ניווט חופי היא שיטה ותיקה ואמינה[א] למציאת המיקום בים. השיטה אפשרית בקרבת החופים[ב] בראות טובה ובלבד שניתן לראות בעין וללא משקפת, עזרי ניווט כמו מגדלורים, מבנים בולטים, מצופים, ארובות אנטנות. בתנאי שעצמים אלה עצמם מופיעים במפה הימית המפורטת ביותר שיש לאזור.


ערך מורחב – גנ"ק

ביצוע הניווט

עריכה

השיטה מתבססת בעיקר על מדידת תכוינים במצפן מגנטי או חשמלי, מרחקים על ידי מכ"ם ועומקים במד עומק. כאשר כל מדידה צריכה להיות נקייה משגיאות עין ומשגיאות מכשירים שבדרך כלל ידועות. מיקום המושג בשיטה זו חייב ברישום הזמן המדויק שלו על פי השעה האזורית בכלי השיט. ההשמה במפה תעשה על פי קוד סימון גרפי המקובל בימאות תוך שימוש בכלי שרטוט מדויקים כמו 'סרגל מקבילים' עפרונות מחודדים ועוד.

האחריות לניווט בכל סוגיו היא על קצין משמרת גשר באונייה, ומעליו רב החובל או מפקד כלי השייט. תכיפות חישוב המיקום תלויה בגורמים כמו: מהירות כלי השייט, תנאי הראות, עומק הים, מצב הים, רוחות, זרמים ועוד. רוח חזקה יכולה לגרום לסטייה ולכן יש להתחשב בה ולתת פיצוי מתאים בהיגוי ולקחת זאת בחשבון בחישובי הניווט.

קביעת מיקום האנייה על פי סימני חוף ועזרים כגון: מצופים, מגדלורים וכו', וזאת בשיטות: תכווין ומרחק, שני תכוונים (בו זמנית), שני טווחים (בו זמנית), תכוונים וטווחים עוקבים, זוויות אופקיות, תכווין ועומק, תכוויני מעבר, תכוויני סכנה.
רצוי מאוד לקבל מיקום מדויק לפני ואחרי שינוי הקורס כדי להוציא ממנו את קו ההתקדמות על המפה הימית.

הניווט כולל בנוסף על מציאת אתר ההאנייה גם: חישוב שגיאות מצפן מגנטי וגיירו. הפלגה בזרם ורוח תוך התחשבות ובמתנגד להם. שייט לפי D.R. חישובי גאות ושפל בנמלים ראשיים ומשניים.

שיטת חיתוך תכווינים

עריכה

השיטה הנפוצה ביותר לניווט חופי היא בחיתוך של שני תכווינים בו זמנית. את התכווינים יש לקחת במצפן מגנטי, או מצפן גירוסקופ, ששגיאתם העצמית ידועה בוודאות.
מדידת הכיוונים נעשית בעזרת טבעת עליה מותקנות שתי לוחיות באחת חריץ ובשנייה חוט דק הטבעת מורכבת על שפת המצפן בעמדה הגבוהה בגשר האונייה. טבעת מדידת התכווינים נקראת "פלורוס" ((Pelorus (instrument) על שם הנווט של חניבעל שניווט את פינוי כוחות קרתגו מאיטליה.[1] מודדים את התכווינים ל-2 עצמים מזוהים בחוף ומסומנים במפה בעדיפות למגדלורים או מצופים מוארים הניתנים לזיהוי גם בלילה. הזווית האופקית ביניהם תהיה לפחות 30 מעלות והם צריכים להילקח תוך זמן קצר כי האנייה מתקדמת כל הזמן.
מסמנים את הכיוונים במפה בצורה מדויקת בעיפרון חד עם סרגל מקביל שהוא גם מד זווית והחיתוך ביניהם הנקרא fix , הוא מיקום כלי השייט לזמן המדידה.[ג]

שיטות נוספות

עריכה

שיטת כיוון ומרחק

עריכה
 
אתר לפי כיוון וטווח.[2]

כלי שיט המצוידים במכ"ם יכולים למדוד טווח לנקודות בולטות בחוף שניתן לאתר אותן במפה ימית. התכוין נמדד בטבעת המצפן והטווח נמדד במכ"ם לאותה נקודת חוף. מסמנים במפה את קשת הטווח עם מחוגה כאשר החוד שלה בקו המים הסמוך אל אותה נקודת החוף. החיתוך במפה בין קשת הטווח וקו התכווין הוא ה fix. אפשר להשתמש בשיטה זו גם כאשר הטווח נמדד לנקודה שונה מהתכווין.
עדיף לקחת טווחים לכפים לשונות יבשה הבולטים לים כי הם נראים טוב במכם וגם במפה. בחופי ישראל למשל: כף כרמל, פינת כף עכו, וכף ראש הנקרה הם כאלה.

שיטת הרצת תכוינים

עריכה
 
אתר בהרצת תכווינים.

