יורוליג

יורוליג (באנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליג (באנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת כדורסל אירופית פרטית לקבוצות הבכירות ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול. נחשבת לליגה השנייה בטיבה בעולם.

יורוליג
EuroLeague

ענף	כדורסל
תאריך ייסוד	2000
ארגון מפעיל	יורוליג בסקטבול
מוטו	I Feel Devotion
מספר מתמודדים	18
זוכה	פנאתינייקוס (2023/2024)
הכי הרבה זכיות	ריאל מדריד (11)
מפעל נמוך יותר	יורוקאפ
www.euroleague.net עונת 2024/2025
→ FIBA Euroliga

בשנת 2001, היורוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקרא בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.

21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 14 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם אחת עשרה זכיות.

היסטוריה

עידן פיב"א (1958-2001)

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד. שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל. הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965/1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטרלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטרלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966/1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לסגניות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974/1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטרלי. בעונת 1976/1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטרלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי פיינל פור היורוליג בעונת 1987/1988) עד להרחבת המפעל בעונת 1991/1992 ומיתוגו בשם הליגה האירופית.

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.

פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.

עידן היורוליג (2001-הווה)

בשנת 2000 קמה חברת יורוליג בסקטבול, והתברר שפיב"א מעולם לא רשמה זכויות על השם "יורוליג", למרות שהיא השתמשה בשם זה לתחרות שלה משנת 1996. יורוליג בסקטבול פשוט הפקיע את השם, ומכיוון שלפיב"א לא הייתה סיבה חוקית לתבוע, היא נאלצה למצוא שם אחר עבור התחרות שלה. כך, עונת 2000/2001 הבאה החלה עם שתי תחרויות כדורסל מקצועיות מובילות באירופה: פיב"א סופרוליג (שנקראה לפני כן פיב"א יורוליג) והיורוליג.

הקרע בין מועדוני הכדורסל האירופיים לא הראה כל סימני הרפיה. המועדונים הבכירים באירופה נחלקו בין שני המפעלים: פנאתינייקוס, מכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן נשארו עם פיב"א, ואילו אולימפיאקוס, קינדר בולוניה, ריאל מדריד, ברצלונה, טאו קרמיקה ובנטון טרוויזו הצטרפו ליורוליג.

במאי 2001, הוכתרו שתי אלופות אירופה, מכבי מהסופרוליג, וקינדר בולוניה מהיורוליג. ראשי שני הארגונים הבינו את הצורך להגיע לתחרות אחידה. למרות שהייתה רק בת שנה, יורוליג בסקטבול ניהלה משא ומתן מעמדת כוח והכתיבה את ההליכים. לפיב"א למעשה לא הייתה ברירה אלא להסכים לתנאים של יורוליג בסקטבול. כתוצאה מכך, האחריות על תחרויות לקבוצות באירופה עברה במלואה ליורוליג בסקטבול, קבוצות שהתחרו בסופרוליג במהלך עונת 2000/2001 הצטרפו גם הן ליורוליג.

בעיקרון, הרשות בכדורסל המקצועי האירופי חולקה לקבוצות ומדינות. פיב"א נשארה אחראית על תחרויות הנבחרות הלאומיות (כמו היורובאסקט, מונדובאסקט וטורניר הכדורסל האולימפי), בעוד יורוליג בסקטבול השתלטה על התחרויות המקצועיות לקבוצות באירופה. מנקודה זו ואילך, גביע קוראץ' וגביע ספורטה של פיב"א נמשכו רק עוד עונה אחת ואחר כך נסגרו, כשיורוליג בסקטבול השיקה את גביע יול"ב, הידוע כיום בשם יורוקאפ.

