גוגל באז
גוגל באז (באנגלית: Google Buzz) היה שירות של חברת גוגל בסגנון רשת חברתית מקוונת, המבוסס על שירות הדואר האלקטרוני של החברה - Gmail. השירות מאפשר למשתמשים לשתף קישורים, הודעות סטטוס ותמונות. השירות נחשף ב-9 בפברואר 2010, במסיבת עיתונאים במטה החברה בקליפורניה, בהשתתפות סרגיי ברין[1]. החברה הודיעה על סגירת השירות באוקטובר 2011.
.png){kind=logo} | |
| סוג | אתר אינטרנט |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 9 בפברואר 2010 – הווה (14 שנים) |
| מייסדים |
חברת גוגל  |
| בעלות | גוגל |
| שירותים עיקריים | רשת חברתית מקוונת |
| http://www.google.com/buzz | |
  | |
מאפיינים
עריכהגוגל באז מבוסס על הממשק והעיצוב של Gmail, אך מכיל תכונות נוספות המאפיינות רשת חברתית. השירות מאפשר שיתוף של עדכונים, תמונות, קטעי וידאו וקישורים למספר מצומצם של חברים או לכל העולם. השירות מאפשר למשתמשים ליצור פרופיל משלהם בו יתפרסמו העדכונים שלהם. גוגל באז מאפשר אינטגרציה עם שירותי גוגל אחרים דוגמת Picasa וגוגל רידר, אך גם שירותים של חברות אחרות כמו פליקר וטוויטר. הוא מכיל גם ממשק משתמש מיוחד המתאים לטלפונים חכמים.
רישום לשירות יוצר אוטומטית רשימת עוקבים המוצגת בפומבי. ברשימת העוקבים נכללים משתמשי ג'ימייל שהנרשם מרבה להתכתב או לשוחח עמם בצ'אט. יש המבקרים את השירות וטוענים כי צעד אוטומטי זה נחשב לפגיעה בפרטיות של הנרשם[2]. לאחר תביעות בבתי המשפט על הפרת פרטיות, הוסכם בספטמבר 2010 כי גוגל תשלם פיצויים בסך 8.5 מיליון דולר לקבוצות העוסקות בהגנת פרטיות של גולשים[3].
סגירת השירות
עריכהבאוקטובר 2011 הודיעה החברה על סגירת גוגל באז בתוך מספר שבועות, במטרה להתמקד ברשת החברתית החדשה של גוגל, Google+[4].
קישורים חיצוניים
עריכה
- Google Buzz אינו נמצא עוד בשימוש, הודעה באתר גוגל
- מגוון כתבות בתגית Google Buzz (גוגל באזז), באתר גלובס
- אחי רז, נקודת הבאזז, באתר כלכליסט, 18 בפברואר 2010
הערות שוליים
עריכה- ^ עומר כביר, גוגל השיקה את שירות "Google Buzz", באתר כלכליסט, 9 בפברואר 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, גוגל באזז מעורר תגובות סוערות: "הפרה שערורייתית ובלתי מקובלת של פרטיות הגולשים", באתר TheMarker, 11 בפברואר 2010
- ^ ניצן סדן, גוגל תשלם 8.5 מ' דולר כפיצוי על פגיעה בפרטיות, באתר ynet, 5 בספטמבר 2010
- ^ אהוד קינן, גוגל הורגת את באז, באתר ynet, 15 באוקטובר 2011