפעילות ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.

התיאטרון הקאמרי

ברנשטיין-כהן הצטרפה לתיאטרון הקאמרי, בו שחקו בהמשך גם בעלה מיכאל גור, בתה אביבה גור ובעלה של אביבה, שהגיע מהבימה לקאמרי, יצחק מיכאל שילה.

בשנת תשל"ה הוענק לברנשטיין-כהן פרס ישראל לתיאטרון.

בקולנוע

"מעשה במונית" (1956)
"פורטונה" (1966)
"פרנהיים" על פי סיפורו של שמואל יוסף עגנון (1970)
"לא ביום ולא בלילה" (1971)
"מלכת הכביש" (1971)
"סוסעץ" (1978)

הפעילות הספרותית

מרים ברנשטיין-כהן עסקה גם בתרגום וכתבה ספרות יפה ושירה.

מספריה

בארץ אופיר, הוצאת שבילים, 1930.
מפיסטו: רומן (שני כרכים), בהוצאת יהושע צ'צ'יק, 1938.
תבערה: רומן, בהוצאת טברסקי, 1948
חווה ובנותיה - מבחר הסיפור על האישה, יצא לאור על ידי עידית, 1953.
כתבי מרים ברנשטיין-כהן, הוצאת כרמי, 1954.
בעולם ההשליות: רומן, תל אביב: הוצאת מרים ברנשטיין-כהן, 1961.
אנציקלופדיה תבל ומלואה - תולדות התיאטרון מראשיתו ועד ימינו, הוצאת מ. מזרחי, 1962.
כטיפה בים: זכרונותיה של מרים ברנשטיין כהן כשחקנית וכסופרת, ילדות, בית הספר לדרמה בחרקוב, החלטורות הראשונות, החוג הדרמטי בגימנסיה הרצליה, האופרה הראשונה, הנחת אבן הפינה לתיאטרון הארץ ישראלי ועוד, הוצאת מסדה, 1971.
שורשים במים: רומן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976.
דממות - שירים, ללא ציון המו"ל ושנת ההוצאה.

מתרגומיה

אלכסנדר פושקין, פולטבה, הוצאת אחיאסף, 1946.
גי דה מופאסאן -מבחר הסיפורים, ללא ציון המו"ל ושנת ההוצאה.
הפטריוט, הוצאת הספרייה הישראלית, 1952, יצא לאור גם בכריכה רכה (שני חלקים) תחת השם לילה אחד בפקין בהוצאת מקור.
אנרי בארביס, יומן המלחמה הוצאת ספרית פועלים, 1950, ספרי משלט.
לב טולסטוי - מבחר הסיפורים, הוצאת עידית, 1954.
לב טולסטוי, מותו של איוון איליץ' הוצאת משרד הביטחון, 1965, ספריית תרמיל.
פרדריק לומיס, חדר הרופא הוצאת מ. מזרחי, 1987, מועדון הספר הטוב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרים ברנשטיין-כהן בוויקישיתוף

מרים ברנשטיין-כהן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מרים ברנשטיין-כהן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מרים ברנשטיין-כהן, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
מרים ברנשטיין-כהן, דף שער בספרייה הלאומית
מרים ברנשטיין-כהן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מרים ברנשטיין-כהן, בארכיון הבימה
רשימת הפרסומים של מרים ברנשטיין-כהן, בקטלוג הספרייה הלאומית
מרים ברנשטיין-כהן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
לאה גילולה, מרים ברנשטיין-כהן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
שרגא הר-גיל, כֹהנת הבמה, מעריב, 8 במאי 1969
טלילה בן-זכאי, מרים ברנשטיין-כהן: משחק זה עוד חיים!: 50 שנה להופעתה המקצועית־תיאטרונית בישראל של השחקנית הוותיקה, מעריב, 8 ביולי 1971

הערות שוליים

^ נסים לוי, יעל לוי "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מרץ 2012, עמוד 138
^ פוגרומים
^ התיאטרון הארץ ישראלי - ביוגרפיה של מרים ברנשטיין-כהן
^ דוד תדהר (עורך), "מרים ברנשטיין-כהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1650
^ ¹ ² להצגת ה"אב" של סטרינדברג, הארץ, 6 ביולי 1921
^ יומני לאה גולדברג, ערכו והכשירו לדפוס רחל ואריה אהרוני, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2005; עמ' 158, 162, 164.

[1] נסים לוי, יעל לוי "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מרץ 2012, עמוד 138

[2] פוגרומים

[3] התיאטרון הארץ ישראלי - ביוגרפיה של מרים ברנשטיין-כהן

[4] דוד תדהר (עורך), "מרים ברנשטיין-כהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1650

[הארץ1-5] ¹ ² להצגת ה"אב" של סטרינדברג, הארץ, 6 ביולי 1921

[6] יומני לאה גולדברג, ערכו והכשירו לדפוס רחל ואריה אהרוני, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2005; עמ' 158, 162, 164.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]