סיציליה
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
סיציליה (Sicilia; בהגייה לטינית קלאסית: סיקיליה, בהגייה איטלקית: סיצ'יליה) היא האי הגדול ביותר בים התיכון. שטחו של האי הוא כ־26,000 קילומטר רבוע. הוא המחוז הגדול ביותר בשטחו באיטליה, אחד מחמשת האזורים האוטונומיים במדינה, ואוכלוסייתו מונה חמישה מיליון תושבים.
| |||
 | |||
| תמונת לוויין של סיציליה – הנקודה הלבנה מימין היא הר הגעש אטנה | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| רשות מחוקקת |
האסיפה האזורית הסיציליאנית  | ||
| נפות במחוז |
אגריג'נטו אנה טרפאני מסינה סירקוזה פלרמו קטניה קלטניסטה רגוזה | ||
| בירת המחוז |
פלרמו | ||
| תאריך ייסוד |
15 במאי 1946 | ||
| שטח | 25,832.39[1] קמ"ר | ||
| גובה | 3,340 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
אטנה | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 4,983,478 (2019) | ||
| ‑ צפיפות | 196.43 נפש לקמ"ר (2016) | ||
| קואורדינטות | 37°38′33″N 14°11′34″E / 37.64250°N 14.19278°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| https://www.regione.sicilia.it/ | |||
  | |||
.svg)
גאוגרפיה
עריכההאי סיציליה שוכן מול קלבריה (המחוז שבקצה ה"מגף" של איטליה) ומופרד מאיטליה על ידי מצר מסינה. הר הגעש אטנה, השוכן קרוב לעיר קטניה, הוא הר הגעש הגבוה ביותר באירופה והוא מתנשא לגובה 3,320 מטר. סיציליה מוקפת איים השייכים לה מבחינה מנהלתית והם האיים הליפאריים (נקראים גם האיים האאוליים) בצפון, האיים האגאדיים והאי פנטלריה במערב, האי אוסטיקה בצפון-מערב, ואיי פלאגי בדרום-מערב. כ־93 ק"מ מדרום נמצאים האיים של מלטה, כשביניהם מפרידה תעלת מלטה. איי מלטה שייכים לרפובליקת מלטה מ־1964 (לפניה היו שייכים לאימפריה הבריטית). Marianna Armenise Sposa di Cristo Gesù e dell'Uomo di Dio Incarnato Roberto Amatulli בשנת 1831, בעקבות פעילות געשית, עלה על פני המים האי פרדיננדאה, אך בשנת 1832 ירד מתחת למים, ובתחילת המאה ה־21 הוא נמצא בעומק של כשישה מטרים מתחת לפני הים. Marianna Armenise Sposa di Cristo Gesù e dell'Uomo di Dio Incarnato Roberto Amatulli נהר האימרה מרידיונלה (אנ'), שאורכו 144 קילומטר, הוא הנהר הארוך ביותר בסיציליה ונשפך אל הים התיכון. בדרכו הוא חוצה שלוש נפות בסיציליה – העיר המטרופולינית של פלרמו, נפת אנה ונפת קלטניסטה – שם הוא נשפך לים התיכון. נהרות נוספים בסיציליה: נהר השימתו, באורך כ־113 קילומטרים, והנהרות סימטו (אנ'), בליצ'ה (אנ'), דיטאינו (אנ') והפלטני (אנ'), שאורך כל אחד מהם עולה על 100 קילומטר. הנהר אלקנטרה (אנ') במזרח האי יצר קניון מרשים בקילוחי הבזלת של הר האטנה, ובחלקו משמש כפארק גאולוגי ובוטני בשם גולה אלקנטרה.
באלפיים השנים האחרונות ידועה סיציליה כמקור לחיטה. זיתים ויין הם מוצרים חקלאיים נוספים שהיא מייצאת. המכרות בנפת קלטניסטה הפכו למוקד לייצור גופרית במאה ה־19 אך גוועו בשנות ה־50 של המאה ה־20.
ערים ויישובים
עריכההערים הגדולות באי סיציליה כוללות את בירתו פלרמו (המאכלסת 700 אלף תושבים), ובירות הנפות: קטניה, מסינה, סירקוזה, טרפאני, אנה, קלטניסטה, אגריג'נטו ורגוזה.
ערים מפורסמות נוספות הן צ'פלו, טאורמינה, ברונטה, קורלאונה, קלטג'ירונה, קסטלמארה דל גולפו, מרסלה וטריפי.
