לדלג לתוכן

האיטי

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רפובליקת האיטי
République d'Haïti
Repiblik Ayiti
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודוראיי פוקלנדפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוגיאנה הצרפתיתאיי ABCקוסטה ריקההונדורסאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי טרקס וקייקוסאיי קיימןברמודהסן-פייר ומיקלוןגרינלנדרוסיהאיסלנדנורווגיהאירלנדהממלכה המאוחדתגרמניהדנמרקבלגיהצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלתוניסיהניז'רשווייץאיטליה

מוטו לאומי האיחוד יוצר כוח[1]
המנון לאומי La Dessalinienne
המנון
ממשל
משטר דמוקרטיה חצי-נשיאותית
ראש המדינה נשיא האיטי
נשיא האיטי אין (בפועל אריאל אנרי)
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת האיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת האיטי אריאל אנרי (זמני)
שפה רשמית צרפתית, קריאולית האיטית
עיר בירה פורט-או-פרנס 18°32′N 72°20′W / 18.533°N 72.333°W / 18.533; -72.333
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט של האיטי
גאוגרפיה
יבשת אמריקה, אמריקה המרכזית
שטח יבשתי[2] 27,750 קמ"ר (148 בעולם)
אחוז שטח המים 0.7%
אזור זמן UTC -5
היסטוריה
הקמה   
- עצמאות
- הוכרזה
- הוכרה		 מצרפת
1 בינואר 1804
1825 (על ידי צרפת),
1863 (על ידי ארצות הברית)
ישות קודמת צרפתצרפת האימפריה הצרפתית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 בדצמבר 2024)		 11,828,350 נפש (82 בעולם)
צפיפות 426.25 נפש לקמ"ר (31 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים[4]
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0–14 31.19%
גילאי 15–24 19.20%
גילאי 25–54 38.96%
גילאי 55–64 5.94%
גילאי 65 ומעלה 4.71%
כלכלה
תמ"ג[5] (2023) 19.85 מיליארד $ (125 בעולם)
תמ"ג לנפש 1,678$ (175 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2022)		 0.552 (158 בעולם)
מדד ג'יני 41.1 (נכון ל־2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע גורד האיטי‏ (HTG)
בנק מרכזי בנק האיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט ht
קידומת בין־לאומית 509
primature.gouv.ht
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רפובליקת האיטי (בצרפתית: République d'Haïti; בקריאולית האיטית: Repiblik Ayiti) היא מדינה במערב האי היספניולה שבאיי הודו המערבית, הנקראים גם האיים הקריביים. במזרחה האיטי גובלת ברפובליקה הדומיניקנית, וגבול ימי עם ג'מייקה, קובה ואיי טרקס וקייקוס.

בירתה ועיר הנמל הראשית בה היא פורט-או-פרנס. רוב שטחה הררי ומאוכלס בצפיפות וגודלה כ-27,750 קילומטר רבוע. כלכלתה מבוססת על חקלאות (קנה סוכר, קסאווה, אורז, קפה וקקאו) ועל תעשייה קלה. בשנת 2020 מונה אוכלוסיית המדינה כ־11 מיליון תושבים, רובם קתולים.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם "האיטי" בשפת הטאינו הוא "ארץ הרים גבוהים". בצרפתית, כונתה האיטי "פנינת האנטילים", בגלל יופייה של המדינה ובגלל כמות העושר שצברה עבור ממלכת צרפת. במהלך המאה ה-18 המושבה הייתה היצרנית המובילה בעולם של סוכר וקפה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היסטוריה של האיטי

האירופאי הראשון שהגיע לאי היספניולה היה כריסטופר קולומבוס, ב-1492, ותבע בעלות על האי כרכוש הכתר הקסטיליאני. תושבי האי קודם לכן היו מבני הטאינו שקיימו בו חמש ממלכות, שכל אחת מהן הונהגה בידי מנהיג מקומי שכונה "קאסיקה" (Cacique). הקאסיקאים ענדו תליוני זהב, והתגוררו בבקתות מרובעות בעוד יתר התושבים התגוררו בבקתות עגולות. בעת הכיבוש הספרדי, מנו קהילות הטאינו כ-3,000 תושבים כל אחת. לאחר בוא הספרדים לאזור, הם החלו להשתלט על האזורים בהם התגוררו בני הטאינו, ודיכאו את ההתנגדות המקומית. ילידים רבים מתו כתוצאה מחשיפה למחלות שהביאו עמם הספרדים, ובהן אבעבועות שחורות. תרבותם דעכה בהדרגה, כתוצאה מתמותה, נישואי תערובת והפעילות המיסיונרית המסיבית שהנהיגה ספרד.

