חיל ההגנה האווירית הסורי
חיל ההגנה האווירית הסורי (בערבית: الدفاع الجوي السوري) היה זרוע ההגנה האווירית של הכוחות המזוינים של סוריה.
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 סוריה |
| שיוך |
 הכוחות המזוינים של סוריה |
| סוג | מערך נ"מ |
| בסיס האם | דמשק |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1946 – 8 בדצמבר 2024 (כ־78 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים מלחמת האזרחים בלבנון מלחמת האזרחים בסוריה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם |
סדיר: 40,000 מילואים: 20,000 |
| ציוד עיקרי | מערכות הגנה אווירית |
החיל הכיל כ-40,000 חיילים סדירים המחולקים בין שתי דיוויזיות, אלו היו מחולקות ל-25 חטיבות אשר מחולקות ל-130 סוללות הגנה אווירית. לצד מערכות נשק נגד כלי טיס, כוחות החיל הפעילו גם מערכות גילוי אווירי כמו מכ"ם ה-P-12, ה-P-14, ה-P-15, ה-P-30 וה-P-35. בדומה לשאר יחידות הכוחות המזוינים בסוריה, גם מערכות ההגנה האווירית הגיעו מרוסיה וברית המועצות לשעבר, רוב המערכות מיושנות וחלקן נמצאות בחיל מאז שנות ה-60. אך עם זאת, כיום חלק מהסוללות הישנות יותר נמצאות בתהליך שדרוג והחלפה, בנוסף סוריה רכשה את מערכת ה-S-300 הרוסית שנחשבה מערכת מוצלחת ומתקדמת ליירוט אווירי בטווח רחוק.
היסטוריה
עריכהחיל ההגנה האווירית הוקם שנתיים לאחר הקמת הרפובליקה הסורית ב-1946 לצד שלוש הזרועות הנוספים של הכוחות המזוינים. מאז הוא שימש להגנה אווירית ברחבי סוריה במשך כל המערכות הצבאיות.
מאז הקמת החיל ועד למלחמת ששת הימים הוא צויד בתותחי נ"מ בקטרים שבין 23 מ"מ לבין 100 מ"מ שנועדו להגנה מקומית כאשר הגנת שמי המדינה הכללית הייתה באחריות חיל האוויר הסורי. לאחר כישלון חיל האוויר וחיל ההגנה האווירית הסורי להגן מפני חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים החל תהליך התעצמות משמעותי של החיל שבמסגרתו נרכשו סוללות טילי קרקע אוויר. בשנת 1968 נקלטו סוללות ראשונות של טילי SA-2.
במהלך מלחמת לבנון הראשונה במבצע ערצב 19, השמידו כלי טיס של חיל האוויר הישראלי 19 מתוך 20 סוללות SA-6 שנפרסו בעמק הבקאע במזרח לבנון, בהמשך הושמדו סוללות נוספות של הכוחות הסורים.
ב-22 ביוני 2012, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, הפילו כוחות ההגנה האווירית מטוס מקדונל דגלס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שהיה באימון בים התיכון וככל הנראה חדר למרחב האווירי של סוריה. הוא הופל ללא התרעה מוקדמת, שני הטייסים הטורקים נהרגו וגופותיהם לא נמצאו. התקרית יצרה מתח רב בין המדינות שהיו כבר במצב מתיחות לאור מלחמת האזרחים.