הקבוצות המתמודדות

הסמל הקודם של היורוליג

החל מעונת 2016/2017, היורוליג משוחק בשלב הראשון בשיטת ליגה. החל מעונת 2019/2020 משתתפות 18 קבוצות, וכל קבוצה משחקת נגד השנייה פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ, ובסך הכל יש בליגה הסדירה 34 מחזורים. 8 הקבוצות שסיימו בשמונת המקומות הראשונים בסוף העונה הסדירה מעפילות לפלייאוף, אשר משוחק בארבע סדרות של חמישה משחקים. הקבוצה הממוקמת גבוה יותר בטבלה של הליגה הסדירה, זוכה ביתרון ביתיות בפלייאוף, ושלושה מתוך חמשת המשחקים משוחקים בביתה. הקבוצה המנצחת בכל אחת מארבע סדרות הפלייאוף עולה לפיינל פור היורוליג, המתקיים בעיר שנקבעה מראש לארח אותו. הפיינל פור כולל שני משחקים בחצי הגמר, משחק על המקום השלישי, ואת משחק גמר היורוליג.

במפעל משתתפות 18 קבוצות, העפלה למפעל מבוססת על פי שקלול של הישגים ספורטיביים בשנים החולפות, פוטנציאל כלכלי, גודל האצטדיון, חוזים הנחתמים עם חברת יורוליג בסקטבול, ועניין טלוויזיוני בזכויות השידור של הקבוצה.

התנאי להשתתפות קבוצה במפעל הוא שימוש ב"רישיון" מיוחד, אחד מהשלושה: רישיון A, רישיון B, ו-רישיון C.

• רישיון לטווח ארוך ניתן ל-13 קבוצות, והוא מעניק העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה. לקבוצות יש חוזה ארוך טווח עם חברת יורוליג בסקטבול, והן גם חברות בוועד המנהל של בעלי המניות. הקבוצות המחזיקות ברישיון זה הן:

• אולימפיאקוס
• אולימפיה מילאנו
• אנאדולו אפס
• ברצלונה
• ז'לגיריס קובנה
• מכבי תל אביב
• סאסקי בסקוניה
• פנאתינייקוס
• פנרבחצ'ה
• צסק"א מוסקבה (מושעית)
• ריאל מדריד
• באיירן מינכן
• אסוול ליון-וילרבאן

• רישיון B מעניק עוד שלושה כרטיסים חופשיים - אחד לשנתיים, ושניים לשנה אחת.
• רישיון C ניתן לאלופת היורוקאפ ולסגניתה, והוא מקנה להן העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה לשנה אחת. אם האלופה העפילה ליורוליג בזכות רישיון אחר, הוא מוענק לקבוצה בעלת הדירוג הגבוה ביותר שלא העפילה ליורוליג, או שמוחלף בכרטיס חופשי

קריטריונים לאולמות

נכון לעונת 2012/2013, מועדוני היורוליג שהיו להם אז רישיון A חויבו לארח את משחקי היורוליג באולם בעל קיבולת של לפחות 10,000 צופים. אותו המינימום של קיבולת של לפחות 10,000 צופים, היום חל על כל מועדוני היורוליג עם רישיון לטווח ארוך.

בעבר, בשנת 2008, יורוליג בסקטבול החליטה במקור להגדיל את המינימום הדרוש של קיבולת האולם ל-10,000 מקומות ישיבה, בתוך פרק זמן של ארבע שנים, על מנת לאלץ את מועדוני היורוליג לעבור לאולמות גדולים יותר או לבנות אחד חדש. זה נעשה בתקווה להגדיל את ההכנסות באמצעות מכירת כרטיסים נוספים. לעומת זאת, היום מועדונים שאינם בעלי רישיון ארוך טווח, חייבים לשחק באולם המכיל לפחות 5,000 מושבים.

שיטת המשחקים

עד עונת 2015/2016 הונהגה שיטה זו:

• בשלב הבתים הראשון של היורוליג השתתפו 24 קבוצות. באמצעות הגרלה מתחלקות הקבוצות לארבעה בתים של 6 קבוצות. כל קבוצה שיחקה מול כל אחת מיריבותיה לבית שני משחקים - אחד בבית ואחד בחוץ (10 משחקים בסך הכל לכל קבוצה). בסיום עשרת המחזורים, 4 הקבוצות שדורגו בראשות הבית העפילו לשלב ה"טופ 16".
• 16 הקבוצות שהעפילו לשלב זה התחלקו לשני בתים בני 8 קבוצות. כל קבוצה משחקת שני משחקים מול כל אחת מיריבותיה לבית - אחד בבית ואחד בחוץ. (14 משחקים לקבוצה בסך הכל). ארבע הקבוצות שדורגו בראש הבית העפילו לשלב ההצלבה ("הפלייאוף").
• שמונה הקבוצות שהעפילו לשלב זה מתחלקות לארבע סדרות - כל קבוצה הוצלבה לסדרת משחקים מול קבוצה שהעפילה מהבית האחר של ה"טופ 16". הקבוצה שסיימה ראשונה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה שנייה בבית המקביל, והקבוצה שסיימה שנייה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה ראשונה בבית המקביל. הסדרות היו בשיטת "הטוב מחמישה משחקים" כאשר הקבוצה שמנצחת שלושה משחקים עלתה לשלב ה"פיינל פור". הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בבית שלהן בטופ 16 נהנו מיתרון ביתיות בשלב ההצלבה על הקבוצה שהוצלבה מולן (שסיימה במקום השני בבית ה"טופ 16" המקביל), זה התבטא בכך שהן אירחו בביתן שניים או שלושה משחקים מתוך חמישה (אם הסדרה הגיע למשחק מכריע).
• ארבע הקבוצות שניצחו בסדרה שלהן העפילו לפיינל פור שנערך באולם נייטרלי שנקבע בטרם פתיחת העונה. ארבע הקבוצות התחלקו לשני חצאי גמר של משחק אחד בלבד, והמנצחות בחצאי הגמר העפילו לגמר שהתקיים יומיים לאחר מכן.

החל מעונת 2016/2017 סוכם כי 11 קבוצות היורוליג בעלות רישיון A תשתתפנה במפעל במבנה ליגה שיאפשר שכל הקבוצות ישחקו זו מול זו בעונת משחקים. על פי הפורמט, רק 16 קבוצות ישתתפו ביורוליג, 11 מתוכן יהיו מקומות מובטחים לקבוצות גדולות, כשגם אלופת היורוקאפ תשתתף, ועוד ארבע קבוצות נוספות מליגות מקומיות על פי הישגיהן. הקבוצות יתמודדו זו מול זו במפגשים של בית-חוץ (כלומר 30 מחזורים) ושמונה הקבוצות הראשונות תעפלנה לרבע הגמר שייערך בשיטת הטוב מחמישה משחקים. ארבע המנצחות יעלו לפיינל פור. החל מעונת 2019/2020 הורחבה הליגה ל-18 קבוצות.

בעונת 23/24 השתנתה שיטת העלייה לפליי-אוף כאשר מקומות 1-6 עולים ישירות לפליי-אוף ואילו מקומות 7-10 מתחרות על 2 מקומות נוספים בפליי-אוף. משחקים אלה נקראים פליי-אין.

המשתתפות בתחרות

אולמות קבוצות היורוליג 2022/2023

 

ברלין

מילאן

ברצלונה

פנרבחצ'ה

באיירן

בסקוניה

אסוול

מכבי

מונקו

אולימפיאקוס

פנאתינאיקוס

מדריד

ז'לגיריס

הכוכב האדום בלגרד

אנאדולו

קבוצה	עיר	אולם	תכולה
אולימפיאקוס	פיראוס	היכל השלום והאחווה	11,640
אלבה ברלין	ברלין	מרצדס-בנץ ארנה	14,500
אנאדולו אפס	איסטנבול	אבדי איפקצ'י ארנה	12,270
אסוול ליון-וילרבאן	ליון ווילרבאן	אסטרובל	5,556
אולימפיה מילאנו	מילאנו	מדיולאנום פורום	12,700
באיירן מינכן	מינכן	אאודי דום	6,700
בסקוניה	ויטוריה	פרננדו בואסה ארנה	15,517
ברצלונה	ברצלונה	פלאו בלאוגרנה	7,585
הכוכב האדום בלגרד	בלגרד	בלגרד ארנה	24,232
וירטוס בולוניה	בולוניה	וירטוס סגאפרדו ארנה	9,980
ולנסיה	ולנסיה	פואנטה דה סן לואיס	9,000
ז'לגיריס קובנה	קובנה	ז'לגיריס ארנה	15,450
מונקו	מונקו	סאל גסטון	3,000
מכבי תל אביב	תל אביב	היכל מנורה מבטחים	10,383
פנאתינייקוס	אתונה	אואקה ארנה	18,989
פנרבחצ'ה	איסטנבול	אולקר ספורט ארנה	13,059
פרטיזן בלגרד	בלגרד	היכל אלכסנדר ניקוליץ'	8,000
ריאל מדריד	מדריד	ויזינק סנטר	17,453