למן המאה ה-15 השתייכה האיטי למושבה הספרדית סנטו דומינגו. ב-1664 השתלטה חברת הודו המערבית הצרפתית על המושבה, וקראה לה בשם סן-דומנג (Saint-Domingue), ובכך צרפת הכריזה באופן רשמי על דרישתה לבעלות על החלק המערבי של היספניולה. ב-1670 הקימה צרפת את יישוב הקבע הראשון על האי, כף פרנסואה. לפי הסכם רייסווייק (נחתם ב-1697 בין צרפת לקואליציית מדינות שהורכבה מאנגליה, ספרד, הקיסרות הרומית הקדושה ופרובינציות אחרות), ספרד העבירה באופן רשמי את השליש המערבי של היספניולה לצרפת. בסיוע עבדים אפריקאים שהביאו עמם, הכשירו הצרפתים שטחים לגידול קנה סוכר. לימים הפכה האיטי לאחת המדינות המובילות בייצור קפה וסוכר.

בשנת 1791 החלה מהפכת עבדים גורפת, בהנהגת טוסן לוברטיר, שזעזעה את האזור האטלנטי כולו. חיל משלוח צרפתי נשלח להאיטי, נחל הצלחה ראשונית, ולוברטיר הסכים לשביתת נשק. הצרפתים בגדו בו והוא נשלח לגלות בכלא בהרי האלפים, שם מת ב-7 באפריל 1803[7].

המרד התעורר מחדש ב-1802 תחת פיקודו של ז'אן-ז'אק דסאלין, והכוחות הצרפתים שסבלו קשות מקדחת צהובה נוצחו. ב-1 בינואר 1804, הכריז דסאלין על עצמאות סן-דומנג וקרא לה בשם האיטי, שם שפירושו בשפת האינדיאנים תושבי האי המקוריים הוא "ארץ ההרים". האיטי הייתה המדינה המודרנית העצמאית השנייה ביבשת אחרי ארצות הברית, והיחידה בהיסטוריה שקמה כתוצאה ממרד עבדים.

מאז שלטו בה שליטים רודנים מקומיים והיא ידעה תקופות של אנרכיה ועוני[7].

משנת 1915 עד 1934 שלט בה צבא כיבוש אמריקני[7]. בשנת 1957 נבחר פרנסואה דובליה לנשיא, ובסיוע כוחות המשטרה החשאית (ה"טוטון מקוט") הנהיג שלטון דיכוי. הוא נהג לערוך בחירות בהם היה המועמד היחיד[8]. לאחר מותו, בשנת 1971, עלה לשלטון בנו, ז'אן קלוד, והקל מעט את עול השלטון על מנת לזכות במעמד בקהילה הבינלאומית ובסיוע מארצות הברית[9].

בפברואר 1986 הודח ז'אן קלוד דובליה מכיסאו וגלה לצרפת[10]. מפקד הצבא, אנרי נמפי, הוביל ממשלה לאומית שהכינה חוקה חדשה, אשר אומצה ברוב גדול במרץ 1987. בחירות שהתקיימו בנובמבר 1987 הופסקו באמצע לאחר שעשרות אנשים נורו במהלך הבחירות על ידי חיילים. בדצמבר 1990 התקיימו בחירות פעם נוספת והפעם נבחר הכומר ז'אן-ברטראן אריסטיד ברוב של יותר משני שלישים מהקולות. אולם באוגוסט 1991 הצביעו 83 נציגי פרלמנט נגדו ורק 11 הצביעו בעדו. חודש אחר כך התקיימה הפיכה צבאית אשר הדיחה את אריסטיד מתפקידו[11]. בעקבות זאת הפעילה הקהילה הבינלאומית אמברגו על האיטי[12], אשר נמשך עד 15 באוקטובר 1994, היום בו הושב אריסטיד לתפקידו מגלות של שלוש שנים. בשנת 1995 התקיימו בחירות אשר הוחרמו על ידי רוב המפלגות והשתתפו בהן רק 30% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות שהתקיימו באפריל 1997 השתתפו רק 10% מבעלי זכות הבחירה[13].

