ישראל אלתר

ישראל אלתר

הבית ישראל מגור
לידה	24 באוקטובר 1894 כ"ד בתשרי ה'תרנ"ה גורה קלוואריה, האימפריה הרוסית
פטירה	20 בפברואר 1977 (בגיל 82) ב' באדר ה'תשל"ז ירושלים, ישראל
כינוי	"הבית ישראל"
מקום קבורה	מערת גור - הר הזיתים
מדינה	ישראל
מקום מגורים	ירושלים
תקופת הפעילות	ו' בסיון ה'תש"ח – ב' באדר ה'תשל"ז
חיבוריו	בית ישראל
אב	רבי אברהם מרדכי
אם	ראדע יהודית
אדמו"ר מחסידות גור → אברהם מרדכי אלתר שמחה בונים אלתר ←

רבי ישראל אלתר (כ"ד בתשרי ה'תרנ"ה, 24 באוקטובר 1894 – ב' באדר ה'תשל"ז, 20 בפברואר 1977) היה אדמו"ר בשושלת אדמור"י גור, משקם חסידות זו בישראל לאחר השואה ומן האדמו"רים הבולטים בעשורים שאחרי הקמת המדינה. מכונה על שם כתביו שיצאו לאור לאחר פטירתו ה"בית ישראל".

קורות חייו

רבי ישראל אלתר בצעירותו צועד לימינו של אביו האמרי אמת

נולד בפולין באסרו חג הסוכות (בחו"ל) ה'תרנ"ה (1894), והוא הבן השלישי של רבי אברהם מרדכי אלתר. עד גיל עשר למד עמו סבו רבי יהודה אריה ליב אלתר וכבר אז נודע כעילוי. היה ידוע בייחוד בהקפדתו על זמנים. התארס בגיל שלוש עשרה עם חיה שרה, בת דודו הרב יעקב מאיר בידרמן, ונישא לה בשנת ה'תר"ע, ונולדו לו ממנה בשנת ה'תרע"ז בת בכורה בשם רבקה יוכבד ובחודש תמוז ה'תרפ"א בן בשם יהודה אריה לייב (לייבל'ה).

בהוראת אביו, שבקשו לסייעו, הנהיג כבר בחיי אביו קבוצות אברכים "בני עלייה" מחסידי גור, ומסר להם הנהגות והוראות, כך העיד גם אחיו רבי פינחס מנחם בשיחה לציבור שבועיים קודם פטירתו.

בחודש שבט ה'תרצ"ב בנסיעה הרביעית של אביו לארץ ישראל וכן בשנת ה'תרצ"ה בנסיעה החמישית הצטרף אף הוא לביקור בארץ. בזמן השואה ברח יחד עם אביו מפולין והגיעו לארץ ישראל בח' בניסן ה'ת"ש, אך בני משפחתו הקרובה, אשתו וילדיו, נרצחו בידי הנאצים כמו גם רוב החסידים שהתגוררו בפולין. לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח מונה לממלא מקומו באדמו"רות. בשנה זו נישא בשנית לפערל (שרלוטה), בתו של דוד וינפלד, אך לא נולדו להם ילדים.

בארץ ישראל

כאדמו"ר, שיקם את החסידות, הגדיל את כוחה ועיצב את דרכה. רבי ישראל אסף סביבו את חסידי גור שהתגוררו בישראל מלפני מלחמת העולם ואת ניצולי השואה, וכן פעל לקרב את אלו שהם או הוריהם עזבו את החסידות.

מקובל בציבור החרדי לראות בו את אחד ממשקמי הציבור החרדי לאחר השואה במיוחד בכל הקשור לקביעת נורמות ציבוריות בנושאי צניעות, הפרדה בין המינים והתבדלות מהתרבות הכללית. השפעתו הייתה רבה מאוד וחרגה בהרבה מתחומי ההשפעה של חסידות גור. אישיותו הכריזמטית והכובשת זכתה להערצה של רבים, וצעירים רבים ממגזרים שונים נסחפו אחריו והפכו לחסידיו ומעריציו הנלהבים.