קבוצות ישראליות במפעל

אוהדי מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור בעונת 2013/2014

מכבי תל אביב

מכבי תל אביב מתמודדת קבועה במפעל על-פי הסכם בין הקבוצה ליורוליג, והיא בעלת רישיון A.

הקבוצה זכתה שש פעמים במפעל בשנים 1977, 1981 (גביע אירופה לאלופות), 2001 (סופרוליג), 2004, 2005 ו-2014 (יורוליג) והגיעה תשע פעמים נוספות לגמר, בשנים 1980, 1982, 1987, 1988, 1989 (גביע אירופה לאלופות), 2000 (פיב"א יורוליג), 2006, 2008 ו-2011 (יורוליג).

הפועל תל אביב

הפועל תל אביב שיחקה פעמיים במפעל, בעונת 1960/1961 ואף הגיעה עד רבע הגמר שם הודחה על ידי א.ס.ק. ריגה שזכתה במפעל באותה עונה ובעונת 1961/1962 שם הגיעה עד שמינית הגמר. הפועל תל אביב שיחקה גם עוד שש פעמים במוקדמות המפעל בעונות 1965/1966, 1966/1967, 1969/1970, 1992/1993, 1993/1994 ו-1994/1995.

שאר הקבוצות

הפועל ירושלים שיחקה בעונת 1997/1998 במפעל לראשונה בתולדותיה אף על פי שלא הייתה אלופה והודחה בסיבוב הראשון. הפועל ירושלים גם שיחקה במוקדמות היורוליג בעונת 2001/2002 ובעונת 2014/2015.

בעונת 2000/01 התקיימו שתי ליגות, מכבי עירוני רעננה שיחקה בסופרוליג אף על פי שלא הייתה אלופה, ובדומה לכך שיחקה הפועל ירושלים ביורוליג על אף שלא הייתה אלופה. שתי הקבוצות הודחו בתום השלב הראשון.

כמו כן, השתתפו במוקדמות מכבי ראשון לציון (בעונת 1991/1992), הפועל גליל עליון (בעונת 1993/1994) והפועל גלבוע גליל (בעונת 2010/2011). אלופות הליגה הישראלית אינן מקבלות מקום אוטומטי במפעל מאז החל עידן היורוליג, והן תלויות בדירוג שניתן לליגה על ידי יול"ב. הפועל ירושלים בחרה שלא להשתתף ביורוליג מטעמים כלכליים אחרי שזכתה בגביע יול"ב בשנת 2004, ואילו הפועל חולון שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2008 רצתה לשחק ביורוליג אך הדבר לא התאפשר לה עקב חוקי המפעל והנציגה הבודדת שנקבעה לישראל במפעל שאותו תופסת מכבי תל אביב, מכבי חיפה שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2013 לא הוזמנה למשחקי המוקדמות בשל דירוגה הנמוך של הליגה הישראלית בעונת 2013/14.

