בארי המפריז
 | |
| לידה |
17 בפברואר 1934 Kew, מלבורן, אוסטרליה  |
|---|---|
| פטירה |
22 באפריל 2023 (בגיל 89) דרלינגהרסט, סידני, אוסטרליה |
| מדינה |
אוסטרליה |
| פעילות בולטת | המופע של דיים עדנה |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
1955–2023 (כ־68 שנים) |
| בן או בת זוג |
|
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ג'ון בארי המפריז (באנגלית: John Barry Humphries; 17 בפברואר 1934 – 22 באפריל 2023) היה קומיקאי, שחקן, סופר וסאטיריקן אוסטרלי. עיקר פרסומו הוא על הדמויות שיצר בתוכניות הטלוויזיה שלו, ובראשן דיים עדנה וסר לס פטרסון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפריז נולד ב-17 בפברואר 1934 בפרבר מודרני של מלבורן,[1] בנם של מנהל הבנייה אריק המפריז (1905–1972), ואשתו לואיזה אגנס לבית בראון (1907–1984).[2] סבו, ג'ון ג'ורג' המפריז, היגר לאוסטרליה ממנצ'סטר בסוף המאה ה-18.
בנעוריו החל המפריז לגלות חיבה לאומנות, למורת רוחם של הוריו. הוא אסף ספרים נדירים, צייר, ויצר את דמותו הראשונה, "ד"ר אהרון אזימוט", דאדאיסט גנדרן ופרובוקטיבי, שהתהדר בגלימה שחורה, כובע הומבורג שחור ועיניים מאופרות במסקרה.[3]
במשך שנתיים למד משפטים, פילוסופיה ואמנויות באוניברסיטת מלבורן, ובמקביל שירת תקופה של שירות לאומי במשמר האזרחי של הצבא האוסטרלי.[4] הוא לא סיים את לימודיו באוניברסיטה (אם כי קיבל תואר דוקטור לשם כבוד, כמעט 50 שנה מאוחר יותר).[5] במהלך תקופה זו הוא הפך לחסיד תנועת האמנות הדקונסטרוקטיבית והאבסורדיסטית, דאדא.[6]
ב-1959 עבר ללונדון, שם חי ועבד לאורך שנות ה-60. הוא התחבר עם כמה מהשמות הבולטים בקומדיה הבריטית, בהם דאדלי מור, אלן בנט וג'ונתן מילר. בזכות היכרותו עם דאדלי מור קיבל המאפריז בשנת 1967 את תפקידו הקולנועי הראשון, בסרט Bedazzled בכיכובו של מור ובבימויו של סטנלי דונן. שנה לאחר מכן השתתף בסרט The Bliss of Mrs Blossom לצד שירלי מקליין.[7]
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפריז כתב וביצע שירים ומערכונים בהופעות באוניברסיטה, ולאחר שעזב את לימודיו הצטרף לקבוצת התיאטרון של מלבורן (MTC). שם, בהופעה ב-13 בדצמבר 1955, גילם לראשונה את דמותה של דיים עדנה.[8][9] באוטוביוגרפיה שלו שהתפרסמה בשנת 1992 כתב המפריז כי הבסיס לדמותה של עדנה עלה במוחו כשהיה בן 20, כנשסע עם הפקת "הלילה השנים עשר" של ה-MTC ברחבי מדינת ויקטוריה. הוא הוסיף כי ללא העידוד שקיבל מהמנטור שלו, פיטר אושונסי, "דמותה של עדנה אוורג' הייתה נגדעת באיבה לאחר 1956 ולא הייתה זוכה ללבלב לעולם".[10]
ב-1957 עבר לסידני והצטרף לתיאטרון פיליפ סטריט, שם החיה מחדש את דמותה של עדנה, למרות שבמקור חשב כי תהיה חד-פעמית, וכך הזניק קריירה שנמשכה 50 שנה בתור עקרת הבית הסופרסטארית (ומאוחר יותר מגסטארית, ואז ג'יגאסטארית).[11] אושונוסי נתן להמפריז גם הזדמנויות נוספות, כמו דמותו של אסטרגון בהפקה האוסטרלית הראשונה של "מחכים לגודו".[12]
