גדר המערכת יעל

גדר המערכת יעל היא גדר מערכת אלקטרונית שפותחה על ידי חיים פורת ונפרסה לאורך גבולות מדינת ישראל ובמדינות נוספות. הגדר כוללת גלאים המתריעים על ניסיונות לעבור אותה.

היסטוריה

שנים רבות מאז הקמתה הייתה ישראל מוגנת בגבולותיה על ידי מערכת פרימיטיבית שהייתה מורכבת מגדר רשת פשוטה של חוטי ברזל ומכביש אספלט שביניהם שביל טשטוש לצורך זיהוי טביעות רגלי החודרים. כמה פעמים ביממה היה עובר לאורך הגדר קומנדקר סיור של צה"ל (מצויד בזרקור לתאורה בלילות), נוסע על כביש האספלט ובוחן את הגדר ושביל הטשטוש לגילוי עקבות של חדירה. עם שחר התבצע סיור רגלי ("פתיחת ציר") בהשתתפות גשש, לצורך זיהוי האם הייתה חדירה במשך הלילה. רק עם גילוי סימני חדירה היו נקראים למקום כוחות צה"ל, שהיו מנסים ללכת בעקבות המסתננים, לאתר אותם ולהילחם בהם. באופן זה, כל אדם שרצה להסתנן לישראל, היה מטפס על הגדר או חותך אותה, דורך על שביל הטשטוש וממשיך את דרכו פנימה, ללא הפרעה, כשהוא עלול להתגלות רק לאחר החדירה. המחבלים למדו להמתין בלילה למעבר הקומנדקר, ואז לבצע את החדירה – מה שנתן להם מרווח זמן מספיק גדול לביצוע הפיגוע עד לסיבוב הבא של הסיור, ולפעמים גם לחזור בריאים לשטחם לאחר הפיגוע.

סא"ל (מיל') חיים פורת (פחטר), עובד הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) באותה עת^{[דרושה הבהרה]}, היה מג"ד שריון במילואים. הוא ביצע עם יחידתו אחת לשנה "שירות מבצעי" בן מספר שבועות שכלל פעילות חי"ר ללא טנקים לאורך הגדר בגבול הצפון ועמד על חוסר היעילות של השיטה הקיימת למניעת חדירות מחבלים. עלה בדעתו, כי ניתן להתקין על הגדר מערכת אלקטרונית שתתריע במרכזי הפיקוד שלאורך הגבול על ניסיון החדירה ברגע התרחשותו, תוך ציון קטע הגדר בו הוא מתבצע, דבר שיאפשר מתן אזעקת מצב חירום ביישובים הסמוכים לנקודת החדירה והפעלה מידית של כוחות צה"ל לחיסולה.

מערכת "יעל 5"

גלאי יעל 5

עקרון הפעולה הבסיסי של המערכת התבסס על תיל המתוח על גבי הגדר ובאמצעו גלאי אלקטרו-מכני. כאשר מופעל כוח על התיל, או שהוא נחתך בניסיון חדירה, הגלאי יחוש בכך, יסגור את המגע החשמלי שלו ויפעיל בלוח הבקרה צופר התרעה ונורית שתסמן את מספר הקטע בו הוא מותקן. עיקרון זה מנע אפשרות לקבלת התרעות שווא כתוצאה מתנאי מזג האוויר (כמו שינויי טמפרטורה, רוח, גשם, שלג) מאחר שגורמים אלה פועלים בצורה אחידה לכל אורך התיל ולכן אינם גורמים לתזוזה כלשהי במרכזו שם נמצא הגלאי. המערכת שאושרה להצטיידות צה"ל מאוחר יותר (שזכתה לשם "יעל 5" כשמה של בתו בת החמש של פורת), כללה 13 תיילים ממוכשרים כאלה, בפיזור לגובה הגדר, כאשר גלאי כזה מותקן במרכזו של כל אחד מהם.