בשנת 1996 נבחר לראשונה רנה פרבאל כנשיא המדינה, הוא הנהיג מספר רפורמות כלכליות אך הפסיד בבחירות הבאות ב-2001 לז'אן-ברטראן אריסטיד שחזר מגלות ונבחר פעם שנייה, אך הודח ב-2004[14]. בבחירות 2006 זכה שוב רנה פרבאל[15].

בתחילת אפריל 2008 פרצו מהומות על מחיר האוכל הגבוה: מאז 2007, המחירים למספר מזונות חיוניים, עלו בכ-50%. ב-8 באפריל תקפו המתפרעים את ארמון הנשיאות אך גורשו על ידי חיילי האו"ם וראש ממשלת האיטי הודח[16].

ב-12 בינואר 2010 התרחשה רעידת אדמה עזה בעוצמה 7 בסולם ריכטר שפגעה בבירה פורט או פרנס, והותירה הרס רב. בעיר הבירה נהרסו מבני שלטון רבים ובהם ארמון הנשיאות[17][18]. 230 אלף מתושבי האיטי נהרגו ברעידת האדמה. ב-22 באוגוסט 2011 פגע במדינה הוריקן איירין[19].

ב-4 באוקטובר 2016 פגע הוריקן מת'יו ליד לס אנג'ליס. זהו ההוריקן הכבד ביותר שפגע במדינה מאז הוריקן סליאו ב-1964[20].

בשנת 2018 התרחשה באזור רעידת האדמה חזקה.

מפברואר 2017 עד ב-7 ביולי 2021 כיהן כנשיא האיטי ז'ובנל מואיז עד שנרצח בביתו בהתנקשות על ידי קבוצת חמושים[21]. בעקבות הרצח פרצו באי מהומות[22]. לאחר הרצח מונה אריאל הנרי לנשיא ולראש הממשלה בפועל בתמיכה בינלאומית וללא בחירות, ומאז הוא דחה את הבחירות לפרלמנט ולנשיאות[23].

ב-14 באוגוסט 2021 התרחשה בהאיטי רעידת אדמה נוספת בעוצמת 7.2 בסולם מגניטודה לפי מומנט, בה נהרגו כ-1,300 ונפצעו כ-6,000 איש[24]. כתוצאה מכך הוכרז מצב חירום כללי למשך חודש[25].

במרץ 2024, בזמן יציאתו של הנשיא אריאל הנרי לביקור בקניה, הסתערו אלפי חברי כנופיות חמושים על תחנות משטרה, בתי סוהר, שדה התעופה המרכזי וארמון הנשיאות. בראש הכנופיות החמושות והאלימות עמד ג'ימי שריזייה המכונה "ברביקיו" ואשר היה ידוע באכזריותו. הכנופיות החמושות שחררו כ-4,000-5,000 אסירים מבתי הכלא, השתלטו על רוב שטח הבירה ושלטו במדינה במגוון רחב של תחומים. במדינה נוצר כאוס ודווח על מקרים רבים של אונס, עינויים וחטיפות. עקב השתלטות הכנופיות התפטר אריאל הנרי מתפקידו[26][27][28].

פוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פוליטיקה של האיטי

המשטר הנוכחי של האיטי נקבע בחוקה בשנת 1987[29]. על פי החוקה, אזרח האיטי הוא אדם שנולד בהאיטי לאב או לאם שהם אזרחי האיטי, או מי שהתאזרח בהאיטי לאחר חמש שנות מגורים במדינה. האזרחות אובדת למי שקיבל אזרחות של מדינה אחרת, עבד בשליחות מדינה אחרת או התגורר בה ללא אישור של רשויות האיטי[30].

להאיטי רשות מחוקקת המורכבת משני בתים: בית נבחרים וסנאט. לכל מחוז של האיטי נציג בבית הנבחרים, ולמחוזות עירוניים עד שלושה נציגים. בבית הנבחרים כולו לפחות 70 נציגים הנבחרים בבחירות כלליות במחוזותיהם[31].

ב-2022 צפוי להתקיים משאל עם חוקתי שיביא למספר שינויים בנושא משרת ראש הממשלה, הסנאט, שיטת הבחירות וכהונתו של הנשיא.

בחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בחירות בהאיטי

הבחירות בהאיטי נערכות כל חמש שנים, ובהן נבחר נשיא האיטי. הנשיא נבחר כאשר הוא מקבל רוב מהקולות. אם אף מפלגה לא קיבלה רוב מהקולות נעשה סבב שני בין שתי המפלגות בעלות מספר הקולות הרב ביותר, וראש המפלגה בעלת מספר הקולות הרב ביותר מתמנה לנשיא.

הבחירות האחרונות בהאיטי התרחשו בשנת 2022, יחד עם משאל העם החוקתי.

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטר כסף של האיטי

האיטי היא המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי ובין העניות ביותר בעולם כולו, עם תוצר מקומי גולמי לנפש של כ-$1,300 לשנה (מותאם לכוח הקנייה). הפערים בין עשירים לעניים הם גדולים מאוד, כאשר אחוז אחד של האוכלוסייה אחראי ל-44% מהתל"ג והוא הבעלים של 60% מאדמות המדינה הראויות לעיבוד[32].

כלכלת האיטי מבוססת בעיקר על חקלאות. בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 היה גידול בהיקף התעשייה הקלה, אך בתחילת שנות ה-2000 הייתה נסיגה בהיקף התעשייה בגלל חוסר היציבות הפוליטית של המדינה. למרות זאת, תוצרת תעשייתית היא ענף הייצוא העיקרי של האיטי. מוצרי ייצוא נוספים של האיטי הם קפה, שמן צמחי וקקאו[33].

התעשייה בהאיטי היא בעיקר מפעלי טקסטיל בסביבת הבירה פורט-או-פרנס בבעלות חברות מארצות הברית אשר הקימו מפעלים בהאיטי בעקבות הבטחות של מנהיגה של האיטי, בייבי דוק, לכוח עבודה זול והטבות מס. אולם חלק מהמפעלים עזבו מאז את האיטי בעקבות חוסר היציבות הפוליטית, ביקורת מבית בארצות הברית על ניצול עובדים ובעיות באספקה סדירה של חשמל[33].

כוח העבודה של האיטי מונה כ-3.6 מיליון נפש, אך כ-50% מהם מובטלים ורבים אחרים זוכים לעבודה חלקית בלבד. כ-66% מהמועסקים עובדים בחקלאות, 25% בענף השירותים ו-9% בתעשייה. בשנת 2003 שכר המינימום הועלה מכ-$1 לכ-$2 ליום עבודה[34].

מטבע ובנקאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבע של האיטי הוא הגורד (Gourde), המתחלק ל-100 סנטים. בסוף שנת 2009 דולר אמריקאי אחד היה שווה ל-39.96[35] גורד. במשך תקופה ארוכה היה שער הגורד בערך של חמישה גורד לדולר אמריקאי. אולם בתקופה שבין 1990–1994 ירד שערו לרמה של 15 גורד לדולר, בגלל האמברגו הבינלאומי על האיטי. במהלך השנים 1995–1999 התייצב שערו של הגורד בין 16–18 גורד לדולר אמריקאי[36]. ממשלת האיטי אינה מטילה מגבלות על קניית מטבע חוץ והוצאת כספים אל חוץ למדינה[37].

דו"ח של קרן המטבע הבינלאומית ציין כי 38% מההפקדות בבנקים בהאיטי היו בדולרים ו-41% מהאשראי שניתן על ידי בנקים בהאיטי היה בדולרים. שיעור ההפקדות הדולריות עלה מ-4% בספטמבר 1993 ל-10% בספטמבר 1994, בתקופה בה הייתה אינפלציה של 52%, ומאז המשיך לעלות למרות הירידה באינפלציה. בשנת 1994 היה מעבר לנקיבת מחירי נדל"ן וסחורות יקרות ככלי רכב בדולרים[38].

היסטוריה כלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיטי הייתה בעבר מושבת העבדים העשירה ביותר ביבשת אמריקה, אולם התהפוכות הפוליטיות הביאו אותה למצבה העגום. שלטונו הדיקטטורי של פרנסואה דובליה הביא להגירה ניכרת של בעלי אמצעים מהאיטי ובעקבות זאת לפגיעה בכלכלתה. בשנים 1986–1987, בעקבות המעבר לדמוקרטיה, זכתה האיטי לסיוע חוץ חסר תקדים, אולם הדבר לא מנע הידרדרות במצבה הכלכלי. ייצור הקפה, הקקאו, הסוכר והסבון צנח בעשרות אחוזים ותעשיית הטקסטיל הוכתה קשות בגלל ייבוא מאסיבי של בגדים משומשים זולים. פתיחת נמלי המדינה בעקבות עזיבתו של הדיקטטור ב-1986 הביאה לפריחה של ענף ההברחות שאפשרה יבוא זול של אורז ומוצרים אחרים אשר הציפו את השוק וגרמו לאובדן הכנסות של המגזר החקלאי[39]. בעקבות ההפיכה של יוני 1988 השעו ונצואלה וצרפת את סיוע החוץ שלהן להאיטי[40].