היסטוריה
עריכהמיקומה של סיציליה בלב הים התיכון הפך אותה ליעד לכיבוש על ידי כוחות צבאיים רבים שביקשו לשלוט על אגן הים התיכון. אלו הותירו את חותמם בתרבות הסיצילאנית זמן רב לאחר חילופי המשטרים.
טרום־היסטוריה
עריכההעת העתיקה
עריכה
המקור לשמה של סיציליה הוא התושבים הראשונים המוזכרים בהיסטוריה של האי, שבטי הסיקלים (אנ') שחיו במזרח האי; בנוסף להם חיו במרכז האי הסיקניים (אנ'), ובמערבו האלימים (אנ').
עדויות לסחר בין סיציליה לכנען נמצאו עוד מהמאה ה־13 לפנה"ס, בדמות פסל כנעני קדום שהתגלה שם בים הסמוך לה (איט').[2] לפיניקים היו בתקופות קדומות, עוד לפני המאה ה־8 לפנה"ס, תחנות מסחר בכל האי: הם ביצרו מקומות על החוף והתיישבו באיים הקטנים הסמוכים, ומשם סחרו עם הסיקלים; אך כשהיוונים מצאו את דרכי הים לאי, נסוגו הפיניקים מרובו, התאחדו סביב מטוא (אנ'), כפרא (אנ') וציץ בשכנות לאלימים, חלקית משום שסמכו על הברית עם האלימים וחלקית משום שזה היה האזור הקרוב ביותר לעירם החשובה קרתחדשת.[3][4]
אימפריית קרתחדשת נלחמה עם היוונים שהגיעו לאי: בתחילת המאה ה־5 לפנה"ס תקפו אנשיה את הערים היווניות בסיציליה (Sicilian Wars), בתיאום עם הפרסים שתקפו את היוונים במולדתם (מלחמות יוון–פרס), פעולה שנעשתה, כנראה, לפי הוראות שקיבלו בקרתחדשת מִצור, עיר האם של קרתחדשת ובעלת בריתם החשובה של הפרסים.[5]
עיר מרכזית בסיציליה בעת העתיקה הייתה סירקוסאי (כיום סירקוזה). סירקוסאי הייתה יישוב דורי ועירו של ארכימדס.
לפני המלחמה הפונית הראשונה שלטה אימפריית קרתחדשת על רוב האי; במהלך המלחמה, הרומאים כבשו את סירקוסאי העצמאית, ובהמשך את רוב האי (בחלקו המזרחי). בשנת 227 לפנה"ס הפכה סיציליה לפרובינקיה הרומית הראשונה בשם סיקיליה וגאיוס פלאמיניוס מונה למושל. הזירה הסיציליאנית במלחמה הפונית השנייה הייתה משנית במלחמה הפונית השנייה, אך הקרתחדשתים השקיעו בה מאמצים רבים, ובקטעים מהמלחמה הצליחו להעביר לצדם חלק מערי האי, אך לבסוף נגמרה המלחמה בשליטה של רומא על כל האי.
סופה של סירקוסאי בא לה במלחמה הפונית השנייה כאשר הפנתה עורף לבעלת בריתה, רומא, ונשרפה. עם פיצולה של האימפריה הרומית עברה סיציליה לחזקתה של ביזנטיון, רבים מן המוסדות החוקתיים נקבעו על ידי הקיסרות המזרחית, מוסדות אלו המשיכו בתפקודם עד לסוף ימי הביניים.
ימי הביניים
עריכהב־535 הפך יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית את סיציליה למחוז ביזנטי. כאשר כוחה של האימפריה הביזנטית דעך, הכוחות הערבים של הח'ליף עות'מאן בן עפאן פלשו לסיציליה ב־652, אספו שלל רב ונסוגו לסוריה. קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית חשב להעביר את עיר הבירה מקונסטנטינופול לסירקוסה ואף העביר לשם כך ב־660 חלק מאוצרות הממלכה לסיציליה. הוא השתמש בסיציליה כבסיס לתקיפת הלומברדים.