פורת התקין דגם לבחינת הרעיון שלו והגיש ב-22 בדצמבר 1968 בקשה למתן פטנט. מרגע זה החל לעניין את צה"ל (אמל"ח מפא"ת, ענף נשק וציוד ועוד) במערכת וביצע הדגמות, הרצאות ופגישות עם הגורמים השונים העשויים לתרום לנושא. כחצי שנה מאוחר יותר, ב-22 ביוני 1969 קיבל הודעה שהוטל איסור פרסום על כל מידע בנושא ועל דחיית מתן פטנט מרשם הפטנטים להמצאתו על פי הוראתו של שר הביטחון משה דיין בנימוק של "שמירה על ביטחון המדינה". יתר על כן, מקום עבודתו – הקמ"ג נדרש להעמידו לדין על הגשת הבקשה שלא בהתאם לנוהל (הגשת בקשה למתן פטנט פרטי לעובד מדינה על המצאה שלא בתחום עבודתו). עניין זה הסתיים במתן אישור להכרה בפטנט כפרטי^{[דרושה הבהרה]} ואף במתן אישור לפורת לעסוק בנושא במקביל להמשך עבודתו בקמ"ג.

באותו הזמן, מפעל מבת (ראשי תיבות: מפעל בית) של התעשייה האווירית ניסה אף הוא לבנות מערכת התרעה לגדרות ביטחון. מערכת זו כללה אלפי גלאים לכל ק"מ גדר (לעומת כמאה במערכת של פורת), הייתה מרובת תקלות ולא אפקטיבית.

על אף חוסר האפשרות להגן על המצאתו בפטנט רשום, החליט פורת, לנוכח החשיבות הרבה שייחס למערכת, להמשיך במאמציו לשכנע את צה"ל, יישובי הספר הסמוכים לגבול ומפעלים בעלי חשיבות אסטרטגית, ביעילות אבטחת היקפם שתושג עם השימוש במערכת. פורת פנה, בין השאר, גם לחיל החימוש לצורך קבלת אישור דגם להמצאתו כנדרש לצורך אספקת המערכת לצה"ל. ניסוי ובדיקת המערכת בוצעו במגרש הניסויים של אל"ם דוד לסקוב מפקד יחידת יפת"ח. הלה התלהב מהרעיון ומהביצוע. לבסוף, ב-9 בפברואר 1971 נתן אל"ם בר-און, רמ"ח אמל"ח באג"מ אישור דגם למערכת "יעל 5" וצה"ל הורשה להזמין את הגדר.

במקביל, ניסו והצליחו אנשי התעשייה האווירית למכור את המערכת שלהם, ללא אישור דגם צה"ל, לרבות קטע באורך מספר ק"מ לאורך הגבול עם ירדן בעמק בית שאן (גזרת כפר רופין–מעוז חיים). תוך זמן קצר התברר כי היא מרובת תקלות והתרעות שווא ולא מצליחה לפעול כראוי בכל מקום בו הותקנה. ואז, בתקופה בה הוטל האיסור למתן הפטנט על המצאת פורת, העתיקה מב"ת את עקרון הפעולה של "יעל 5" ומאותו רגע החלה גם המערכת שלה לפעול כראוי. המפעלים ביטא ומב"ת נהיו למתחרים עם פורת בשכנוע פקידי משרד הביטחון לקבלת הזמנות להקמת המערכות שלהן עבור צה"ל.

ראשון הנענים להצעת פורת (1969) היה מפעל "סולתם", בו יוצרו כלי נשק ותחמושת עבור צה"ל, לאחר שקצין הביטחון ועוד מנהל בכיר שלהם צפו במקרה בהדגמת ההמצאה שבוצעה בפני מפקד חטיבת השריון בה שירת פורת (אל"ם משה בריל) על-גבי הגדר המפרידה בין ימ"ח השריון בו היו מאוחסנים הטנקים שלו (מחנה מנסורה), לבין מפעל סולתם. פורת ייצר את הגלאים הדרושים למערכת זו בביתו ופנה למפעל "ביטא הנדסה ופיתוח בע"מ" בבאר שבע בבקשה לייצר את לוח הבקרה הדרוש. בהמשך, עם קבלת הזמנות נוספות שהגיעו מיישובי ספר, במימון של הסוכנות היהודית (1970: מעוז חיים, כפר רופין, היאחזויות הנח"ל ארגמן, מחולה, דקלה ועוד) חתם פורת על הסכם לשיתוף פעולה עם עמרי טלמון, מנכ"ל ביטא, והם החלו לעבוד יחדיו בפיתוח, ייצור, תכנון והרכבה של הגדר האלקטרונית הזאת. עם העלייה הדרמטית שחלה בקבלת הזמנות נוספות, עזב פורת את מקום עבודתו בקמ"ג ועבר לעבוד בביטא בעסקי הגדר, כאשר הוא משכלל מדי פעם את הגדר שלו ומוציא דגמים נוספים, למשל מערכת "יעל 5" המיועדת להתקנה על-גבי גדר קונצרטינות או מערכת יעל 7, דגם שיועד לתפעול במארבי בטן, הבנוי על חוט דייגים דק וכמעט בלתי נראה, המתוח באוויר וכאשר מחבל נתקל בו - הוא מפעיל מטען שמתפוצץ עליו (אישור דגם צה"ל ניתן ביום 10 באוגוסט 1971) ומערכות "יעל 15" ו"יעל 18" המהוות את דור ב' של מערכות התיילים המתוחים (ראו בהמשך).