בשנת 1991 עמד התל"ג לנפש של האיטי על 370 דולר לשנה. בשנה זו התרחשה ההפיכה הצבאית שהביאה לאמברגו בינלאומי על האיטי, בין השנים 1991–1994, ולהרס הכלכלה של האיטי[41]. לאחר השבת השליט הנבחר לקראת סוף 1994 התגייסה הקהילה הבינלאומית לסייע להאיטי במענקים ובהלוואות. במהלך ינואר 1995 התחייבו גורמים בינלאומיים לסייע להאיטי ב-1.1 מיליארד דולר, אולם קצב הסיוע בפועל היה נמוך מן המצופה – בשנת 1995 הגיעו כ-500 מיליון דולר, בשנת 1996 כ-400 מיליון דולר ובשנת 1997 רק כ-300 מיליון דולר. ועדת בדיקה מצאה שמחלוקות פוליטיות בפרלמנט של האיטי, שמנעו העברת חוקים נדרשים, היו בין הגורמים שהאטו את קצב השימוש בהלוואות ובמענקים. בשנת 1995 רשמה המדינה צמיחה של 4.6%, אך קצב הצמיחה ירד ל-1.5% בשנת 1997. בשנת 1997 היה התל"ג לנפש רק $260 לשנה, האינפלציה הגיעה ל-17% ושיעור האבטלה היה 60%[42].

צבא וביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הכוחות המזוינים של האיטי

בשנת 1995 החליטה האיטי לפרק את צבאה וזאת בעקבות התערבות צבאית בפוליטיקה ועשרות הפיכות. בשנת 2017 הוקם הצבא מחדש בהוראת הנשיא ז'ובנל מואיז. הכוחות המזוינים של האיטי מורכבים מצבא האיטי, חיל הים של האיטי, חיל האוויר של האיטי, משמר החופים של האיטי, סוכנות הביון הלאומית (ANI) וכמה כוחות משטרה (משטרת פורט-או-פרינס).

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה ממוקמת על חציו המערבי של האי היספניולה בקריביים. על חציו השני נמצאת הרפובליקה הדומיניקנית. האי נמצא בין שני קווי שבר טקטוניים ולכן מועד לרעידות אדמה חזקות. בעבר רוב המדינה הייתה מכוסה ביערות אך בעקבות בירוא יערות נרחב היערות נותרו רק במקומות נידחים. הפאונה של האיטי כוללת חיות אנדמיות רבות כמו הוטיים, עטלפים, תוכיים וקוליבריים.

בשנת 1957 בעקבות פרויקט בניית סכר נוצר אגם פליגר והוא האגם השני בגודלו באי.

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהאיטי מתגוררים כ-11 מיליון איש, בצפיפות של 361 איש לקמ"ר. רובם מתגוררים באזורים עירוניים, עמקים ומישורים הסמוכים לחוף. כ-90%–95% מהתושבים הם ממוצא אפריקני בעיקרו, והשאר הם מולטים – ממוצא מעורב. אחוזים בודדים הם בהירי עור, רובם ערבים, אירופאים וכן מעט יהודים. כ-400 תושבים הם ממוצא מזרח אסייתי, בעיקר מסין. שבטי הטאינו המקוריים נכחדו ברובם עם הגעת הכובשים הספרדים והניצולים הנותרים נטמעו באוכלוסייה האפריקאית.

על אף העוני הרב השורר במדינה ורעידת האדמה הקשה בפורט או פרנס שגבתה חייהם של מאות אלפי בני אדם, זינקה אוכלוסיית המדינה מ-6.2 מיליון נפש במרץ 1998 ל-9.7 מיליון נפשות בפברואר 2011. בהאיטי נהוגות שתי שפות רשמיות: השפה הצרפתית, שבה לומדים התלמידים במערכת החינוך והיא משמשת גם בעולם העסקים, ומדוברת על ידי רוב תושבי האי שרכשו השכלה; והשפה הקריאולית ההאיטית, המבוססת על קריאולית-צרפתית ומושפעת משפות אפריקניות, צרפתית, ספרדית וטאינו. הקריאולית ההאיטית מדוברת כמעט על ידי כל תושבי המדינה. חלק ניכר מהתושבים דוברים גם ספרדית, אך זו אינה שפה רשמית במדינה.