בשנת 1958 הוציא המפריז מיני אלבום בשם Wild Life in Suburbia, שאת החוברת המצורפת אליו עיצב חברו, האדריכל והסופר המודרניסטי רובין בויד.[13]
לאחר שעבר ללונדון הופיע המפריז בהפקות תיאטרון רבות בתיאטראות וסט אנד, ובראשן המחזמר "אוליבר!" בשנת 1960, שבו לוהק לתפקיד הקברן מר סווורברי. הוא גילם תפקיד זה גם כשההפקה עלתה בתיאטראות ברודוויי ב-1963, ועבר לגלם את פייגין בהפקה המחודשת בתיאטרון פיקדילי שבה השתתף גם פיל קולינס הצעיר בתפקיד דודג'ר. המפריז חזר לדמותו של פייגין גם בהפקה עטורת הפרסים של קמרון מקינטוש בתיאטרון הפלדיום בלונדון ב-1997.[14]
רבים מהמופעים של המפריז שעלו בלונדון הפכו לאחר מכן לסיבובי הופעות בינלאומיים. ההופעות נמשכו בדרך כלל שעתיים וחצי, וכללו מונולוגים סאטיריים מתחלפים, אלתורים והשתתפות של הקהל. המפריז הופיע בעיקר לבדו, אך מדי פעם הצטרפו אליו רקדני ליווי. השחקנית היחידה שחלקה בקביעות את הבמה עם המפריז הייתה אמילי פרי, שגילמה את השושבינה הניו זילנדית של עדנה, מאדג' אלסופ, ודמותה מעולם לא דיברה.[15] המפריז המשיך להעלות את מופעי היחיד שלו, בהם כיכבו דיים עדנה, לס פטרסון וסנדי סטון במשך למעלה מ-60 שנה, עד שהודיע ב-2012 על פרישה מהבמה.[16]
בשנות ה-60 כתב המפריז טקסטים לרצועת הקומיקס The Wonderful World of Barry McKenzie במגזין הסאטירי Private Eye, שהגחיכו התנהגויות של אוסטרלים בחו"ל בליווי איורים של הקריקטוריסט יליד ניו זילנד ניקולס גרלנד. כשאוגדו רצועות הקומיקס לספרים בסוף שנות ה-60 הם נאסרו למכירה באוסטרליה בטענה ש"השתמשו בתועבה לקידום הומור".[17][18]
בקולנוע ובטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהיה חלק מ-The Late Show של ה-BBC בשנים 1966–1967, החליט המפריז להתמקד במופעי היחיד שלו שבהם הופיע כדיים עדנה, סנדי סטון ודמויות אחרות. המבקרים היו חלוקים בדעותיהם לגבי המופעים, אבל ההצלחה שלהם בקרב הקהל הובילה לסדרת טלוויזיה קצרת מועד ב-BBC בשם The Barry Humphries Scandals.[19]
ב-1970 המפריז שב לאוסטרליה וכיכב כדיים עדנה בסרט The Naked Bunyip.[20] בשנים 1971–1972 הוא חבר למפיק פיליפ אדמס ולבמאי ברוס ברספורד כדי ליצור גרסה קולנועית לקומיקס של בארי מקנזי. הסרט צולם באנגליה ובאוסטרליה, זכה לקטילה בקרב המבקרים אך ללהיט ענק בקרב הקהל,[21] והיה לסרט העלילתי האוסטרלי הראשון שהרוויח יותר ממיליון דולר בקופות.[22] באותה שנה הוציא המפריז גם אלבום של דיים עדנה, שבו הקריאה בקולה פואמות כשברקע מוזיקה שהלחין נייג'ל באטרלי.[23]
המפריז השתתף בתוכניות טלוויזיה רבות באוסטרליה, בריטניה וארצות הברית. בין היתר כיכב בקומדיה האוסטרלית לילדים The Bunyip, והנחה את תוכנית האירוח הבריטית The Dame Edna Experience בה ראיין בין היתר את לייזה מינלי, שון קונרי, רוג'ר מור, דאסטי ספרינגפילד, צ'רלטון הסטון, לורן באקול וג'יין סימור.[24] התכנית זכתה להצלחה גדולה ושודרה בשידורים חוזרים ברחבי העולם. ב-1991 הוא כתב לרשת ABC תסריט מקורי שבו גם כיכב בתפקיד הראשי - The Life and Death of Sandy Stone, וב-1998 הנחה את הסדרה ההיסטורית Barry Humphries' Flashbacks.