זכיות לפי שנים

ערך מורחב – פיינל פור היורוליג

עונה	העיר המארחת		גמר				מקומות שלישי ורביעי
			אלופה	תוצאה	סגנית		מקום שלישי	תוצאה	מקום רביעי
1958	משחק בית וחוץ		א.ס.ק. ריגה	170–152 (86–81 / 71–84)	אקדמיק סופיה		בודפשט הונבד & ריאל מדריד
1958/1959	משחק בית וחוץ		א.ס.ק. ריגה	148–125 (79–58 / 67–69)	אקדמיק סופיה		לך פוזנן & אוקק בלגרד
1959/1960	משחק בית וחוץ		א.ס.ק. ריגה	130–113 (51–61 / 69–62)	דינמו טביליסי		פולוניה ורשה & סלובן אורביס
1960/1961	משחק בית וחוץ		צסק"א מוסקבה	148–128 (87–62 / 66–61)	א.ס.ק. ריגה		ריאל מדריד & סטיאווה בוקרשט
1961/1962	פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה		דינמו טביליסי	90–83	ריאל מדריד		אולימפיה ליובליאנה & צסק"א מוסקבה
1962/1963	משחק בית וחוץ (נערך משחק שלישי עקב שוויון בנקודות)		צסק"א מוסקבה	259–240 (86–69 / 91–74 / 99–80)	ריאל מדריד		דינמו טביליסי & ספרטק ברנו
1963/1964	משחק בית וחוץ		ריאל מדריד	183–174 (110–99 / 84–64)	ספרטק ברנו		אוקק בלגרד & זימנטל מילאנו
1964/1965	משחק בית וחוץ		ריאל מדריד	157–150 (88–81 / 76–62)	צסק"א מוסקבה		איניס וארזה & אוקק בלגרד
1965/1966	היכל פלאדוצה, בולוניה		זימנטל מילאנו	77–72	סלביה פראג		צסק"א מוסקבה	85–62	א.א.ק. אתונה
1966/1967	פבליון סיאודד דפורטיבה, מדריד		ריאל מדריד	91–83	זימנטל מילאנו		אולימפיה ליובליאנה	88–83	סלביה פראג
1967/1968	היכל הספורט גרלנד, ליון		ריאל מדריד	98–95	ספרטק ברנו		זימנטל מילאנו & זאדאר
1968/1969	פאלאו דלס אספורטס דל ברצלונה, ברצלונה		צסק"א מוסקבה	103–99 (שתי הארכות)	ריאל מדריד		ספרטק ברנו & סטנדרד לייז'
1969/1970	היכל סמראנש, סרייבו		איניס וארזה	79–74	צסק"א מוסקבה		ריאל מדריד & סלביה פראג
1970/1971	ספורטהול ארנה, אנטוורפן		צסק"א מוסקבה	67–53	איניס וארזה		ריאל מדריד & סלביה פראג
1971/1972	היכל הספורט יד אליהו, תל אביב		איניס וארזה	70–69	יוגופלסטיקה ספליט		ריאל מדריד & פנאתינאיקוס
1972/1973	קאנטרי הול סארט טילמן, לייז'		איניס וארזה	71–66	צסק"א מוסקבה		הכוכב האדום & זימנטל מילאנו
1973/1974	היכל הספורט בוליו, נאנט		ריאל מדריד	84–82	איניס וארזה		בארק & רדניצ'קי בלגרד
1974/1975	ספורטהול ארנה, אנטוורפן		איניס וארזה	79–66	ריאל מדריד		בארק & זאדאר
1975/1976	פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה		מובילג'ירג'י וארזה	81–74	ריאל מדריד		אסוול ליון-וילרבאן & פורסט קאנטו
1976/1977	היכל פיוניר, בלגרד		מכבי תל אביב	78–77	מובילג'ירג'י וארזה		צסק"א מוסקבה	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ריאל מדריד
1977/1978	ההיכל האולימפי מינכן, מינכן		ריאל מדריד	75–67	מובילג'ירג'י וארזה		אסוול ליון-וילרבאן	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	מכבי תל אביב
1978/1979	היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל		בוסנה סרייבו	75–67	אמרסון וארזה		מכבי תל אביב	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ריאל מדריד