פעילותו הציבורית

פעילותו הציבורית התמקדה בעיקר במסגרת תנועת אגודת ישראל. הוא ייחס חשיבות רבה לתחום החינוך ופעל רבות תוך שיתוף פעולה עם מנהיגים אחרים מהמגזר החרדי להקמת החינוך העצמאי - מסגרת חינוך חרדית אוטונומית - וביסוסו. כמו כן הקים את היומון החרדי המודיע והשקיע מאמצים רבים לבסס את העיתון כלכלית.

על החשיבות הרבה שהרבי ייחס לחינוך ולעיתונות עם השקפה תורנית, ניתן ללמוד מהעובדה שבמשך כל שנות הנהגתו הוא נמנע מלערוך מגביות לכל נושא שהוא אפילו עבור מוסדות החסידות. להוציא מגבית אחת עבור עיתון המודיע ונוספת עבור החינוך העצמאי.

בנוסף לתפקידו כאדמו"ר ומנהיג של חסידות גור שימש גם בתפקיד של יושב ראש מועצת גדולי התורה. מתוקף תפקידו זה השפיע רבות על התנהלותה ודרכה של תנועת אגודת ישראל שנוסדה, בין היתר, על ידי אביו, האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר, שנודע בכינויו ה"אמרי אמת". הוא גם יזם, סייע ועודד את הקמתן מחדש של חצרות אדמו"רים מכל הקהילות החסידיות, שנכחדו בשנות המלחמה.

הנהגותיו

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא סגנון הגיוגרפי.

ה'נסיעה' לאדמו"ר

כחלק מתהליך השיקום של החסידות לאחר השואה, הוא חידש את המושג 'נסיעות' לאדמו"ר לשבתות וחגים, כפי שהיה נהוג בפולין לפני המלחמה. עניין זה של 'נסיעה' ו'עליה לרגל' לרבי, נחשב לאבן יסוד במושגי החסידות וככלי מרכזי לקשר בין הרבי לחסיד.

עריכת השולחן (טיש)

עניין רב עוררו ה"שולחנות" ("טיש" בלשון החסידים) שערך בשבתות וחגים. רבי ישראל ייחס לכך חשיבות רבה, ובמשך 29 שנות הנהגתו כמעט ולא נקטע רצף עריכת הטישים להוציא פעמים ספורות בעת שחלה ואושפז בבית החולים, או בזמנים שיצא לנפוש בחיפה ובמקומות נוספים.

ערך את הטיש בדרך כלל פעמיים בכל שבת וחג; בלילות שבת וכן בשבתות אחרי הצהריים בזמן ה"סעודה השלישית", שנחשב לזמן מיוחד להתעלות רוחנית לפי משנת החסידות ("רעוא דרעוין"). בשנותיו האחרונות (מסוף שנת תשל"א), עקב חולשתו, הוא ערך את הטיש רק פעם אחת בשבת בעת ה"סעודה השלישית".

במהלך הטיש החסידים היו מקבלים יין או בירה, וניגשו לאדמו"ר לאחל "לחיים". הושרו ניגונים שבת חסידיים, והרבי השמיע דברי תורה.

רבים מאלו שאינם מחסידי גור שהתקרבו אליו, כולל בחורי ישיבות מהמגזר הליטאי והמגזר הדתי לאומי, הגיעו לצפות מתוך סקרנות בעת שערך את הטיש והפכו לחסידים נלהבים, בהם היו הרבנים שילה רפאל ומרדכי חברוני.

דאגה ל'יהדות' ('יידישקייט')

הרב אלתר שם דגש מיוחד לצביון היהודי. התמקד בעיקר סביב הדאגה לנושאי הצניעות, החינוך ל"שמירת הברית" מקטנות, וההתבדלות מהחברה והתרבות המתירנית, כמו הימנעות מקריאת עיתונות חילונית וכדומה. הוא ראה בהם אבן יסוד להבטחת המשך הקיום של עם ישראל במתכונתו ההיסטורית ומניעת התבוללותו. הוא גם סבר שנושאים אלה הם אבן היסוד של היהדות והקפדה על שמירה עליהם ממתיקה דינים ומונעת גזירות קשות מעם ישראל. משפט מפתח שהיה נוהג לומר לרבים שהגיעו אליו – "היידיש לא משנה, מה שמשנה זה היידישקייט".