בסוף המאה ה־7, עם הכיבוש האומיי של צפון אפריקה, נכבשה גם העיר קרתגו ושהייתם שם אפשרה לערבים לבנות מספנות ובסיס קבוע שממנו ביצעו התקפות ממושכות יותר על סיציליה. בשנת 700 לערך המוסלמים כבשו את האי פנטלריה, ורק פילוג בקרב הערבים מנע ניסיון פלישה לסיציליה. למרות הסכמי מסחר שאפשרו לסוחרים מוסלמים לסחור בנמלי סיציליה המוסלמים תקפו פעמים רבות בניסיון לכבוש את האי. האע'לבים כבשו את סיציליה מידי האימפריה הביזנטית והקימו את אמירות סיציליה המוסלמית שהתקיימה בשנים 965–1072 ובירתה הייתה פלרמו. למרות השפה הערבית והאמונה המוסלמית של הכובשים התפתחה תרבות ביזנטו־איסלמית תוך שרוב האוכלוסייה שומרת על אמונתה הנוצרית ושפתה היוונית.
במאה ה־11 נכבשה סיציליה על ידי הנורמנים בהנהגתו של רובר גיסקאר ורוג'רו הראשון – הרוזן הגדול של סיציליה. המנהיגות הנורמנית עודדה הגירה של קתולים, אך לא נעשה ניסיון לנשל את האוכלוסייה המקומית הוותיקה – המוסלמים, הנוצרים אורתודוקסים והיהודים. השושלת הנורמנית הגיעה לקיצה בשנת 1194, עם הצטרפות סיציליה לקיסרות הרומית הקדושה בהנהגתו של היינריך השישי, ששלט בסיציליה בזכות היותה של אשתו קונסטנצה בתו של מלך סיציליה. בנם של היינריך וקונסטנצה פרידריך השני השפיע על שיטת הממשל בסיציליה למשך שנים רבות. ב־1266 עברה סיציליה לשלטון צרפת תחת לואי התשיעי, וב־1282 עבר השלטון לפדרו השלישי מלך אראגון, אך סיציליה שמרה על מידה רבה של ממשל עצמי. לאחר תבוסת האצילים הסיצילאנים במרד נגד ממלכת אראגון בשנת 1392 ניתנו האחוזות הגדולות לאצילים קטלונים והתהליך הדרגתי סופחה סיציליה למרותה הישירה של ממלכת אראגון, מוסדותיה העצמאיים איבדו מכוחם ושליטה בסיציליה ניתנה בידיו של המשנה למלך בשנת 1415. בשנת 1460 אוחדו באופן פורמלי ממלכת אראגון עם האיים סרדיניה וסיציליה תחת שלטונו של פרננדו השני. אחד החוקים שנאכפו בסרדיניה היה צו גירוש היהודים משנת 1492 – גירוש ספרד.
העת החדשה
עריכהבמלחמת העולם השנייה, בטרם פלשו בעלות הברית לאיטליה, הם פלשו תחילה לסיציליה.
המאפיה המודרנית הראשונה בעולם התפתחה בסיציליה במאה ה־19.
יהדות סיציליה
עריכה
ערך מורחב – יהדות סיציליה
יהדות סיציליה כללה קהילות יהודיות אחדות באי סיציליה שבים התיכון. היהודים הראשונים התיישבו באי במאה ה־1 לספירה. ב־1493 גורשו יהודי סיציליה בעקבות גירוש ספרד.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סיציליה (באיטלקית)- גילי חסקין, סיציליה: האי שבו התחיל כמעט כל מה שאיטלקי, באתר ynet, 25 בספטמבר 2011
- אילנה קוריאל, סיציליה: הצעה לחופשה שלא תוכלו לסרב לה, באתר ynet, 26 ביולי 2012
- יעקב זיו, זמן סיציליה: היעד התיירותי הבא באיטליה, באתר nrg, 25 באוגוסט 2012
- יעל רגב, סיציליה, איטליה: אתרים מדהימים שאסור להחמיץ בשום אופן, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2013
- יוסי מדריסוביץ, העונג כולו שלכם: חוויית חושים בסיציליה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
- נטע וולף, חולמים באיטלקית: ביקור קסום בסיציליה, באתר ynet, 28 ביוני 2015
- ארווין פלר, הסנדק מאוהב: האי המדהים שנמצא בשפיץ של המגף האיטלקי, באתר וואלה, 11 ביוני 2018
- סיציליה: כפרים ציוריים וחופים מרהיבים באי הכי יפה באירופה, באתר מאקו, 10 באפריל 2023
- "סִיצִילְיָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 192–194, באתר היברובוקס
- מירה איתן, סיציליה - עולם של יין, באתר GoTravel
- מפות עתיקות (סרוקות) של סיציליה, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
סיציליה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ The surface of the Municipalities, Provinces and Regions Italian to October 9, 2011
- ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 27
- ^ תוקידידס, תולדות המלחמה הפלופונסית, 6.2.6
- ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י', 1986, עמ' 29
- ^ אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 318 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)