1979/1980	דוטשלנדהלה, ברלין המערבית		ריאל מדריד	89–85	מכבי תל אביב		בוסנה סרייבו	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	סינודינה בולוניה
1980/1981	רנוס ספורט, שטרסבורג		מכבי תל אביב	80–79	סינודינה בולוניה		דן בוס	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	בוסנה סרייבו
1981/1982	ספורטהייל, קלן		סקוויב קאנטו	86–80	מכבי תל אביב		פרטיזן בלגרד	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ברצלונה
1982/1983	היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל		פורד קאנטו	69–68	בילי מילאנו		ריאל מדריד	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	צסק"א מוסקבה
1983/1984	פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה		בנקו די רומא	79–73	ברצלונה		ג'וליקומבני קאנטו	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	בוסנה סרייבו
1984/1985	היכל השלום והאחווה, פיראוס		ציבונה זאגרב	87–78	ריאל מדריד		מכבי תל אביב	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	צסק"א מוסקבה
1985/1986	בודפשט ספורטצ'רנוק, בודפשט		ציבונה זאגרב	94–82	ז'לגיריס קובנה		סימאק מילאנו	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	ריאל מדריד
1986/1987	CIG דה מאליי, לוזאן		טרסר מילאנו	71–69	מכבי תל אביב		פו אורטז	על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר	זאדאר
1987/1988	פלנדריה אקפו, גנט		טרסר מילאנו	90–84	מכבי תל אביב		פרטיזן בלגרד	105–93	אריס סלוניקי
1988/1989	ההיכל האולימפי מינכן, מינכן		יוגופלסטיקה ספליט	75–69	מכבי תל אביב		אריס סלוניקי	88–71	ברצלונה
1989/1990	פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה		יוגופלסטיקה ספליט	72–67	ברצלונה		לימוז'	103–91	אריס סלוניקי
1990/1991	היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		פופ 84 ספליט	70–65	ברצלונה		מכבי תל אביב	83–81	סקאבוליני פזארו
1991/1992	אבדי איפקצ'י ארנה, איסטנבול		פרטיזן בלגרד	71–70	מונטיגאלה חובנטוד		פיליפס מילאנו	99–81	אסטודיאנטס מדריד
1992/1993	היכל השלום והאחווה, פיראוס		לימוז'	59–55	בנטון טרוויזו		פאוק סלוניקי	76–70	ריאל מדריד
1993/1994	היכל הספורט יד אליהו, תל אביב		7UP חובנטוד	59–57	אולימפיאקוס		פנאתינאיקוס	100–83	ברצלונה
1994/1995	פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה		ריאל מדריד	73–61	אולימפיאקוס		פנאתינאיקוס	91–77	לימוז'
1995/1996	היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		פנאתינאיקוס	67–66	ברצלונה		צסק"א מוסקבה	74–73	ריאל מדריד
1996/1997	פאלאזו דלו ספורט, רומא		אולימפיאקוס	73–58	ברצלונה		אולימפיה ליובליאנה	86–79	אסוול ליון-וילרבאן
1997/1998	פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה		קינדר בולוניה	58–44	א.א.ק. אתונה		בנטון טרוויזו	96–89	פרטיזן בלגרד
1998/1999	ההיכל האולימפי מינכן, מינכן		ז'לגיריס קובנה	82–74	קינדר בולוניה		אולימפיאקוס	74–63	טימסטיים בולוניה