הגותו

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא סגנון הגיוגרפי.

קדושה והתעלות רוחנית

בספר הביוגרפי "פאר ישראל" שליקט וערך הרב ברוך ווידסלבסקי, וכתב הרב אהרן סורסקי, הוא מסביר בין היתר כך את דרכו של הרבי והנהגתו: "הרבי דרש מחסידיו ומעריציו להתעלות מבחינה רוחנית ולקדש את עצמם. הוא סבר שלא ניתן להינצל מהחטא ללא הרחקות מהנאות גשמיות גם בדברים שאינם אסורים לפי התורה". מחסידיו הצעירים אף דרש שלא לטייל ברחוב עם האשה ולהקפיד להימנע, במידת האפשר, מלטייל בכלל ברחוב שלא לצורך וכן לשמור על "קדושת העיניים" שלא יראו מראות לא צנועים.^{[דרוש מקור]}

החמרות ופרישות

הרב אלתר תיקן לחסידיו תקנון מחמיר המיועד להרחיקם מחטא ולקדשם, בין השאר אסר על חסידיו מגע ובילוי עם נשותיהם, כמו קיום של יחסי אישות מעבר למינימום הכרחי, איסור על קיום יחסים במשך תקופה ארוכה לאחר לידה וכדומה. תקנות אלו עוררו עליו מתנגדים רבים גם מקרב רבנים, כמו הרב יעקב ישראל קניבסקי שאף כתב בעילום שם קונטרס המביע הסתייגות מגישתו המחמירה, אם כי נמנע מלצאת למאבק גלוי על כך, והצטער כשפורסם שמו כמחבר הקונטרס. במכתב ששלח אז למו"ל הוא מבקש לגנוז את הקונטרסים לאחר שהתפרסם שהוא המחבר, ומאחר שהתברר לו שיש חסידים שנוהגים במנהגי פרישות אלו מכמה דורות.

הימנעות מ"חילול השם"

למרות שנחשב למחמיר מאוד בנושאי דת, הייתה זו החמרה כלפי פנים ולא כלפי חוץ; דרישותיו מחסידיו ומעצמו היו גדולות אבל הוא נזהר מאוד שלא לגרום למתיחות בין דתיים לחילונים ודאג לשמור, במידת האפשר, על תדמית חיובית של שומרי המצוות אצל אלו שאינם כאלה. הוא סבר שהתגרות בחילונים היא מעשה שיש בו "חילול השם" ולכן דרש מחסידיו להשתדל מאוד להימנע מכל פעולה שפוגעת בתדמית של ציבור שומרי המצוות בקרב הציבור הכללי. בין היתר הוא אסר על חסידיו להשתתף בהפגנות של החרדים בירושלים נגד תנועה בכבישים בשבת וכן אסר על חסידיו ללכת עם 'גרטל' ברחוב (אבנט עשוי מחוטי טרלין ובצדדיו מעין ציציות. החסידים נוהגים לקשור אותו על מותניהם מעל החליפה בעת התפילה וחלקם אף בשעת לימוד תורה).

משנתו התורנית

בשנותיו הראשונות בארץ למד קבלה עם רבה של שכונת שערי חסד וישיבת מרכז הרב, הרב יעקב משה חרל"פ, ולאחר מכן נהג לשאול ספרי קבלה מספריות שונות. כמו כן למד עם הרב דוד כהן (הנזיר).

עסק רבות בפירוש רמב"ן על התורה, ואמר בשם אביו האמרי אמת, כי "כל מילה בספר הינה דינר זהב".

ספריו

הרב ישראל היה משמיע דברי תורה לחסידיו לאחר התפילות בשבתות ובחגים ובמהלך טישים, כמו גם בסעודות ובקידושים שהיה עורך למעגל מצומצם מאנשיו, את דבר התורה שהיה אומר במהלך הטיש היה כותב לאחר מכן בקיצור, וומתוך כתב ידו יצא לאור לאחר פטירתו הספר "בית ישראל" על התורה.

