תמר גוז'נסקי

תמר גוז'נסקי
לידה	3 באוקטובר 1940 (בת 84); פתח תקווה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה הממלכתית של לנינגרד
מפלגה	החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון
סיעה	חד"ש, חד"ש-בל"ד
	tamargozansky.co.il
	4 ביולי 1990 – 17 בפברואר 2003; (12 שנים)
כנסות	12–15
	27 ביולי 1999 – 17 בפברואר 2003; (3 שנים)
	רן כהן ←

תמר גוז'נסקי (נולדה ב-3 באוקטובר 1940) היא פוליטיקאית ישראלית שכיהנה כחברת הכנסת מטעם סיעת חד"ש. גוז'נסקי קומוניסטית בהשקפת עולמה ובפעילותה כמחוקקת. עיקר פועלה בתחומי זכויות העובדים, זכויות האדם, זכויות האישה וזכויות הילד. פעילת שמאל רדיקלי.

ביוגרפיה

גוז'נסקי נולדה בפתח תקווה בשם תמר אלכופר, בת לשלמה ומרים אלכופר – ילידי פולין, אנשי "העלייה החמישית" וחברי מפא"י, וגדלה בתל אביב. למדה בתיכון חדש ובבית המדרש למורים ע"ש שיין בפתח תקווה.

בנעוריה הייתה חברת התנועה המאוחדת ובגיל 14 הצטרפה לברית הנוער הקומוניסטי הישראלי. בשנת 1961 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית ונשלחה מטעמה, יחד עם בעלה יורם, לחמש שנות לימודים בברית המועצות. קיבלה תואר מוסמך אוניברסיטה בכלכלה פוליטית, מהאוניברסיטה הממלכתית של לנינגרד.

לאחר שובה מלימודיה, בשנת 1966, המשיכה בפעילות פוליטית וחברתית במסגרת מק"י. בשנת 1971 נבחרה לוועד המרכזי של מק"י. ייסדה והייתה העורכת של כתב העת הרעיוני-פוליטי "ערכים". בשנות השמונים הייתה מזכירת מחוז תל אביב של המפלגה. בשנת 1981 נבחרה ללשכה הפוליטית של מק"י. בין השנים 1984 ו-2011 הייתה העורכת של שבועון מק"י, "זו הדרך". הייתה חברה בסיעות מק"י-חד"ש בוועד הפועל של ההסתדרות בשנים 1973 עד 1990. בשנת 1977 נמנתה עם המייסדים של החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש). בין השנים 1992 ו-2018 כיהנה כסגנית יו"ר מועצת חד"ש. בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום ה-113 הסמלי ברשימת חד"ש לכנסת.

כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה (1982) נמנתה עם המייסדות של הוועד נגד המלחמה בלבנון, שארגן פעולות מחאה והפגנות נגד המלחמה. בהמשך כונה הוועד "די לכיבוש" ותבע במקביל את סיום הכיבוש בלבנון, בגדה המערבית, וברצועת עזה.

בשנות ה-70 וה-80 הייתה פעילה במאבקי הדיור של תושבי יפו והשכונות בת"א-יפו בדרישה ל"דירה תמורת דירה" ובמאבקי עובדים ונשים נגד היוקר והאבטלה.

גוז'נסקי הייתה חברת הכנסת מן הכנסת ה-12 ועד ה-15, מטעם חד"ש. בתקופה זו הייתה חברה, בין היתר, בוועדת הכנסת, בוועדה לקידום מעמד האישה, ובוועדת העבודה והרווחה. ייסדה את הוועדה לקידום זכויות הילד (ששמה הנוכחי – הוועדה לזכויות הילד) ועמדה בראשה. שילבה את עבודתה כמחוקקת עם פעילות ציבורית רחבה בקרב תושבי שכונות ועיירות עוני, בקרב הבדואים, בקרב נשים יהודיות וערביות, ושיתפה פעולה עם ועדי עובדים וארגונים חברתיים רבים.

חוקים שהעבירה בכנסת

בתקופת כהונתה כחברת כנסת, אישרה הכנסת 37 חוקים שיזמה ועוד שני חוקים שיזמה אושרו לאחר סיום כהונתה^[1]. החוקים שאושרו עוסקים בהגנת זכויות של עובדים, נשים, ילדים ונכים, בבריאות, בדיור ובחינוך. בין החוקים שאושרו:

החלה של חוק חינוך חינם מגיל שלוש, ולא מגיל חמש כפי שהיה לפני כן. החוק, שאושר ב-1999, בוצע באופן חלקי בלבד בשל התנגדות משרד האוצר. ב-2012 החליטה הממשלה, בעקבות מסקנות ועדת טרכטנברג, ליישם את החוק באופן מלא בתוך ארבע שנים.
חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, הנודע בכינויו: "חוק גוז'נסקי". הגן לראשונה על זכויות דיירי השיכון הציבורי (עמידר, עמיגור, חלמיש וכו'). החוק קובע את זכותו של דייר לתיקון הליקויים בדירתו, וכן את הזכות של בן הזוג, הבן או הנכד להמשיך ולהתגורר בדירה.
חוק הגנה על מקימי ועד עובדים והפועלים בו (2001), המגן על זכות ההתאגדות של העובדים ומגן על המתאגדים מפני פיטורים בידי המעסיקים.
חוק המחייב לשלם למובטלים דמי אבטלה שלא יפלו בשום מקרה משכר המינימום (1995).
העלאת שכר המינימום וביטול הכללת הפרמיות בחישובו (1997).
הבטחת קיומן ועצמאותן של התחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) מפני ניסיונות האוצר לחסלן (1996).
העלאת גיל הזכאות של נשים לדמי אבטלה מ-60 ל-65 (1993).
חוק מעונות יום שיקומיים, המעניק לילדים עם נכויות ומוגבלויות קשות בגיל שנה עד שש, את הזכות למעון יום, שבו יקבלו טיפולים פרא-רפואיים, חינוך והעשרה (2000)
חוק פעוטות בסיכון, שלראשונה הבטיח לכל פעוט בסיכון מקום במעון יום או במשפחתון (2000).
חוק עברייני מין, המעניק למשטרה ולשירותי הרווחה כלים לפיקוח הדוק על עברייני מין ומחייב להשקיע בשיקומם (2006).
חוק שיקום נכי נפש בקהילה (2000) שהעניק לראשונה לנכי הנפש את הזכות לסל שיקום הכולל דיור, השלמת השכלה, הכשרה מקצועית ועוד.

פעילותה לאחר פרישתה מהכנסת

תפקידים ציבוריים

נשיאת תנועת נשים דמוקרטיות בישראל מ-2003
חברה מייסדת של מכללה החברתית-כלכלית
חברת הנהלת ארגון בת שלום, בעת שפעל
כיהנה כיו"ר הפורום הארצי לקידום זכויות נפגעי התמכרויות
לימדה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכללה האקדמית ת"א-יפו^[2]

פעילות פוליטית

גוז'נסקי מבטאת את דעותיה הפוליטיות והאידאולוגיות ואת הערכותיה הכלכליות והחברתיות במאות מאמרים שראו אור ב"זו הדרך", ב"אל אתיחאד", ב"ערכים", ב"הארץ", באתר ynet ובקובצי מאמרים שונים. מתנגדת בעקביות לכיבוש ודוגלת בפתרון שלום המבוסס על כינון מדינה פלסטינית בצד ישראל; בשוויון חברתי, לאומי ומגדרי; בשיתוף פעולה יהודי-ערבי. פועלת בהתמדה לקידום שיתוף פעולה פוליטי רחב ככל האפשר בין כוחות שמאל, דמוקרטיה ושלום בישראל.

תמר גוז'נסקי נשואה ליורם גוז'נסקי, בנו של אליהו גוז'נסקי, ממנהיגיה ההיסטוריים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. אם לשניים: אלי, איש מחשבים, וד"ר יובל גוז'נסקי, במאי, ראש המסלול לעיתונות וטלוויזיה במכללת ספיר^[3] ומלמד באוניברסיטת תל אביב^[4].

גוז'נסקי מגינה בתוקף על סיכומי הוועידות של מק"י, המדגישים את ייחודה הרעיוני של המפלגה הקומוניסטית, את תפיסתה האינטרנציונליסטית היהודית-ערבית ואת אופייה המהפכני. בוועידה ה-26 של מק"י (מרס 2012) הודיעה על פרישתה מהוועד המרכזי וממוסדותיו ונימקה זאת בשנות פעילותה הארוכות ובצורך להצעיר את ההנהגה.

הוצבה במיקום 105 ברשימה המשותפת בבחירות לכנסת העשרים וארבע (2021).

ספריה

עצמאות כלכלית – כיצד?: סיכומים בהתפתחותה הכלכלית של ישראל 1948–1968. תל אביב: עיון, 1969
התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה. תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1986
לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי – מבט עכשווי והיסטורי. חיפה: פרדס, 2013
בין נישול לניצול: שכירים ערבים – מצבם ומאבקיהם. חיפה: פרדס, 2014
קומוניסטים מזרחים: המערכה נגד אפליה עדתית ולמען הזכות לדיור' חיפה: פרדס, 2018

בעריכתה

קום התנערה!: אליהו (אליושה) גוז’נסקי — כתביו ועליו. חיפה: פרדס, 2009
בעד הנגד, המפלגה הקומוניסטית הישראלית 1919–2009, מאמרים וכרזות (יחד עם ד"ר אנגליקה טים), תל אביב: קרן רוזה לוקסמבורג, 2009