1999/2000	פאוק ספורטס ארנה, סלוניקי		פנאתינאיקוס	73–67	מכבי תל אביב		אפס פילזן	75–69	ברצלונה
2000/2001 סופרוליג (פיב"א)	היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		מכבי תל אביב	81–67	פנאתינאיקוס		אפס פילזן	91–85	צסק"א מוסקבה
2000/2001 יורוליג (יורוליג בסקטבול)	סדרה של הטוב מחמישה משחקים		קינדר בולוניה	3–2 (בסדרה)	טאו קרמיקה		א.א.ק. אתונה & פאט וונינגטון בולוניה
2001/2002	פלאלמגוטי ארנה, בולוניה		פנאתינאיקוס	89–83	קינדר בולוניה		בנטון טרוויזו & מכבי תל אביב
2002/2003	פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה		ברצלונה	76–65	בנטון טרוויזו		מונטפסקי סיינה	79–78	צסק"א מוסקבה
2003/2004	היכל נוקיה, תל אביב		מכבי תל אביב	118–74	סקיפר בולוניה		צסק"א מוסקבה	97–94	מונטפסקי סיינה
2004/2005	אולימפיסקי, מוסקבה		מכבי תל אביב	90–78	טאו קרמיקה		פנאתינאיקוס	94–91	צסק"א מוסקבה
2005/2006	סאזקה ארנה, פראג		צסק"א מוסקבה	73–69	מכבי תל אביב		טאו קרמיקה	87–82	ברצלונה
2006/2007	ההיכל האולימפי אתונה, אתונה		פנאתינאיקוס	93–91	צסק"א מוסקבה		אוניקאחה מאלגה	76–74	טאו קרמיקה
2007/2008	פלאסיו דה דפורטס, מדריד		צסק"א מוסקבה	91–77	מכבי תל אביב		מונטפסקי סיינה	97–93	טאו קרמיקה
2008/2009	O2 וורלד, ברלין		פנאתינאיקוס	73–71	צסק"א מוסקבה		ברצלונה	95–79	אולימפיאקוס
2009/2010	היכל הספורט פריז-ברסי, פריז		ברצלונה	86–68	אולימפיאקוס		צסק"א מוסקבה	90–88 (הארכה)	פרטיזן בלגרד
2010/2011	פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה		פנאתינאיקוס	78–70	מכבי תל אביב		מונטפסקי סיינה	80–62	ריאל מדריד
2011/2012	היכל סינאן ארדם, איסטנבול		אולימפיאקוס	62–61	צסק"א מוסקבה		ברצלונה	74–69	פנאתינאיקוס
2012/2013	O2 ארנה, לונדון		אולימפיאקוס	100–88	ריאל מדריד		צסק"א מוסקבה	74–73	ברצלונה
2013/2014	מדיולאנום פורום, מילאנו		מכבי תל אביב	98–86 (הארכה)	ריאל מדריד		ברצלונה	93–78	צסק"א מוסקבה
2014/2015	פלאסיו דה דפורטס, מדריד		ריאל מדריד	78–59	אולימפיאקוס		צסק"א מוסקבה	86–80	פנרבחצ'ה אולקר
2015/2016	מרצדס-בנץ ארנה, ברלין		צסק"א מוסקבה	101–96 (הארכה)	פנרבחצ'ה		לוקומוטיב קובאן	85–75	לבורל קוצ'ה
2016/2017	היכל סינאן ארדם, איסטנבול		פנרבחצ'ה	80–64	אולימפיאקוס		צסק"א מוסקבה	94–70	ריאל מדריד
2017/2018	בלגרד ארנה, בלגרד		ריאל מדריד	85–80	פנרבחצ'ה דוגוס		ז'לגיריס קובנה	79–77	צסק"א מוסקבה
2018/2019	פרננדו בואסה ארנה, ויטוריה		צסק"א מוסקבה	91–83	אנאדולו אפס		ריאל מדריד	94–75	פנרבחצ'ה בקו
2019/2020	העונה בוטלה עקב מגפת הקורונה
2020/2021	לנקסס ארנה, קלן		אנאדולו אפס	86–81	ברצלונה		ארמאני מילאנו	83–73	צסק"א מוסקבה
2021/2022	בלגרד ארנה, בלגרד		אנאדולו אפס	58–57	ריאל מדריד		ברצלונה	84–74	אולימפיאקוס
2022/2023	ז'לגיריס ארנה, קובנה		ריאל מדריד	79–78	אולימפיאקוס		מונקו	78–66	ברצלונה
2023/2024	אובר ארנה, ברלין		פנאתינאיקוס	80-95	ריאל מדריד		אולימפיאקוס	87–84	פנרבחצ'ה בקו