כ-55% מתושבי האיטי הם נוצרים קתולים, ו-29% הם פרוטסטנטים[43]. דת הוודו, המייחדת את תושבי האי, נפוצה בקרב אחוז לא ברור של האוכלוסייה.

אנשים רבים שמוצאם מהאיטי מתגוררים באזורים שונים בעולם. קהילות גדולות של מהגרים מהאיטי נמצאות ברפובליקה הדומיניקנית, בארצות הברית, בקנדה, בקובה ובצרפת.

ב-2010 התגוררו בהאיטי 45,000 האיטים ממוצא אמריקאי.

יהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות האיטי

ראשוני היהודים הגיעו להאיטי עם המתיישבים הצרפתים במאה ה-17, ובהמשך הגיעו גם מהגרים יהודים ממדינות אירופה והמזרח התיכון. ב-1937 הוציאה ממשלת האיטי אשרות כניסה לכ-100 יהודים שנמלטו מאירופה למדינה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ומצאו בה מקלט. בתקופה זו חיו בהאיטי כ-300 יהודים, אך רובם היגרו ממנה עם הזמן. בימינו חיים במדינה כ-25 יהודים, רובם מתגוררים בבירה פורט-או-פרנס[44][45].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטל:
פורטל אמריקה הלטינית

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: האיטי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האיטי

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ החוקה של 1987 קבעה את המוטו כ"חירות, שוויון, אחווה" 1987 CONSTITUTION OF HAITI,
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
  4. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ 1 2 3 עמוס אילון, האיטי - עסק ביש נהדר, הארץ, 17 באפריל 1959
  8. ^ הבחירות ברפובליקה האיטי, הארץ, 2 ביוני 1961
  9. ^ Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, Haiti, Marshall Cavendish, 2005, page 27
  10. ^ רענן דיין, האיטי: ביי־ביי "בייבי דוק", חדשות, 9 בפברואר 1986
  11. ^ מירון רפופורט, נשיא האיטי ברח לונצואלה, חדשות, 2 באוקטובר 1991
  12. ^ מועצת הביטחון מטילה אמברגו על האיטי, חדשות, 18 ביוני 1993
  13. ^ Elizabeth D. Gibbons, Sanctions in Haiti: human rights and democracy under assault, Greenwood Publishing Group, 1999, page 89
  14. ^ גיבור ההמונים לשעבר מואשם בדיכוי ובשחיתות, באתר הארץ, 11 בפברואר 2004
  15. ^ סופית:רנה פרוואל זכה בנשיאות האיטי, באתר הארץ, 16 בפברואר 2006
  16. ^ הארץ, ראש ממשלת האיטי הודח בעקבות עליית מחירי המזון והאנרגיה, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2008
  17. ^ רעש אדמה חזק בהאיטי: חשש לאלפי הרוגים, באתר ynet, 13 בינואר 2010
  18. ^ רעש האדמה בהאיטי | קוראים לעזרה בטוויטר, תורמים בסלולר, באתר הארץ, 14 בינואר 2010
  19. ^ ההוריקן "איירין" עושה דרכה להאיטי ההרוסה, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2011
  20. ^ רויטרס, ניו יורק טיימס והגרדיאן, מניין ההרוגים מהוריקן מתיו בהאיטי זינק ל-877; הסופה הגיעה לדרום קרוליינה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2016
  21. ^ אתר למנויים בלבד אי-פי, ניו יורק טיימס ורויטרס, נשיא האיטי נרצח בביתו. ראש הממשלה הכריז על מצב חירום: "המצב בשליטה", באתר הארץ, 7 ביולי 2021
  22. ^ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס, הצרות רודפות את האיטי. ההתנקשות בנשיא היא פרק נוסף בהיסטוריה העגומה שלה, באתר הארץ, 8 ביולי 2021
  23. ^ הגנגסטר "ג'ימי ברביקיו" השתלט על האיטי, ורה"מ לא יכול לשוב הביתה, באתר ynet, 7 במרץ 2024
  24. ^ אתר למנויים בלבד AP, בתי החולים עמוסים, אלפים ישנים בחוץ: האיטי מתקשה להתמודד עם נזקי הרעש, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2021
  25. ^ האיטי: 304 הרוגים ברעידת אדמה חזקה במדינה, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
  26. ^ האיטי: הממשלה הכריזה על מצב חירום לאחר ש-5,000 אסירים נמלטו מהכלא | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2024-03-04
  27. ^ אלכס נירנבורג, על רקע השתלטות הכנופיות – ראש ממשלת האיטי התפטר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 במרץ 2024
  28. ^ אלכס נירנבורג, "מרטין לותר קינג – אבל עם אקדח": מלך הכנופיות של האיטי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 11 במרץ 2024
  29. ^ 1987 CONSTITUTION OF HAITI
  30. ^ פסקאות 12 ו-13 של החוקה
  31. ^ פסקאות 89–90 לחוקה
  32. ^ Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, Haiti, Marshall Cavendish, 2005, page 37
  33. ^ 1 2 Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, Haiti, Marshall Cavendish, 2005, page 40
  34. ^ Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, Haiti, Marshall Cavendish, 2005, page 41
  35. ^ http://www.exchange-rates.org/Rate/USD/HTG/12-31-2009
  36. ^ Bernhard Fritz-Krockow, Haiti: selected issues, International Monetary Fund, 2000, page 11
  37. ^ Bernhard Fritz-Krockow, Haiti: selected issues, International Monetary Fund, 2000, page 12, remark 6
  38. ^ Bernhard Fritz-Krockow, Haiti: selected issues, International Monetary Fund, 2000, pages 9-11
  39. ^ Americas Watch Committee (U.S.), The More things change-- human rights in Haiti , 1989, pages 109-112
  40. ^ Americas Watch Committee (U.S.), The More things change-- human rights in Haiti , 1989, page 108
  41. ^ Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, Haiti, Marshall Cavendish, 2005, page 42
  42. ^ Elizabeth D. Gibbons, Sanctions in Haiti: human rights and democracy under assault, Greenwood Publishing Group, 1999, pages 88-89
  43. ^ Haiti, United States Department of State (באנגלית אמריקאית)
  44. ^ The Virtual Jewish History Tour - Haiti
  45. ^ נירית בן ארי, הקשר היהודי של האיטי, באתר הארץ, 22 בינואר 2010


