כוליות ואינסוף
כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות (בצרפתית: Totalité et Infini: essai sur l'extériorité) הוא חיבור פילוסופי מאת עמנואל לוינס שיצא לאור ב-1961. "כוליות ואינסוף" מכיל את עיקרי שיטתו של לוינס מתקופת הגותו האמצעית, האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד ואנציקלופדיה בריטניקה מחשיבות אותו לאחד משני חיבוריו החשובים ביותר, לצד "אחרת מהיות" (אנ').[1][2] החיבור נכתב בתור התזה המרכזית בדוקטורט ד'אטה של לוינס.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | עמנואל לוינס |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה | פילוסופיה |
| נושא | אתיקה, מטפיזיקה, הומניזם, אינסוף, פנומנולוגיה, פילוסופיה דיאלוגית |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת מרטינוס נייהוף |
| תאריך הוצאה | 1961 |
| עורך | ז'ואל הנסל |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת מאגנס |
| תאריך | 2010 |
| תרגום | רמה איילון |
בעקבות "כוליות ואינסוף", ז'אק דרידה פרסם את מאמרו "אלימות ומטפיזיקה: מאמר על המחשבה של עמנואל לוינס", שנכלל באסופת המאמרים המשפיעה שלו "כתיבה והבדל" (אנ').
הספר תורגם לעברית על ידי רמה איילון, ומצורפת לו הקדמה מאת ד"ר ז'ואל הנסל, העורכת המדעית.
סקירה
עריכהפתח דבר
עריכהלוינס פותח את החיבור בטענה: ”הכל יסכימו ברצון כי חשוב ביותר שנדע האם אנו מרומים על ידי המוסר”.[3] הוא מתאר מתח בין השאיפה להיות מוסריים, לבין האפשרות המתמדת למלחמה. כלומר, כל עוד ישנן מלחמות, מחויבויות מוסריות מושהות ושום דבר אינו יציב. ממשותה של המלחמה "מגחיכה" את המחשבה המוסרית כשהיא מדכאת את השאיפה לחרוג מהמצב הנתון. לוינס מנגיד בין המוסר ששואף לשלום, לבין הפוליטקה, שמובילה למלחמות, ומאפיין את השנייה בתור ”האמנות לִצפות בכל האמצעים את המלחמה ולנצחה”.[4]
לוינס טוען כי המלחמה מהווה התנסות טהורה בהוויה הטהורה, כי היא "מגייסת" את בני האדם לתוך מכלול שבו היחידיות הסובייקטיבית האנושית נעלמת בתוך סדר אובייקטיבי. המלחמה הורסת את הזהות העצמית ("זהותו של הזהה"). האלימות של המלחמה לא מאפשרת המשכיות לזהות הסובייקטיבית של בני האדם ומובילה לתחושות של זרות עצמית ושל ניכור. המלחמה היא טוטאלית (כוּלית), באופן שהוא גם אנלוגי למונח הכוּליות בפילוסופיה המערבית ועל כן: ”יחידים מצטמצמים בו לכלל נושאי כוחות אשר שולטים בהם ללא ידיעתם”.[5]
האלטרנטיבה של התודעה המוסרית יכולה להתקיים רק אם היא מתתבססת על הודאות של השלום, שלא תלויה בהוויה הנוכחית ובהיסטוריה, יחס שלפי לוינס הוא קמאי ובראשיתי. כנגד האונטולוגיה של המלחמה, לוינס מציב את האסכטולוגיה, המצביעה על מה שמעֵבר לממשות של הכוּליות. בכך, לוינס מבקר את רעיון "השלום הנצחי" של קאנט המתבסס על הנחות מוצא אימננטיות ומתמשש בשל אינטרסים (במונחיו של קאנט: "בהתאם למוסר" ולא "מתוך המוסר") והן את תפיסת "קץ ההיסטוריה" של הגל. לוינס מאפיין את השלום כבלתי תלוי בהוויה ובהיסטוריה, באופן טרנסצנדנטי ואינסופי החיצוני להוויה, וכ"שבר" בכוליות.
לוינס תוהה האם קיימת אפשרות לתפוס את ההוויה באופן שלא על דרך ייצוג, ולא באופן מחפצן או אלים. לטענתו, ניתן להגיע למצב שבו הכוליות "נשברת" בהזדהות עם החיצוניות של ה"אחר", תופעה אשר בטרמינולוגיה של לוינס מכונה ה"פנים" של הזולת. ההופעת הפנים של האחר יכולה להתגלות בתור מה שלא כפוף לחוקיות של הכוליות ולא לאוטונומיות ולאגואיזם של האני, אלא בתור מה שתמיד נשאר אינסופי ו"אחר לחלוטין" (l'absolument autre). כמו כן, לוינס עורך השוואה בין היחס לאחר כבלתי ניתן לכפיפות בהוויה לבין פרשנותו לאופן שבו דקארט מתייחס ל"אידאת האינסוף" ב"הגיונות", המצביעה על מה שתמיד יישאר חיצוני לאימננטיות של המחשבה, אותה ימשיך לפתח בהמשך הספר.[6]
ספר זה מציג אפוא עצמו כהגנה על הסובייקטיביות, אולם הוא יתפוש אותה לא במישור המחאה האגואיסטית־גרידא שלה כנגד הכוּליות ולא בחרדתה אל מול המוות, אלא כמכוּננת באידאת האינסוף. הוא ייצא מתוך ההבחנה בין אידאת הכוליות לאידאת האינסוף ובחיוב העליונות הפילוסופית של אידאת האינסוף. הוא יסביר כיצד האינסוף נוצר ביחסים של הזהה עם האחר, וכיצד הפרטי והאישי, שאין לעבור אותם, ממגנטים בדרכם אותו שדה שבו פועלת ההיווצרות של האינסוף. [...] ספר זה יציב את הסובייקטיביות כקבלת פני הזולת (accuillant Autrui), כהכנסת אורחים.
