עין אל-חילווה
 | |
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | דרום לבנון |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 70,000 |
| קואורדינטות | 33°32′30″N 35°22′40″E / 33.54167°N 35.37778°E |
  | |
עין אל-חילווה (מערבית: عين الحلوة, מילולית: "המעיין המתוק/היפה") הוא מחנה פליטים פלסטינים הגדול מסוג זה בלבנון. המחנה ממוקם מזרחית לעיר צידון, כ-50 ק"מ מצפון לגבול ישראל.
המחנה הוקם ב-1948 על ידי הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום כדי ליישב בו פליטים מכפרים ערביים בארץ ישראל: עמוקה, ספוריה, שעב, טייטבא, מנשייה, א-סימירה, א-נאר, א-ספסאף, חיטין, ראס אל-אחמר, א-טירה ותרשיחא שבנפות צפת ועכו שבגליל העליון.[1] עם תושביו המוכרים של המחנה נמנה הקריקטוריסט נאג'י אל-עלי, שגלה ללבנון עם משפחתו בגיל 10 בעת מלחמת העצמאות.
בתחילת המאה ה-21 התגוררו במחנה למעלה מ-70,000 בעלי מעמד פליט. בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הגרו אליו פליטים סורים ומצבת האוכלוסייה מתקרבת ל-120,000 תושבים.[2]
מלחמת לבנון הראשונה
ביוני 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, התנהלו במחנה עין אל-חילווה קרבות בין לוחמי צה"ל ומאות מחבלים שנלחמו מאחורי אוכלוסייה אזרחית במחנה וסירבו להיכנע.[3] הקרבות סביב המחנה היו קשים וארוכים. המחבלים היו מצוידים באמצעי לחימה רבים. על הקרב בעין אל-חילווה אמר תא"ל יצחק מרדכי, שתחת פיקודו כמפקד עוצבת הגליל פעלו הכוחות שלחמו וכבשו את המחנה: ”מחנה עין אל-חילווה היה המעוז המרכזי של המחבלים בדרום לבנון. מאות מחבלים התבצרו בו בבניינים, בצמתים המרכזיים, בבונקרים ובמחסומים הרבים שהוקמו שם [...] עשינו מאמצים רבים להוציא את האזרחים מתוך מחנה הפליטים, אבל מפקדי המחבלים לא איפשרו את הפינוי. הקרב לכיבושו של מחנה הפליטים עין אל-חילווה היה עיקש ואכזרי [...] ”[4]
לאחר המלחמה
במהלך התקופה שלאחר המלחמה עברו למחנה פליטים ממחנה נבטיה (نبطية), שנפגע קשות בקרבות ומאוחר יותר נחרב. במהלך תקופה זו היוו את הכוח הדומיננטי במחנה ארגונים שנתמכו על ידי סוריה, ובייחוד ארגונו של אבו נידאל.
עד למותו מרסיס פגז בחילופי אש עם צבא דרום לבנון, שלט במחנה מוחמד עארף ("אבו מוג'אהיד"), חבר המפקדה הראשית של חזית ההצלה הלאומית הפלסטינית. הוא נהרג ב-4 בנובמבר 1985. ולפי ידיעות אחרונות היה בדרגה מקבילה לסגן אלוף.[5]
בסוף שנות ה-80 עלה בידי פת"ח להשתלט על מוקדי הכוח במחנה. ב-1993 הצליח כוח בראשותו של מוניר אל-מקדח, המקורב לחזבאללה ולאיראן, להשתלט על המחנה. אל-מקדח השתלב מאז מחדש בפת"ח.
מכיוון שצבא לבנון אינו מורשה להיכנס לשטח המחנה, הוא מכונה לעיתים בתקשורת הלבנונית "אזור עברייני" על ידי התקשורת הלבנונית, ונמלטו אליו מספר רב של מבוקשים על ידי השלטונות הלבנוניים. עיתונאי לבנוני כינה את המתרחש במחנה ב-2004 כ"אנרכיה".[6]
ב-2007 התפתחו עימותים בין הרשויות הלבנוניות לבין גורמים בארגון הטרור הסוני-פונדמטליסטי "פתח אל-אסלאם" (המקורב לסוריה אך גם לאל-קאעידה) אשר פועלים מתוך מחנות הפליטים וארגון טרור אסלאמיסטי-ג'יהאדיסטי נוסף, "ג'ונד א-שאם" (אנ') פועל בלא מפריע מן המחנה.[7]
ב-2007 פרסם היומון הערבי "א-שרק אל-אווסט" כתבה שתיארה את התנאים הקשים במחנה, שהפכו פעילים בתנועות שמאל חילוניות לפעילי ג'יהאד.[8]
מדי פעם ישנם קרבות בין חמושים במחנה ובעימותים בין אנשי פתח וקבוצות איסלאמיות נהרגו 10 אנשים באפריל 2017. ב-18 באוגוסט החלו בעיר עימותים חריפים בין קבוצות חמושות יריבות, ביניהן: פת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי, דאעש, ג'בהת א-נוסרה ועוד.