בשנת 2007 חזר המפריז להנחות תוכנית אירוח קומית נוספת ברשת ITV בדמותה של דיים עדנה, והפעם זכה לראיין כוכבים כמו טים אלן, מישה ברטון, סיגורני ויבר, דבי הארי ושירלי באסי.[25]
במרץ 2008 הצטרף המפריז הצטרף לפאנל השופטים בתוכנית הכישרונות של ה-BBC I'd Do Anything שבה התחרו מועמדות על תפקידה של ננסי בהפקה מחודשת בווסט אנד של המחזמר "אוליבר!".[26][27]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפריז היה נשוי ארבע פעמים. הוא נישא לאשתו הראשונה, ברנדה רייט, כשהיה בן 21, והתגרש ממנה לאחר פחות משנתיים. מנישואיו השניים והשלישיים, לרוזלינד טונג ודיאן מילסטד, נולדו לו שתי בנות, טסה ואמילי, ושני בנים, אוסקר ורופרט. בנו אוסקר היה עורך במגזין האמנות אפולו[28][29] וב-The Spectator.[30] אשתו הרביעית (משנת 1990 ועד מותו ב-2023), ליזי ספנדר, היא בתם של המשורר הבריטי סר סטיבן ספנדר ופסנתרנית הקונצרטים נטשה ספנדר. המפריז וספנדר התגוררו בבית פרטי בווסט המפסטד.[31]
במהלך שהותו בלונדון בשנות ה-60 התמכר המפריז לאלכוהול, וחבריו ובני משפחתו חששו שההתמכרות תפגע בקריירה שלו, או אפילו בחייו. לימים הודה כי האלכוהוליזם היה אחת הסיבות העיקריות לכישלון נישואיו הראשונים, ותרם גם לקריסת נישואיו לאשתו השנייה.[32] ב-1961, בעת שהיה בחופשה בקורנוול עם אשתו, נפל המפריז מצוק בגובה 50 מ' וחולץ במסוק. צוות חדשות של ITN צילם את החילוץ אולם המפריז לא צפה בצילומים אלה עד שהתארח בתוכנית Turn Back Time של ה-BBC ב-2006.[18] במהלך ביקור באוסטרליה בתחילת שנות ה-70 אשפזו אותו הוריו בבית חולים פרטי לגמילה, לאחר שמצאו אותו מוכה ומחוסר הכרה בתעלה בצד הרחוב.[33] לאחר אותה תקרית הוא נגמל מאלכוהול לחלוטין, השתתף מדי פעם במפגשי אלכוהוליסטים אנונימיים, ואף היה אחד מהחברים הרבים שניסו לשווא לעזור לפיטר קוק, שבעצמו מת לבסוף ממחלות הקשורות לאלכוהול.[34]
בשנת 2018 ספג המפריז ביקורת ברשתות החברתיות על התבטאויות שנתפסו כטרנספוביות.[35] התבטאויות אלה כללו התייחסות לניתוח להתאמה מגדרית כ"הטלת מום עצמית" ולזהות טרנסג'נדרית בכללותה כ"אופנה - כמה סוגים שונים של תאי שירותים אפשר שיהיו?". בעקבות התבטאויות אלה פרס ה"בארי", פרס פסטיבל הקומדיה במלבורן שנקרא על שמו של המפריז, שונה לפרס פסטיבל הקומדיה הבינלאומי של מלבורן.[36]
להמפריז היו שני אחים ואחות במלבורן. אחיו כריסטופר עבד כאדריכל, אחיו מייקל (1946–2020) היה מורה והיסטוריון, ואחותו ברברה הייתה מורה.[37]
מוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפריז נפטר בעקבות סיבוכים מניתוח ירך בבית חולים בסידני ב-22 באפריל 2023, לאחר שסבל מנפילה בפברואר אותה שנה. הוא היה בן 89 במותו.[38][39]
בין הסופדים להמפריז היו בני משפחת המלוכה הבריטית - המלך צ'ארלס השלישי, ושרה, הדוכסית מיורק; ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי וראש ממשלת אוסטרליה המערבית, מארק מקגוון, וכן מכריו מתחום הבידור כמו אריק איידל וריקי ג'רווייס.[40]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארי המפריז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בארי המפריז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בארי המפריז, באתר AllMovie (באנגלית)
בארי המפריז, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
בארי המפריז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בארי המפריז, באתר Discogs (באנגלית)
בארי המפריז, באתר Songkick (באנגלית)- בארי המפריז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Return of a passionate pilgrim" (אורכב 01.08.2013 בארכיון Wayback Machine) by Barry Humphries, The Age (7 October 2005)
- ^ Pender, Anne (2011). One Man Show: The Stages of Barry Humphries. ABC Books (HarperCollins). ISBN 978-0-73-049606-9.