• 
  מערכת יעל 5 בקעת בית שאן, ומאחור גדר מב"ת המבוטלת
• 
  מערכת יעל 5 על קונצרטינות
• 
  גלאי יעל 7
• 
  לוח בקרה מערכת יעל 7

בתקופה זו התרחשו מספר פיגועים גדולים בהם נהרגו עשרות אזרחים, בהם הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים, הפיגוע בקרית שמונה, והפיגוע במעלות. בכל המקרים הללו לא התגלו המחבלים בעת חציית הגדר (או סמוך לכך). צה"ל הוזעק למקום הפיגוע עם פתיחת אש המחבלים במקום. זמן מה לאחר הפיגוע במעלות נתקבלה ההזמנה הראשונה להתקנת המערכת על גדר הגבול בגזרת אצבע הגליל.

מהר מאוד השתנתה תמונת אבטחת גבול הצפון בכל קטע בו הותקנה המערכת. התרעה מידית נתקבלה עם הנגיעה הראשונה של המחבלים בגדר, דבר שהותיר לצה"ל את הזמן הדרוש לאיתורם והריגתם בטרם ביצוע מזימתם. התקנת המערכת לאורך גבול הצפון נעשתה ברובה בשנת 1975 ובהמשכה בוצעו התקנות גם בגזרות הגבול האחרות. ב-10 במאי 1974 ביטל שר הביטחון משה דיין את איסור הפרסום ומתן פטנט להמצאתו של פורת. זאת לפני התקנת הקטע הראשון של המערכת על גדר הגבול, אבל אחרי שמב"ת סיימה להעתיק אותו. וכך, ב-26 בספטמבר 1975, כשבע שנים לאחר שהגיש את בקשתו, אושרה ההמצאה כפטנט רשום בישראל. מאותו רגע הורשה פורת לרשום פטנטים על המצאותיו ברחבי העולם.

• 
  קטע ראשון של מערכת יעל 5 בגבול הצפון גזרת אביבים 1974
• 
  פטנט יעל 5 בישראל
• 
  פטנט גלאי מערכת יעל 15
• 
  פטנט גלאי מערכת יעל 15

רשימת הפטנטים (החשובים יותר) שנרשמו בארצות הברית:

• U.S. Patent 3,932,718
• U.S. Patent 4,327,593
• U.S. Patent 4,367,459
• U.S. Patent 4,500,873
• U.S. Patent 4,527,150
• U.S. Patent 4,643,400
• U.S. Patent 4,929,926

על המצאותיו קיבל אישור יצוא ממשרד הביטחון, והגדר האלקטרונית החלה להימכר גם לשאר העולם. היא הותקנה במקומות רבים: בדרום אפריקה, ברודזיה, בכור גרעיני בהולנד, בכורים גרעיניים בטאיוואן, בשדה התעופה של סיאול בקוריאה הדרומית, בהודו - בגבול עם פקיסטן, באקוודור, באוסטרליה וניו זילנד, בארצות הברית, בסין ועוד.

• 
  מערכת יעל 5 ואחריה מערכת מב"ת בתצוגה לצבא פרס בטהראן, 1971.
• 
  מערכת מב"ת בתצוגה לצבא פרס בטהראן, 1971.

מערכת "יעל 15"

גלאי מערכת יעל 15

בהמשך פעולתו של פורת בחברת ביטא פותחה מערכת "יעל 15". מערכת זו מהווה את דור ב' של מערכות ההתרעה מסוג תיילים מתוחים. המערכת, המבוססת אף היא על עקרון הפעולה הבסיסי של מערכת "יעל 5", כוללת כמות בלתי מוגבלת של תיילים ממוכשרים הפרוסים לגובה הגדר (בבתי סוהר הותקנו מערכות בנות 45 תיילים) הממוכשרים כולם על ידי גלאי יחיד.