מדינות ושטחים תלויים באמריקה הצפונית (לרבות אמריקה המרכזית)
מדינות אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • ארצות הברית • איי בהאמה • בליז • ברבדוס • גואטמלה • ג'מייקה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • קובה • קוסטה ריקה • קנדה
שטחים תלויים איי הבתולה הבריטיים • איי הבתולה של ארצות הברית • איי טרקס וקייקוס • איי קיימן • אנגווילה • ארובה • ברמודה • גוואדלופ • גרינלנד • הולנד הקריבית (בונייר, סאבא, סנט אוסטתיוס) • מרטיניק • מונטסראט • נבאסה • סנט מארטן • סן מרטן • פוארטו ריקו • קוראסאו
מדינות האיים הקריביים
מדינות האיים הקריביים אנטיגואה וברבודה • בהאמה • ברבדוס • ג'מייקה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הרפובליקה הדומיניקנית • טרינידד וטובגו • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • קובה
שטחים תלויים איי הבתולה הבריטיים • איי הבתולה של ארצות הברית • איי טרקס וקייקוס • איי קיימן • אנגווילה • ארובה • גוואדלופ •הולנד הקריבית (בונייר, סאבא, סנט אוסטתיוס) • מונטסראט • מרטיניק • נבאסה • סנט מארטן • סן מרטן • פוארטו ריקו •קוראסאו
הקהילייה הקריבית (CARICOM)
חברות אנטיגואה וברבודה • בהאמה[1] • בליז • ברבדוס • גרנדה • גיאנה • ג'מייקה • דומיניקה • האיטי • טרינידד וטובגו • מונטסראט • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • סורינאם דגל הקהילה הקריבית
חברות נילוות איי הבתולה הבריטיים • איי קיימן • אנגווילה • ברמודה • איי טרקס וקייקוס
מדינות משקיפות ארובה • ונצואלה • הרפובליקה הדומיניקנית • מקסיקו • סנט מארטן • פוארטו ריקו • קולומביה • קוראסאו
[1] חברה בקהילייה אך לא בשוק המשותף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האיטי&oldid=39873649"