אלפא אמניטין
אלפא אמניטין או α-אמניטין פפטיד לא ריבוזומלי ומחזורי של שמונה חומצות אמינו. זהו רעלן המצוי בהרבה מינים של פטריות מסוג אמנית Amanita, דוגמת אמנית המוות, והופך אותן לכה רעילות. אלפא אמניטין מצוי גם בפטריית Galerina autumnalis. הLD50 (המינון שקוטל 50% מהאוכלוסייה הנבדקת) של האמניטין הוא כ-0.1 מ"ג/ק"ג.
 | |
| כתיב כימי |
C₃₉H₅₄N₁₀O₁₄S  |
|---|---|
| מספר CAS | 23109-05-9 |
  | |
רעלן זה מסוכן במיוחד בשל השפעותיו המשתהות. הוא תוקף אט אט את הרנ"א פולימראז II שבכבד. מספר השפעות מדווחות תוך 10 שעות; אין זה יוצא דופן שהשפעות ניכרות ייקחו עד 24 שעות לאחר הכנסת החומר לגוף. שלשולים ועיוותים הם התסמינים הראשונים, אך אלה עוברים ולאחריהם יש הפוגה מטעה. אז, ביום הרביעי או החמישי, גורם הרעל להשפעות חמורות על הכבד והכליות ומוביל לכשל מערכתי כולל בהם. מוות קורה לאחר כשבוע מכניסת הרעל לגוף.
בסביבות 15% מן הנחשפים לרעל ימותו תוך כעשרה ימים של התקדמות דרך שלב חוסר ההכרה לכשל כלייתי, כשל בכבד, תרדמת כבדית, כשל נשימתי ומוות. המחלימים מחשיפה לרעלן עלולים להישאר עם נזק פרמננטי לכבד. תבחין מוקדם עשוי להיות מטעה, והטיפול הוא בעיקר טיפול תומך אבל כולל מגוון תרופות נגד האמאטוקסינים כגון פניצילין ונגזרות צפלוספורין, והוא יכול להגיע עד להשתלת כבד. השיטה המהימנה ביותר לטיפול בהרעלת אמניטין היא באמצעות שאיבת הקיבה מיד לאחר צריכת הרעל; עם זאת, התחלת התסמינים היא לרוב מאוחרת מדי לאפשרות זו.
רעלן זה בודד לראשונה בשנת 1941 על ידי הכימאי הגרמני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1927, היינריך אוטו וילנד.