שיטה זו שמושית כאשר באזור ההפלגה יש רק עזר ניווט יבשתי אחד (כגון מגדלור) הנראה ומזוהה ובתנאי שמהירות כלי השייט ידועה ומהימנה ומזג האוויר נוח. בהנחה שכלי השייט חרש נתיב ישר במים . שלבים:

  1. לוקחים תכוין מדויק לנקודת החוף המזוהה, מניחים אותו במפה עם הזמן המדויק ומסמנים את נקודת החיתוך עם קורס ההפלגה.
  2. אחרי שהתכוין לאותה נקודת חוף השתנה בלפחות 40 מעלות, לוקחים תכוין שני ומניחים במפה עם הזמן ששנמדד.
  3. מחשבים את מרחק ההפלגה, לפי מהירות כלי השייט והזמן שחלף בין שני התכווינים, ומסמנים נקודה על הנתיב המתוכנן.
  4. מעבירים במפה קו מקביל לתכוין הראשון דרך הנקודה המחושבת על הנתיב.
  5. הנקודה בה המקביל לתכווין הראשון חותך את התכוין השני היא אתר הנכון בשעת התכוין השני. וממנה ימשיך נתיב ההפלגה.

הכרת המפה הימית

עריכה
 
מפת חופי בישראל. כוללת נתונים שאינם בנמצאים באמת. לצורכי אימון ניווט חופי בהפקת המרכז למיפוי ישראל, 2009.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מפות ימיות, צריכות להיות מאושרות לשימוש על ידי מוסדות בינלאומיים. מופקות ברמת הדפסה גבוהה ומעודכנות דוגמה: איסורי שייט שמוציאה מדינה מסוימת בשטח בו מבוצעים תמרונים צבאיים שלה באופן קבוע או זמני. שיטת מרקטור וגנומונית. סימנים וקיצורים במפה.

לצורכי אימן בניווט חופי הנפיק בשנת 2009 המרכז למיפוי ישראל בשיתוף רשות הספנות והנמלים מפה של חוף ישראל ובה הוכנסו נתונים נוספים שאינם קיימים במציאות.

עזרים ומכשירי ניווט

עריכה

קיימים עזרי ניווט מודרניים כמו ה GPS ומפות דיגיטליות. אך אין לוותר על הניווט החופי הקלסיי שקיים וזמין גם כאשר שרתי ה GPS עלולים לקרוס או ייפלו קורבן למלחמת סייבר.

מצפנים (כולל עקרון פעולה ועקרון איפוס), מד עומק, G.P.S, DGPS, מדי מהירות A.I.S, CHART P., VDR, Auto Pilot.

פרסומי ניווט

עריכה

כל ספרי הגשר, מפות ועדכונן, ספרי חופיות, רדיו, מגדלורים, הודעות לימאים וכו'. בכל אונייה חייבים להמצא ספרי חופאות ( Pilot books) המכסים בכללי את כל נתיבי השייט בעולם. ספרים אלה נותנים בעיקר מידע מפורט ומדויק על סכנות שייט, שרטונות, זרמים ורוחות ועוד באזור ההפלגה.

תכנון הפלגה

עריכה

על פי הוראות הפלגה, תכנון, ביצוע ומעקב. הניווט החופי מאפשר תכנון מראש של ההפלגה תוך התחשבות בסכנות שייט.
קורס אמיתי מעל הקרקע, מהירות ממוצעת כפי שבוצעה בפועל על הנתיב.[ד]

הפתעות

עריכה

ככלל הים צופן הפתעות. ייתכנו זרמים שלא תמיד ידועים באזור ההפלגה. סכנות לשייט שהתגלו כגון שרטון שנתגלה ולא מופיע במפה. יש לדווח עליהן למדינה נוגעת בדבר.

מקורות וקריאה נוספת

עריכה
  • א. שינפלד, איך יקבע רב חובל את מקום אונייתו בלב ים, 'חיל הים' חוברת י' אפריל 1949, עמ' 36.
  • חיים פריימן, ניווט חופי, המרכז לחינוך טכנולוגי חולון, 1993.
  • Capt, Benjamin Dutton, Navigation and Nautical Astronomy United States Naval Institute, 1939, pgs 105-168.
  • Charles H. Brown, NICHOLLS'S CONCISE GUIDE TO THE NAVIGATION EXAMINATIONS FOR MATE, MASTER AND EXTRA MASTER, Publisher: Brown, Son & Ferguson; 8th edition, 1943, pgs 194-276.
  • Admiralty Manual of Navigation Volume I, B.R.45, Her Majesty's Stationary Office, 1955, pgs 69-108.
  • Nathanial Bowditch, The American Practical Navigator by Defense Mapping Agency Hydrographic/Topographic Center 1995 pgs 119-142.

קישורים חיצוניים

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ כמה מאות ואפילו אלפי שנים
  2. ^ עד מרחק של כ-15 מייל ימי מהחוף.
  3. ^ תכויני מכ"ם אינם מדויקים מספיק המכ"ם שימושי לניווט לילה או בראות נמוכה. חיתוך 3 תכוינים ויותר חייב להיות זריז ביותר ולא בהכרח יתקבל חיתוך נקודתי .
  4. ^ מהשפעת הזרם והרוח ייתכן הבדל בין מהירות האונייה במים לבין המהירות הממוצעת המתקבלת בנתיב.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אלי שחף, פלורוס (pelorus) מכשיר עזר לניווט 'מערכות ים' ינואר 1965, עמ' 38.
  2. ^ ספרו של חיים פריימן, 1993.