ב-17 במרץ 2017 תקפו מספר מטוסי F-15I רעם של חיל האוויר הישראלי מטרות בשטח סוריה. צבא סוריה שיגר לעבר המטוסים, שהיו בשמי ישראל, מספר טילי SA-5. אחד הטילים הסוריים יורט באזור בקעת הירדן על ידי מערך ההגנה האווירית של צה"ל, באמצעות טיל חץ 2.[1][2]
ב-10 בפברואר 2018, במהלך תקיפה שערכו שמונה מטוסי F-16I סופה של חיל האוויר הישראלי ובה שיגרו משמי הגליל חימוש מדויק אל שדה התעופה T-4 שבסוריה, נורו לעבר המטוסים הישראלים למעלה מ-20 טילי נ"מ מסוג S-200, והפילו אחד מהמטוסים התוקפים. בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי 12 מטרות בשטח סוריה, בהן שלוש סוללות הגנה אווירית סוריות. לדברי ראש להק המטה בחיל האוויר, תת-אלוף תומר בר, הייתה זו התקיפה הנרחבת ביותר נגד מערך הנ"מ הסורי מאז מלחמת לבנון הראשונה, ובין הסוללות שנפגעו היו סוללות SA-5, SA-17 ומרכז שליטה ובקרה של סוללת SA-2.[3]
בתקיפה של צה"ל שנערכה בלילה שבין 20 ל-21 בינואר 2019 נורו טילי נ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי, ובתגובה הושמדו מספר סוללות הגנה אווירית סוריות, בהן לפחות שתי סוללות מדגם S-1 פנציר.[4]
באוגוסט 2020 פורסם שחיל האוויר הישראלי השמיד כשליש ממערך ההגנה האווירית הסורי בתקיפות שערך בשנים 2018–2020, אף על פי ששוגרו למעלה מ-950 טילי קרקע-אוויר נגד כלי טיס ישראליים.[5]
מבנה
עריכה
חיל ההגנה האווירית מורכב משתי דיוויזיות: דיוויזיית הגנה אווירית 24 אשר אמונה על מרחב דרום סוריה, ודיווזיית הגנה אווירית 26 האמונה על מרחב צפון סוריה.
- מערכות מתנייעות/ניידות; 62 סוללות:
- מערכות נגררות; 60 סוללות:
- טילי קרקע-אוויר; 4 רגימנטים (אחד בכל דיוויזיה ו-2 עצמאיות):
ציוד עיקרי
עריכה| מערכות הגנה אווירית עקריות של חיל ההגנה האווירית הסורי | ||||||||||||
| שם רוסי | S-75 דווינה | S-125 נייבה | 2K12 קוב | 9K33 אוסה | 9K31 סטרלה-1 | 9K35 סטרלה-10 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד נאט"ו | SA-2 | SA-3 | SA-6 | SA-8 | SA-9 | SA-13 | ||||||
| מס' כלים[דרושה הבהרה] | 320 | 148 | 200 | 60 | 20 | 35 | ||||||
| תמונה |  |
 |
 |
 |
 |
 | ||||||
| שם רוסי | 9K37 בוק | 9K22 טונגוסקה | פנציר-S1 | S-200 | S-300 | S-400[6] | ||||||
| קוד נאט"ו | SA-11 | SA-19 | SA-22 | SA-5[7] | SA-20[8] | SA-21 | ||||||
| מס' כלים[דרושה הבהרה] | 48 | לא ידוע | 50 | 48 | בתהליכי קליטה | 0 | ||||||
| תמונה |  |
.jpg) |
_-_Engineering_Technologies_2012_-1.jpg) |
 |
 |
 | ||||||
קישורים חיצוניים
עריכה- מערך ההגנה האווירית בסוריה באתר מגזין טיים.
- יכולות ההגנה האווירית בסוריה, דו"ח של עמותת חקר המלחמה "ISW".
- אלכס פישמן, IDF: Syria's antiaircraft system most advanced in world, 8.13.07, ynet.
הערות שוליים
עריכה- ^ אמיר בוחבוט, חיל האוויר תקף בסוריה; טיל נ"מ יורט בידי "החץ" באזור ירושלים, באתר וואלה, 17 במרץ 2017.
- ^ Israel’s Arrow scores first operational hit — but against what?, Defense News, 17.3.2017
- ^ אמיר בוחבוט, טל שלו, אבי יששכרוף, יואב איתיאל, אלי אשכנזי ושלומי גבאי, בכיר בחיל האוויר: "הפגיעה הגדולה בהגנה האווירית הסורית מ-1982", באתר וואלה, 10 בפברואר 2018.
- ^
תיעוד מתקיפת מטוסי הקרב בשטח סוריה, באתר צה"ל, 21 בינואר 2019,
מערכת אתר חיל-האוויר, חיל-האוויר תקף מטרות איראניות בסוריה, באתר חיל האוויר הישראלי, 21 בינואר 2019. - ^ בשנתיים בלבד: חיל האוויר השמיד שליש ממערך ההגנה האווירית הסורי, באתר מאקו, 13 באוגוסט 2020.
- ^ אין מערכות מדגם זה בשימוש הכוחות הסוריים אך מערכת S-400 של צבא רוסיה פרושה בסוריה.
- ^ זהו קוד נאט"ו ל-S-200.
- ^ לתת-דגמים שונים של ה-S-300 יש קודי נאט"ו שונים.