התנגשויות בין הפת"ח לארגונים איסלאמיסטים
ב-30 ביולי 2023 חוסל גנרל פת"ח, אבו אשרף אל ארמושי[9], ושלושת שומרי ראשו, על ידי אנשי הג'יהאד האסלאמי. מה שיצר סכסוך בין הארגונים. איסלאמיסט מ"הקבוצה אל-שבאב אל-מוסלמית" נהרג אף הוא ושישה נוספים, כולל מנהיג הקבוצה, נפצעו.[10] הפסקת אש סוכמה בשעה 18:00 בערב במהלך פגישה של פלגים פלסטיניים, כולל פת"ח, והשתתפו בה גם אנשי אמל וחזבאללה. אונר"א השעתה את השירותים בתוך המחנה עקב האלימות, אך פתחה את בתי הספר שלה למשפחות שנמלטו מהלחימה. יותר מ-2,000 איש עזבו את המחנה תוך כדי הלחימה.[11] המשך הלחימה בספטמבר, לאחר הפרת הפסקת אש, עם החלטת פת"ח לנקום את ההתנקשות ולמצוא את הרוצחים, הוביל לעימותים חוזרים ונוספים שהותירו חמישה הרוגים ולמעלה מ-50 פצועים. הפרות רבות של הפסקות אש הובילו להסכמה סופית ב-14 בספטמבר, במטרה למסור את הרוצחים לשלטונות המחנה.
ב-29 בספטמבר, כחלק מההסכם והשקט החדש, הוצב כוח אבטחה פלסטיני בבית ספר בעין אל-חילווה, במקום החמושים שכבשו את המתחם, עם מטרה להבטיח את חזרת הלימודים בסוף אוקטובר. הכוח הכלל 55 אנשי מיליציה מקבוצות שונות, כולל החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ואסבת אל-אנסאר.
קישורים חיצוניים
- יצחק מרדכי, אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007 .
- לאחר סיום הקרב בעין חילווה, סרטון באתר YouTube
- המחנה הפלסטיני שהפך גן עדן לג'יהאדיסטים, באתר ynet, 7 באפריל 2015
- רועי קייס ואיתי בלומנטל, הפלסטינים בלבנון נגד "הרמבו של עין אל חילווה", באתר ynet, 12 באפריל 2017
- אליהו לוקסנברג, החיסול שהבעיר את מחנה הפליטים בלבנון, באתר "סרוגים", 31 ביולי 2023
הערות שוליים
- ^ אתר אונר"א, Search UNRWA, UNRWA (באנגלית)
- ^ "Impact of Syrian unrest on Ain Al-Hilweh camp". Middle East Monitor (באנגלית בריטית). 2014-04-27. נבדק ב-2017-04-10.
- ^ לאחר סיום הקרב בעין חילווה. סרטון מאתר YouTube
- ^ יצחק מרדכי, אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007 .
- ^ כתבי סוכנויות הידיעות, צה"ל [!] הרג מפקד מחבלים בכיר, ידיעות אחרונות, 5 בנובמבר 1985, עמוד 5.
- ^ סמיר קציר, אל-נהאר (לבנון), 1.10.2004, כמצוטט ב"לקט ממאמריו של העיתונאי הלבנוני שנרצח סמיר קציר", בפרסומי "המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון" (ממרי)
- ^ העימות בצפון לבנון בין צבא לבנון לבין ארגון פתח אלאסלאם, שלוחת אלקאעדה בלבנון, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 30 במאי 2007
- ^ המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מחנה הפליטים עין אל-חילווה הפך ל"מדינת המופת שלא קמה" עבור פעילי ג'יהאד וסוחרי נשק.
- ^ ספיר ליפקין, הקרבות בעין אל-חילווה: החיסול שהסעיר את מחנה הפליטים הפלסטיני בדרום לבנון - והתיעודים, באתר מאקו, 1 באוגוסט 2023
- ^ FRANCE24.English (30 ביולי 2023). "Lebanon clashes kill six in Palestinian refugee camp". France 24 (באנגלית). נבדק ב-1 באוגוסט 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ FRANCE24.English (30 ביולי 2023). "Lebanon clashes kill six in Palestinian refugee camp". France 24 (באנגלית). נבדק ב-1 באוגוסט 2023.
{{cite web}}: (עזרה)