- ^ "'Farewell, possum!': Barry Humphries - from Dame Edna Everage to the man behind the mask". Sky News. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dayton McCarthy, The once and future army: a history of the Citizen Military Forces, 1947–74". awm.gov.au. 21 באוקטובר 2022. ארכיון מ-20 באוקטובר 2022. נבדק ב-20 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries accepts honorary doctorate". abc.net.au. ארכיון מ-18 באוגוסט 2003.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries was a master of provocation and glorious grotesquerie". The Guardian. ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-24 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Guide, British Comedy (22 באפריל 2023). "The Bliss Of Mrs. Blossom Cast and Crew Credits". British Comedy Guide. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Coleman, Peter (22 באפריל 2023). "Barry Humphries obituary". The Guardian. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Callanan, Tim (22 באפריל 2023). "A look back at the colourful characters of Barry Humphries". ABC News. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Humphries, Barry (1992). More Please. Viking. pp. 176–177.
- ^ Johnson, Rob; Smiedt, David (1999). Boom-boom!. Rydalmere: Hodder Headline. p. 142. ISBN 9780733609381.
- ^ "Samuel Beckett's Reception in Australia and New Zealand" (אורכב 17.03.2012 בארכיון Wayback Machine), by Russell Smith and Chris Ackerley, in The International Reception of Samuel Beckett, Matthew Feldman and Mark Dixon eds. London, Continuum 2009 pp. 108–128.
- ^ "Wildlife in Suburbia: Barry Humphries". recollection.com.au. ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Smurthwaite, Nick. "Obituary: Barry Humphries". The Stage. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Downes, Siobhan (23 באפריל 2023). "The 'Kiwi' who was Dame Edna Everage's famous sidekick". ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries retires as Dame Edna and Sir Les". The Daily Telegraph. London. 18 במרץ 2012. ארכיון מ-7 בספטמבר 2012. נבדק ב-11 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries, renowned actor behind Dame Edna Everage, dead at 89". ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "BARRY HUMPHRIES". FamPeople. 19 במאי 2019. ארכיון מ-27 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries' Scandals". British Comedy Guide. ארכיון מ-27 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dame Edna Everage Comic Barry Humphries Dies at 89". ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Adventures of Barry McKenzie". Australian Screen. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Groves, Don (23 במרץ 2010). "Beresford reflects on his 'colossal mistake'". SBS. ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ O'Sullivan, Mark: The Biggest Mind Bending Event So Far, Music Performance in Sydney 1932–1994, Sydney University Honours Thesis, 1994. p. 44
- ^ "The Dame Edna Experience" Arrives on DVD in June". ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "THE DAME EDNA TREATMENT". ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries to join panel of I'd Do Anything". BBC. 28 בפברואר 2007. ארכיון מ-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Meet the judges!". BBC. 28 בפברואר 2008. ארכיון מ-5 במרץ 2008. נבדק ב-23 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The feral beast: Changing faces of Apollo". The Independent. London. 14 בפברואר 2010. ארכיון מ-14 בנובמבר 2017. נבדק ב-28 בפברואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
Colin Gleadell, Market News, The Telegraph, 26 April 2010
- ^ Brook, Stephen (17 בספטמבר 2007). "James rocks up at Spectator". The Guardian. London. ארכיון מ-27 בספטמבר 2016. נבדק ב-11 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "RIP Barry Humphries at 89". The Oldie. ארכיון מ-24 באפריל 2023. נבדק ב-24 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Barrow, Andrew (15 באוגוסט 2004). "Barry Humphries: Dame for a laugh". The Independent. London. ארכיון מ-4 במרץ 2016. נבדק ב-26 במרץ 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Pierre, Paul Matthew St (30 בספטמבר 2004). A Portrait of the Artist as Australian: L'Oeuvre bizarre de Barry Humphries. McGill–Queen's University Press. p. 155. ISBN 978-0-7735-7162-4. ארכיון מ-26 ביולי 2020. נבדק ב-21 בספטמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Cain, Sian (22 באפריל 2023). "Barry Humphries, Australian comedian and creator of Dame Edna Everage, dies aged 89". The Guardian. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries lands in hot water over anti-trans comments". news.com.au. 22 ביולי 2018. ארכיון מ-27 בפברואר 2021. נבדק ב-10 במאי 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Murray-Atfield, Yara (16 באפריל 2019). "Barry Humphries's name stripped from Melbourne comedy festival award after transgender controversy". ABC News (Australia). ארכיון מ-6 במאי 2021. נבדק ב-10 במאי 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries: My family values by Annalisa Barbieri". The Guardian. ארכיון מ-16 במרץ 2023. נבדק ב-16 במרץ 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries, entertainment icon behind Dame Edna, dies aged 89" (באנגלית). 22 באפריל 2023. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Runciman, Caleb (22 באפריל 2023). "Barry Humphries: Australian comedic legend dies aged 89". The West Australian. ארכיון מ-22 באפריל 2023. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Barry Humphries: King Charles called Australian comedy legend days before death". 23 באפריל 2023. ארכיון מ-23 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה)