זכיות לפי קבוצות

הערה: בעונת 2000/2001 שוחקו שתי ליגות, הסופרוליג שבו זכתה מכבי תל אביב שניצחה בגמר הפיינל פור את פנאתינאיקוס, והיורוליג שבו זכתה קינדר בולוניה שניצחה בסדרת הגמר את טאו ויטוריה.

מקום	קבוצה	זכיות	סגנויות	שנות זכייה	סגנויות	הערות
1	ריאל מדריד	11	10	1964, 1965, 1967, 1968, 1974, 1978, 1980, 1995, 2015, 2018, 2023	1962, 1963, 1969, 1975, 1976, 1985, 2013, 2014, 2022, 2024
2	צסק"א מוסקבה	8	6	1961, 1963, 1969, 1971, 2006, 2008, 2016, 2019	1965, 1970, 1973, 2007, 2009, 2012
3	פנאתינאיקוס	7	1	1996, 2000, 2002, 2007, 2009, 2011, 2024	2001	בשנת 2001 העפילה לגמר הסופרוליג
4	מכבי תל אביב	6	9	1977, 1981, 2001, 2004, 2005, 2014	1980, 1982, 1987, 1988, 1989, 2000, 2006, 2008, 2011	בשנת 2001 זכתה בסופרוליג
5	פלקנסטרו וארזה	5	5	1970, 1972, 1973, 1975, 1976	1971, 1974, 1977, 1978, 1979
6	אולימפיאקוס	3	6	1997, 2012, 2013	1994, 1995, 2010, 2015, 2017, 2023
7	אולימפיה מילאנו		2	1966, 1987, 1988	1967, 1983
8	א.ס.ק. ריגה		1	1958, 1959, 1960	1961
-	ק.ק ספליט			1989, 1990, 1991	1972
10	ברצלונה	2	6	2003, 2010	1984, 1990, 1991, 1996, 1997, 2021
11	וירטוס בולוניה		3	1998, 2001	1981, 1999, 2002
12	אנאדולו אפס		1	2021, 2022	2019
13	פלקנסטרו קאנטו		0	1982, 1983
-	ציבונה זאגרב			1985, 1986
15	פנרבחצ'ה	1	2	2017	2016, 2018
16	דינמו טביליסי		1	1962	1960
-	חובנטוד בדאלונה		1	1994	1992
-	ז'לגיריס קובנה		1	1999	1986
19	בוסנה סרייבו		0	1979
-	וירטוס רומא		0	1984
-	פרטיזן בלגרד		0	1992
-	לימוז'		0	1993
23	אקדמיק סופיה	0	2		1958, 1959
-	ספרטק ברנו				1964, 1968
-	בנטון טרוויזו				1993, 2003
-	סאסקי בסקוניה				2001, 2005
27	סלביה פראג		1		1966
-	א.א.ק. אתונה				1998
-	פורטיטודו בולוניה				2004

זכיות לפי מדינות

דירוג	מדינה	זכיות	סגנויות
1		14 ריאל מדריד (11), ברצלונה (2), חובנטוד בדאלונה (1)	19 ריאל מדריד (10), ברצלונה (6), סאסקי בסקוניה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
2		13 פלקנסטרו וארזה (5), אולימפיה מילאנו (3), פלקנסטרו קאנטו (2), וירטוס בולוניה (2), וירטוס רומא (1)	13 פלקנסטרו וארזה (5), וירטוס בולוניה (3), אולימפיה מילאנו (2), בנטון טרוויזו (2), פורטיטודו בולוניה (1)
3		10 פנאתינאיקוס (7), אולימפיאקוס (3)	8 אולימפיאקוס (6), א.א.ק. אתונה (1), פנאתינאיקוס (1)
4		8 צסק"א מוסקבה (4), א.ס.ק. ריגה (3), דינמו טביליסי (1)	6 צסק"א מוסקבה (3), דינמו טביליסי (1), א.ס.ק. ריגה (1), ז'לגיריס קובנה (1)
5		6 מכבי תל אביב (6)	9 מכבי תל אביב (9)
6		6 ק.ק. ספליט (3), ציבונה זאגרב (2), בוסנה סרייבו (1)	1 ק.ק. ספליט (1)
7		4 צסק"א מוסקבה (4)	3 צסק"א מוסקבה (3)
8		3 אנאדולו אפס (2), פנרבחצ'ה (1)	3 פנרבחצ'ה (2), אנאדולו אפס (1)
9		1 פרטיזן בלגרד (1)	1 פרטיזן בלגרד (1)
10		1 לימוז' (1)
		1 ז'לגיריס קובנה (1)
12			3 ספרטק ברנו (2), סלביה פראג (1)
13			2 אקדמיק סופיה (2)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יורוליג בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יורוליג

• יורוליג, ברשת החברתית פייסבוק
• יורוליג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• יורוליג, ברשת החברתית אינסטגרם
• יורוליג, ברשת החברתית טיקטוק
• יורוליג, סרטונים בערוץ היוטיוב

• אסף וטאשסקי, המהפכה התקציבית: החוקים החדשים ביורוליג שיבלמו את ההשתוללות הכספית, באתר ynet, 20 בספטמבר 2024