בחיבור נוסף שיצא תחת השם 'בית ישראל ליקוטים', הודפסו דברי תורה נוספים (בעיקר מה שאמר בביתו ונרשמו על ידי חסידים). על חיבור זה הובעה ביקורת^{[דרושה הבהרה]}, והוא נחשב כאסור בהחזקה באופן רשמי^{[דרושה הבהרה]}.

פטירתו

כחמש שנים לפני מותו עבר בהצלחה ניתוח להסרת גידול ממעיו. נפטר בבית החולים הדסה עין-כרם בב' באדר התשל"ז (1977) כתוצאה מנמק במעיים בעקבות חסימה עורקית, לאחר שסירב להתפנות לבית החולים יום קודם בשל קדושת השבת. הוא נקבר ב"מערת גור" בהר הזיתים. בהלווייתו נכחו כ-90,000 בני אדם^{[דרוש מקור]}.

עם תום ימי השבעה מונה אחיו רבי שמחה בונים אלתר, בעל ה"לב שמחה" למלא את מקומו.

ילדיו

• יהודה אריה לייב. נרצח עם אמו בשואה בחודש תשרי תש"ג.
• רבקה יוכבד, אשת הרב אהרן רפפורט מביליץ. נרצחה עם בעלה בשואה.

מתלמידיו וחסידיו

• רבי יהושע זילברמן דיין ורב בתל אביב.
• רבי ישראל יצחק רייזמן חבר בד"ץ העדה החרדית
• רבי בנימין מנדלזון, רב היישוב קוממיות.
• רבי יצחק הוברמן, מרעננה ( כונה על ידי הרבי בתואר רעננער רוב, הרב של רעננה).
• רבי שמעון נתן נטע לעמברגר, ממאקווא, רב הקהילה החסידית בקריית אתא.
• רבי ישעיה מונדרי דיין בית הדין בתל אביב.
• רבי יצחק ידידיה פרנקל רב ואב"ד בתל אביב.^{[דרוש מקור]}
• רבי אברהם אייגר, האדמו"ר מלובלין, שהיה גם אחיינו
• רבי יוחנן מטולנא
• רבי זליג שטיצברג, ראש "חבורת הזעליגיסטן"
• רבי מאיר זילברשטיין, רב בית המדרש הגדול גור בירושלים.
• רבי שלמה זילברשטיין, ראש כולל גור בבני ברק
• רבי שילה רפאל אב"ד בירושלים.
• רבי יעקב ווייל ראש ישיבת שערי תורה
• רבי יצחק מנחם וינברג, האדמו"ר מטולנא

הנצחתו

על שמו ולזכרו נוסדו ישיבות באשדוד ישיבה קטנה לצד ישיבה גדולה בשם 'בית ישראל', בבני ברק ישיבת 'מאור ישראל', בירושלים ישיבת 'פאר ישראל', בראשון לציון ישיבה קטנה וגדולה וישיבות למחוננים 'נזר ישראל', בנין בית המדרש "בית ישראל" שבישיבת חידושי הרי"ם בתל אביב, בניו יורק מתיבתא בית ישראל, וכן כוללים הנושאים את שמו, לצד גמ"ח "עזר נישואין בית ישראל" על שמו.

לקריאה נוספת

• אהרן סורסקי, פאר ישראל, שלושה כרכים, ירושלים: עמודי האור, תשנ"ח
• דוד זריצקי, חלל שלא יתמלא, כאשר ישא האומן את היונק, נדפס בשנית בתוך ספרו: זכרונם לברכה: גאוני הדורות ואישי סגולה, עמ' 379–386
• דפנה שרייבר, רבי ישראל אלטר וגור בישראל: אמונות, ערכים ופוליטיקה חסידית (1948–1977), חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, הוגש לסנאט האוניברסיטה העברית, מאי 2021.

קישורים חיצוניים

• בנימין בראון וחיים שלם, '"גור בארץ": ה"בית ישראל" ושיקומה של חסידות גור בארץ ישראל', מתוך: 'הגדולים': אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל (ירושלים תשע"ז).
• כרטיס הקבר של האדמו"ר מגור ר' ישראל אלתר, באתר הר הזיתים
• ישראל אלתר, דף שער בספרייה הלאומית
• ישראל אלתר, דף שער בספרייה הלאומית