— כוליות ואינסוף, עמ' 6–7
חלק ראשון: הזהה והאחר
עריכה
חלק שני: פנימיות וכלכלה
עריכהחלק שלישי: פנים וחיצוניות
עריכהחלק רביעי: מעבר לפנים
עריכהמסקנות
עריכהמבנה החיבור
עריכה- פתח דבר
- חלק ראשון: הזהה והאחר
|
א. מטפיזיקה וטרנסצנדנטיות
|
ב. הפרדה ושיח
|
ג. אמת וצדק
|
ד. הפרדה ומוחלטות |
- חלק שני: פנימיות וכלכלה
|
א. ההפרדה כחיים
|
ב. הנאה וייצוג
|
ג. האני והתלות
|
ד. המגורים
|
ה. עולם התופעות והמבע
|
חלק שלישי: פנים וחיצוניות
|
א. פנים ורגישות |
ב. פנים ואתיקה
|
ג. היחסים האתיים והזמן
|
חלק רביעי: מעבר לפנים
- א. דו-המשמעות של האהבה
- ב. פנומנולוגיה של הארוס
- ג. פוריות
- ד. הסובייקטיביות בארוס
- ה. טרנסצנדנטיות ופוריות
- ו. בנהות ואחווה
- ז. האינסוף של הזמן
- מסקנות
- מהדומה אל הזהה
- ההויה היא חיצוניות
- הסופי והאינסופי
- הבריאה
- חיצוניות ושפה
- מבע ודימוי
- נגד הפילוסופיה של הנייטרלי
- הסובייקטיביות
- החזקת הסובייקטיביות - ממשות החיים הפנימיים וממשות המדינה - המובן של הסובייקטיביות
- מעבר להיות
- החירות המוכתרת
- ההיות כטוב - האני - פלורליזם - שלום
רקע והשפעה
עריכה.jpg)
הספר מהווה בין היתר תגובה וביקורת של לוינס להגותם הפנומנולוגית של מוריו, הוסרל והיידגר, כמו גם ביקורת על הגותו של הגל, תוך שהוא נסמך בין היתר על הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצוויג וספרו "כוכב הגאולה" ועל הפילוסופיה הדיאלוגית של בובר. בספר לוינס גם מתנגד לפילוסופים אקזיסטנציאליסטים בני זמנו כמו סארטר ומרלו-פונטי, ודוחה את תפיסת האדם של הסטרוקטרליזם, המרקסיזם והפסיכואנליזה.[7]
הספר נחשב לחיבור מקורי ובעל השפעה על עולם הפילוסופיה ובפרט על הפילוסופיה הקונטיננטלית והדקונסטרוקציה. ז'אק דרידה חיבר בעקבות ספר זה את מאמרו "אלימות ומטפיזיקה" בתוך "כתיבה והבדל" (אנ'). דרידה אומנם מעריך את המפנה האתי שלוינס מציע ביחס לאחר, ורואה בחיים עבור האחר ערך עליון, אך יחד עם זאת, הוא מאתגר את הנחת היסוד של לוינס בדבר קדימות המפגש פנים-אל-פנים, בטענה שכתיבה עשויה להיות קדושה לפחות כמו דיבור.[8]
הפילוסוף הישראלי שמואל ויגודה טוען כי "כוליות ואינסוף" הוא "ניסיון נוקב לבחון מה בפילוסופיה יכול היה לאפשר כשל כביר כמו מלחמת העולם השנייה, ומנגד הרצון להבין כיצד ניתן לבנות פילוסופיה שתמנע כל אפשרות להופכה לכלי שרת של הרוע או שתאפשר אדישות כלפיו".[9]
לקריאות נוספות
עריכה- עמנואל לוינס, כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות, תרגום: רמה איילון, הוצאת מאגנס, 2010.
- Emmanuel Levinas,Totalité et Infini: Essai sur l’extériorité, Le Livre de Poche, 1991 (1re éd. 1961)
קישורים חיצוניים
עריכה- שמואל ויגודה, "כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות" מאת עמנואל לוינס, פילוסופיה נגד הרוע, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2010
הערות שוליים
עריכה- ^ "Emmanuel Levinas". Stanford Encyclopedia of Philosophy. נבדק ב-20 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Totality and Infinity". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-20 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ עמנואל לוינס, כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות, תרגום: רמה איילון, הוצאת מאגנס, 2010, עמ' 1
- ^ כוליות ואינסוף, שם
- ^ שם, עמ' 2
- ^ שם, עמ' 6
- ^ ז'ואל הנסל, "הקדמה", כוליות ואינסוף, עמ' י"א.
- ^ Writing and Difference, 102
- ^ שמואל ויגודה, "כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות" מאת עמנואל לוינס, פילוסופיה נגד הרוע, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2010