הגלאי מטיפוס אלקטרוני, אטום למים וללא חלקים נעים, מותקן למכלול התיילים הממוכשרים באמצעות "חוט מאסף" באופן שהפעלת כוח על כל אחד מהם גורמת ליצירת סיגנל אלקטרוני בתוכו, אנלוגי לעצמת הכוח המופעל. סיגנל זה מועבר ללוח הבקרה בו נעשה עיבודו באמצעות מחשב ומתקבלת ההחלטה על מתן ההתראה לרבות הצגת נתונים על עצמת הסיגנל שנתקבל. המערכת נבחנה על ידי חיל החימוש, קיבלה את אישור הדגם ב-14 בנובמבר 1985 ונכנסה מיד לשימוש בצה"ל.

מערכת "יעל 18"

מחבלים שבאו מלבנון חתכו את הגדר באזור משגב עם, נכנסו לשטח ישראל והציבו מארב בנקודת החדירה. סיור צה"ל שמיהר להגיע למקום עם קבלת ההתרעה נתקל באש המחבלים, ושניים מחיילי הסיור נהרגו. בעקבות אירוע זה הציע פורת את מערכת "יעל 18".

מערכת זו נועדה לתת התרעה מוקדמת לפני הגעת המחבלים לגדר הגבול עצמה. המערכת כללה חוט תיל בודד שנמתח ע"ג הקונצרטינה התחתונה שבמערך הקונצרטינות הפרוס לאורך הגבול בצדו הלבנוני של גדר הגבול לאורך קטעים של עד 300 מטר כאשר במרכזם גלאי מטיפוס יעל 15. המערכת הוצגה בפני הגורמים המתאימים בצה"ל (כולל הדגמה באזור האירוע הנ"ל) אולם לא זכתה למימוש.

עם הופעת מערכת "יעל 15" בשוק נעשה מובן מאליו כי זה סוף התקופה של מערכות הדור הראשון. תגובת המתחרה מב"ת לאתגר הייתה רכישת קו הייצור של המערכת מידי בעלי חברת ביטא (חברת כלל תעשיות בע"מ) והעברתו לחברת "מגל מערכות בטחון" שבבעלותה, דבר שהביא לחיסול ביטא תוך פרק זמן קצר.

• 
  טבלת השוואה מערכות יעל 15 לעומת יעל 5, דף 1
• 
  טבלת השוואה מערכות יעל, דף 2
• 
  טבלת השוואה מערכות יעל, דף 3

על מנת להבטיח את המשך קיומה של המערכת לרבות עמידה בהתחייבויות קיימות (פרויקטים בביצוע) עבר חיים פורת יחד עם צוות מצומצם של עובדים מומחים למערכת, לעבודה בחברת מגל. הוא עבד שם שנים רבות, עד שפרש לגמלאות. מערכת "יעל 15" נמצאת בשימוש עד היום סביב אתרים אסטרטגיים רבים בישראל וברחבי העולם.

גלריה

• 
  יעל 15
• 
  יעל 15
• 
  יעל 15
• 
  יעל 15
• 
  יעל 15 בית סוהר
• 
  יעל 15 תחנת כח
• 
  יעל 15 שדה תעופה
• 
  יעל 15 שער ממוכשר
• 
  יעל 15 תחנת כח גרעינית

שימוש בישראל

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: לא ברור האם מדובר על גדר מערכת יעל או על גדר מערכת כללית בישראל.

בשנות ה-70 הותקנה גדר מערכת אלקטרונית בגבול הצפוני של ישראל כדי למנוע חדירת מחבלים. בהמשך הותקנה גדר מערכת בבקעת הירדן. בעת פינוי סיני בשנת 1982 הותקנה גדר מערכת ברפיח. בשנות ה-90 הוקמה גדר המערכת סביב רצועת עזה. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה הוחלט על הקמת גדר מערכת לאורך קו התפר.

בשנת 2006 הוחלט על הקמת גדר מערכת בגבול בין ישראל למצרים. הקמת גדר הגבול ישראל-מצרים הושלמה בדצמבר 2013.

ראו גם

• גדר ההפרדה בין מצרים לרצועת עזה
• המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה
• גדר הגבול ישראל–מצרים
• אבן משתלבת (גבול לבנון)

קישורים חיצוניים

חיים פורת (פחטר), הרצאה באתר יוטיוב